אות חיים

ובכן, הייתי בלוגרית רעה ממש, אבל יש לי הסבר לגיטימי להכל. בחודש וחצי האחרונים הספקתי לבקר את המשרדים בסיאטל לכמה ימים, לעבור דירה, לארח את אחי וחברה שלו לשבועיים, להעביר סופ״ש ארוך בלוס אנג׳לס ולהיות שבועיים בשנגחאי. מבינים למה הבלוג נדחק קצת הצידה? לא יפה מצידי, אבל ככה יצא... לפחות המיילים ביונייטד מצטברים.

דווקא תמונות כן טרחנו לצלם, מתוך איזו אמונה שאולי בכל זאת אמצא קצת זמן לכתוב. והנה, היום הזה הגיע. אני יודעת שבארץ כבר כולם הספיקו לשכוח את החגים וכאן לא מי יודע מה הרגשנו אותם (חוץ מחבר לעבודה שנשוי ליהודיה שניסה בכח למלמל ״ל-שנה טו-בה״, כי אשתו אמרה לו למסור לי). בגלל המעבר ובגלל שחזרתי מסיאטל יום לפני, החלטנו לחגוג ברגוע, בלי החבורה הגדולה של שנה שעברה. היתה לנו אחלה ארוחת חג, טעימה וחגיגית, אבל בעיקר לא מתישה.

שוב, אמנם באיחור, אבל מלבושי חג תמיד היו אהובים עליי, ולכן אני מתעקשת, לא מוותרת, ולמרות שאנחנו כבר עמוק בתוך לוח השנה היהודית, אני אפרסם פה אאוטפיט חג!

מה לבשתי?

חצאית מסייל ביוניקלו, 10$.

חולצה מהסייל בH&M אונליין, 5$.

שרשרת מאיביי לפני כמה שנים, 10$.

סנדלים של ניין ווסט, 30$ בקיץ שעבר.

בפוסטים הבאים, קצת רשמים משועשעים ומזועזעים משנגחאי, מהביקור של אחי ובתקווה לחזור לשגרה.