Forgive and Forget

Forgive me blogger for I have sinned. It has been one week since my last publication.
ובנימה קצת פחות דרמטית, זה היה שבוע קצת עמוס. עמוס בפעילויות וגם עמוס נפשית ונזקקתי לקצת הפסקה וניקוי ראש.

את הסופ"ש האחרון העברנו אצל ההורים שלי, דבר שמזמן לא עשינו. אני הגעתי עוד בחמישי לרחובות, לביקור הכרחי ביותר אצל סופי הקוסמטיקאית. בשישי בבוקר הלכתי כמו ילדה טובה עם אמא לסופר ואפילו הצלחתי לאבד אותה שם(למי שמכיר, יוחננוף בבילו זה סופר ע-נ-ק). מזג האוויר החורפי-אירופאי שתקף אותנו לסופ"ש התאים לשהייה משפחתית בבית.

מלבד משבר חשמל קל,שגרם לכך שאת ארוחת הערב של שישי אכלנו באווירה משפחתית רומנטית לאור נרות, הסופ"ש עבר בהתעסקות בבישולים ובטלה מרובה. בשבת בצהריים כבר חזרנו לתל אביב, להתכרבל מתחת לשמיכה ולהדביק את הפער שפתחנו בHow I met your mother.
מה לבשתי?
טוניקה/שמלה(או כמו שאמא שלי אמרה: "עליי זו שמלה, עלייך זו כבר טוניקה". להשלמת התמונה, אני צמחתי 10 ס"מ יותר ממנה) מH&M בשנה שעברה, 129 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר מהעונה הנוכחית, 129 ש"ח.
צעיף של אמא מH&O לפני שנה, 50 ש"ח.
גרביונים של לייף מהסופר פארם, 20 ש"ח.
כובע משוק הכרמל, 20 ש"ח.
מגפיים מעור מקסטרו עודפים לפני כמה שנים, 200 ש"ח.

אחד היתרונות לסופ"ש אצל ההורים הוא שאפשר להנות מהשטויות שבאדי עושה. מאז שהרדמנו את פינצ'י היא הפכה לעוד יותר משוגעת(לפחד מזבובים ומגשם התווסף מעטה היסטריה שלא היה קיים קודם), אבל כל אלה רק גורמים לרצות לקווצ'ץ' אותה יותר. בתמונה אפשר לראות אותה מתחננת לפלפל אדום, לא בשר אדום כמו כל כלב נורמלי. הכלבה פיתחה חיבה בלתי נשלטת לירקות והפכה לטועמת המשפחתית. כל גזר עובר בדיקת טעם שלה לפני שנכנס לסלט. אם באדי הסכימה לאכול אותו, הוא לא מר. אם היא לא התקרבה אליו, לפח. היא בכלל ארנבת :)

כמעט שכחתי. עמותת הכלבים שבצל עורכת מכירה בסופ"ש הקרוב, כל ההכנסות עוברות כתרומה לעמותה שעוזרת לכל כך הרבה כלבים שמגיע להם. אם אתן חובבות וינטג', ובעיקר אם הייתן לקוחות של בוטיק מהחתרת שנסגר, זוהי ההזדמנות שלכן לרכוש עוד כמה מציאות וינטג' ולתרום למטרה טובה על הדרך.

מיקס חדש ישן

ביום רביעי שעבר חרפתי נפשי והלכתי לקניון לסיבוב שופינג בסיילים. מאחר וקניון רמת אביב נמצא ממש מעבר לפינה, הוא הפך לקניון ברירת המחדל שלי. אני לא לגמרי משוכנעת שהוא קניון מוצלח בגזרת האופנה הזולה, אבל גם בו אפשר למצוא מציאות לעיתים. בתכלס, הסנטר מועדף עליי יותר ומאפשר מגוון רחב יותר של רשתות "עממיות" וסניף זארה שם נעים כפליים מסניף רמת אביב המפונפן והפלצני. אבל לעלות על קו 25 אחרי יום עבודה לא ממש התחשק לי, מה שגרר ביקור בברירת המחדל...

מציאות לא בדיוק שלפתי. בזארה לא מצאתי פריט אחד שתג המחיר שלו תאם לפריט שאליו הוצמד. מקווה שהסיבה לכך היא שהסייל רק התחיל. בפול אנד בר מצאתי קרדיגן נחמד אבל לא מרגש. אפילו לקסטרו נכנסתי(נשארו לי עוד תווים מראש השנה) ולא מצאתי כלום. דווקא בברשקה הטינאייג'רית מצאתי לא מעט פריטים נחמדים, אבל רובם ישבו מזעזע על הגוף. בסופו של דבר יצאתי משם עם המגפונים שבתמונות בלבד.

כבר הרבה זמן שחיפשתי ווסט/אפודה ברשת ולא מצאתי. גם זארה ואחיותיה אכזבו ולא סיפקו את הסחורה. דווקא בביקור חד פעמי ברנואר במסגרת הסבב מצאתי את מה שחיפשתי, בערך. היו שם אפודות נחמדות וקצרות בצבעי כתום חמרה ובחרדל, אבל מאחר והן קצרות הן התאימו יותר לבחורה פחות שופעת ממני. דווקא גזרת הווסט המשוחררת והאלכסונית הזו דיברה אליי יותר. בביקור לארוחת שישי אצל ההורים שלי, ערבבתי את התוספות החדשות למלתחה עם דיירים ותיקים מאוד כמו השמלה הזו.

מה לבשתי?
שמלה מזארה לפני כמה חורפים, 100 ש"ח.
ווסט סרוג מרנואר, 120 ש"ח.
חגורה מברשקה, 20 ש"ח.
מגפונים מברשקה, 300 ש"ח.
גרביונים של לייף, 20 ש"ח.