31.8.2015

This is 30

ובכן, זה קרה. אני בת 30 ושרדתי לכתוב על זה!

יום ההולדת הזה התקרב ברגשות מעורבים. בשנה שעברה הגענו לישראל לחתונה של אח של עומר יומיים לפני יום ההולדת שלי, כך שהחגיגות התערבבו עם הביקור ופחות חשבתי על זה. השנה ידעתי שנחגוג כאן וכנראה שהשילוב של החלפת הקידומת והרצון לציין את זה עם המשפחה גרם לי לגעגועים עזים לאבא שלי ולמחשבה שלא אחגוג איתו יותר אירועים גדולים בחיי.

עומר, בגבורה גדולה יש לציין, לקח על עצמו את כל התכנונים וההפעלות ליום ההולדת השנה והצליח להשכיח את כל מה שציינתי למעלה, לפחות לרוב אותו היום. הוא מכיר אותי כבר שליש מחיי, מה שעזר לו לבחור ולתכנן היטב. וגם He really loves me!

בשישי שעבר יצאתי מוקדם מהמשרד בכדי להתחיל את סופש היומולדת כראוי עם מני-פדי בסלון מפונפן ליד הבית. כאן מקבלים תמיד טיפול במקביל ואני לא מצליחה להתרגל לתחושת האשת אוליגרך שזה נותן לי. היה כיף!

משם המשכנו לארוחת ערב זוגית במסעדה איטלקית טרנדית בעיר, עם אוכל טעים מאוד ופרזנטציית קינוחים שלא ממש משאירה ברירה, חייבים לבחור משהו. הלכנו על מוס שוקולד מריר ואגוזי לוז. לא התאכזבנו.
בשבת בערב יצאנו למועדון עם חברים וב12 כולם צרחו מזל טוב :)
בראשון, תאריך יום ההולדת הרשמי, התעוררנו באיזי אחרי לילה של ריקודים. הבוקר עבר בשיחות מזל טוב מחברים ומשפחה מישראל ואז הגיעו המתנות... סט מהמם לקינוח של קייט ספייד מחברים קרובים שלנו כאן, כולל הקינוח וברכה מרגשת. מכאן המשכנו למתנה המוצלחת של עומר - מצלמה חדשה. קלה יותר, איכותית יותר ומתחברת לאפליקציה בטלפון בווייפיי (מאוד גיקי מצידי להתלהב מפיצ׳רים של מצלמה, אני יודעת).
אחרי בראנץ׳ טעים בסרפנטיין - מסעדה בשכונת Dogpatch שאנחנו מאוד מחבבים, המשכנו לגנים היפניים בסן מטאו, כי עומר חשב (וצדק) שיהיה כיף לצלם שם. אחרי סיבוב הטענה בקפה, המשכנו לריץ קרלטון בHalf moon bay. הריזורט הזה פשוט מהמם, ולא חייבים להתארח במלון בכדי להנות ממנו. אם אתם נמצאים בסביבה, מומלץ בחום.
עוד כמה צילומים וקוקטייל יומולדת, ונכנסתי לטיפול מסז׳ בספא של המלון. כבר עשיתי מסז׳ או שניים בחיי, אבל כאן הכל היה פשוט מושלם. החל מהמלתחות שכללו כל דבר שתצטרכי אחרי המסז׳ (חוץ מבגדים) ועד למסז׳ עצמו שהיה מושלם בחדר נעים ומיטה מחוממת.
את היום סיימנו בארוחת ערב בשקיעה במסעדה במלון שצופה על המפרץ היפה. כשחזרנו הביתה חיכו לי בלונים קשורים לדלת שהשאיר הקונסיירז׳ של הבניין (ככה נהוג פה...).
זו הנקודה שבה הייתם חושבים שאפשר לעצור, אבל הלכנו השנה על מוטיב פסטיבל יומולדת, ולכן החגיגות המשיכו לעוד סופ״ש. בשישי בערב עומר הפתיע אותי עם סרטון ברכות מהמשפחה והחברים מישראל, כולל החלק של הפשלות. זה היה מצחיק ומרגש ובעיקר מעורר געגועים. מזל שאחי וחברה שלו מגיעים בקרוב...
בשבת חגגנו במסיבת בריכה וברביקיו עם החברים המקומיים שלנו כאן. כראוי לסן פרנסיסקו ומזג האוויר המשוגע שלה, בבוקר ירד קצת גשם, אבל ב11:30 השמיים התבהרו, השמש יצאה והיה חם ומתאים לבריכה. הכנו טריליון שיפודי ירקות, מלא קבבים, סלטים ועוגה אחת מושלמת של דפנה אחת מושלמת ובזה חתמנו את החגיגה.
אני כותבת לכם, בת 30 ושבוע, שמחה, מרוצה, עם הרבה מזל לחלוק את חיי עם כל מי שסובב אותי ובעיקר - עדיין בועטת :)
נ.ב
חלק מהתמונות צולמו באייפון וחלקן במצלמה החדשה ניקון D5500.

