מתנות מבולגריה

בשישי האחרון נפגשנו עם פרי למשקה ומזגן, את זה כבר חלקתי אתכם בתחילת השבוע. מה ששמרתי לטרום סופשבוע הוא את הפוסט שבו פרי מופיעה. פרי תמיד מתלבשת יפה ומושקע, את זה כל אחד יגיד(לא רק החברה הכי טובה...) אבל הפעם פרי הגיעה עם פריטים מאוד מיוחדים שריח חו"ל נדף מהם. אפשר להבין מהכותרת, הפריטים שפרי לובשת הגיעו הישר מבולגריה ונבחרו בקפידה על ידי אמא של פרי. רוזה, כל הכבוד! עשית עבודה מצויינת. מי היה מאמין שבבולגריה יש כאלה אוצרות. לפני כמה ימים קראתי בבלוג של CV(מצטערת, לא מצאתי מה שמך בבלוג) על כך שהיא נוטשת אותנו ועוברת ללימודי אופנה בניו יורק. היא כתבה שלפני הנסיעה היא מעוניינת לחדש את המלתחה ושהיא בטוחה שזה נשמע לכולנו מטורף. אז נכון, כשקראתי חשבתי שמשהו לא מאוזן אצל הבחורה, אבל אז הבנתי משהו. הרי אחת הסיבות שאנחנו נהנים לקנות בחו"ל היא העובדה שזה הופך אותנו למיוחדים יותר, לא רק בגלל המחיר הנוח. לפי הלוגיקה הזו, CV מאוד הגיונית. הרי בניו יורק אין קסטרו/רנואר/גולף ופריטים שלהם יהיו ייחודיים שם.

במבט ראשון, זו נראת כמו שמלה עם הדפס נעלי בלרינה עדין. במבט שני ושלישי, מבינים שמדובר באוברול עם טריק, ממש כמו זה שהיה אופנתי כשהיינו ילדות. למי מבינינו לא היו מכנסי חצאית? אני חושבת שעדיין יש לי בארון(אצל ההורים) אחד מוצלח במיוחד שנקנה ברשת TNT כשרק נפתחה, בהדפס פרחי הוואי בירוק זית (צריכה לזכור לבדוק אותו).
על הנעליים באמת שכבר אין לי מה לומר. את האובססיה האחרונה שפיתחתי כלפי פפיונים אפשר לראות בכל הפוסטים האחרונים. פרי, יש לך מזל שאנחנו לא באותה מידה, כי אחרת הייתי משאירה אותך לחזור הביתה יחפה. האמת שאחר כך חשבתי על זה, וזו ממש לא בעיה לשפצר סנדל קיים. קונים סנדל בצורת T ומוסיפים לו פפיונים. כשאתפנה(כנראה שכבר יהיה קר לסנדלים) אנסה לעשות את הDIY הקטן הזה ולהעלות לבלוג. אם מישהי לקחה יוזמה לפני ומעוניינת להציג כאן, שלחי לי תמונות!
להלן התיק המפורסם. הוא לא בדיוק הסטייל שלי וכבר הודתי בפני פרי שכשהוא נעלם באורח מסתורי, לא בדיוק הזלתי דמעה. אבל על פרי הוא דווקא מתאים. אולי פשוט התרגלתי?
יום שני יומולדת... ובינתיים, סופ"ש נעים לכולם!

התמכרות חדשה

בחודשיים האחרונים פיתחתי התמכרות קלה לאוברולים מבד. אני חושבת שזה פריט הלבוש האולטימטיבי לקיץ הישראלי. לא דורש יותר מדי מחשבה או השקעה, קליל מאוד ואוורירי והדבר הכי קרוב ללהסתובב בבית עם גופיית סבא ותחתונים.

