מעברים

המעבר לשעון חורף שיבש את השעון הביולוגי שלי לחלוטין. אני מתעוררת בשעות מוזרות ועייפה בשעות מוזרות עוד יותר. אתמול צנחתי למיטה עוד לפני השעה 23:00. בושה גדולה. אני מניחה שאצטרך עוד כמה ימים בכדי להתאפס על השינוי, אבל בינתיים אין לי כח לתפקד בכלל. עברתי לשנת חורף רשמית.

די מבאס, שעון החורף הזה. אני זוכרת איך בטיולים בחו"ל אני תמיד נדהמת מהשעה שבה מחשיך. זה משאיר כל כך הרבה זמן ליום שנשאר באורך זהה. כאלה אנחנו, יצורים שזקוקים לאור החמה. חבל מאוד שלא נותנים לנו להנות ממנה. יצא לי לקרוא על כאלה שחשבו למחות ולא להעביר את השעון, אבל יוזמות כאלה לא באמת פותרות את הבעיה.

אין לי רצון להיכנס לעניין הקשר לדת והעלות הגבוהה של השינוי הזה, אני רק רוצה לציין נקודה אחת. בכל הפעמים שחילונים מנסים לשנות את הנושא הזה, הטענה הראשונה ולעיתים היחידה, שעולה מצד הדתיים היא "מה הבעיה? כולה שעה? אז תצאו שעה מוקדם יותר מהמשרד. צריך להתגמש לטובת שאר העם". התחושה שלי בתור חילונית ש"שאר העם" מעולם לא התגמש למעני. למה עליי להתגמש "למענם" שוב ושוב וכלפי אין שום התגמשות?

הבעיה שהשיח הציבורי ירד לרמות כל כך נמוכות שברגע שטיעון כזה מועלה, התשובה הראשונה היא "זו מדינה יהודית, לא מתאים לך, אל תחיי פה". מה שהמתלהמים לא מבינים הוא שיום אחד האיחולים שלהם יתממשו ושכבת הביניים שמשלמת את כל העלות הנוספת של הגחמות תחת אמתלה "דתית" תהיה מיעוט ופשוט תעזוב. אני חושבת שהשילוב של הנושא הזה עם המחאה החברתית שנתקעה ועדיין לא גרמה לשינוי תגרום בסופו של דבר לעזיבה של לא מעט צעירים. אמנם אל הלא נודע, אבל לפחות הלא נודע טומן בחובו אפשרות לסוף אחר. הדור הצעיר מחכה לשינוי והוא לא ימתין עוד הרבה...

בניגוד לטקסט הקודר יחסית, התמונות שטופות שמש ומוארות. ארץ הניגודים האינסופיים, לא?

מה לבשתי?

חצאית מזארה, 200 ש"ח.

חולצה מאסוס, 50 ש"ח.

סנדלים של סטיב מאדן, 240 ש"ח לפני כמה שנים.

שרשרת של דודה שלי.

צמידי חברות שאחי קנה בד. אמריקה.

צמיד כסף מבילי תכשיטים, 140 ש"ח.

טבעת עם אבן סגולה מרביד, 150 ש"ח.

משקפי שמש של קנת' קול מארה"ב, 50 ש"ח.

ולסיום, קבלו את הגברת שפגשנו בפארק שהתעקשה להצטרף לצילומים