‏הצגת רשומות עם תוויות סטיב מאדן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סטיב מאדן. הצג את כל הרשומות

15.6.2015

Pink in the city

בכמה חודשים האחרונים, מאז שהתחלתי לעבוד במרחק הליכה מהבית, יוצא שאני מתהלכת הרבה יותר גם מסביב לשכונה ומרחיבה את המעגלים. בארה״ב, הרחובות של אמצע שבוע הם לא הרחובות של הסופשבוע. יש לא מעט מקומות שפתוחים רק בשני עד שישי בכדי להאכיל את יושבי המשרדים בסביבה ולא מעט סנדווצ׳יות לא טורחות לפתוח בסופ״ש, שבאופן קבוע דליל יותר בתנועה בעיר. 
הארכיטקטורה בשכונה הזו היא אחד הדברים האהובים עליי בה(ןגם העובדה שהיא שטוחה! בלי עליות חדות שמשגעות לי את הברכיים). אפשר למצוא בה מבנים בסגנון ויקטוריאני המאוד מזוהה עם סן פרנסיסקו, עם חלונות מושב וצבעים פסטליים, מבנים תעשייתיים עם הלבנים אדומות המאוד אמריקאיות וגם בנייה מודרנית וחדשה, אבל לא ״אלימה״ מדי, לרוב מדובר במבנים עד 6 קומות.

בתמונות, קיר לבנים אדומות בבניין בתחום שבגבול שבין השכונה שלנו - SOMA, לבין השכונה הסמוכה - rincon hill(או שאולי דווקא beach marina? קשה לעקוב...) ושמלה ורדרדה, בלי גרביונים סופסוף! התמונות צולמו באייפון 6 שלי. כבר כמה זמן שאני נאבקת ברצון לצלם יותר תמונות לבלוג לבין חוסר הרצון לשוטט עם המצלמה עליי כל הזמן, אז הפוסט הזה והפוסט הבא הם פוסטי ניסיון  לתמונות ״פחות מקצועיות״. הוא דווקא מצלם לא רע, ולא, הפוסט לא מומן על ידי אפל :)
מה לבשתי?
שמלה מאולד נייבי, 10$.
ג׳קט עור ממנגו בברצלונה, כ400 ש״ח.
נעליים של סטיב מאדן, 18$ ברוס.
סיכת ד״ש בשחור ולבן של סבתא.
תיק של קייט ספייד, 140$ באאוטלט בליוורמור. 

15.8.2012

Spotted on the playground

בשני האחרון נםגשנו עם חברים בקפה השכונתי(אני יודעת שנשמע שאני מקבלת מהם אחוזים, אבל אני באמת באמת לא), קפה רונה. מאחר ובאנו ברגל, היה זמן להשתשע בקצת צילומים מקדימים. הערב הזה כלל שתי תגליות מרעישות מבחינתי. הראשונה, חצי גולדסטאר מהחבית עולה 20 ש"ח בלבד בקפה רונה, ממש חזרה לימי הסטודנטיאלים בבן גוריון. התגלית השניה, נדנדות זה ממש כיף!
התגובה הראשונית שלכם לתגלית הראשונה תהיה "שווה, אולי נקפוץ לשכונתי הזה". התגובה הראשונית לתגלית השניה תהיה "מה יש לה, זאת? נדנדות בגילה המתקדם ועוד בלי אף ילד בסביבה?". אם בכל זאת בחרתם לקפוץ לקפה רונה לבירה אז תקחו בחשבון שהבראוניז וסלט הקינואה ממש טובים, שהמטבח נסגר ב22:00 והמקום עצמו נסגר ב23:00 באמצע השבוע(בכל זאת, מדובר בשכונה בורגנית יחסית), בשישי לצערנו נסגר ב16:00.
מה לבשתי?
חצאית מגולף מלפני כמה שנים, 70 ש"ח.
חולצה מטומי הילפיגר בארה"ב, כ70 ש"ח.
סנדלים מסטיב מאדן מלפני כמה שנים(שכנראה הגיע זמנם), 240 ש"ח.
שרשרת שהכנתי בעצמי מפימו, כ20 ש"ח לחומרים.
מניפה שמצילה אותי מימי החום הקשים, מתנה מתצוגת האופנה של קום איל פו לפני כמה עונות.
חגורה מנצנצת ממכנסיים שקניתי בזארה.
ונחזור לנדנדות. אני חושבת שלא ישבתי על נדנדה בערך מאז החטיבה ולכן אני חייבת לומר שזה ממש משעשע. בסוף יום העבודה המעייף, זה ממש מרענן להרגיש ילדים לכמה רגעים (ודווקא בגלל שלא היו ילדים מנוזלים בסביבה). הנה, תראו איזה חיוך מרוח לי על הפנים:
make gif

