26.6.2011

סופ"ש פעילויות ותופעה מטרידה

היינו מאוד פעילים בסופ"ש האחרון, כמעט ולא היינו בבית. התמונות כאן צולמו בשישי אחר הצהריים, בחצר של ההורים שלי.החלטנו להעביר את הסופ"ש הזה קצת אחרת מבדרך כלל. הפעם לא נשארנו לישון, אלא פשוט הגענו בבוקר ועזבנו אחרי ארוחת הערב. ככה בילינו לא מעט זמן עם המשפחה שלי וגם יצאנו לבלות במעוז בדרך(ואפילו מצאנו חניה חוקית ברחוב קטן על קינג ג'ורג'). בכל פעם שאני מבקרת שם אני מבינה עד כמה זה כנראה אחד מהמקומות הבודדים שנעים לבלות בהם. קהל נורמלי, אין סיגריות, מוזיקה טובה ופינות ישיבה שמאפשרות בדיוק את מידת הפרטיות הנדרשת.
מאחר וזה היה יום ארוך, המשכתי אל הבר ממש ככה ולא הייתי under dressed. החצאית הזו מאוד נוחה ולשם שינוי האורך שלה לא שנוי במחלוקת. בשנתיים-שלוש האחרונות אורך המכפלת עלה ועלה עד שהכחיד לחלוטין את החצאיות באורך מידי. ללכת לעבודה במיני זה לא ראוי ולא נוח וכך יוצא שכדי למצוא חצאית שלא זועקת "הטרדה מינית" מהקולב, צריך לפשפש היטב.
וכעת, הרשו לי לכתוב על תופעה מטרידה במיוחד. בשבוע שעבר אמא שלי מדדה שמלה לחתונה ברוס אובטה, סניף רמת אביב. אני מאוד אוהבת ומעריכה את המותג, ואף כתבתי על כך בעבר אבל תרשו לי לתאר לכם סיטואציה. מוכרת נכנסה לחנות בבגדים שהם רחוקים להיות של המותג, יותר לכיוון העין השלישית. נכנסה למחסן ולאחר כמה דקות יצאה בבגדי המותג, חצאית וגופיה. בגב השתלשלה לה התווית לכל עבר, עד שמוכרת אחרת שמה לב למחדל ומיד הסתירה את התווית בגב החזיה של חברתה, ואף נזפה בה מעט. כבר התרגלנו לראות את זה ברשתות, או ב"בוטיקים" קטנים, אבל ברשת(יש להם כבר 3 חנויות, מבחינתי ומבחינת מס הכנסה זו רשת) שגובה כ400 ש"ח על הפריט הכי בסיסי שלה ומתגאה באיכות הבדים שהיא בוחרת? לא ציפיתי, אבל אולי שוב נפלתי שדודה לקסמי היח"צ.

ועוד נקודה. חוק ההחזרות לא באמת מאפשר החזרות. החזרה בתוך יומיים מהקניה אינה זמן סביר. אם ההחלפה אפשרית למשך 14 יום, יש לאפשר החזר כספי לאותה תקופה, או לפחות לחצי. התירוץ העלוב של "ככה לא ילבשו את הבגדים חד פעמית ויחזירו אותם" הוא מטופש וחסר כל היגיון. הרי מי שזו מטרתה, יכולה לעשות זאת גם במבנה הנוכחי. ובכלל, למה זה בסדר שהמוכרת תלבש את הבגדים בחנות במשך משמרת שלמה, תתהלך, תאכל, תשתה, תבקר בשירותים וכל מה שכלול במשך 8 שעות משמרת, אבל אנחנו לא נוכל? יכול להיות שהחשש הזה של החנויות והרשתות נובע מעצם המחשבה על מה שהם עושים לבגדים בטרם הם הופכים לשלנו?

חזרה לתמונות.
מה לבשתי?
חצאית מH&M באמסטרדם, 45 ש"ח.
גופיה מפוראבר 21 בניו יורק, 20 ש"ח.
סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח לפני שנתיים.
שרשרת שדודה שלי הכינה.
צמיד מסבתא.
מחר תצוגת האופנה של בוגרי שנקר, אני ממש מצפה לזה.

11 תגובות:

אא אמר/ה...

