משכבה לשכבה

גם השבוע הנוכחי מסתמן כעמוס לעייפה כמו השבוע שעבר, אבל הצלחתי לדחוק כמה דקות שקטות לכתיבת פוסט. הסיבה לעדכונים הדלילים היא שאחרי יום שלם של בהיה ממושכת במסך במסגרת העבודה, אני ממש מתקשה להדביק את עצמי שוב למסך אחר בבית. כשאני עסוקה בחקירת בעיות ופתירת באגים אני מוצאת את עצמי מעוכה ונוזלית מול המסך בבהייה מתקדמת. כשהעבודה נשארת בפסים רגועים יותר, אני חוזרת למצב מוצק ומתרגלת יציבת יוגה מול המסך :)

ובהתאם לאווירת המשרד הכללית ששוררת על הפוסט הזה, האאוטפיט הנוכחי צולם ברמת החייל, המתחם בו אני עובדת. בשבת שעברה נשארנו בבית בלי יותר מדי אופציות בישול והחלטנו להתפנק בהדסון. אני אוכלת שם מדי פעם בצהריים ואם כבר אז בימי שני מסיבה מאוד פשוטה. בימי שני הם מגישים את המרק הטעים בעולם - מרק עגבניות עם שפצל'ה ורוטב פסטו מלמעלה. מנה מעולה וחבל שאי אפשר להזמין קערה ענקית ממנה. כשבא לי לחטוא אני מזמינה את מנת הכריך פילדלפיה - כריך אנטריקוט עם גאודה, בצל וצ'ילי על רוטב צ'יפוטלה בג'בטה פריכה. זה טעים, זה שמן ושווה כל קלוריה. כשאני מרגישה שכבר חטאתי מספיק אני הולכת על מנת הראגו המוצלחת.

מה לבשתי?
שמלה מS-wear בסייל הנוכחי, 70 ש"ח(Note to self לא השמלה המתאימה ללבוש למסעדת בשרים ולכן אציין שהתמונות צולמו לאחר האוכל).
גרביונים של קלזדוניה מברצלונה, כ20 ש"ח.
נעליים מאלדו בארה"ב, כ200 ש"ח.
שרשרת מאיביי, 40 ש"ח.
משקפי ראיה מקרולינה למקה, 225 ש"ח(עוד תוצאה של הבהייה הממושכת במסך).
טבעת פרח מאטסי, כ15 ש"ח.
טבעת זהובה מיריד כלשהו, 25 ש"ח.

עד טיפת השמש האחרונה

הסופ"ש האחרון היה ארוך במיוחד, מאחר בערב החג לא עבדתי(אבל עומר כן). כבר כתבתי שאחרי החזרה לארץ מהקור, התחשק לי לספוג עוד קצת קיץ לפני שאני מוותרת עליו לטובת החורף הישראלי. זה בדיוק מה שקרה בסופ"ש האחרון. סיימתי עם הקניות עוד בחמישי בכדי לפנות את שישי לים בלבד. התעוררנו, ראינו שמש בחוץ, עלינו על בגדי ים ונסענו לחוף הקרוב לביתנו. מזג האוויר היה מצויין, לא חם מדי ובריזה נעימה דאגה לאזן את הכל. היה יחסית ריק, מה שהוסיף לתחושת השלווה. חופשה קטנה בתל אביב הרועשת.

התוכנית המקורית כללה בראנץ' בדלאל, אבל מסע האופניים לא ממש אפשר התניידות בתוך העיר מקצה האחד שלה לקצה השני, אז דחינו את הארוחה לשבת. שוב, שבת עם מזג אוויר מעולה(למרות שהשמש בכל זאת קצת צרבה לנו את העורף). לאחר בראנץ' טעים(הפריטטה שם מעולה והמאפים הם פינוק אמיתי, חבל שכל כך יקר...), טיילנו קצת לאורך הטיילת שמול מתחם התחנה. ריח הים הגביר את החשק לביקור נוסף בים. אחרי מעבר בבית כדי ללבוש בגד ים ואיסוף חברה, שוב הייתי בחוף. הפעם לשיחה ארוכה ורגועה בין חברות טובות. הים הוא רקע מעולה לשיחת נפש, ולא רק בסרטים.