18.10.2011

אוכלים ונהנים

בחמישי האחרון יצאנו עם זוג חברים למסעדת קיטשן מרקט בנמל. למסעדה עדיין אין אתר פעיל או תפריט אונליין וחבל. אני אוהבת להציץ לפני על התפריט(מאחר ואני לא אוכלת הכל), אבל המסעדה קיבלה המון המלצות חמות ברחבי הרשת אז החלטנו לנסות בכל זאת. המסעדה ממוקמת בקומת גלריה מעל שוק האיכרים בנמל תל אביב(האנגר 12, ממש מול ארומה). המקום מאוד פופולרי כרגע, כך שצריך להזמין מקומות לפחות שבוע מראש.
המקום מעוצב מאוד יפה וניכר ששמו דגש על כל פרט קטן. אנחנו קיבלנו שולחן בדיוק מול המטבח, כך שיצא לנו להציץ ולראות את קרנבל הצבעים. אני לא מצליחה להחליט לאיזו קטגוריה לשייך את האוכל שמגישים בקיטשן מרקט, איטלקי ומאכלי ים עם נגיעות ים תיכוניות - כנראה שזה מה שיהיה רשום תחת שם המסעדה באתר שייבנה לה. הזמנו מגוון מנות ראשונות לשולחן וחלקנו. פיצה איכרים - פיצה בטאבון על בצק דק עם אנטיפסטי ומלא פרמז'ן איכותי. קריספי פולנטה - פולנטה מטוגנת, פריכה מבחוץ ורכה מבפנים, מעליה פירורי פרמז'ן, היה מעולה. שרימפס בטמפורה שהטועמים אמרו שהיה בינוני ולא כדאי להזמין(לא אוכלת דגים ופירות ים, אז תאלצו להאמין להם). פוקצ'ה טעימה(אבל בתכלס אם הזמנתם פיצה, אפשר לוותר, אנחנו היינו שמנים). וגם אחד ציזיקי טרי וטעים(מומלץ, לא יקר-14 ש"ח וטעים). לעיקריות אני לקחתי טורטליני גבינות על קרם חציל ונגיעות שמנת חמוצה. לא מנה גדולה במיוחד, אבל כן משביעה(אם אוכלים ראשונה) ומאוד מיוחדת. על ההמבורגרים תלכו רק כברירת מחדל. הם טעימים, אבל אין בהם שומדבר מיוחד.
בסופו של דבר יצאנו ב160 ש"ח לאדם כולל מנות ראשונות, מנה עיקרית, קינוח וגם בקבוק יין לשולחן של 4. לא כל המנות היו "וואו", אבל היו כאלה שהצטיינו. מעניין אם המקום פתוח בשעות הצהריים. הנוף שם צריך להיות מדהים. תסלחו לי שלא צילמתי את המנות. זה היה נראה לי מעט "פולשני". אם תחפשו בגוגל את שם המסעדה תמצאו המון ביקורות עם תמונות יח"צ וגם אותנטיות.
מה לבשתי?
חצאית מH&M בעונה הנוכחית, 89 ש"ח.
חולצה מאסוס, כ70 ש"ח.
נעליים של סטיב מאדן, 220 ש"ח.
טבעת מH&M בעונה הנוכחית, 29 ש"ח.
צמיד מתנת פנדורה.
ארנק אדום מתנת ארנקי עמנואל.
יש חייל שחוזר היום הביתה לחג לאחר שלא חזר כבר יותר מחמש שנים. מקווה שיתנו לו ולמשפחתו את השקט להתאחד, להתייחד ולאסוף את השברים. הוא לא באמת הילד של כולנו, אתם יודעים. אפשר לשמוח בשבילם גם מרחוק.