ובכן כמוכרת בבוטיק בגדים [שני סניפים זה כבר רשת?] הרגשתי שאני חייבת להגיב.
ראשית רוב המשמרות בחנויות בגדים קצרות יותר משמונה שעות. שנית ברוב הבוטיקים [עבדתי ברשת בוטיקים גדולה, ובעוד שני בוטיקים מלבד זה האחרון שבו אני עובדת מעל שלוש שנים] אוכל/ סיגריות לא ייעשו בעת לבישת הבגדים של המותג.
אני לא יודעת עד כמה במסגרת עבודתך את נחשפת לשוק הישראלי- אני יכולה להעיד כי מאז שהתחיל חוק ההחזרות [שאני לחלוטין בעדו] היו אצלנו לפחות 4 נסיונות של החזרות כספיות שהן לחלוטין בגדר גנבה. כמו כן, ברוב המקומות אם יש לך קושי להגיע בתחום שני הימים המוקצבים ואת מדווחת על כך- יחזירו לך את הכסף [חוויתי את זה יד ראשונה גם כלקוחה וגם כזבנית].
כמו כן, את הבגדים שאנחנו לובשות אנחנו לובשות תחת הגבלות [לא לובשים לבן, לא לובשים משי] במקרה של בגדים מתקמטים יש לנו פריט משלנו שאינו יוצא למכירה בסוף. כל בגד מגוהץ בסוף משמרת. לא הגיוני לדרוש מן המעצבים הישראלים שכבר משלמים מיסים גבוהים, נאלצים לייבא לעצמם בדים אם הם מעוניינים בבדים איכותיים ומשלמים לתופרות משכורות יפות [ולא דולר ליו] את אותה הדרישה שדורשים מן הרשתות הגדולות. זה פשוט לא סביר, גם ככה להיות מעצב בישראל זה כמעט בגדר התאבדות כלכלית- ויעידו על כך כמעט כל הראיונות באתרי האופנה עם המעצבים המדוברים.
החוק הוא נסיון לנסח כלל אונברסאלי ככל האפשר שמאפשר גם למעצבים וגם ללקוחות להתנהל בהגינות. אי אפשר לצפות כלקוחה לא לקחת כל אחריות על הרכישה שאת עושה בדעת ולא מתוך כורח.

קרן אמר/ה...

הייתי שמחה שיתפתח דיון בנושא, אז ראשית תודה על התגובה.

אני לא מקבלת כל כך את הטיעון שלך לכך שהלבישה היא לפחות מ8 שעות ולא אוכלים או מעשנים עם הפריט ולכן זה תקין. ספציפית לגבי רוס אובטה, כמעט כל הפריטים שלהם ממשי, אז לא נראה לי שהאיסור הזה תקף אצלן. שנית, אם אין שום בושה בכך, למה להסתיר את התווית? ההשוואה שלי היתה בנוגע ללבישה של העובדות. אני לא חושבת שלקוחה שמשלמת מחירים כל כך גבוהים על פריט(וכבר כתבתי ספציפית עליהן שאני מבינה את מקור התמחור), צריכה ללבוש פריט שמישהי כבר לבשה אותו במשך כמה שעות. הרי הסיבה שלא רוצים לאפשר החזרה לאחר יותר ימים היא כדי שהבגד לא יהרס מלבישה חד פעמית ואז החזרה. אז למה אם המוכרת עושה את זה, זה תקין, אבל אם מישהי שלא עובדת בחנות עושה את זה אז זה לא תקין?
במידה ומעוניינים שהמוכרות ילבשו את בגדי המותג, עליהם להקצות כמה פריטים למוכרות שיעברו בינהן וזהו, או כל פתרון אחר שלא כולל לבישת פריטים שנמכרים לאחר מכן.
לגבי ההחזרה, ספציפית אצלן פשוט אמרו שעל פי החוק יש יומיים להחזרה וזהו, אין אופציה אחרת.
אני מבינה את הצורך להגן על המעצבים והחנויות, אבל יומיים החזרה לא באמת מאפשרים לאדם הממוצע להחליף את הבגד. מספיק שיומיים היה לי עומס במשרד ויצאתי מאוחר, "הלך הכסף".
כמוכרת, תסכימי איתי שהתנאים בתאי המדידה הם לא בדיוק אותם תנאים כמו בבית ולפעמים מגלים שהדברים נראים קצת אחרת, לפעמים באמת צריך את ההחלפה הזו.

photo.fashion.passion - בלוג אופנה ישראלי אמר/ה...

