It's time to write a post!

מיום רביעי הייתי עסוקה במטלות וסידורים שקשורים למערכת שעבדתי על פיתוחה בחודשים האחרונים. היום תם החלק שלי והמערכת נשלחה לתצוגה בארה"ב. כיף למערכת, היא טסה לווגאס. כמה חבל שאי אפשר לשלח גם אותי בפדקס :)

בשבת התחלנו לדבר על כל עניין הסילבסטר ומה עושים בו. מאחר והשנה התאריך המיוחד נופל על יום שישי, יש לי תחושה שהמקומות יהיו עמוסים מתמיד. הרי לא מעט אנשים לא יוכלו להשתמש בתירוץ ה"אני עובד/לומד מחר, צריך לקום מוקדם". מה שיגרור עומס יתר עוד יותר מסילבסטר רגיל. בשנה שעברה החלטנו סתם להישאר בבית עם עוד כמה חברים. דווקא כן מתחשק לי לצאת השנה לארוחה או מסיבה אבל אני מתקשה למצוא משהו שמדבר אליי. מצד אחד כבר התבגרתי(או שמא, הזדקנתי?) ולא מתחשק לי להידחק בכניסה למועדון כאחרונת הטיאייג'ריות. מצד שני, דווקא מתחשק לי לעשות משהו שכרוך ביציאה מהבית והתלבשות בצורה מסיבתית. רעיונות? הצעות? מה אתם עושים בשישי הסילבסטרי הזה?
אגב, בגלל כל הסיבות שרשומות בתחילת הפוסט, לא ממש הספקתי לכתוב פוסטים בשבוע החולף או לצלם אאוטפיטים נוספים. האאוטפיט שמופיע כאן צולם בכלל כשיצאנו בשישי שעבר. כנראה שאלבש את האאוטפיט הזה שוב, בחילוף של השמלה כי הוא היה מאוד מוצלח בעיני. לא מאוד קר כשיושבים במקום סגור והטריק הזה של שמלה ארוכת שרוולים וווסט צמר מעל מביא אותי לטמפרטורה נוחה מאוד.
מה לבשתי?
ג'קט עור מזארה, 600 ש"ח בחורף שעבר.
שמלה מזארה, 100 ש"ח בחורף שעבר.
ווסט סרוג מחנות פרחות ברחובות, 60 ש"ח.
גרביון של אולד נייבי, כ20 ש"ח.
נעליים של אירוסולס, כ 180 ש"ח בארה"ב.
שרשרת מדיווה, 20 ש"ח.
טבעת מדוכנים באו"נ, כ2 ש"ח.
שבוע חדש ורגוע התחיל!

מנסה לתת צ'אנס

קצת קשה מנטלית החזרה לארץ אחרי טיול של יותר מסופ"ש. הראש עוד חושב חופש, וגם הגוף אם נודה באמת.
אז החלטתי לעשות דברים שנחמד לי לעשות בתל אביב כדי לנסות להוכיח לעצמי שגם כאן טוב ונחמד. הרעיון הזה נחל הצלחה חלקית בלבד, פרטים בהמשך.

אז בשישי בבוקר הלכנו לאכול ארוחת בוקר ברולדין רמת החייל. דווקא לא רעה ארוחת הבוקר שלהם. הדברים הרגילים, אבל עם הלחם הטעים שלהם וקצת קרואסונים ומאפים. למה דווקא רמת החייל ולא הנמל או ספוט אחר? כי אני מאוד אוהבת את רמת החייל. היא מרגישה לי קצת חו"ל. הנמל עמוס מדי במבקרים מהחוץ בשישי בבוקר ושאר המקומות דורשים מאבקי חניה. התמונות האלה צולמו ברחבה של בניין כלשהו ברחוב הברזל. היתה שמש נעימה שהתאימה מאוד לצילומים.

ההזדמנות השניה שבה ניסיתי לעודד את עצמי(וגם את החבר ששרוי במצב דומה מאוד) היתה אתמול בערב. חזרנו מביקור אצל ההורים שלו בנהריה בשעות הצהריים. לאחר שהוא "שם קצת את הראש"(שזה שונה לגמרי מללכת לישון, חשוב שתדעו), הצעתי שנלך לטייל קצת במרכז העיר. בלי מטרה ספציפית. באזור כיכר רבין או רוטשילד. אמנם אנחנו מחזיקים רכב, אבל לטיולים כאלה ללב תל אביב אנחנו מעדיפים להשתמש בתחבורה הציבורית.שמחים וטובי לב צעדנו אל תחנת האוטובוס הקרובה לביתנו, תחנה שבה אמור לעבור קו כלשהו כל 20 דקות לפחות. המתנו בתחנה 40 דקות ואף קו לא עבר. התייאשנו וחזרנו הביתה.

