מכנסיים

הסופ"ש האחרון עבר לנו ברוגע יחסי. לא עשינו יותר מדי, כנראה כי לראשונה מזה לא מעט זמן עבדנו שבוע שלם ומלא.
אז קצת סידורים בשישי בבוקר(המקרר ריק והגענו לבקבוק המים האחרון) והרבה מנוחה ובישולים בשאר הזמן. בשבת קפצנו עם חברים לבראנץ' בטרומפלדור 10 ברמת השרון, טעים ומומלץ.

הטמפרטורות ירדו ואני חזרתי למכנסיים אחרי חודשים ארוכים של שמלות וחצאיות. אני כנראה מהבודדות שלא מעוניינות שהחורף יגיע. האפרוריות הזו מעציבה אותי מעט וגורמת לי לרצות להתכרבל ודי. וחוצמיזה, אני הרבה יותר מחבבת את מלתחת הקיץ מאשר את מלתחת החורף, שלי או בכלל. על הנייר, בתור חובבת אופנה הייתי אמורה להתחבר לעונה הקרה שמאפשרת משחקי שכבות והרבה יותר אביזרים לרענן באמצעותם את המראה, אבל כל זה לא מפתה אותי. הצבעים השמחים של הקיץ מדברים אליי הרבה יותר. כמו הכחול הכחול הזה :)

מה לבשתי?
מכנסיים מברשקה לפני כמה שנים, 140 ש"ח.
גופיה של היינס, 30 ש"ח בסופעונה שנה שעברה.
חגורה מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, 15 ש"ח.
קלאץ' מכיסים, מתנת יומולדת מחברים.
שרשרת של שלי דהרי לפני כמה שנים, 300 ש"ח.
משקפי שמש של CK מארה"ב.
סנדלים מקליגולה לפני כמה שנים, 240 ש"ח.

קלישאת הלבן לחג - חלק א

איך עבר עליכם החג?
שלנו כלל כמה רגעים סוראליסטיים והמון רגעים כיפים. את החג עצמו חגגנו בנהריה אבל את החגיגות התחלנו כבר בשלישי בערב, בארוחה טובה אצל חברים. ברביעי יצאנו לדרך מוקדם יחסית, כי עומר חרד מהפקקים מאז החג ההוא שבו לקח 5 שעות להגיע מתל אביב לנהריה. בחמישי אחר הצהריים כבר היינו בדרך חזרה לסופ"ש ארוך בתל אביב שכלל הרבה חברים, ים וקצת הרגעות מאכילה מרובה.

אז חג זה לבן ולבן זה חג, ולא רק בשבועות. עובדים מאוד קשה כדי להכניס לנו לראש שלכבוד החג צריך בגדים חדשים ורצוי שיהיו לבנים ובוהקים. נפלתי לקלישאה, אבל לא רק בגלל החג. סוף הקיץ מתקרב, אם לא מבחינת הטמפרטורות אז לפחות קונספטואלית ולי יש כמה שמלות לבנות שרכשתי בסייל שרוצות לצאת לשדות המצהיבים, ובכלל, לבן מבליט את השיזוף :)

בחלק א' מופיעה שמלה מאמריקן איגל. ראיתי אותה בצבע אחר(צהוב מרקר זרחני) בסניף בסנטר וויתרתי ובקפיצה קטנה לסניף רמת אביב נתקלתי באותו הדגם בלבן, שמלה אחרונה בדיוק במידה שלי. במחיר מאוד נוח של 60 ש"ח ובד נעים ואוורירי - 100% כותנה, החלטתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה, למרות הcutouts הטרנדיים מדי.

מה לבשתי?
שמלה מאמריקן איגל, 60 ש"ח בסייל.
שרשרת עץ של שלי דהרי, 300 ש"ח לפני כמה שנים(מבחינתי החזירה את ההשקעה המופרזת).
סנדלים מקליגולה, 240 ש"ח לפני כמה עונות.
צמידים מגוונים מכל מיני מקומות.
צלליות מעט יותר הרפתקניות ממאק, מתנת יומולדת מההורים של עומר.