4.10.2011

מעברים

המעבר לשעון חורף שיבש את השעון הביולוגי שלי לחלוטין. אני מתעוררת בשעות מוזרות ועייפה בשעות מוזרות עוד יותר. אתמול צנחתי למיטה עוד לפני השעה 23:00. בושה גדולה. אני מניחה שאצטרך עוד כמה ימים בכדי להתאפס על השינוי, אבל בינתיים אין לי כח לתפקד בכלל. עברתי לשנת חורף רשמית.
די מבאס, שעון החורף הזה. אני זוכרת איך בטיולים בחו"ל אני תמיד נדהמת מהשעה שבה מחשיך. זה משאיר כל כך הרבה זמן ליום שנשאר באורך זהה. כאלה אנחנו, יצורים שזקוקים לאור החמה. חבל מאוד שלא נותנים לנו להנות ממנה. יצא לי לקרוא על כאלה שחשבו למחות ולא להעביר את השעון, אבל יוזמות כאלה לא באמת פותרות את הבעיה.
אין לי רצון להיכנס לעניין הקשר לדת והעלות הגבוהה של השינוי הזה, אני רק רוצה לציין נקודה אחת. בכל הפעמים שחילונים מנסים לשנות את הנושא הזה, הטענה הראשונה ולעיתים היחידה, שעולה מצד הדתיים היא "מה הבעיה? כולה שעה? אז תצאו שעה מוקדם יותר מהמשרד. צריך להתגמש לטובת שאר העם". התחושה שלי בתור חילונית ש"שאר העם" מעולם לא התגמש למעני. למה עליי להתגמש "למענם" שוב ושוב וכלפי אין שום התגמשות?
הבעיה שהשיח הציבורי ירד לרמות כל כך נמוכות שברגע שטיעון כזה מועלה, התשובה הראשונה היא "זו מדינה יהודית, לא מתאים לך, אל תחיי פה". מה שהמתלהמים לא מבינים הוא שיום אחד האיחולים שלהם יתממשו ושכבת הביניים שמשלמת את כל העלות הנוספת של הגחמות תחת אמתלה "דתית" תהיה מיעוט ופשוט תעזוב. אני חושבת שהשילוב של הנושא הזה עם המחאה החברתית שנתקעה ועדיין לא גרמה לשינוי תגרום בסופו של דבר לעזיבה של לא מעט צעירים. אמנם אל הלא נודע, אבל לפחות הלא נודע טומן בחובו אפשרות לסוף אחר. הדור הצעיר מחכה לשינוי והוא לא ימתין עוד הרבה...
בניגוד לטקסט הקודר יחסית, התמונות שטופות שמש ומוארות. ארץ הניגודים האינסופיים, לא?
מה לבשתי?
חצאית מזארה, 200 ש"ח.
חולצה מאסוס, 50 ש"ח.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח לפני כמה שנים.
שרשרת של דודה שלי.
צמידי חברות שאחי קנה בד. אמריקה.
צמיד כסף מבילי תכשיטים, 140 ש"ח.
טבעת עם אבן סגולה מרביד, 150 ש"ח.
משקפי שמש של קנת' קול מארה"ב, 50 ש"ח.

