‏הצגת רשומות עם תוויות מנגו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מנגו. הצג את כל הרשומות

15.6.2015

Pink in the city

בכמה חודשים האחרונים, מאז שהתחלתי לעבוד במרחק הליכה מהבית, יוצא שאני מתהלכת הרבה יותר גם מסביב לשכונה ומרחיבה את המעגלים. בארה״ב, הרחובות של אמצע שבוע הם לא הרחובות של הסופשבוע. יש לא מעט מקומות שפתוחים רק בשני עד שישי בכדי להאכיל את יושבי המשרדים בסביבה ולא מעט סנדווצ׳יות לא טורחות לפתוח בסופ״ש, שבאופן קבוע דליל יותר בתנועה בעיר. 
הארכיטקטורה בשכונה הזו היא אחד הדברים האהובים עליי בה(ןגם העובדה שהיא שטוחה! בלי עליות חדות שמשגעות לי את הברכיים). אפשר למצוא בה מבנים בסגנון ויקטוריאני המאוד מזוהה עם סן פרנסיסקו, עם חלונות מושב וצבעים פסטליים, מבנים תעשייתיים עם הלבנים אדומות המאוד אמריקאיות וגם בנייה מודרנית וחדשה, אבל לא ״אלימה״ מדי, לרוב מדובר במבנים עד 6 קומות.

בתמונות, קיר לבנים אדומות בבניין בתחום שבגבול שבין השכונה שלנו - SOMA, לבין השכונה הסמוכה - rincon hill(או שאולי דווקא beach marina? קשה לעקוב...) ושמלה ורדרדה, בלי גרביונים סופסוף! התמונות צולמו באייפון 6 שלי. כבר כמה זמן שאני נאבקת ברצון לצלם יותר תמונות לבלוג לבין חוסר הרצון לשוטט עם המצלמה עליי כל הזמן, אז הפוסט הזה והפוסט הבא הם פוסטי ניסיון  לתמונות ״פחות מקצועיות״. הוא דווקא מצלם לא רע, ולא, הפוסט לא מומן על ידי אפל :)
מה לבשתי?
שמלה מאולד נייבי, 10$.
ג׳קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש״ח.
נעליים של סטיב מאדן, 18$ ברוס.
סיכת ד״ש בשחור ולבן של סבתא.
תיק של קייט ספייד, 140$ באאוטלט בליוורמור. 

9.2.2015

Lands End

החלק האהוב עליי בעיר הוא שהיא מלאה בעשרות שבילי הליכה ונקודות תצפית שמשלבות טבע ונוף עירוני. אחד האזורים שבהם מרוכזים לא מעט מקומות כאלה הוא אזור גשר הזהב, משני צדדיו. כבר כתבתי כאן בעבר על התצפית על הגשר והעיר מהצד השני והפעם אכתוב על השמורה שנקראת Lands End והינה חלק מהעיר, ובאמת נמצאת בסוף העולם - לאורך קו החוף של האוקיאנוס. כיאה לאמריקאים, לא מדובר במסלולים סופר מאתגרים, אלא בהייק קליל שלא דורש יותר מדי מאמץ. ישנן לא מעט מדרגות בחלק מהשבילים, אבל אפילו הברכיים המפונקות שלי שרדו את זה, כך שזה לא כל כך נורא ובכל מקרה אפשר להימנע מהמדרגות אם ממש רוצים. כמו שאפשר לראות, לא ממש לבשתי "בגדי עבודה", אלא ג'ינס ואולסטאר. כן צריך לקחת בחשבון שהרבה יותר קריר שם מאשר בשאר העיר, כי הולכים ממש בסמוך לקו המים, אז תביאו איתכם עוד שכבה.
הייתי ממליצה למי שמגיע לעיר בפעם השניה, או למי שמגיע לשהייה ארוכה יותר משלושת הימים שבדרך כלל מוקצים לביקור בעיר להגיע למסלול ההליכה והתצפית הזו על הגשר. מאחר והולכים על מצוקים לאורך קו החוף, הנוף אל הגשר נפתח עם כל צעד ורואים אותו מזווית קצת שונה מאשר הזווית "הרגילה". אורך המסלול לא לוקח יותר משעה של הליכה רגועה, כולל החזרה לרכב והנוף פשוט מהמם.
ישנם שבילים נוספים מלבד הcoastal trail שתיארתי. אנחנו דילגנו בין כמה שבילים ובסך הכל בילינו בפארק בערך שעתיים. הבעיה העיקרית עם האזור הזה הוא שרוב הזמן הוא מאוד ערפילי ולבוא לכאן ביום מעונן ואפור קצת הורס את החוויה כי הנוף מצטמצם לטווח של כמה מטרים קדימה(זו גם הסיבה שהשכירות בשכונות האלה נמוכה יותר, למרות הקרבה לפארקים). תוכלו לקרוא עוד פרטים על המסלולים והפארק באתר הרשמי. 
מה לבשתי?
ג'ינס טייץ מאסוס, כ40 ש"ח לפני כמה שנים.
חולצה של H&M, כ20 ש"ח.
צעיף ממדריד, כ25 ש"ח.
אולסטאר מDSW לפני כמה שנים, כ140 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.