מה לבשתי?
חולצת תחרה מפוראבר 21 בארה"ב לפני כמה שנים, כ50 ש"ח.
סטרפלס תכלכל ממנגו לפני שנים, 20 ש"ח.
מכנסיים מסייל בברלין, 20 ש"ח.
סנדלים מאסוס, כ75 ש"ח בסייל הנוכחי.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
עגילים מג.ר.א.ס, מתנה מהחברות במסיבת רווקות.
תיק מאלדו מסייל קיץ, 120 ש"ח(נקנה ברגע האחרון לפני החתונה של פרי כשגיליתי שאין לי תיק מתאים).
משקפי שמש של אירוקה.

וכעת, חזרה לשגרה ולנסות לצמצם נזקים של הבירות והג'אנק מגרמניה :)

חוגגים 5

אתמול חגגנו, החבר ואני, 5 שנות זוגיות. זו אמנם קלישאה שאין כמותה, אבל כנראה שבאמת הזמן עובר מהר כשנהנים. לא הספקתי למצמץ, ואנחנו גרים יחד כבר כמעט 3 שנים.

באופן מאוד מפתיע, דווקא על הנושא הזה, הזוגיות, אני מאוד מתקשה לכתוב. לא כי יש דברים לא טובים לספר, חלילה. אני דווקא חושבת שהזוגיות שלנו מאוד טובה, יציבה ובריאה. אבל כנראה שדווקא בגלל שהחבר הוא טיפוס מאוד פרטי, אני מרגישה שלא במקום לכתוב כאן עלינו, כי בכך אני פוגעת בפרטיות שלו. ניסיתי לכתוב על מה הופך לדעתי זוגיות לטובה, אבל אני חושבת שזה כל כך אינדווידואלי ותלוי באופי של כל אחד מבני הזוג שאין שחור ולבן. וחוצמיזה, מה אני מבינה, אני פצלוחה בקושי בת 26 :)
לכבוד המאורע, לקחנו פסק זמן לערב אחד מכל הסידורים שקשורים במעבר ויצאנו למסעדה החביבה עלינו, טפאו(סניף הרצליה). בשני בערב, אחרי שכבר כיבינו את האורות, החבר אמר לי "אולי נלך מחר לטפאו? תזמיני לך את הצ'ורוס שאת כל כך אוהבת". למחרת בצהריים, כשהתעסקתי בלבחור מסעדה לצהריים, נזכרתי בשיחה הקצרה. הבעיה היא שלא הצלחתי להחליט האם השיחה התקיימה במציאות או שחלמתי אותה. האמת, הטיעון שלי לכך שהיה מדובר בחלום התבסס על ההצעה לצ'ורוס. החבר צוחק על החיבה שלי למנה הזו ולכן היה נראה לי מוזר שהוא הציע שאוכל אותה. החלטתי להזמין מקומות בכל מקרה, כי בין אם מדובר במציאות אז החבר רצה את זה. אם מדובר בחלום, אז כנראה שלתת מודע שלי היתה הצעה טובה :)
בסופו של דבר העברנו ערב מהנה עם אוכל טוב, יין משובח(מרלו של דלתון, יקב אהוב עליי) וחברה לא רעה בכלל, אנחנו...
מה לבשתי?
שמלה מאסוס, 60 ש"ח.
גרביון מגאפ, 30 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב, כ180 ש"ח.
שרשרת סברובסקי מהחבר.
תיק של מדוזה, 139 ש"ח דרך סטייל ריבר.
בתמונות, הצצה לדירה החדשה שלנו. מה אתם אומרים על העיצוב שלי?