את מה זה צודקת קרן, זה תמיד מזעזע אותי מחדש לראות שבנות לובשות את הבגדים שאנחנו אמורים לרכוש אח"כ. זה דוחה אפילו! זאת הסיבה אגב, שכל בגד חדש שאני קונה יעבור קודם כביסה ורק אח"כ יעלה עליי. אני כל פעם חושבת כמה ידיים נגעו באותו הבגד אפילו אם הוא "רק" עמד על הקולב. אולי אני איסטניסטית יתר על המידה, אבל באמת שהסיפור הזה מגעיל אותי.

אנונימי אמר/ה...

קרן, אני יודעת באופן ספציפי לגבי רוס אובטה שהן מחזיקות מאחורה מתלה בגדים מעונות קודמות או דגמים פגומים שלא מיועדים למכירה אלא במיוחד למוכרות בזמן המשמרת.
ממש כמו מדי עבודה, אם תרצי.

לגיטימי ביותר שהמוכרות בבוטיק ילבשו את בגדי המותג ולמרות שעובדים בדר״כ מקבלים הנחת עובד, מגוחך לצפות (ואפילו לא חוקי ?) מהמוכרות שירכשו את בגדי העבודה במחירים שכאלו (כ-200 שקל לפריט הפשוט ביותר בבוטיק) במיוחד לאור העובדה שהן לרוב סטודנטיות או בחורות צעירות שלא יכולות להרשות לעצמן להתענג במלתחת משי מהדגמים המוצעים ברוס אובטה.

זאת הרי תופעה מוכרת שכולם יודעים על קיומה ולא מתייחסים אליה.
זה שהעניין נגלה אל מול עינייך בצורה גלויה וברורה לא אומר שחשפת מחדל או שערורייה.

ובהקשר אחר לגבי תופעה אחרת, לאחרונה אני מרגישה שיש איזה שהוא זרם בקרב בלוגריות בארץ ללכת ולחפש אצל רשתות נותני שירות ומוצרים פגמים ״תופעות״ וכל מיני דברים שלא מוצאים חן בעיניהן, רק בשביל לרוץ ולכתוב על זה בבלוג.
זה כאילו בלוגריות הפכו את עצמן לשליחות הציבור ומבקר המדינה ומרשות לעצמן לכתוב על דברים מסוימים מאוד כאילו הן קובעות עובדה כוללת מבלי לעשות מחקר ולבדוק את העובדות, לפני שהן מפרסמות פוסט, אותו קוראות המון נשים שגם אינן טורחות לבדוק ופשוט אוכלות את המידע מבלי לפקפק באמינותו.

כל העניין הזה של ללכת ורק לחפש דברים שליליים כדי שיהיה לך חומר לכתיבה ותוכלי להראות בעלת דעה וכביכול לקוחה שנפלה קורבן להתעללות מצד חברה כזאת או אחרת הוא ממש לא עינייני ובטח שלא אובייקטיבי.  

קרן אמר/ה...

שרונה, מבינה אותך לחלוטין עם עניין הכביסה...

אנונימית, יכול להיות שמה שאת אומרת נכון, אבל זה לא מסביר מדוע לפריטים על המוכרות, שהיו כולם מקולקציית הקיץ הנוכחית יש תגית מחיר. הרי אם מדובר בדגמים פגומים, לא היה עליהם תג מחיר.

לרגע לא טענתי שמוכרת בבוטיק צריכה לקנות את הפריטים בעצמה. מתפקידה של החנות לספק לעובדים מדי עבודה במידה והם דורשים זאת.