מארה"ב חזרתי עם שני אוברולים, האחד אפור מבד כותנה והשני אפור כחול מבד כותנה ופשתן. אליהם הצטרף האוברול הפרחוני שהופיע כאן בשבוע שעבר. הם כל כך נוחים לי שבשבועות האחרונים זה הדבר היחיד שאני מוצאת את עצמי לובשת בימי שישי(לעבודה זה לא בדיוק נאה... אין לי רצון למתוח את גבולות החוק נגד הטרדה מינית).
רציתי לחזור עם יותר אוברולים מארה"ב, אבל בדומה לרשתות בארץ, אין שם יותר מדי כאלה. את האוברול שמופיע כאן רכשתי בטרגט תמורת 18$. את האוברול השני שקניתי שם(ויופיע פה בקרוב כנראה...) קניתי בForever21 וחיפשתי בנרות עוד אחד אבל לא מצאתי. ברשתות בארץ היחיד שמצאתי מבד קליל כזה היה רק ההוא מפול אנד בר.
לאחרונה השילוב הזה של צהוב ואפור מוצא חן בעיני מאוד. זה מצחיק, אבל ההשראה לשילוב הגיעה משולחן העבודה שלי במשרד. הJTAG שלי הוא צהוב(זה לא אמור לומר לכם יותר מדי אם אתם לא מהתחום, אבל בואו נסגור על זה שזו קוביה צהובה בגודל טלפון סלולרי שמן), והמשטח האנטי סטטי אפור. כנראה שהתרגלתי לראות בעין את השילוב הזה וכשלבשתי בשישי את האוברול מיר נמשכתי לאקססוריז צהובים.
אז מה לבשתי חוץ מהאוברול?
שרשרת צהובה שאמא של החבר הכינה.
סנדלים אהובים מטוגו, 75 ש"ח בסופעונה שנה שעברה.
לק אפור של אורלי, 20 ש"ח בסופר פארם.
משקפי שמש של אירוקה, חינם מפרוייקט הבלוגרים, הם בהנחה עכשיו ועולים בערך 200 ש"ח.

השבתות שלי

את השבתות שלי אני מעבירה בדרך כלל באחת משלושת הערים הבאות: רחובות, תל אביב או נהריה. ההורים שלי גרים ברחובות שאמנם די קרובה לת"א, אבל עדיין, לרוב לא יוצא לי לפגוש את המשפחה באמצע השבוע. ההורים של החבר גרים בנהריה והגעה לשם באמצע שבוע כמובן שאינה באה בחשבון מאחר והנסיעה לוקחת שעה ו40 דקות במקרה הטוב. אנחנו גרים בתל אביב, מקום טוב באמצע, ורוצים גם להנות מהעיר הזו שאנחנו משלמים שכירות מופרזת כדי לחיות בה ולהיות קרובים לעבודה ו"למרכז העניינים".

תמיד עניין אותי לשמוע מה הטריק שעושים אנשים אחרים עם הביקורים האלה אצל ההורים. תמיד אומרים לי שלא מבינים למה אנחנו ישנים גם ברחובות כשאנחנו נוסעים לשם לשישי. אז קודם כל, לפעמים אנחנו גם נוסעים רק לארוחת שישי או לשבת בצהריים, אבל לרוב אנחנו באמת נשארים לישון. למה? הסיבה העיקרית כי זה כיף לי. נחמד לי להתפנק אצל ההורים. לקום בשבת בבוקר ולשתות קפוצ'ינו טוב בחצר. לפעמים זה גם מלווה בפנקייקס חמים ומושחתים שאבא שלי מכין. הסיבה הנוספת היא שהחברות שלי לומדות כל השבוע ולפעמים לא מתחשק להן לצאת למרכז(או שיש מבחנים ואין הרבה זמן לצאת), אז אנחנו יוצאים ברחובות, בדרך כלל ל"הרצל". אז אם השעה כבר 01:00, לא בא לי להתחיל לנהוג חזרה לת"א.