חתונה בחורף

אתמול בערב הלכנו לחתונה של בן דוד של החבר. בגדים לחתונה זה תמיד קצת בעיה, במיוחד בארץ. מצד אחד לא רוצים להגיע אוברדרסד כדי שלא יבלבלו אותך עם משפחת החתן/כלה הקרובה. מצד שני, את לא רוצה להגיע בג'ינס, ולא משנה עד כמה הוא אהוב ופופולרי. חתונה בחורף מוסיפה לכל המשוואה הזו גם את עניין החום-קור. רוב השמלות "החגיגיות" הן קצרות וקרות ולא ממש מתאימות למזג אוויר חורפי. לרוב הפתרון הוא ללבוש שמלה קייצית, לעטות על עצמך מעיל עד הגיעך לאולם ולקוות שיש חימום טוב (או DJ טוב) שיאפשר לך להיפרד ממנו לשלום עד לעזיבה.

הפעם ביקרנו באולם שכבר יצא לי להיות בו בשנה שעברה וזכרתי שהיה מאוד קר. כל כך קר שלמרות שלבשתי סריג נאלצתי להישאר עם המעיל עליי כל הערב(ואני לא מהבחורות שכל הזמן קר להן, גם באוגוסט). אז תכננתי מראש על ביגוד חם יחסית. סריג שחור ומחמם וחצאית עם גרביון עבה. מה אומר ומה אגיד. עבדו עליי! באולם היה חום איימים, רוב האנשים די התבשלו עד שאחרי החופה הפעילו קירור. ומה אני רוצה לומר בכל הסיפור הזה? שכנראה אין סיבה להתחכם...
בדרך כלל אעדיף שמלה לחתונה או אירוע מיוחד, סתם כי זה מרגיש מגונדר יותר. הפעם משום מה נחה עליי רוח שטות אחרת והחלטתי לארוז חצאית. זה מוביל אותי לעובדה שהייתי צריכה להחליט עוד בחמישי אחה"צ מה אני לובשת בראשון בערב(או לכל אורך הסופ"ש אם להיות מדוייקים). אני די מתעבת את האריזות ארוכות הטווח האלה. משום מה זה מטריד יותר מלארוז לסופ"ש של חופשה בחו"ל.
מה לבשתי?
חצאית מגאפ בארץ, אחרי כל מיני מבצעים(קנה ב300 שלם 200 ונקודות של לאומי קארד) עלתה בערך 130 ש"ח.
סריג שחור ישן נושן שלא זכור לי מהיכן הוא הגיע.
גרביון אפור עם נקודות מגאפ, עלה 35 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב, כ180 ש"ח.
שרשרת וטבעת מתנה מהחבר.
ולמקרה שלא שמתם לב, פנפנתי את שיערי :)

עדכונים מהסופ"ש האחרון

אני חולה בבית היום, אז זה זמן טוב להעלות פוסט לבוש סופסוף.