ולסיום, קבלו את הגברת שפגשנו בפארק שהתעקשה להצטרף לצילומים

27.9.2011

עוד אדומה אחת ודי

במהלך היום כיף עם אמא שלי בתל אביב, שצומצם ושונה בעקבות הגשם השוטף, הספקתי לרכוש לי שמלה. זה קרה בתחילת היום, כשעוד היינו יבשות ואופטימיות לגבי המשך הסיבוב. עברנו ליד חנות מהסוג שמוכר סרפנים לסבתות, אבל בחלון הוצגה שמלת מעטפת בגזרה מוצלחת עם תג מחיר מוצלח עוד יותר, 70 ש"ח. יכולתי לבחור בין שחור לאדום ולמרות שאין לי המון שמלות שחורות בארון, החלטתי ללכת על האדומה כי היא הרגישה יותר שימושית לי.
בהמשך היום לבשתי אותה אצל ההורים ולהלן התמונות. יצא שלא מעט מהפוסטים לאחרונה כללו פריט אדום כלשהו וזה מקרי בהחלט. אין לי חיבה עצומה כלפי הצבע(אבל גם לא סלידה כלשהי), אני בכלל חושבת שהגוון שהכי מחמיא לי הוא תכלת שמיים.
מחר יגיע החג, על מאכליו אורחיו ומנהגיו. לראשונה נחגוג יחד, המשפחה שלי ושלו את החג. אני מתכננת על מנוחה ובטלה מרובה לחג הזה. לפי התחזית, מזג האוויר בסופ"ש יתאים מאוד להתכרבלות במיטה עם ספר(עכשיו רק צריך למצוא ספר, התחלתי לקרוא ספרים בפעם השניה מרוב חוסר יכולת להתחבר). חג שמח לכל הקוראים ושנה טובה מלאת חוויות חדשות!
מה לבשתי?
שמלה מחנות ברחוב אחד העם, 70 ש"ח.
צמיד משוק הכרמל, 10 ש"ח.
שרשרת של אמא שניקנתה ממעצבת בעץ ברודוס.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח.

הגיע הזמן להחליף כבר את הלק הכתום הזה ברגליים ולעבור למשהו יותר סתווי.

25.9.2011

בצבעי השמיים

בשישי בבוקר ביקרתי בספא של מלון הבוטיק בראון TLV הסמוך לנחלת בנימין(קלישר 25, אם נדייק), למסז' מפנק לי ולאמא לכבוד יום ההולדת. התכנון המקורי היה לנצל את ההזדמנות ולטייל קצת בתל אביב, אבל הגשם חשב אחרת. תפס אותנו מבול מטורף וכך יצא שהגענו למלון ספוגות מים, בכפכפי אצבע מלאות בבוץ. נפלא.
המסז' המצויין הצליח להשכיח את נפלאות הגשם והספקנו לשוטט קצת אחרי ולהנות מהאוויר הנקי שהשאיר אחריו המבול הגדול. אני ממליצה בחום על הספא של המקום. הם מציעים גם חבילות שכוללות לינה וטיפול זוגי, יכול להיות מאוד מפנק למי שלא גר בעיר.
מבלי לשים לב, בשבת יצא שהתלבשתי בדיוק בצבעי השמיים, אפור ונגיעות תכלת. השילוב הזה של שמלת מקסי וחולצה מכופתרת קשורה מעליה משמש אותי לא מעט לאחרונה. מאחר ורוב שמלות המקסי שמוצעות למכירה מגיעות עם מחשוף עשיר בילט אין, אני נאלצת למצוא פתרונות הצנעה בכדי שאוכל לנצל את השמלות לעבודה, וגם בכדי לגוון קצת. השילוב הזה, של האפור והתכלת אהוב עליי במיוחד.
מה לבשתי?
שמלת מקסי מחנות בקינג ג'ורג', 30 ש"ח.
חולצה מכופתרת מברשקה, 39 ש"ח.
שרשרת מדיווה, 20 ש"ח.
צמיד משוק הכרמל, 10 ש"ח.
טבעת עם אבן, 2 ש"ח בדוכנים באוניברסיטה.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה.