בנהריה הסיבה שאנחנו נשארים סופ"ש היא ברורה, כשעתיים נסיעה לכל כיוון? כבר נשארים את הלילה. נהריה מאוד שונה מתל אביב או מהאזור שבו אני גדלתי. הכל מרגיש שם קצת עתיק יותר. אבל נחמד להעביר שם שבתות רגועות בסגנון חופשה בצפון. זה המינון המדוייק שאני מסוגלת לעמוד בו. אני כנראה הבחורה היחידה בארץ שהחבר מאיים עליה "אם לא תתנהגי יפה, אני אקח אותך לצימר!", בהומור כמובן... אני לא אוהבת צימרים, רובם נראים יותר גרוע מהבית שלי ואלו שנראים יותר טוב עולים כמו סופ"ש הכל כלול ברודוס. למה הם תמיד מכריחים אותך להישאר ל2 לילות? אחרי יומיים אני בדרך כלל מתחרפנת מהרעש של הציפורים ומהניתוק, גם השקט הסטטי הזה לא עושה לי טוב.

כשאנחנו נשארים בתל אביב בדרך כלל נעשה אוכל מושקע בסופ"ש, מהמון ירקות טריים(מתוך המבחר המצומצם שהחבר מסכים לאכול). נצא עם חברים לדאנס בר או פאב. נלך לים בשישי בבוקר(לא בשבת, בשבת יש מלחמה בים), או נטייל ברחובות תל אביב. ובעיקר נהנה מהחברה ומהזמן הפנוי.

התמונות כאן נלקחו בסופ"ש האחרון שהיה סופ"ש נהריה. חלקן בחצר היפה של ההורים של החבר וחלקן בטיילת המתחדשת של נהריה.

מה לבשתי?
אוברול קייצי ונוח מפול אנד בר, 129 ש"ח. הוא לא יותר מדי מחמיא לגזרה, אבל בימים חמים הוא מאוד נוח וזה מה שחשוב בעיני כרגע.
סנדלי גומי צבעוניות ביותר, 20 ש"ח בשוק הכרמל.
צמיד עץ ופלסטיק ממנגו, 50 ש"ח.
טבעת וורד מאטסי, 15 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה, מתנת פרוייקט הבלוגרים.
לק כחול רויאל של WOW, 5 ש"ח בקיץ שעבר.

יום עצמאות שמח!

לכבוד יום העצמאות חזרתי אל שגרת הפוסטים עם פוסט אאוטפיט מורחב שכולל שני אאוטפיטים שלמים!

אתמול בצהריים נפגשתי עם החבר לארוחת צהריים בביאלה כי לא היה לנו כלום בבית. עכשיו נחזור צעד אחד אחורה. כשחזרתי לדירה בשבת בצהריים והרמתי את החשמל למקרר, קפץ המפסק הראשי. הסתכלתי עם שקית האוכל שהבאתי מההורים וראיתי איך ארוחת הצהריים של מחר נפרדת ממני במהירות. זה המקום להסביר שהמקרר שלנו הוא בעיקר אנדרטה למקררי אמנה. הוא יותר מבוגר ממני, אמנה 20 Side By Side. פעם בכמה חודשים צריך להחליף תרמוסטט כלשהו. כנראה שבמקרר הזה יש בקרת טמפרטורה של חללית, כי אני ספרתי כבר לפחות 4 תרמוסטטים שהוחלפו במקומות שונים. אז הפעם הלך הגוף חימום מפשיר. כן, יש כזה דבר. בדקתי בגוגל לפני שכתבתי צ'ק מנופח לטכנאי. אז מקרר היה לנו רק בשני בבוקר. עומד עם 3 בקבוקי בירה שנשארו לשמור עליו בזמן שהיינו בחו"ל.

בחרתי ללבוש משהו קליל ונוח ולהנות ממזג האוויר החמים הזה לאחר שלושה שבועות קרירים למדי בארה"ב. את האוברול הזה קניתי בטארגט מכל המקומות בעולם. היה לנו שעתיים להעביר בעיר שכוחת אל במערב ארה"ב עד לטיסה ללאס ווגאס, אז נכנסנו למרכז קניות והסתובבנו בטארגט. דווקא מאוד נחמד הטארגט הזה. תמיד שעשעו אותי החנויות ענק האמריקאיות האלה בהן אפשר לקנות תחת קורת גג אחת - בגדים, איפור, אוכל, שולחן לסלון, אוהל, מקרר ולעיתים גם נשק.