זה היה פשוט מעצבן. ולמה זה מעצבן? כי ראינו שאפשר גם אחרת. בסן פרנסיסקו כל העיר מרושתת באוטובוסים. זהו אמצעי התחבורה העיקרי שהתושבים משתמשים בו. בכל תחנת אוטובוס יש צג אלקטרוני שמציג עוד כמה זמן יגיע האוטובוס הבא(עבור כל הקווים שעוברים בתחנה). חלק מהתחנות מאובזרות במכשיר המאפשר נגישות לעיוורים. בלחיצה על כפתור מופעלת כריזה שמקריאה את מספרי הקווים שעוצרים בתחנה ואת זמני ההגעה שלהם. מעבר לכך, גם ב2 בלילה, לא יצא שחיכינו יותר מ5-10 דקות לקו אוטובוס.

אז כמובן שאפשר לומר שלא ניתן להשוות בין תל אביב לסן פרנסיסקו, כי האחת קיימת 100 שנה והשניה קיימת 230 שנה(בדקתי בויקי...). אבל אני לא מקבלת את הטיעון הזה. בסן פרנסיסקו יש פי 2 מכמות התושבים בתל אביב. העניין הוא שזה לא דורש כל כך הרבה. הרי העיר הציבה בחודשים האחרונים תחנות אוטובוס חדשות. היה כל כך קשה לשלב בתחנות מערכת שכזו? אפילו לא היה צריך לחשוב לבד על המודל, אפשר היה פשוט להתבונן בעיר אחרת.

סן פרנסיסקו היא לא העיר עם מערכת תחבורה ציבורית המוצלחת ביותר. מספיק לזרוק מבט קצר לעבר החוף המזרחי. למשל לניו יורק, שמתפעלת רכבת תחתית ומערכת אוטובוסים ענפה.

אז בפעם הבאה שמציעים לתושבים לזנוח את הרכב הפרטי תזכרו שאולי איתו מגיעים לאט יותר כי צריך למצוא חניה, אבל לפחות מגיעים! ובכלל לא נגעתי בנושא האסור של תחבורה בימי שישי-שבת.

עד כאן לקיטור על התחבורה הציבורית בעיר. נחזור לבגדים. מה לבשתי?

חצאית מגולף, 70 ש"ח.
חולצה מאולד נייבי, 30 ש"ח.
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
ג'קט דמוי עור מפיילינ'ס בייסמנט, 20$.
תיק מאלדו, 30$.
שרשרת מדיווה, 20 ש"ח.
משקפי שמש, איב סאן לורן מאירוקה לפני שנתיים, 200 ש"ח.

כדי לסיים בחיוך, משפט ששמענו בדרך לתחנת האוטובוס אתמול. אמא אמרה לבתה "בואי הנה, אנחנו לא מנשקי מזוזות!". מאוד משעשע בעיני.

עוד מעט, עוד קצת

במשרד דברים מתחילים להיסגר ואתמול אפילו החבר כבר ארז את עשרת הפריטים הנבחרים שלו(אחרי שאני סיננתי לו כמה דברים, בסטייל "בשביל מה מכנסיים קצרים? אתה הולך לקנות שם גם ככה").

אתמול יצא לנו לצלצל לשירות הלקוחות של DELL בארה"ב ויש להם מערכת ניתוב שיחות משעשעת ביותר. איזו בחורה מאוד עליזה מדברת איתך במענה אוטומטי בצירוף עם זיהוי קולי. אתה מדבר עם רובוט, אומר לו Yes ולפעמים גם No והיא עונה לך בצורה מאוד אמריקאית, מלאה בשמחה מאולצת, Sure, I'll help you right away. אבל מה? בסוף כל האמריקאיות הזו מחכה לך הודי קטן עם מבטא כבד שלא באמת מבין אותך. הניגודיות הזו מאוד אירונית בעיני. בסופו של דבר ה"שיחה" שהתנהלה מול אלגוריתם היתה נוחה ונעימה יותר מאשר מול בן אנוש.