17.8.2015

כמה חם

כל מי שדיברתי איתו מישראל הכריז שהשנה אוגוסט הגזים לגמרי והפך לבלתי נסבל. כדי שנוכל להזדהות עם אחינו בישראל, גם אותנו פינקו בגל חום ישר ממכבשי הגיהנום. אמנם השיא כאן הגיע ל32 מעלות, בלי לחות ועם רוח שמקלה על ההתמודדות, אבל זה רחוק מאוד מה20 מעלות שהורגלנו אליהן.
כדי להתמודד, בילינו את הסופ״ש בבריכה בבניין ועם שנ״צ בפוך עם מזגן (מדובר באחת מהנאות החיים, לא פחות!), אבל בכל זאת צריך להוציא את הראש מהבית קצת, אז יצאנו לסיבוב בשכונה וזללנו פיצה עם בירה קרה ליד.

בתור ילידת אוגוסט אני ילדת קיץ מושבעת, ועדיין, הקיץ של סן פרנסיסקו הרבה יותר קל ונעים ובמיוחד אוגוסט שנחשב לחודש קר כאן. כל המקומיים מכריזים שכבר שנים שלא היה אוגוסט כזה נעים וחמים וזו הוכחה לכך שההתחממות הגלובלית יצאה משליטה. העירייה העבירה תקנה שלמסעדות אסור להגיש מים אלא אם הסועדים ביקשו במפורש ובכל מקום ליד דיספנסר מים מופיע שלט "Are you sure you're going to finish the entire cup?". אפילו המדשאות הירוקות עד יובשו ולא מקבלות השקייה יותר. המפתיע הוא שאם נשארים בעיר, מקבלים את התחושה שכל אחד תורם את חלקו - אנשים משתמשים בשקיות רב פעמיות בסופר, ממחזרים הכל ומעדיפים להשתמש בכלים שניתן להפוך לקומפוסט במקום הפלסטיק שאמנם ניתן למחזור אבל עדיין די גרוע לסביבה. ואז נוסעים שעה מזרחה, עדיין בקליפורניה ורואים איך אנשים קונים בסופר ולוקחים הרים של שקיות *פלסטיק* ומחריבים בביקור אחד בסופר מאמץ של עיר שלמה.
מה לבשתי?
חולצה מיוניקלו מהקולקציה בשיתוף עם MOMA, בסייל חורף האחרון 6$.
חצאית מזארה, 200 ש״ח לפני כמה שנים.
הוויאנס (תסלחו לי, היה ממש חם), 10$ באמזון.
משקפי שמש אופטיות מזני אופטיקס, 15$.


השיער שלי נראה מסכן, מזל שמחר מצפה לו תספורת...

9.8.2015

Friday Chil

אמנם יום שישי כאן הוא המקבילה הישראלית ליום חמישי בארץ, אבל באמריקה כמו באמריקה, אוהבים לשכלל הכל. הזיכרון שלי מימי חמישי במשרד הוא של יום עמוס מאוד, בניסיון לסגור דברים לפני שהשבוע נגמר ובמיוחד לנסות להכין תשובות ללקוחות שיום שישי הוא יום עבודה מלא שלהם. אין דבר שהיה שנוא עליי יותר משחרור גרסה בחמישי, כי לרוב זה אמר שהבירה של חמישי נהרסת.
כאן לעומת זאת, יום שישי הוא יום אס״ק. המשרד חצי ריק (לא רק אצלנו, בכל הBay Area זה ככה, וזה ניכר גם בתנועה בכבישים), כי הרבה אנשים עובדים מהבית. כמעט ואין ישיבות ופגישות בלו״ז והאווירה מאוד רגועה ושלווה. אם ב16:30-17:00 עדיין יש מישהו במשרד, זה כי כולם שותים בירה/יין ביחד במטבח ועושים קיקסטארט לסופ״ש. שונה מאוד מתרבות העבודה הישראלית ומשעות העבודה.

במקרה שלי, אני דווקא מגיעה למשרד, אבל הוא נמצא במרחק 10 דקות הליכה מהבית, אז זו לא חוכמה גדולה. אני דווקא מחבבת את האווירה במשרד שלנו ומאחר והOverhead שלי להגיע למשרד הוא לא משמעותי מיוחד, אני כמעט ולא עובדת מהבית (גם אם נתעלם מהעובדה שכדי לעשות את העבודה שלי אני צריכה ציוד שהוא מעבר ללפטופ).

התמונות כאן צולמו ביום שישי, כשפגשתי את עומר לארוחת צהריים זריזה (כי הוא אמנם עובד מהבית בשישי, אבל אף פעם אין לו זמן, בוס גדול).

מה לבשתי?
חולצה מH&M לפני כמה שנים, 29 ש״ח.
חצאית מH&M לפני כמה שנים, 59 ש״ח.
סנדלים של לייבלינג, 500 ש״ח בקיץ שעבר.
ארנק של מארק ביי מארק ג׳ייקובס, 70$ במייסיס (הרצועה הזו הופכת אותו למאוד נוח להפסקות צהריים).