17.11.2014

Between Castro & Mission

בחיבור בין שתי שכונות מאוד שונות, ישנו רחוב אחד, יפה יפה, צבעוני וזוויתי, כנדרש מרחובות העיר. בעיני מדובר ברחוב היפה בעיר. אמנם גם בUnion תוכלו לראות בתים צבעוניים בארכיטקטורה הכה סנפרנסיסקואית הזו, והם אפילו ילוו בבוטיקים, מסעדות ובתי קפה חמודים, אבל דווקא הרוגע והשקט שיש ברחוב שמחבר בין דולורס פארק ההיפסטרי לרחוב קסטרו הגאה, הוא זה שהופך אותו למושלם בעיני. הבתים המהממים עוזרים גם כן, אבל בלי קטנוניות עכשיו.
אז איך ולמה מגיעים לרחוב הזה בתור תיירים? ובכן, כחלק מביקור ברחוב קסטרו וביקור בשכונת מישן, מבחינתי מדובר בביקור חובה. יורדים בתחנת קסטרו ברכבת/חשמלית/אוטובוס, הממוקמת בצומת של הרחובות קסטרו ומרקט. משוטטים ברחוב קסטרו עד לרחוב 19(בדרך קוראים קצת על הארווי מילק וההיסטוריה של הקהילה הגאה בעיר). פונים ימינה וממשיכים להתהלך ברחוב היפה עד שמגיעים לצומת של 19 וSanchez. מצד ימין שלכם תראו גרם מדרגות ארוך. מומלץ לעלות למעלה ולהנות מתצפית יפה על העיר. גם בימים שהערפל שורר, יש מכאן תצפית יחסית טובה ויפה. משם ממשיכים למטה במורד הרחוב עד שמגיעים לצומת T ולרחוב Church. מולכם תראו את הכניסה לדולורס פארק המפורסם.
בדולורס תוכלו למצוא מתקנים לילדים, מתקני ספורט והמון צעירים זרוקים על הדשא עם בירה או ג'ויינט. לא חייבים לבוא מצויידים מראש, בסופי שבוע בתוך דקה או שתיים מרגע ההתמקמות כבר יגיע מישהו להציע לכם אחת מהאפשרויות שהזכרתי קודם, וגם נקניקיות, טאקו, פופקורן קרמל, צ'ורוס והמון אוכל אמריקאי משמין. ההמלצה שלי? אם יש לכם סבלנות לעמוד בתור הארוך של מאפיית טארטין המפורסמת, בחרו לכם מאפה טעים ותחזרו חזרה לפארק לפיקניק קצר(המאפייה נמצאת במרחק בלוק אחד מהפארק). אם אתם דווקא מחפשים מקום טעים לארוחת צהריים, למאפייה יש גם מסעדה קטנה ברחוב Valencia(רק בסופ"ש עד השעה 2, בשאר השבוע הם פתוחים רק לארוחות ערב).
הנוף מקצה הגבעה ב19 וSanchez
קצה הרחוב ודולורס פארק שמציץ
כשתסיימו לאכול, תוכלו להמשיך לשוטט בשכונת Mission. אני אישית פחות מחבבת את הרחוב הראשי של השכונה - Mission כי הוא מייצג את כל הצדדים השליליים של העיר, מבחינתי לפחות. ממליצה לשוטט על רחוב Valencia המקביל. הרבה יותר סימפטי, עם מסעדות נחמדות וגם בו תמצאו גרפיטי מרשים בלי להיתקל בהומלסים וריח חריף של שתן...