התמונות כאן צולמו בשישי האחרון במא ברחובות. התפצלנו בסופ"ש האחרון. אני נסעתי לרחובות והחבר לנהריה. מזמן לא נסענו ככה בנפרד, אבל בגלל הנסיעה ובגלל שיום ההולדת של האבות שלנו נופל על אותו תאריך, הפיצול היה מחייב.
א' היתה צריכה ללמוד למבחן בפיזיולוגיה אז יצאנו רק פרי ואני. התכנון המקורי שלי היה ללבוש משהו שונה לחלוטין. הבאתי איתי איזו חצאית והחולצה, אבל היה כל כך קר בשישי בערב(כמו גם בלילות האחרונים) כך שלא ממש התחשק לי ללבוש חצאית. מזל שיש את הארון של אמא זמין וממתין. השאלתי ממנה את החולצה הזו שבמקור בכלל היתה עם שרוכים לא קשורים והיא המירה אותם לתיקתקים. צירפתי ג'ינס מתאילנד, ג'קט עור מזארה, עגילים מדוכנים בעיר ותיק אפור ונוח(גם הוא הושאל מאמא).

ואלו הרגליים של פרי. כמה ג'ק וג'יל מצידי. הנעליים מפול אנד בר תמורת 200 ש"ח בלבד, אבל הן לא מעור.

ביקור אצל סבתא והשכן שלא ישן

בחמישי סופסוף נסעתי לבקר את סבתא שלי. היא גרה בבאר שבע הרחוקה וביקור אצלה הוא לא בדיוק גיחה קצרה, אלא דורש להקדיש יום שלם. בכל פעם שאני חוזרת משם אני מצטערת שלא מתאפשר לי לבקר אותה לעיתים תכופות יותר.

גם הפעם, כמו בביקורים הקודמים של אמי ושלי אצל סבתא, נשלפה שקית ממחבוא חדש ובה ערימת צעיפים מלהיבים ומושכים את העין.

בכל פעם אני ואמא שלי מתפלאות "איך זה שלא הראת לנו אותם בפעם הקודמת?" והיא פשוט מחייכת ואומרת "למילה היו הרבה צעיפים, היא היתה מאוד אלגנטית". כמו שסיפרתי בעבר, מילה היתה אחותה הצעירה של סבתי שנפטרה לפני כ10 שנים מסרטן. היא היתה חובבת אופנה מושבעת וחלק גדול מהארון הענף שלה הועבר לסבתי בירושה.

היו שם צעיפים מצרפת ואנגליה וסתם צעיפים מרהיבים משנות ה70 שנשמרו היטב. אני בחרתי לי 4 צעיפים ומטפחת אחת מכל הערימה וכבר יש לי פייבוריט חדש, הכתום עם הנקודות(גם היום הוא מעטר לי את הצוואר). הפרחוני גם נראה לי מאוד אופנתי כרגע. הצעיף הניאוני הוא קצת הימור ואני לא בטוחה שאלבש אותו יותר מדי, אבל הוא מאוד אייטיזי כך שגם הוא אופנתי כרגע.

אחרי הנבירה הקבועה בארונות יצאנו, שלושה דורות של נשים, לאכול במסעדה. איכשהו, תמיד אנחנו מגיעות לערביקה. מסעדה מעולה בב"ש שמגישה כל סוג אוכל שקיים וגם עושה את זה טוב. מסעדה מאוד תל אביבית באווירה שלה. אני זוכרת מימי כסטודנטית באב"ג את ההופעות שהיו מקרינים שם על המסכים בלילות. תמיד נהנינו לשבת שם על סושי ואלכוהול. זיכרונות...

בערב חזרתי למרכז ויצאנו לשתות משהו עם חברים. איכשהו פאב "השכן" בקצה אבן גבירול הפך להיות המקום הקבוע שלנו למפגש. הוא קרוב לבית של ביני והשותף השני לבילוי משוכנע ששם הוא מכיר את כל אפשרויות החניה הקיימות. בחמישי האחרון העברנו מסע כומתה שכלל טיפוס על הר קטן בדרכינו מהחניה אל הפאב.
האמת שאני די מחבבת את המקום הזה, למרות שנראה שאת רוב המלצריות שם בוחרים לפי עיני העגל שלהן. האווירה שם תמיד נעימה ולא משדרת לחץ ונואשות כמו רוב הפאבים התל אביבים. התאורה לא חשוכה מדי והמוזיקה טובה ובדציבלים סבירים. המקום מאוד מצליח כבר לא מעט זמן והחל מהשעה 10 כבר קשה למצוא מקום לשבת. גם באמצע השבוע.