Bird is the word

לפני כמה שבועות התחשק לי להתחדש בפריט חדש ולנצל סופסוף את התווים שקיבלתי כמתנה לחג מהעבודה. נחושבה לבזבז אך ורק מהתווים ולא מכספי שלי נסעתי לסנטר עם חברה. משום מה זכרתי שמנגו מקבלים תווי קניה ולכן התחלנו את הסיבוב שם. לאחר לא מעט מדידות מצאתי חצאית שהיתה די חביבה ומעט יקרה, חצאית פליסה ב180 ש"ח שהיתה פוליאסטרית להפליא ואילולא התווים לא היתה שווה את ההשקעה. כשהגעתי לקופה נתבשרתי שהתווים כבר לא מתקבלים ברשת. הפגנתי איפוק וכח רצון והשארתי את החצאית בחנות. החברה התפלאה מאוד מהיכולות שהפגנתי ואני הייתי גאה בניצחון הקטן והמטופש על עצמי :)

משם המשכנו לגולף, שהעונה יצרו קולקציה לא רעה בכלל. שמתי לב שאחת לכמה שנים אני מוצאת שם המון דברים בעונה ואז הכל דועך חזרה לפריט בשנה. העונה המוצלחת הקודמת היתה לפני כ-3 שנים והשנה הם עשו זאת שוב לדעתי. ראיתי המון דברים שמשכו את העין, אבל הסניף בסנטר מאוד לא נוח לשיטוט ונבירה. אני אישית מעדיפה את הסניף בהדר יוסף, מרווח ועם צוות נעים, אדיב ולא דביק. למרות הדביקיות של המוכרת והצפיפות בחנות הצלחתי לשלוף את השמלה הזו. גם היא לא ממש זולה, 200 ש"ח, אבל בתמחורי שיא העונה זה עוד נחשב תמחור סביר. שוב התווים שיחקו על המצפון ואיפשרו לבצע רכישה שבמצב רגיל כנראה היתה ממתינה לאיזו הנחונת. היום אגב, כבר אפשר למצוא אותה לאחר הנחה בחנויות. אותה ועוד הרבה שמלות מחמיאות לגוף, אבל שוב, וותרו על סניף הסנטר.

בשארית התווים לא מצאתי מה לעשות. בסופו של דבר איחדנו כוחות עם התווים של עומר וכאחרוני הבורגנים נסענו להום סנטר וקנינו פח נירוסטה עם רגלית וכמה מנורות חסכוניות. לא בדיוק התפנקות עם שי לחג, אבל עד שלא יחלקו תווים לזארה או H&M, כנראה שזו האופציה הסבירה.

מה לבשתי?
שמלה מגולף, 200 ש"ח(עכשיו כבר פחות).
סנדלים מאירוסולס, 210 ש"ח.
צמיד עץ מקוסטה ריקה, 20 ש"ח.
טבעת מבילי תכשיטים ברמת החייל, 90 ש"ח
משקפי שמש של קלווין קליין מסנצ'ורי 21, כ75 ש"ח.
צעיף מסבתא.
שרשרת של שלי דהרי.

זוללים

בחמישי האחרון עומר חגג יומולדת 31. המילה חגג לא לגמרי מדוייקת כאן, כי הבחור לא ממש חובב ימי הולדת או חגיגות שלהם. בכל זאת הסכים לציין את המאורע בארוחה זוגית במסעדה. הוא בחר להזמין מקומות למזללה של מאיר אדוני לאחר שכבר כמה זמן התחשק לנו לבקר בה. האמת, הלכנו בגישה צינית משהו למסעדה. יומיים לפני הביקור התפרסם חלק מראיון עם השף הדגול מאיר אדוני בליידי גלובס, ראיון כועס בלשון המעטה. בראיון, אדוני השתלח בכל נושא אפשרי, החל מהחיך הלא כל כך עדין של האזרח הישראלי ועד לליטרת הבשר שלו בנוגע למחאה החברתית. לא בדיוק כתבה שעושה לך חשק לסעוד אצלו. מה שכן, את שלו הוא עשה, אני בטוחה שלא מעט אנשים גילו שהוא מגיש עסקית בכתית ב135 ש"ח.