כתבתי על התופעה כי נתקלתי בה בחנות כמה פעמים, פעמיים על מוכרת שלבשה את בגדי החנות ותגית בצבצה מכיס המכנס ובפעם הזו זה כבר נראה לי מוגזם לגמרי ולכן החלטתי לכתוב על כך. לא טענתי שיש לי כאן סקופ למהדורת החדשות של 8, אלא כתבתי על נושא שהפריע לי ומפריע גם לאחרות בבלוג שלי. אחת לכמה חודשים הנושא מתפרסם בבלוגים השונים או בעיתונות וחל שינוי. ברשת קסטרו למשל שינו את הגישה אחרי כתבה כזו והנהיגו מדים לעובדים. המטרה של הכתיבה הזו היא להעלות התנהלות לא תקינה לסדר היום כדי ליצור שינוי כלשהו. הרי רק לפני כמה שבועות שיבחתי בדיוק את אותו מותג ואת איכות הפריטים שלהם, לכן חבל לי לראות אותם "מתרשלים" בנושא כזה. לא כתבתי כאן שום דבר שהוא ספקולטיבי ולא "חיפשתי שום ליקוי כדי לכתוב עליו בבלוג". תארתי סיטואציה שקרתה בחנות אחד לאחד. אם לא הייתי עומדת מאחורי כל דבר שנכתב כאן, מצבי היה קשה וכנראה שגם כמות הקוראות/ קוראים היתה נמוכה בהרבה.

אני חושבת שזה ממש לא במקום לכתוב את המשפט האחרון שכתבת. ממך עוד אפשר להבין שמתפרסמות בבלוג ביקורות שליליות על מקומות על בסיס יומי, וזה לא המצב. חומר לכתיבה ממש לא חסר ואם אין מה לכתוב, פשוט לא כותבים.

גם כאן לא טענתי ש"נפלתי קורבן" אלא רק תיארתי את התנהלות החנות כפי שהשתקפה בעיני.

רומי אמר/ה...

בתור מוכרת לשעבר ברשת בוטיקים, אני יכולה לומר שכשהתחלתי לעבוד העניין של ללבוש את בגדי החנות היה לי הדבר הכי כיפי במשמרת, ואני חייבת לציין שזה עבד מצויין, כי לקוחה נכנסת ומתלהבת ממה שאת לובשת וכן הלאה...
אגב, העניין של התגיות היה אצלנו יותר עניין אסתטסי (לא נראה טוב בעין מוכרת שיוצאת לה תגית מכל פינה) ולא הסתרנו את העובדה שאלו בגדי החנות.

עכשיו כשאני לא עובדת שם, זה נורא דוחה אותי, גם כשאני רואה את התופעה בחנויות אחרות.
(לסיכום: דברים שרואים משם...)

לגבי העניין של ההחזר הכספי, אני מסכימה שיומיים זה מעט, אך מצד שני 14 יום? זה מוגזם בעיני! אולי 3-4 ימים, זה לדעתי זמן סביר להתחרט.

Dush אמר/ה...

מעבר לזה שמה שתיארת כאן מגעיל אותי ברמות אחרות וזה גורר אחריו כביסת הבגד לפני לבישתו ולא משנה מהיכן קניתי אותו. כמובן שאי אפשר להחזיר אחרי כביסה, אז אני משתדלת לקנות בצורה מושכלת.
מעבר לכך, אני אישית לא מתה בכלל על המותג רוס אובטה והוא לא הצליח להשאיר עלי רושם בשיט [סליחה על הצרפתית]. תחילה, המוכרות בקניון רמת אביב עסוקות בעיקר בעצמן וכשביקשתי מידה, לא קיבלתי התיחסות עד שלא הרמתי את הקול [אז כבר לא היה שום סיכוי שאקנה משהו...]. חוצמזה, בחנות בקניון רמת אביב וגם בזו בדיזנגוף יש איזה מטהר אוויר לא ברור בכזו רמה מטורפת שבפעם האחרונה שנכנסתי לחנות בדיזנגוף, יצאתי אחרי שניה וחצי כי התחלתי להתעטש כמו מטורפת. מה המוכרת אמרה על זה כששאלתי לפשר הריח הנורא? שזה ככה בכל החנויות שלהם ושאני היחידה שהתלוננה אז אני כנראה . ניסיתי שוב בקניון רמת אביב וכבר ליד הכניסה הרחתי את המטהר אוויר הזה, אז לא נכנסתי בכלל.
בקיצור, איכס.
למה בעצם ניסיתי לחזור לחנות? כי כולן נורא התלהבו מהמותג הזה ומהסיבוב הראשון שלי בחנות לא הצלחתי להבין ממה, אז הייתי חייבת לחזור שוב.
לא יקרה יותר.

קרן אמר/ה...

רומי, ברור שזה עוזר למכירות, הרי המוכרות משמשות כתצוגה מהלכת וזה לגיטימי לחלוטין, רק חבל שלא מדובר בבגדים שהוקצו מראש למטרה הזו אלא בכאלה שימכרו לקונה שלא מודעת שהבגד כבר "עשה קילומטרז'".