למה צילמתי את החשבון? כי הוא מאוד מוזר! החל מהכתובת, ממשיך במספר הסועדים, עובר לשם המלצרית ומסיים בשורה המאוד ברורה, "נאמר כבר הכל!!!!".

עוד דברים מוזרים באזור. מספרה סמוכה שבכל פעם שאנחנו עוברים לידה ישן בה כלב אחר.
מה לבשתי?

ג'ינס סקיני מפול אנד בר, 80 ש"ח בסופעונה של החורף שעבר. גופיית סאטן בצבע קרם, 80 ש"ח בגולף לפני 4 שנים. צעיף כתום, ירושה מסבתא. ארתיק וורסאצ'ה, ירושה מדודה.

שבוע חדש התחיל עם פוסט ארוך במיוחד. שבוע טוב לכולם!

המרסדס

בחמישי הלכנו להופעה של מרסדס בנד בזאפה ת"א. האמת שגיליתי אותם בשנה האחרונה. אולי המילה "גיליתי" לא מתאימה כל כך. יותר נכון, למדתי לאהוב אותם. כשלמדתי בב"ש כל שני וחמישי היתה הופעה שלהם וחוץ מ"בואי ונביא לך ת'פאנק" הקליט, לא אהבתי אף שיר. אבל כנראה שהטעם המוזיקלי שלנו משתנה ומתפתח ואנחנו נפתחים לדברים חדשים שפעם נשמעו לנו מוזר. היום שני הדיסקים שלהם על הIpod שלי, נחרשים נון סטופ.

זו לא היתה ההופעה הרגילה שלהם אלא מופע אקוסטי. המון גיטרות. למי שלא היה אף פעם בהופעה בזאפה, נדמה שאת ההגדרה "מופע אינטימי" המציאו לאחר הופעה במקום הזה. אם מגיעים בזמן יושבים מטר-שניים מהבמה. התחושה היא שהלהקה מנגנת במיוחד בשבילך. הסאונד בזאפה מצויין והמלצרים מתורגלים בלהכווין את הקהל לשירותים במסלול הכי פחות מטריד :)

יש גם חסרונות למקום. הישיבה היא סביב שולחנות. לרוב שולחנות של 4. במידה ואתם זוג, יושיבו אתכם עם זוג אחר. האמת שהטריק שלנו הוא פשוט לקחת מקומות על הבר הקדמי. רואים מצויין, נוח ואף אחד לא מסתיר לכם. החיסרון השני הוא שאין מקומות מסומנים, הישיבה היא על פי סדר הגעה. הדלתות נפתחות בדרך כלל ב20:30 וההופעה אמורה להתחיל ב22:00, כך שיש לא מעט זמן להעביר עד להופעה באכילה מתוך התפריט ה"לא כל כך מתאים להופעה" של הזאפה.

למרות ובזכות הכל אני מאוד נהנתי. מרסדס בנד יודעים לתת הופעה, הסולן שלהם מאוד כריזמטי ומההופעה הספציפית הזו כל חובב גיטרות יהנה(החבר לא משוגע על הלהקה אבל נהנה מאוד מהנגינה).

את התמונות צילמנו מחוץ לזאפה ברחבה היפה של מגדלי זיו. פעם עבדתי באחד המגדלים ותמיד אהבתי לרדת למטה לשבת ברחבה ולהתאוורר קצת. תמיד כשיש מופעי בכורה בזאפה מצלמים את כל הנכנסים למקום עם שיער פרוע ומתבדר ברוח. מי שלא היה שם אף פעם לא יודע שיש במקום מנהרת רוח מטורפת, כנראה בגלל הסמיכות של הבניינים אחד לשני. התמונות האלה הזכירו לי את תמונות הרכילות ההן...