בסופ"ש האחרון התארחו אצלנו זוג חברים מחמישי בערב ועד לשבת בבוקר. הסיבה הלא רשמית היתה חגיגות יום הולדת מאוחרות לחבר(שמסרב בתוקף לחגוג יומולדת וטוען שסתם נפגשו כולם).
בחמישי יצאנו לטפאו. התכנון המקורי היה לטפאו ת"א, אבל לא היה מקום(כבר ביום שני לא היה מקום ליום חמישי, מקום מבוקש), אז הזמנו לטפאו הרצליה. הקדמה קצרה למי שלא מכיר את הטפאו. מסעדת טפאסים עם מנות מדוייקות וטעימות מאוד. מבחר הטפאסים גדול במיוחד, ישנן לפחות 30 מנות בתפריט, אם לא יותר. המחירים לא זולים במיוחד, אבל גם לא מאוד יקרים, כ120 ש"ח לאדם כולל איזה משקה אלכוהולי וקינוח שנחלק. אבל, החסרון הגדול של הסניף התל אביבי תמיד היה מבחינתי השירות. אני לא יודעת למה, אבל המלצרים שם נרגנים וחמוצים, תמיד. הם גם מפספסים מנות ללא הרף והשירות בכלליות לא משהו. אז למה לחזור לשם אתם אומרים? כי האוכל באמת מעולה והאווירה שם נעימה. כשהזמנתי את המקומות בהרצליה שאלתי את המארחת בחצי צחוק האם לפחות אצלם המלצרים קצת שמחים יותר לחיות, היא צחקקה ואמרה שאומרים להם שהם טובים יותר מסניף ת"א. טוב, המארחת צדקה מבחינת הנחמדות, הם אכן יותר נעימים, אבל היו בלבולים עם המנות ועם המרכיבים שלהם(שאם כבר למדתם להכיר אותי ואת החבר, אתם יודעים שזה אישו רציני...).
אבל למרות הכל מאוד נהננו, האוכל היה מצויין כרגיל(אף פעם לא נפלנו במנות שם), המוזיקה מצויינת וגם החברה לא רעה.
אני חושבת שזה מקום בילוי נחמד לקבוצת חברים שרוצים לשבת ולשתות וגם לנשנש קצת על הדרך. יכול להיות שלגברים לא כדאי להגיע לשם רעבים, כי זה ירוקן להם את הארנק...
מה לבשתי?
שמלה ניאונית מזארה שנקנתה בסופעונה שנה שעברה תמורת 70 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב.
תיק מגולף, 50 ש"ח.
טבעת שחורה מאטסי, 15 ש"ח.
צמיד כסוף משוק הכרמל, 10 ש"ח.
ידיים-לק אדום-כתום מארה"ב, 5 ש"ח.
רגליים-לק אפור של אורלי, 20 ש"ח בסופר פארם.
ובפינה לשיפוטכם, הקסדה של אלון. אנחנו כל הזמן מנסים להבהיר לו שקסדה עם פרחי הוואי ונצנצים בכסף היא לא בדיוק דבר גברי, ואלון הוא גבר מסוקס. מה דעתכן/ם?

הקצב מברילוצ'ה

לא, זה לא שם של סרט אימה חדש עתיר סכינים לקיץ הקרוב. זה דווקא שם של מסעדה חדשה שנפתחה ברחוב הברזל ברמת החייל, Butchery de Bariloche שמה. מכאן והלאה קוראי הבלוג שהינם מחבקי עגלים מוזמנים לפרוש מהפוסט. חבל, there will be blood :)

המסעדה, הלא גדולה במיוחד, מעוצבת מאוד נעים לעין. כרגיל, הלכו על חשוך ועמום, אבל דווקא במידה ואין צורך בפנס בכדי לקרוא בתפריט. כאשר נכנסים למקום מברכת אתכם המארחת ומציעה גירודים מגוש שוקולד גדול שממוקם בכניסה. משם תיקח אתכם לסיבוב בקצביה, שם תוכלו לראות את מחירי הנתחים ולטעום מיין הבית(המצויין ויצויין בהמשך). משם תגיעו ליעד הכמעט סופי, השולחן שלכם. למה הכמעט סופי ולא הסופי ביותר לערב זה? כי את הבשר שלכם תידרשו לקום ולבחור מאותה ויטרינה שהופיעה קודם ולבקש גם מידת עשייה כרצונכם. רעיון נחמד, ככה ניתן לבחור את גודל הנתח, הוא נשקר במקום והמחירים מופיעים ל100 גרם בשר.

המסעדה כרגע בהרצה אז אני מניחה שהמחירים עוד ישתנו בעתיד. לקחנו לנשנוש עד שהבשר יגיע את לחם הבית שהוא פוקצ'ה שהגיעה עם כל מיני מתבלים טעימים, 16 ש"ח. הבשר מגיע על מיני גריל עם קדירה קטנטנה ובתוכה תפוחי אדמה עם פטרוזיליה קצוצה ושום(טעימים מאוד!). החבר לקח סינטה שמחירה הגיע ל89 ש"ח. הוא לא מאוד נהנה מהבשר, אבל נראה שהשכנים שלנו לשולחן קיבלו נתח יותר טוב משלו. אני כמובן, לא בחרתי בסטייק. עדיין לא הגעתי למצב שאני מזמינה בבטחה סטייק במסעדה בארץ. אז בחרתי בקציצות טלה. הן היו עשויות במידה, לא שומניות מדי, לא מטובלות מדי ומאוד עסיסיות. אחלה קציצה. 3 קציצות די גדולות עלו 54 ש"ח.
יין הבית עולה 20 ש"ח לאדם ומגיע בקנקן הגשה מאוד יפה ומיוחד. היין עצמו קליל מאוד ומלווה נהדר את הארוחה. מה שנחמד הוא שתמורת 20 השקלים תקבלו ריפיל של הקנקן עד שתתעלפו על הרצפה, או שפשוט לא תרצו יותר. הקנקן מראש מגיע די מלא, אנחנו שתינו משהו כמו 5 כוסות יחד ועדיין לא רוקנו אותו...