28.6.2011

שבת בנמל

שבת היה רגוע ועמוס בו זמנית. כרגיל, התעוררנו מוקדם, זקנים שכמונו. לא מצליחים לישון עד יותר מ8:30 וגם זה נחשב מאוחר אצלנו. החלטנו לנצל את ההתעוררות המוקדמת והלכנו לחוף תל ברוך צפון שקרוב אלינו. בשעה תשע בבוקר יש בעיקר משפחות בחוף, אבל הן יושבות סמוך לסוכת המציל, כך שיכולנו למצוא לנו פינה שקטה ונעימה. ב11:00 כשכבר התחילו להגיע המטקות, התקפלנו הביתה לאיזו ארוחת בוקר קלילה.בצהריים יצאנו לפגוש את המשפחה של החבר במסעדה בנמל. בדרך כלל לא תראו אותנו מניעים לכיוון הנמל בשישי-שבת, אבל השעה המאוחרת יחסית, 15:00, שנקבעה למפגש גרמה לנו "לשחרר". אפילו מצאנו מקום חניה ברידינג במקום לעמוד את הפקק בכניסה לחניה הראשית. מזג האוויר היה נעים ביותר עם בריזה קרה מהים וכל אזור טיילת רידינג והדק בנמל נראה מאוד יפה ואטרקטיבי. אפילו קריאות המציל ברמקול לא הצליחו לחרב את השלווה.
את ארוחת הצהריים המאוחרת אכלנו במסעדת יוליה בנמל, מעט דרומה מהמבנה של קסטרו, סמוך לחוף. ישבנו בחוץ ונהננו מהרוח וגם מהאוכל הטעים. לא זול שם, אבל ביחס לטיב האוכל והמיקום בנמל, גם לא מאוד יקר. סלט הסלק הקטן היה גדול וטעים ומנת הקבב היתה מתובלת היטב וניכר שהבשר היה איכותי יחסית לסתם קציצה(מוגש במתכונת לחמעג'ונית משהו). גם הקינוחים היו מוצלחים מאוד, במיוחד הטארט שוקולד עם הבננות המקורמלות מעל. לסיכום, מקום מומלץ, כנראה שנבקר שם שוב.
מה לבשתי?
שמלה מTNT עודפים, 29 ש"ח בלבד.
שרשרת מתאילנד, נדמה לי שפחות מ10 ש"ח, אבל כבר לא זוכרת.
כובע מחנות בצומת שנקין-אלנבי, 40 ש"ח שנה שעברה.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח.
ולסיום, בכל גיל כיף לשחק עם השמלה ברוח...
make an animation

26.6.2011

סופ"ש פעילויות ותופעה מטרידה

היינו מאוד פעילים בסופ"ש האחרון, כמעט ולא היינו בבית. התמונות כאן צולמו בשישי אחר הצהריים, בחצר של ההורים שלי.החלטנו להעביר את הסופ"ש הזה קצת אחרת מבדרך כלל. הפעם לא נשארנו לישון, אלא פשוט הגענו בבוקר ועזבנו אחרי ארוחת הערב. ככה בילינו לא מעט זמן עם המשפחה שלי וגם יצאנו לבלות במעוז בדרך(ואפילו מצאנו חניה חוקית ברחוב קטן על קינג ג'ורג'). בכל פעם שאני מבקרת שם אני מבינה עד כמה זה כנראה אחד מהמקומות הבודדים שנעים לבלות בהם. קהל נורמלי, אין סיגריות, מוזיקה טובה ופינות ישיבה שמאפשרות בדיוק את מידת הפרטיות הנדרשת.
מאחר וזה היה יום ארוך, המשכתי אל הבר ממש ככה ולא הייתי under dressed. החצאית הזו מאוד נוחה ולשם שינוי האורך שלה לא שנוי במחלוקת. בשנתיים-שלוש האחרונות אורך המכפלת עלה ועלה עד שהכחיד לחלוטין את החצאיות באורך מידי. ללכת לעבודה במיני זה לא ראוי ולא נוח וכך יוצא שכדי למצוא חצאית שלא זועקת "הטרדה מינית" מהקולב, צריך לפשפש היטב.
וכעת, הרשו לי לכתוב על תופעה מטרידה במיוחד. בשבוע שעבר אמא שלי מדדה שמלה לחתונה ברוס אובטה, סניף רמת אביב. אני מאוד אוהבת ומעריכה את המותג, ואף כתבתי על כך בעבר אבל תרשו לי לתאר לכם סיטואציה. מוכרת נכנסה לחנות בבגדים שהם רחוקים להיות של המותג, יותר לכיוון העין השלישית. נכנסה למחסן ולאחר כמה דקות יצאה בבגדי המותג, חצאית וגופיה. בגב השתלשלה לה התווית לכל עבר, עד שמוכרת אחרת שמה לב למחדל ומיד הסתירה את התווית בגב החזיה של חברתה, ואף נזפה בה מעט. כבר התרגלנו לראות את זה ברשתות, או ב"בוטיקים" קטנים, אבל ברשת(יש להם כבר 3 חנויות, מבחינתי ומבחינת מס הכנסה זו רשת) שגובה כ400 ש"ח על הפריט הכי בסיסי שלה ומתגאה באיכות הבדים שהיא בוחרת? לא ציפיתי, אבל אולי שוב נפלתי שדודה לקסמי היח"צ.