כפי שכתבתי, גם שבוע היה סביר. ואגב, בארה"ב החזר כספי ניתן עד 3 חודשים אחרי. זה נשמע לי המון ובאמת שאין בזה צורך, אבל שבוע-שבועיים זה זמן סביר ביותר. במבנה החוק כיום, הוא פשוט חסר תועלת בתחום הביגוד.

מיראל, אני דווקא כן מחבבת את העיצובים שלהן והבדים שלהן הם באמת מאוד נעימים ואיכותיים, זו גם כנראה הסיבה לאכזבה שלי.
הרחתי את המבשם אבל הוא לא הפריע לי כל כך, אני מניחה שמי שסובל מרגישויות מאוד סובל מזה ותגובת המוכרת נשמעת לי ממש לא לעניין.

אבל את יודעת איך אנחנו הבלוגריות, אנחנו עושות דווקא כדי שיתייחסו אלינו לא יפה ומיד מתעדות בבלוג, כי אין לנו על מה לכתוב...
:)

liat אמר/ה...

קודם כל, קרן אני ממש איתך. מאד מכעיס לקנות בגדים במחירים גבוהים אשר בעצם כבר עברו שימוש ע"י מוכרות. העניין הזה מכעיס ובצדק.
אין ספק גם שיומיים זה זמן בלתי סביר להחזר הכספי, לא תמיד את קונה בגדים ליד הבית, לפעמים זה כרוך בנסיעה, ומה לעשות שלא תמיד אפשר לעשות שוב את הנסיעה אחרי יומיים.

לגבי התגובות שנאמרו כאן - קודם כל, אני משבחת בלוגריות שיודעות להגיד מה לא בסדר ולא משבחות כל דבר רק כי הן קיבלו במתנה מהיח"צ ומרגישות את הצורך לפרסם ולהשתפך על כמה טוב המוצר. זה מוסיף הרבה לאמינות של בלוגרית כשהיא יודעת לציין מה לא בסדר, וזה עוזר לבחורות אחרות להמנע מאותן תופעות מעצבנות.
למי שלא נאה לקרוא - מוזמנת לא לקרוא.
לטעון שזה בגלל שאין לה מה לכתוב זה פשוט גרוטסקי, קרן מעדכנת את הבלוג לעיתים די תכופות, ובכלל, מדובר בתחביב! היא לא מקבלת תשלום עבור כתיבת הבלוג, לכן אם לא יהיה לה מה לכתוב - היא לא תכתוב!
טיעונים מגוחכים...

מי שיש לה בעיה לקרוא ביקורות - מוזמנת להקיש על האיקס הקטן בצד שמאל של החלון, ולא לקרוא.

אא אמר/ה...

ובכן, אני בהחלט מסכימה עם חלק ניכר מהטענות שלך קרן...
באמת יומיים זה זמן מוגבל למדי [למיטב ידעתי אלו יומיים שאינם כוללים את יום הקנייה או ימי שבתון] עם זאת אני שואלת את עצמי האם אי פעם אחת מכן ניסתה בנועם להתקשר לחנות אחרי המדידה בבית ולבקש להחזיר את הבגד ולקבל זיכוי כספי שלא במסגרת הגבלות הזמן שנקבעו בחוק?
אני די בטוחה שרוב הלקוחות אפילו לא מנסות את החנות. כמובן שיהיו כמה חנויות שלא יסכימו אבל עם ההיכרות שלי עם בוטיקים [אני לא מדברת על רשתות שם באמת אין לי הבנה ואני גם לא חושבת שדין רשת צריך להיות כדין בוטיק] אני די בטוחה שרובם ייענו בחיוב. ברוב הבוטיקים שאני מכירה בתל אביב השירות נעים.
לגבי הטענה של ההסתרה אני מסכימה שזה לא מן העניין ויש טעם לפגם בהעמדת פנים. אצלנו בבוטיק וגם ברזילי זה מובן ומוצהר שהבגדים שהמוכרות לובשות הם פריטים מן החנות. אני רואה שרבות מכן ממש מזועזעות מן הרעיון של ללבוש בגד שנלבש על ידי מוכרת ואם לא מסתירים מכן את העובדה אז יש לכן זכות מלאה להחליט לוותר על הפריט. מנסיוני יש נשים רבות שזה לא מפריע להן, יש לי מספר לקוחות [גם כשעבדתי ברזילי] שהתענוג שלהן הוא להפשיט אותי מן האאוטפיט המלא ישירות לקופה [אגב לאף אחת מהן עוד לא קרה כלום ואלו בדר"כ לקוחות חוזרות]. עם זאת יש מקום לזכור שהמוכרות לא מתקבלות לעבודה על סמך מידה, מוכרות שונות משמען מידות שונות וגבהים שונים. בניגוד לרשתות שיש להן את האפשרות הכלכלית [והתצוגתית] להקצות לעובדים מדים בבוטקים הסיפור שונה לחלוטין.