עד כאן לפוסט שהוא קצת מדריך תיירים וקצת מעביר אווירה. מקווה שתהנו גם מסוג כזה של פוסטים.
מה לבשתי?
מכנסיים קצרים מH&M בפירנצה, כ45 ש"ח.
חולצת ג'ינס מיוניקלו בניו יורק לפני כמה שנים, 15$.
סווטשירט מתמנון, 50 ש"ח.
שרשרת של מדוזה, 120 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.
גרביונים של קלזדוניה ממדריד, כ20 ש"ח.
נעליים מאסוס לפני כמה שנים, כ80 ש"ח.  
תיק שק של מדוזה, 370 ש"ח במסיבת ההשקה של הקולקציה לפני כמה חודשים.

9.11.2014

לא באמת חורף

השבוע האחרון היה עמוס במיוחד בכל מיני פעילויות. התחלנו אותו בהופעה של The Black Keys בOracle Arena באוקלנד. התחלתי להאזין ללהקה אחרי ששמעתי שיר שלהם ברדיו פרדייז לפני שנתיים בערך ומאז נדבקתי. שלושת האלבומים האחרונים אהובים עליי במיוחד(למרות שהאחרון קצת פחות טוב מהקודמים) ושמחתי לגלות שלמרות שהTour הנוכחי נקרא על שם האלבום החדש, ההופעה כללה בעיקר שירים משני האלבומים הקודמים. כמו שכתבתי בעבר, הגישה להופעות של האמנים האהובים עליך היא משהו שקל להתרגל אליו. בהופעה נתקלתי לראשונה בתופעה מעניינת. המון אנשים בקהל השתמשו באטמי אוזניים במהלך המופע. כשחושבים על זה, זה דווקא רעיון לא רע, במיוחד בהופעת רוק עם גיטרות חשמליות מרצדות. רק צריך לזכור להכניס אטמי אוזניים לתיק...

משם השבוע המשיך עם ביקור של חבר קרוב שהגיע כל הדרך מישראל, לא במיוחד בשבילנו, אבל נהננו מאוד מההשלכות :)
ערב אחד במסעדה הגרמנית האהובה עלינו(בירות אירופאיות מהחבית, שניצל(לא עוף...), שטרודל אמיתי ואווירה מעולה), ערב נוסף במסעדה איטלקית מצויינת(שבבי פטריית כמהין שחורה אף פעם לא העציבו מישהו) ונאלצנו לשלוח את החבר לדרכו. זה היה ביקור קצר וקולע, אבל מסוג הביקורים שמזכירים היטב עד כמה כשיש חיבור טוב בין אנשים, לא המרחק ולא העובדה שנפגשים פנים אל מול פנים רק פעם בכמה חודשים יכולים להרוס את זה.
התמונות צולמו בשבת שעברה בלובי המזרחי של הבניין שצופה לAT&T PARK ולביי ברידג', ביום שבו למשך דקה וחצי בערך היה פה קצת חורף, ולרגע אל תחשבו שאני מקטרת. קיבלנו יום גשם, ברובו בשעות הבוקר המאוד מוקדמות, והמשך יום קצת קריר, ומשם הכל חזר להיות חמים(אבל לא מדי) ונעים.
מה לבשתי?
חצאית מH&M בסייל לפני כמה שנים, 59 ש"ח.
חולצה מLefties בברצלונה, כ40 ש"ח.
גרביונים מקלזדוניה, כ20 ש"ח.
נעליים של שני בר, 440 ש"ח.
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.

12.2.2014

Big News

בפעם האחרונה שעדכנתי כאן בבלוג על דברים חדשים בחיים שלי, הנסיבות, איך נגיד, לא בדיוק היו מלהיבות. הפעם החדשות הן טובות, מרגשות ומשמחות. כבר כמה חודשים שהסיפור בהתהוות וחיכינו שנקבל אישור סופי לפני שאני מודיעה באופן חגיגי כאן בבלוג.
ובכן, מתחתי אתכם מספיק, הגיע הזמן להכריז (לא, אני לא בהריון וכנראה שגם לא אהיה בזמן הקרוב...), בעוד חודשיים אנחנו עוברים לסן פרנסיסקו!