ועוד נקודה. חוק ההחזרות לא באמת מאפשר החזרות. החזרה בתוך יומיים מהקניה אינה זמן סביר. אם ההחלפה אפשרית למשך 14 יום, יש לאפשר החזר כספי לאותה תקופה, או לפחות לחצי. התירוץ העלוב של "ככה לא ילבשו את הבגדים חד פעמית ויחזירו אותם" הוא מטופש וחסר כל היגיון. הרי מי שזו מטרתה, יכולה לעשות זאת גם במבנה הנוכחי. ובכלל, למה זה בסדר שהמוכרת תלבש את הבגדים בחנות במשך משמרת שלמה, תתהלך, תאכל, תשתה, תבקר בשירותים וכל מה שכלול במשך 8 שעות משמרת, אבל אנחנו לא נוכל? יכול להיות שהחשש הזה של החנויות והרשתות נובע מעצם המחשבה על מה שהם עושים לבגדים בטרם הם הופכים לשלנו?

חזרה לתמונות.
מה לבשתי?
חצאית מH&M באמסטרדם, 45 ש"ח.
גופיה מפוראבר 21 בניו יורק, 20 ש"ח.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח לפני שנתיים.
שרשרת שדודה שלי הכינה.
צמיד מסבתא.
מחר תצוגת האופנה של בוגרי שנקר, אני ממש מצפה לזה.

29.5.2011

זה באמת לא מספיק

בחמישי האחרון קפצתי אחרי העבודה ליום הסטודנט בתל אביב. זה קרוב לבית, לא דורש אוטובוס, 35 שקלים חדשים ואני בהופעה של הדג נחש, אחת הלהקות האהובות עליי. הבעיה עם ההופעות ביום הסטודנט של או"נ תל אביב היא הקהל ואני ממש לא מצליחה להבין את זה. חלק מהנאה מהופעה מאוד קשורה בקהל ועד כמה הוא משתף פעולה עם הלהקה, במיוחד בהופעה "מקפיצה" כמו הופעה של הדג נחש. גיא מר צועק לקהל ואף אחד לא עונה לו, זה בטוח לא נעים בתור אמן. ואני שואלת, אם הם לא מעניינים אתכם, לא מתחשק לכם לשתף איתם פעולה ולא בא לכם על המוזיקה שלהם, למה אתם עומדים שם? נדחפים שם? דוחפים אותי כדי לעבור לקדמת הבמה? למה? לשמחתי, אני כל כך אוהבת את ההופעות שלהם שבכל זאת נהנתי, גם אם לקהל אין דופק.
את התמונות האלה צילמנו בשבת שעברה, בחצר האחורית של הבית שלנו. בכל בוקר, כשאני יוצאת למשרד, אני מציצה על הסגול-לבנדר הפורח הזה ומחייכת. כל כך יפה ואביבי. מקווה שיצליח להחזיק ככה גם בקיץ.
מה לבשתי?
מכנסיים מבנגקוק, 20 ש"ח.
חולצה של טומי הילפיגר מהאאוטלט בווגאס, 15$ בלבד.
סנדלים חרושים של סטיב מאדן, 240 ש"ל לפני כשנתיים.
משקפי שמש של אירוקה.