26.10.2015

קרן אור

קצת לפני הנסיעה שלי לשנגחאי מטעם העבודה, אחי אור הגיע לביקור יחד עם החברה שלו. הביקורים האלה של המשפחה תמיד מלווים ברגשות מעט מעורבים, אם להיות כנה. מצד אחד, הפעם האחרונה שנפגשנו פיזית היתה בדצמבר, אז מאוד התגעגעתי וציפיתי לראות אותו, למרות שאנחנו מדברים כמה פעמים בשבוע (הרבה יותר משדיברנו כשחייתי בישראל, למען האמת). מצד שני, מאחר ואנחנו כל כך רחוקים והטיסה לא זולה, כל ביקור הוא תמיד ארוך יחסית. ומתי הפעם האחרונה שהעברנו יחד יותר מסופ״ש ברציפות? באותו הבית? וזה נכון לגבי כמעט כל בן משפחה.
אור דווקא הפתיע אותי ממש לטובה. נהנתי מכל רגע שהוא היה כאן וכמעט ולא הרגשתי אותו משפיע על השגרה שלי או על הנוחות שלי בבית. כבר הרבה שנים שלא חיינו תחת אותה קורת גג. אני עברתי מהבית בגיל 19 בערך, כשהוא היה בן 15, ומאז רוב השהיות שלי היו ללא יותר מיומיים רצוף, או במקרים הבודדים שהוא הגיע להתרסק לשינה עמוקה על הספה שלנו בתל אביב.
 דווקא הביקור שלו החזיר אותי לילדות שלנו, לזיכרונות טובים של רגעים משפחתיים, כשהיינו צוחקים משטויות יחד ומבינים את הבדיחות האחד של השני. לא חושבת שאפשר להגיד שהיינו תמיד מאוד קרובים, אבל תמיד דאגתי לו והוא אולי תמיד ציפה כבר להתנער מהדינמיקה הזו. בביקור הזה גם פתאום שמתי לב שהוא התבגר פתאום. הילד בן 26+ וכבר לא כל כך ילד :)

סך הכל נראה שגם הם נהנו כאן ואפילו קיבלתי מחמאות על מסלולי הטיול שהרכבתי להם. אולי אני צריכה להוסיף מפה עם נקודות ציון וחלוקה לימים למען המבקרים הבאים. גם ככה כבר מצאתי את עצמי חוזרת על זה לפחות 15 פעם מאז שעברנו לכאן, והחברים והמשפחה כבר רגילים לקבל את התשובה ״אני אשלח לכם לינק עם הסברים מהבלוג״.

בתמונה - אחים עושים שטויות של אחים, גל, חברה של אור מזועזעת מאיתנו, ועומר מאחורי המצלמה תוהה מה עובר עלינו.
מה לבשתי?
שמלה מיוניקלו, 10$ בסייל אונליין.
ג׳קט ג׳ינס מזארה מימי התיכון.
מוקסינים של אירוסולס, 25$ בסייל אונליין.
תיק של מדוזה, 380 ש״ח, ממש לפני שעברנו לכאן.

23.10.2015

אות חיים

ובכן, הייתי בלוגרית רעה ממש, אבל יש לי הסבר לגיטימי להכל. בחודש וחצי האחרונים הספקתי לבקר את המשרדים בסיאטל לכמה ימים, לעבור דירה, לארח את אחי וחברה שלו לשבועיים, להעביר סופ״ש ארוך בלוס אנג׳לס ולהיות שבועיים בשנגחאי. מבינים למה הבלוג נדחק קצת הצידה? לא יפה מצידי, אבל ככה יצא... לפחות המיילים ביונייטד מצטברים.
דווקא תמונות כן טרחנו לצלם, מתוך איזו אמונה שאולי בכל זאת אמצא קצת זמן לכתוב. והנה, היום הזה הגיע. אני יודעת שבארץ כבר כולם הספיקו לשכוח את החגים וכאן לא מי יודע מה הרגשנו אותם (חוץ מחבר לעבודה שנשוי ליהודיה שניסה בכח למלמל ״ל-שנה טו-בה״, כי אשתו אמרה לו למסור לי). בגלל המעבר ובגלל שחזרתי מסיאטל יום לפני, החלטנו לחגוג ברגוע, בלי החבורה הגדולה של שנה שעברה. היתה לנו אחלה ארוחת חג, טעימה וחגיגית, אבל בעיקר לא מתישה.
שוב, אמנם באיחור, אבל מלבושי חג תמיד היו אהובים עליי, ולכן אני מתעקשת, לא מוותרת, ולמרות שאנחנו כבר עמוק בתוך לוח השנה היהודית, אני אפרסם פה אאוטפיט חג!
מה לבשתי?
חצאית מסייל ביוניקלו, 10$.
חולצה מהסייל בH&M אונליין, 5$.
שרשרת מאיביי לפני כמה שנים, 10$.
סנדלים של ניין ווסט, 30$ בקיץ שעבר.

בפוסטים הבאים, קצת רשמים משועשעים ומזועזעים משנגחאי, מהביקור של אחי ובתקווה לחזור לשגרה.