המעבר הוא מטעם העבודה של עומר ואני אחפש עבודה כשנגיע. היה לא פשוט לשמור את זה בבטן מהבלוג, אבל העדפנו להמתין לאישור האמריקאי לפני שנחשוף יותר מדי. בחמישי ביקרנו בשגרירות ולאחר המתנה בכמה תורים, כמה חיוכים וכמה שאלות, התקבלה הויזה המיוחלת. ביום שני כבר קיבלנו את הדרכונים חזרה ולכן אני כותבת כאן.

לגור לתקופה במדינה אחרת זו חוויה ששנינו מאוד רצינו לחוות ולמזלנו אנחנו עובדים במקצוע שמאפשר לעשות מעבר כזה. אנחנו מדברים על הרצון הזה כבר כמה שנים, כך שלמשפחה ולחברים הקרובים זה לא מגיע בהפתעה גדולה, ובכל זאת, כשזה סופסוף קורה, זה קצת קשה לעיכול. כשאבא שלי נפטר היינו ממש בשיא של התהליך ובנקודת ההחלטה מול העבודה, האם לתת תשובה חיובית ולהתניע את התהליך מול הרשויות האמריקאיות, או להשיב בשלילה.

ברגעים הראשונים האינסטינקטים אמרו לסרב, לוותר על זה, כי זה ממש לא הרגע הנכון למעבר כזה. אחרי כמה ימים של מחשבה החלטנו דווקא ההיפך(כפי שאפשר להבין מהתוצאה...). אני חושבת שהמוות הכל כך פתאומי של אבא שלי, שעורר את כולנו עם סטירת לחי מצלצלת וגרם גם לי וגם לעומר(ובמידה מסויימת לרוב הסובבים את המשפחה שלי) להבין שהחיים האלה מאוד שבריריים. זו אולי קלישאה, אבל צריך לנצל כל רגע. לא לעשות חשבונות, לא לחשוב מה יגידו, אלא ללכת אחרי הלב שלך ולא לדחות דברים. ההורים שלי תכננו במשך שנה לסוע למדריד ובכל פעם אבא שלי אמר "כבר כשאסיים את הפרוייקט, נזמין כרטיסים", אבל בכל פעם הגיע עוד פרוייקט והטיול נדחה. כאמור, למדריד הוא כבר לא יגיע... לא רציתי שהרצון לחוות חיים במדינה אחרת יהפוך ביום מין הימים ל"מדריד" שלי.
התמונות כאן צולמו בחוף שבי ציון ליד נהריה בסופ"ש האחרון. נסענו להורים של עומר אחרי תקופה ארוכה שלא ישנו שם, כי הבית היה בשיפוץ היסטרי שסופסוף הסתיים(לשמחתה הרבה של אמא של עומר ולצערו הרב של אבא שלו, אם תשאלו אותי). זה היה סופ"ש רגוע של ניתוק ומנוחה. אחרי בראנץ' טעים במושב, קפצנו לחוף הים ונעמדנו מול המים המרגיעים. מזל שגם בSF יש חופים...

אז זהו, It's out there. זו הולכת להיות חוויה מטורפת. אנחנו מתכננים לגור בעיר עצמה ולא בפרברים, בכדי לחוות את החוויה במלוא עוצמתה. וכעת, לאתגר האמיתי, לארוז את החיים שלנו למזוודות.

אז? מוכנים לשינוי נוף לתמונות בבלוג? אני חושבת שהנופים של סן פרנסיסקו יהוו תחליף הולם לתל אביב :)

ובכל זאת, זה בלוג אופנה, אז בנוהל...
מה לבשתי?
ג'קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש"ח.
ג'ינס מיוניקלו בלונדון, כ55 ש"ח.
סריג מחנות פרחות ברחובות, 40 ש"ח אם אני זוכרת נכון.
צעיף מפימקי בברצלונה, כ25 ש"ח.
משקפי שמש מאירוקה, 120 ש"ח.
מגפונים מיריד זוגות, 600 ש"ח.