האמת שלכתית מעולם לא הלכתי וכנראה גם לא אלך. בתור סולדת ממאכלי ים ודגים אין לי כל כך מה לאכול שם. רוב המנות שם כוללות משהו מהים בצורה המקורית או בקציפה פלצנית. גם המחיר קצת מוגזם אפילו לגרגרנים כמונו, 800-1000 ש"ח לארוחה זוגית. במזללה התפריט מעט יותר נגיש ועדיין מכיל את הכישרון של אדוני שניכר במנות למרות השחצנות המעצבנת מהכתבה ההיא. לראשונות הזמנו את הקובנה שהיתה מוצלחת ואוורירית, את טרטר השייטל שהיה מפתיע וטעים מאוד(ניגבתי את הצלחת עם הקובנה בלי בושה), ואת הברוסקטת שייטל שהיתה טעימה אבל לא כל כך נוחה לאכילה. לעיקריות אני בחרתי ברביולי שהיה מעולה ובגודל סביר ביותר והוא לקח לחי עגל שהיה לא רע, אבל הכיל תבלין כלשהו שהבחור לא מחבב. לקינוח בחרנו בקסטה שהומלצה בחום על ידי הצוות. היא היתה טעימה, אבל ממש לא פאר היצירה, במיוחד לא ביחס ליצירתיות שבשאר המנות שאכלנו. כולל בקבוק יין וטיפ הגענו לחשבון של 540 ש"ח לארוחה טעימה מאוד באווירה נעימה.
אם כבר מדברים על אווירה, יש משהו מאוד מתריס בעיצוב של המקום בעיני. המסעדה ממוקמת ברחוב נחלת בנימין, בקטע שבין אחד העם למונטיפיורי, לא בדיוק האזור היפה של תל אביב. מסביב בטון חשוף ולא מהסוג האופנתי, טיח מתקלף וגרפטי. בפנים עיצוב נקי בגווני אלון לבן וירוק בקבוק, עם ויטרינות גדולות שפונות לרחוב ולסימטא הסמוכה. יש משהו בניגוד הזה של מסעדה יוקרתית משהו בלב אזור "מתפרק". ואולי סתם דמיינו את הכל בקיצוניות יתרה, שוב, בגלל הראיון ההוא...

מה לבשתי?
חולצת משי מרוס אובטה, 180 ש"ח ביריד כלשהו.
חצאית מגאפ בארה"ב לפני כמה שנים, כ80 ש"ח.
סנדלים מקליגולה, 230 ש"ח.
טבעת מיריד כלשהו, 20 ש"ח.
שרשרת חרוזי עץ של שלי דהרי.

Pink spot

את השבוע פתחתי עם דלקת מרושעת שמשאירה אותי עמוק מתחת לשמיכות עד שהאנטיביוטיקה תתחיל לעשות את שלה. חוץ ממעבר על כל מיני בלוגים, העברתי את הזמן בצפיה בסדרות כמו The big bang Theory וHow I met your mother, כי צחוק יפה לבריאות, לא?

בשבוע שעבר, כשהמצב עוד היה תקין ובריא, נפגשתי עם חברה בקניון איילון. וואו, כמה שאני לא אוהבת את הקניון הזה. אני אף פעם לא מצליחה לקלוע בוודאות למיקום של חנויות בו והשיטוט בו הוא חסר תועלת ולא רציף. למרות כל זה, הוא ממוקם בדיוק באמצע בין העבודה שלי לעבודה של החברה והתחשק לי לטייל בקניון שאולי באמת אוכל לקנות בו משהו(להבדיל מקניון רמת אביב שאפילו לזארה צריך אישור ממנהל הבנק).

כהרגלי בביקור בקניון הזה, נכנסנו לתמנון. אני כמעט תמיד מוצאת שם מציאות שוות ולדעתי התפירה שלהם איכותית בהרבה לעומת שאר הרשתות בארץ(במיוחד לעומת קסטרו ורנואר). מעולם לא התכווץ לי משהו משם ולו בסנטימטר, תפר אחד לא נפרם ומעולם לא תראו חוטים מבצבצים. נכון, הם לא ממש מציעים חולצות שיפון ומשי, אבל בתכלס, מה שהרשתות מציעות הוא מקסימום פוליאסטר עשוי רע שיגרום לך להזיע כמו חזרזיר ברפת. אז כמו שניתן לראות, את הבייסיק שלי מצאתי. יש שם עכשיו מבצע של שני פריטים ב100 או 150 ש"ח(כולל מעילים). אני חושבת ששווה לקפוץ. ובכך נסגרת רשימת הצדדים החיוביים של קניון איילון - יש שם תמנון ויש שם יס פלאנט.

מה לבשתי?
חולצה/ Jumper מתמנון, 50 ש"ח במבצע.
מכנסיים מאסוס, 60 ש"ח.
נעליים מאיביי, כ90 ש"ח.
שרשרת של שלי דהרי.
תיק רובוטריק מממקס מורטי.

שבוע טוב ובריא לכולם!