להתרגל ללשון עבר

ביום שלישי שעבר החיים שלי ושל שאר המשפחה שלי השתנו לחלוטין. בדרך הביתה, כשאחי נוהג, הלב של אבי הפסיק לפעום, וכך ברגע אחד כלום כבר לא יהיה כפי שהיה.
אבא שלי היה אדם חזק וגבוה, 1.95 מטר, אבל הספיקו כמה שניות שאחריהן גם הוא נכנע. הנחמה היחידה שהוא לא הרגיש את זה בא, לא סבל, אפילו נשאר עם חיוך קטן על הפנים השלוות שלו. הספקתי לדבר איתו עשר דקות לפני שזה קרה. לדבר על טופס למס הכנסה. וגם בתחילת הנסיעה מחיפה דיברתי איתו. על הא ועל דא. היינו מדברים המון, הוא היה הכותל שלי, העמוד החזק בחיים שלי, אבל עכשיו הוא הלך.
הוא אפילו הספיק לצלצל לאמי, כדי שתוציא את סיר המרק מהמקרר, הוא תכנן על ארוחת ערב, לא היו לו תוכניות לעזוב אותנו ככה פתאום בגיל 50, אבל מישהו החליט אחרת.
אבא שלי היה איש מקצוע נדיר בתחומו, מהנדס חומרה מוכשר מאוד שאנשים עלו אליו לרגל לעצה ופתרון. בשמונת החודשים האחרונים הספיק לתכנן ולסיים 16 כרטיסים שהשאיר אחריו עובדים לגמרי(לאלו מבינכם שלא מגיעים מהתחום, מדובר בעבודה של שלושה אנשים למשך שנתיים לפחות). חבר של אבא אמר שכנראה שביום שלישי היתה בעיית חומרה חמורה ביותר שם למעלה בשמיים, אז היו חייבים להביא מומחה בדחיפות.

הוא היה אדם צנוע מאוד ומאוד אהב ללמד. במהלך השבעה פגשנו לא מעט תלמידים שלו ואנשים שהיה להם לחונך. שמענו סיפורים מרגשים על אדם מוכשר שבכל זאת נשאר עם נשמה של ילד שובב.

אבא (מצד שמאל) עם אחיו הגדול בלשכת הגיוס

 עם אמא ביום חתונתם. הוא בן 19 והיא בת 18, אני נולדתי שלוש שנים לאחר מכן.

החינה של אבא ואמא

החלטתי לפרסם כאן את ההספד שכתבתי על אבא שלי, דוד, כדי שגם מי שלא הכיר אותו, יוכל קצת להכיר ולהצטער שלא יצא לו לפגוש אותו, כי אבא היה נכנס לאנשים ללב. היה...

אבא,

אני לא חושבת שהמילה הזו מקפלת לתוכה את סכום כל הדברים שהיית בשבילי, בשבילנו, בשביל כל מי שסבב אותך בחיים.

כי בואו נודה באמת, אבא שלי תמיד היה קצת אבא של כולם.

חלקכם מכירים אותו כאבא קונדסון, שזורק טושים על חברים באמצע ישיבות, כדי שיהיה קצת יותר מעניין, או נועל קולגות במשרד, כי לפעמים המשרד הוא קצת מגרש משחקים. אנחנו נזכור לעד את הנסיעה לאילת שכללה שלושה שירים בריפיט בפול ווליום. כי כשאבא נדלק על שיר, הוא חורש עליו.

חלקכם מכירים אותו כאב רוחני מקצועית, שתמיד שמח לענות על כל שאלה, עם כמות סבלנות שאפילו למאמא תרזה לא היתה. שהיה חד כתער ומוח חד עוד יותר, בעל לשון מושחזת,שתמיד היה לו חשוב להיות החבר של כולם, לא הבוס הגדול. הוא שנא לבקר אנשים מקצועית, אבל כשאמר, מעולם לא טעה. כי אבא לא טועה. אף פעם!

במהלך הלימודים לתואר של אור ושלי, ידע לעזור לנו עם אינטגרלים ומיני אסונות, למרות שאפילו תואר ראשון אין לו. 

חלקכם מכירים אותו כאב סמכותי, כזה שיודע הכל ואפשר לפנות אליו בכל נקודה והוא ידע לתת את התשובה הנכונה. החל מהמתכון המושלם לחמין ועד איך יודעים האם הבעיה היא בקרבורטור. בשבת האחרונה נתן לי את המתכון. הוא לא היה מאמא מרוקאית טיפוסית ששומרת מתכונים לעצמה וחלק בשמחה. ובכל זאת, יש המון טעמים של בית, של אבא, שהלכו יחד איתו.

בשבילנו היית כל אלה יחד, אבא, דנונה. רגעי שטות מעורבבים עם רצינות, המון אהבה וגם כעס מידי פעם, מותר להודות. אבל תמיד ידענו שיש על מי לסמוך, שיש לנו אבא גדול וביריון שבשתי ידיו בנה עסק מצליח, שחי באהבה גדולה עם אמא, שמגיל 17 לא מכירה את עצמה בלעדיו, וגידל ילדים שבאו מהאהבה הזו.

אבא גבוה שבלי סולם יגיע עד לשמיים. 

והנה, הגעת. 

כל המשפחה יחד, אחי אור בבטן של אמא, אני בת שלוש

כמה ימים אחרי הלידה של אחי, אור.

 אבא איתי ועם אור.

ופתאום חוזרים לשגרה מאוד שונה... תחבקו את אבא שלכם, וגם את אמא.