ונגיע לקינוחים. אני הזמנתי סורבה פירות יער, מנה שבטוח תשתנה בעתיד. למה? כי קיבלתי תמורת 12 ש"ח בלבד 3 כדורים גדולים של גלידה. כששאלתי את המלצרית על המנה היא אמרה שזה מגיע כדור אחד ובסוף קיבלתי 3 באותו מחיר. הם הגיעו כל אחד בקערית נפרדת, אז שלחתי 2 חזרה למטבח, אני גם ככה לא אוכל אותם וחבל ככה לבזבז להם. בנוסף הזמנה קינוח שוקולד שכלל 2 טרפלס טעימים, גוש שוקולד מריר וטעים, סופלה שוקולד נוזלי ושוקולדי שניכר שהשתמשו בו בשוקולד איכותי ולכל זה לווה רוטב שוקולד לבן סמיך. הקינוח הזה עלה 32 ש"ח והיה מוצלח מאוד.
האתר של המסעדה עדיין לא עלה, כשיעלה כתובתו תהיה www.butchery.co.il. היא נפתחה רק לפני מספר ימים ולכן על כל המחירים שציינתי פה קיבלנו הנחה של 25% בגלל שהמסעדה בהרצה. המוזיקה במקום היתה נהדרת. תמהיל ספרדי נעים לאוזן. השירות היה נעים ואדיב. היה נעים לשבת במקום ושהינו בו יחסית יותר זמן מבדרך כלל.
להגיד שאני יכולה להמליץ בלב שלם על המסעדה במסעדת בשר? כנראה שלא. אבל זה על סמך הטעם המאוד אנין של החבר. הקציצות באמת היו טעימות וסיכמנו בינינו שכשיתחשק לנו לאכול קציצות, נלך לשם. כי בסך הכל מאוד נהננו מהאווירה ומשאר האוכל.

פרטי התקשרות: הברזל 4, רמת החייל. 077-5309700.
מה לבשתי? מאוד פשוט הפעם...
שמלת פרנזים שחורה קטנה, חנות בקינג ג'ורג', 20 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב, 170 ש"ח.
לק תכלת שמח, סאלי הנסן. מאותה סדרה של הצהוב בהגרלה.
היום יום עמוס במיוחד עם תצוגת אופנה בסנטר בבוקר ויום הסטודנט של ת"א בשאר היום. נתראה שם?

מנסה לתת צ'אנס

קצת קשה מנטלית החזרה לארץ אחרי טיול של יותר מסופ"ש. הראש עוד חושב חופש, וגם הגוף אם נודה באמת.
אז החלטתי לעשות דברים שנחמד לי לעשות בתל אביב כדי לנסות להוכיח לעצמי שגם כאן טוב ונחמד. הרעיון הזה נחל הצלחה חלקית בלבד, פרטים בהמשך.

אז בשישי בבוקר הלכנו לאכול ארוחת בוקר ברולדין רמת החייל. דווקא לא רעה ארוחת הבוקר שלהם. הדברים הרגילים, אבל עם הלחם הטעים שלהם וקצת קרואסונים ומאפים. למה דווקא רמת החייל ולא הנמל או ספוט אחר? כי אני מאוד אוהבת את רמת החייל. היא מרגישה לי קצת חו"ל. הנמל עמוס מדי במבקרים מהחוץ בשישי בבוקר ושאר המקומות דורשים מאבקי חניה. התמונות האלה צולמו ברחבה של בניין כלשהו ברחוב הברזל. היתה שמש נעימה שהתאימה מאוד לצילומים.