מה לבשתי?
התחשק לי ללכת על לוק קצת "מחוספס" אבל רציתי שגם יהיה לי נוח. אז לבשתי גופיה מפול אנד בר, 110 ש"ח. שורטס מתמנון, 25 ש"ח. ז'קט עור מזארה, 600 ש"ח. גרביונים שחורים של לייף, 20 ש"ח. טבעת סגולה-ורודה ממגנוליה, 150 ש"ח.

בין עצי הזית

למרות שלא עשינו יותר מדי בסופשבוע האחרון, מאוד התחשק לנו שהוא לא יגמר.

בשישי בבוקר היה לי תור לדיקור סיני. כחלק מהניסיונות לטפל בברכיים שלי התחלתי גם עם זה. מאוד מוזר כל העניין הזה. המטפלת שמה מחטים בכל מיני אזורים בגוף, האמת שזה אפילו די עוזר לכאבי הברכיים ואז, out of the blue, היא תמיד שמה איזו מחט אחת בדיוק בין הגבות. כנראה שזה אמור להרדים אותי או משהו כזה, אבל מה שזה בעיקר עושה זה לגרום לי לכאב ראש עמום אחר כך. החלק שאני הכי לא מתחברת אליו הוא עניין השכיבה במשך חצי שעה בלי יכולת לזוז. אם זזים, אז כל האזורים עם המחטים כואבים מוות. מצד שני, לשכב חצי שעה בלי לזוז עם רעש מעצבן ש גונג ברקע זה לא בדיוק הבילוי המועדף עליי לשישי בבוקר. אבל אני נותנת לזה צ'אנס ומשתדלת להישאר עם ראש פתוח, זה לא שיש לי הרבה ברירות, לא?

כל ענייני הטיפולים בברכיים מאוד מכתיבים את אופי הלבוש. הוא צריך להיות כזה שניתן לחשוף בו את הברכיים בקלות. וכך הפך הטייץ לדייט הקבוע שלי לימי הדיקור.
יסלחו לי כל חובבי הכנרת, אבל לי מאוד מתאים כל החום הזה שנחת עלינו. הכאבים שלי מאוד נרגעו ודווקא התאים לי לספוג קצת ויטמין D בשמש של שבת בבוקר, תוך כדי ניסיון נואש להתגבר על הסודוקו הענק של "שעות נוספות".

מה לבשתי?
טוניקה אדומה שנקנתה בסופעונה של פול אנד בר לפני כמה שנים תמורת 30 ש"ח בלבד. טייץ מזארה ב40 ש"ח. נעלי בובה אפורות ב75 ש"ח מחנות בקינג ג'ורג' וג'קט עור אפור מזארה.
הטוניקה הזו נוחה בטירוף והאמת שעד לקיץ האחרון היא שכבה לה בארון כי לא הסתדרנו כל כך. ואז היה לי רעיון להזיז איזה חוט למיקום קצת יותר הגיוני(מותן) ומאז אנחנו חברות טובות.

וזה כבר הכיסא עם נוף לים על כביש החוף, קצת אחרי חיפה. תמיד הפסל הסביבתי הזה היה נראה לי מסקרן. אז החלטתי לסקרן גם אתכם.

שבוע טוב!

עוד תוצאות

במקור, לשמלה הזו היו שרוולים תפוחים סטייל סינדרלה. מאחר ואין לי צורך להתעורר מנשיקה עשיתי שדרוג קאן לשמלה הזו ותפרתי את השרוולים החוצה.י
זו השמלה השניה שקניתי בחנות בקינג ג'ורג' תמורת 20 ש"ח בלבד. שוב, כנראה שהיא גנובה, כי כל התוויות נגזרו ממנה.י

כמו תמיד, גם זו לא נראת לי כמו שמלה של 20 שקל, וזה כל הכיף בה.י
החלטתי לשלב אותה עם נעליים שטוחות ולא עם מגף או עקב כדי להדגיש את הבובתיות שלה.י
את נעלי הבובה האפורות האלה, וגם השחורות שמונחות לידי, קניתי בחנות נעליים בקינג ג'ורג'. הבחור הצעיר בחנות הוא זה עיצב אותן והן קיימות בכל צבע בערך. מאוד נוחות ולא יקרות כל כך, שני הזוגות עלו לי 150 ש"ח.י