צירפתי אל העולה החדש מאמריקה חגורה מגולף שקיבלתי מתנה. צמיד כחול ממנגו, 50 ש"ח. טבעת שקיבלתי מתנה מהחבר. שעון פוסיל חדש מארה"ב, 150 ש"ח. דגל ישראל, החבר קיבל מהעבודה.

בערב הלכנו להורים שלי לארוחה המסורתית של ערב העצמאות. בדרך כלל הרבה בשר מבושל בערבים האלה ואבא שלי הוא הממנגל האחראי. אמא שלי החליטה השנה שנמאס לה מזה וכך יצא שאנחנו היינו המשפחה היחידה בישראל שלא מנגלה עצמה לדעת. אבל אל דאגה, האוכל היה מעולה. זה מה שקורה כשההורים שלי מכינים "כמה סלטים":

שולחן באורך 3 מטרים מלא כולו בכל טוב. פירוט חלקי: חציל בטחינה, ברוסקטה עם ביצה ואנשובי, פשטידת בטטה, פשטידת תפוחי אדמה, סלט בזיליקום ועירית עם קשיו שום לימון ושמן זית, פסטה ברוטב שמנת ופטריות, פסטה ברוטב עגבניות, סלט עגבניות שרי מיובשות עם בזיליקום ועוד ועוד...

אלו תמונות שנלקחו בחצר של ההורים שלי. חשבתי על זה כל היום אתמול. יש משהו מאוד סוריאליסטי בחזרה לארץ הישר ליום הזיכרון ויום העצמאות. התאריכים האלה האלה מערבבים יחד שמחה ועצב ומדגישים כל כך את הטירוף של החיים במדינה שלנו. לא קל לנחות לתוך זה בלי ההכנה של חזרה לשגרה. בראש אנחנו עדיין בטיול, עצובים שהוא הסתיים ושחזרנו לארץ, והנה חזרנו לתקופה שבה הפטריוטיות והישראליות בשיאה, יום העצמאות. נו טוב, שרדנו ויעבור לנו :)

בכמה שנים האחרונות יש לי מסורת בתקופה הזו של האביב. בכל ביקור אצל ההורים אני ניגשת לבדוק מה שלום עץ המנגו. זה לא סתם עץ מנגו! זה עץ שמגדל מנגו מאיה גדול ומובחר. כל כך טעים ומתוק, הכי טעים שאכלתי. עד היום הוא לא הוציא יותר מדי פירות. 4-5 בעונה. אבל הם כל כך טעימים שאנחנו סולחים לו על הכמויות הקטנות. השנה נראה שאולי הוא יספק לנו קצת יותר מנגו. אגב, just for the record, מנגו הוא הפרי האבוד עליי ואני יכולה לאכול ממנו בכמויות. בקיץ, תנו לי לחיות על מנגו. כשהיינו בתאילנד צרכתי שייק מנגו ביום ומנגו טרי ביום. החבר הזדעזע(הוא לא אוכל פירות) אבל זה לא הפריע לי בשגעון המנגו. אני זוכרת עד היום איך כשהייתי בת 10 בערך היה לי התקף אלרגיה כלשהו וחשדו שזה ממנגו. אילצו אותי קיץ שלם לא לאכול מנגו! כל כך כעסתי שמונעים ממני את המאכל האהוב עליי. העיקר שבסוף אני לא אלרגית.

לבשתי חצאית ג'ינס שנקנתה בחנות אמריקאית למדיי באאוטלט בווגאס תמורת 14$ בלבד. גופיית פסים שהיא בעצם טוניקה שמתחבאת מתחת לחצאית מH&M, זוג ב8$. שרשרת שדודה שלי הכינה. נעליים של סטיב מאדן שחרשתי עליהן בשנה שעברה ומתכוונת גם השנה, 240 ש"ח. לק זוהר ואהוב שנקנה בחנות מזכרות בלאס ווגאס תמורת 3$.מקווה שאתם מבלים את יום העצמאות בנעימים. חג שמח!