ההזדמנות השניה שבה ניסיתי לעודד את עצמי(וגם את החבר ששרוי במצב דומה מאוד) היתה אתמול בערב. חזרנו מביקור אצל ההורים שלו בנהריה בשעות הצהריים. לאחר שהוא "שם קצת את הראש"(שזה שונה לגמרי מללכת לישון, חשוב שתדעו), הצעתי שנלך לטייל קצת במרכז העיר. בלי מטרה ספציפית. באזור כיכר רבין או רוטשילד. אמנם אנחנו מחזיקים רכב, אבל לטיולים כאלה ללב תל אביב אנחנו מעדיפים להשתמש בתחבורה הציבורית.שמחים וטובי לב צעדנו אל תחנת האוטובוס הקרובה לביתנו, תחנה שבה אמור לעבור קו כלשהו כל 20 דקות לפחות. המתנו בתחנה 40 דקות ואף קו לא עבר. התייאשנו וחזרנו הביתה.

זה היה פשוט מעצבן. ולמה זה מעצבן? כי ראינו שאפשר גם אחרת. בסן פרנסיסקו כל העיר מרושתת באוטובוסים. זהו אמצעי התחבורה העיקרי שהתושבים משתמשים בו. בכל תחנת אוטובוס יש צג אלקטרוני שמציג עוד כמה זמן יגיע האוטובוס הבא(עבור כל הקווים שעוברים בתחנה). חלק מהתחנות מאובזרות במכשיר המאפשר נגישות לעיוורים. בלחיצה על כפתור מופעלת כריזה שמקריאה את מספרי הקווים שעוצרים בתחנה ואת זמני ההגעה שלהם. מעבר לכך, גם ב2 בלילה, לא יצא שחיכינו יותר מ5-10 דקות לקו אוטובוס.

אז כמובן שאפשר לומר שלא ניתן להשוות בין תל אביב לסן פרנסיסקו, כי האחת קיימת 100 שנה והשניה קיימת 230 שנה(בדקתי בויקי...). אבל אני לא מקבלת את הטיעון הזה. בסן פרנסיסקו יש פי 2 מכמות התושבים בתל אביב. העניין הוא שזה לא דורש כל כך הרבה. הרי העיר הציבה בחודשים האחרונים תחנות אוטובוס חדשות. היה כל כך קשה לשלב בתחנות מערכת שכזו? אפילו לא היה צריך לחשוב לבד על המודל, אפשר היה פשוט להתבונן בעיר אחרת.

סן פרנסיסקו היא לא העיר עם מערכת תחבורה ציבורית המוצלחת ביותר. מספיק לזרוק מבט קצר לעבר החוף המזרחי. למשל לניו יורק, שמתפעלת רכבת תחתית ומערכת אוטובוסים ענפה.

אז בפעם הבאה שמציעים לתושבים לזנוח את הרכב הפרטי תזכרו שאולי איתו מגיעים לאט יותר כי צריך למצוא חניה, אבל לפחות מגיעים! ובכלל לא נגעתי בנושא האסור של תחבורה בימי שישי-שבת.

עד כאן לקיטור על התחבורה הציבורית בעיר. נחזור לבגדים. מה לבשתי?

חצאית מגולף, 70 ש"ח.
חולצה מאולד נייבי, 30 ש"ח.
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
ג'קט דמוי עור מפיילינ'ס בייסמנט, 20$.
תיק מאלדו, 30$.
שרשרת מדיווה, 20 ש"ח.
משקפי שמש, איב סאן לורן מאירוקה לפני שנתיים, 200 ש"ח.

כדי לסיים בחיוך, משפט ששמענו בדרך לתחנת האוטובוס אתמול. אמא אמרה לבתה "בואי הנה, אנחנו לא מנשקי מזוזות!". מאוד משעשע בעיני.