4.12.2013

המלבישה

בתקופה האחרונה התחלנו לצפות בסופרנוס, ממש מהתחלה. השתלטות תוכניות הזמר על הטלויזיה הצריכה מאיתנו למצוא משהו לבהות בו מדי פעם. הסדרה שודרה לראשונה כשעוד הייתי בחטיבה, לא לגמרי קהל היעד ולכן בזמנו לא צפיתי בה. יצא לי לצפות בכמה פרקים ממנה כשהייתי בתיכון, אבל לא הבנתי אותה כל כך.
עכשיו מדובר כבר בסוג של התמכרות ופתאום גם תת המסרים בה הרבה יותר גלויים לעיני. החלק המרתק ביותר לטעמי הוא דווקא המלתחה של הדמויות. כשרוצים לגרום לטוני, המאפיונר שהולך לפסיכולוג, להראות קשוח, מלבישים אותו בג'קט עור שחור ומצמידים אליו סיגר. בסצינות שבהן מנסים לגרום לאמריקאים להזדהות עם הדמות ולשוות לו all american look, מלבישים אותו בפולו ומכנסי חאקי, ושולחים אותו לקאנטרי קלאב או למנגל בחצר, כי אין יותר אמריקאי מזה.הבגדים של מדו סופרנו כבר מזכירים את החלקים הממש גרועים של הניינטיז. עם שרשראות הקולר הלא מחמיאות בעליל, הג'ינסים חסרי הצורה שיגרמו אפילו לישבן של מרינה קבישר להראות כמו טנק וכמובן, שפתון בצבע חום זוועות.

אני חושבת שבמיוחד בארץ, אנשים פחות חושבים על מה שהם לובשים ומה זה אומר עליהם, מה הם מנסים לשדר לסביבה לגבי עצמם. אם נשים לרגע בצד את עניין האסתטיות של הבגדים, כי מהבחינה הזו כן חל שיפור, אני חושבת שבארץ בימינו "מתלבשים" הרבה יותר מפעם. אם בעבר ג'ינס היה פריט לגיטימי ללבוש לחתונה, גם עבור נשים, היום כמעט ולא רואים נשים בג'ינסים באירועים וגם הגברים מתאמצים ונפרדים ממנו לערב אחד.

זו לא הנקודה שלי. הנקודה שלי היא שאיפשהו בתהליך שיפור הלבוש אבדה הזהות. רוב האנשים מתלבשים אותו הדבר, כמעט ללא טאצ' אישי. גם הנערות שניכר כי "השקיעו" במראה, נראות בסופו של דבר כמו אוסף שכפולים - סקיני ג'ינס צבעוני, סטרפלס בצבע אחיד, עקבי ענק שהן מדדות עליהם בקושי, שיער מגוהץ למשעי ואיילנר בעובי שלא היה מבייש את איימי וויינהאוס. ושלום לאינדווידואליזם. כשצופים בסדרת טלויזיה עם מלבישה טובה, רואים איך הדמות באה לידי ביטוי במכלול של דברים שלאו דווקא קשור לשחקן ומתבטא בלבוש ובסטיילינג. מצד שני, בגוסיפ גירל היו תלבושות מרהיבות, אבל מלבד בלייר וצ'אק לאף אחת מהן לא הייתה אמירה אמיתית שקשורה לאופי הדמות.
אני לא יודעת אם יש לי פואנטה, אבל אני מניחה שמה שאני מנסה להגיד זה שקצת חסרה לי תעוזה במינון נמוך מצד אנשים שטוענים שהם מכורים לאופנה(אני לא חושבת שהיתה בחורה אחת באודישנים לתוכניות הזמר השונות שלא אמרה משהו לגבי חיבה לאופנה ורובן נראו כמו שכפולים של קודמותיהן). יכול להיות שזר יאמר דברים זהים גם על צורת הלבוש שלי, אבל בעיני כן יש סגנון מסויים שעומד מאחורי הפריטים שיושבים אצלי בארון וגם אני מנסה מדי פעם לשבור את השגרה עם פריט או שניים "מעניינים" קצת יותר, כמו הסנדלים האלה למשל.
מה לבשתי?
חצאית מגאפ לפני כמה עונות, 140 ש"ח.
גופיה מH&M בסייל לפני כמה עונות, 30 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב, כ180 ש"ח.
גרביונים מקלזדוניה בברצלונה, כ20 ש"ח.
ג'קט ממנגו בברצלונה, כ420 ש"ח.