אבל בסופו של דבר אני באמת חושבת שאין טעם להסתיר שום פרט לגבי הבגדים מהלקוחות, בסופו של דבר זה רק פוגע בעסק. אני בהחלט חושבת שיש מקום לכתוב על כך בבלוג ולהצר על התופעה. רק רציתי להציג צד אחד, אני חושבת שהרבה פעמים הלקוח חושב [באשמת הפתגם האמריקאי] שהוא תמיד צודק, ויש כאן עוד צד.

נ.ב
לגבי התגובה שמיראל קיבלה לגבי הריח, אני חושבת שהמוכרת היתה צריכה להתנצל ולהגיד שאין לה מה לעשות בעניין [כי באמת אין לה]. אבל בכל זאת יש מקום להגיד שלא התלוננו על הריח מעולם- כי מדובר בבוטיק לקהל רחב, ומן הסתם מדי פעם יגיעו אנשים שירגישו שהתאורה חזקה/עמומה מידי או שהריח לא נעים/ נעים. אי אפשר לקלוע לכולם.

קרן אמר/ה...

ליאת, תודה על ההסכמה והתמיכה :)
במקרה הזה זו באמת היתה שמלה שהוזמנה עבור אמא שלי ובבית הדברים נראו אחרת ולכן יומיים לא באמת הספיקו.

אא, ראשית, שוב תודה על התגובה המפורטת ומנוסחת היטב. אמנם אני לא מסכימה עם הכל, אבל מעריכה את העובדה שטרחת להגיב עניינית :)
לצערי במקרה הנ"ל הסברתי למוכרת את המצב. ציינתי שאספתי את השמלה מהחנות ביום רביעי ורק בשישי יכולתי לסוע להורים ברחובות בכדי שאמא שלי תמדוד, משהו במדידה בבית לא התאים ולכן היא החליטה להחזיר. קפצתי בשבת והסבירו לי שהם פועלים על פי החוק, שאומר יומיים להחזרת המוצר וקבלת החזר כספי . היא התנצלה וציינה שאין ביכולתה לעשות כלום כי אלה הנהלים ברשת.
הטענה שלי לגבי חוק ההחזרות לא היתה כלפי החנויות או חלילה המוכרות, אלא דווקא כלפי המחוקק, שניסה לשפר ובעצם לא באמת שינה יותר מדי והפיל את ההחלטה על החנויות. ברור לי שלרשת עדיף לא לתת החזר וזה בסדר, הם עסק כלכלי בסופו של דבר. מי שצריך לדאוג לטובתו של הצרכן הוא המחוקק, וכאן ברח להם קצת.

העניין עם לבישת הפריט היא שכשאני קונה פריט מהחנות אני מניחה שהוא בגדר "חדש" ולא נלבש לפני. באותה מידה שלא אשאיל חולצה שנלבשה ולא עברה כביסה מחברה, לא הייתי רוצה לקנות חולצה בחנות לאחר שהיא כבר נלבשה. ברור שברגע שהכל גלוי ונאמר הגישה היא שונה. פשוט יודעים שיש לכבס את הפריט. אחד הדברים שיותר מפריעים לי כאן הם ההסתרה של זה והזלזול באינטיליגנציה של הקונה.

היתה תקופה שבה הייתי מכבסת כל דבר שאני קונה, מאז החבר ניסה למתן אותי ואני מכבסת רק הלבשה תחתונה, מצעים ומגבות. כנראה שאחזור לכבס...

אני מסכימה איתך וגם השבתי למיראל, התגובה שלה היתה לא לעניין. ברור שאין לה שליטה על כך, אבל יש דרך נכונה יותר לציין את זה.