עוד בתמונות, שרשרת אבודה שדוד שלי קנה לי ליומולדת לפני המון שנים. לפני כשנתיים לא מצאתי אותה ובתקופה שהייתי פצועה אצל ההורים יצא לי לנבור בקופסאות של אמא שלי, שם מצאתי את השרשרת האבודה.י
גרביונים שקניתי בניו פארם נראה לי. לפני שנתיים. טובים מאוד, אבל אם אני זוכרת נכון, גם שילמתי עליהם לא מעט כסף, באזור ה50 ש"ח.י

טוב, בכל זאת יש פה קצת חורף, אז לקחתי את ג'קט העור האפור שלי וצירפתי לו צעיף אפרפר כחול עם פסים בקצוות.י
האמת, כשהגיע החורף הזה וכל הקולקציות התחלפו, מאוד שמחתי שבסופעונה שנה שעברה קניתי את הג'קט הזה ולא אחד בחום. מסתבר שג'קט עור אפור מאוד חם העונה הזו. לא שזה באמת משנה, כי אני אלבש אותו בכל מקרה.י

השבוע סופסוף קיבלתי ציון על פרוייקט הגמר שלי לתואר. קיבלתי 90! ובכך גם נגמר סופסוף התואר. מחר נחגוג עם המשפחה את הסיום. אמא הבטיחה לפתוח שמפניה :)י
האמת, בשנה הראשונה לתואר כשהיה מאוד קשה ולחוץ, אמא שלי הבטיחה לי שכשאסיים את התואר היא תקנה לי חליפה. כביכול לראיונות עבודה, אבל גם כי זה מסמל משהו. היום התירוץ של ראיונות עבודה נראה רחוק מתמיד. אני די מרוצה מהעבודה שלי. אבל אתמול היה לי יום מעצבן, כל היום רבתי עם איזה סנסור לחות והיה יום מאוד מבוזבז.י

תמונה הזויה לסיום, אבל יש בה משהו.י

סופ"ש נעים!י

Rock on

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, סופסוף יצאתי לשופינג.י
הלכתי לקניון עם חברתי פרי ואחי הקטן (שרצה מאוד להצטרף ויצא עם שלל משלו).י
המטרה היתה לבזבז מינימום כסף שלי ומקסימום מהתווים הקיימים. זה מעט מגביל את הקניה, אבל גם הופך אותה ליותר כיפית, כי יש תחושה שלא מבזבזים כסף שלך.י
היו לי תווי קניה וכרטיס לזארה לבזבז (מהחג ומהיומולדת) והיה לי רצון עז למצוא גופיה עם פייטים או ניטים.י

הג'קט בתמונות נקנה בזארה בסוף החורף שעבר, כלומר הוא היה שייך לקולקציית הקיץ. אני שמחה שבחרתי בצבע האפור, מה שהופך את ג'קט העור לטיפה פחות בנאלי וקצת יותר מיוחד.י
טוב, בלי שום ויכוח, פול אנד בר זה ה-מקום למצוא בו גופיה מהסוג שתיארתי, מכל הסוגים, הצבעים וכמויות הניטים/ הפייטים שרק רוצים.י
אחרי התלבטות קלה, הלכתי על הגופיה שבתמונות. נראתה לי כמו אחת שאפשר יהיה ללבוש גם אחרי שהטרנד יחלוף. אהבתי את הדוגמת שרשרת שלה.יאת הנעליים האלה חיפשתי בזארה אחרי שמישהי מהעבודה סיפרה לי עליהם. היא שוטטה בזארה במטרה לקנות משהו לבת שלה ונתקלה במקרה בנעליים. הן עלו רק 160 ש"ח, מחיר מאוד נמוך יחסית לזארה.י
מאחר והעקב שלהם מאוד נוח ולא גבוה במיוחד הם מתאימים בול למצבי הנוכחי. וגם הם מאוד יפים :)י

הג'ינס הוא חיקוי דיזל שנקנה בתאילנד ב 55 ש"ח. הוא חיקוי כל כך טוב שכשהייתי בחנות של דיזל בשינקין שנה שעברה שאלו אותי איפה קניתי את הדגם הזה, כי הוא מאוד יפה והם קיבלו אותו לסניף. משעשע.י

יצא פוסט מאוד מבולגן שכולל בעיקר המון תמונות. היה לי קשה לבחור איזה מבין התמונות לשים בפוסט, אז בחרתי לא מעט. כולן יצאו יפות! וזו הצהובה בהתחלה יצאה קצת משוגעת, אבל יש לה קטע...י

שבוע טוב לכולם!י