אפרוריות חלקית

הסופ"ש האחרון לא הביא איתו את הסופה האיומה שהובטחה. כבר הייתי מוכנה נפשית לסופ"ש התכרבלות על הספה מול ערימת סרטים מטאפורית. במקום זה, שישי בבוקר היה שטוף שמש ומזג האוויר היה פשוט נפלא, כל זה נחרב בצהריים, אבל אני קיבלתי כבר את מנת השמש שלי ומבחינתי זה דיל מתאים לחלוטין. שמש ביום, גשם בערב.

עדיין לא סידרתי את הארון לקראת החורף וממש לא מתחשק לי לעשות את זה. לא בא לי להיפרד מכל בגדי הקיץ השמחים והצבעוניים לטובת הצבעוניות הקודרת של אפור, אפור ועוד קצת אפור(בעיקר אצל רוב המעצבים הישראלים). דווקא השנה הטרדנדים לחורף מביאים עימם גם צבע, אבל שומדבר בחנויות לא גרם לי לרצות לשלוף את האשראי. הכל סינטטי, עשוי רע ומתומחר מוגזם. אפילו בזארה, הפריטים הנורמלים מתומחרים מאוד גבוה ביחס לשנים קודמות(249 ש"ח לחולצה דמוי שיפון מכופתרת? הגזמה פראית בעיני). מה שאומר שאני מתכננת להישאר עם המתלתחה הקיימת לחורף הקרוב ולא לבצע יותר מדי רכישות(אני מבקשת לא לתפוס אותי במילה, "יותר מדי" הוא מינוח מאוד נוח שיכול להתפרש בכל מיני צורות).

כנראה שהתרחיש הבא הוא המציאותי מכולם: אני אחזור מהעבודה אחרי ששוב לא הצלחתי לשלוף את הסוודר מהמדפים העליונים בבוקר ויצאתי בג'קט מהבית. מה שיגרור סידור של הארון. ואולי הגיע הזמן גם לשלוף את הפוך.

מה לבשתי?
חולצה מפוראבר 21, כ25 ש"ח.
חצאית פליסה שהיתה פעם שמלה של סבתא שלי(שהיא תפרה בעצמה).
נעלי אוקספורד מאסוס בחורף שעבר, 70-80 ש"ח אם אני זוכרת נכון.
צעיף מהאוסף של סבתא.
חגורה מאסוס, 20 ש"ח.
גרביונים של לייף, 20 ש"ח.
תיק של מארק ביי מארק ג'ייקובס.
משקפי שמש מתנת אירוקה.

קיץ, אל תלך!

כנראה שאני לבד כאן בדעה הזו, אבל ממש לא מתחשק לי שיגיע החורף. אני לא טובה בחורף. תמיד נדבקת בשפעת ברמה כזו או אחרת(עם או בלי חיסון), תמיד חוטפת איזה צינון קל, תמיד נרטבת מחוסר מוכנות לגשם מקומי ותמיד מחכה שהוא יגמר כבר(בחיי, כבר יצא לי לחוות פעם ברמת החייל גשם כל כך מקומי ברמה שברחוב בו שהיתי ירד מבול בעוד שברחוב המקביל השמש זרחה, תופעה). אני יודעת, זה לא באמת הגיוני ובוגר לרצות לדלג על עונה כל כך קריטית להמשך חיינו בפלנטה, אבל תמיד פינטזתי שמישהו ימציא מכשיר מיוחד שממקד את הגשם לאזורים שבהם הוא נחוץ, כמו הכנרת או אקוויפר החוף ויותיר את שאר הארץ יבשה וחמימה. עד שזה יקרה, אני אמשיך לפנטז לי כאן בחושך שמגיע מוקדם מדי.

בתמונות, שצולמו גם הן במהלך הטיול ביפו בשישי, הרכישה האחרונה שלי באגף התיקים. לאחרונה הגעתי למסקנה שגברים לא באמת מבינים למה אנחנו צריכות יותר מתיק אחד מכל גודל. את הצורך בגדלים שונים הצלחנו להעביר הלאה, אבל הצורך בגוונים וצורות שונות לא חלחל לתודעה. מפתיע. עומר מסוגל להבין למה אני "צריכה" כמה סנדלים שחורים, אבל כמה תיקים חומים? זה לא הגיוני בכלל. ובכן, חזרה לתיק החדש. לאחר שרכשתי את התיק ההוא של מארק ביי מארק ג'ייקובס לפני כשנה, הגעתי למסקנה שאני מעדיפה להשקיע לאט באוסף תיקים איכותיים שילוו אותי שנים מאשר בתיקים זולים יותר שלא ישמרו על ערכם יותר מעונה אחת. כבר הרבה זמן שחשקתי בתיק עור חום, אבל לא מצאתי את האחד שיגרום לי לשלוף את הפלסטיק ולגהץ. בתיק הזה נתקלתי לגמרי במקרה במהלך סיבוב קניות עם אמא שלי. היא גררה אותי למקס מורטי בכדי להראות לי זוג נעליים שהיא סימנה. כשהיא כבר היתה בקופה, ראיתי את החמוד הזה מציץ עליי מלמעלה ועושה לי "פססס! כאן למעלה. תורידי אותי! תורידי!". תג המחיר אמר "500 ש"ח". אני אמרתי "אוי". המוכר אמר "כבר שדרגת לכרטיס המועדון החדש?" וכך יצא ששודרגתי בחינם למועדון החדש(כי המועדון הקודם, שקיבלתי חינם, עדיין היה בתוקף) וקיבלתי 100 ש"ח הנחה חד פעמית. 400 ש"ח לתיק סופר שימושי שעשוי כולו מעור? אני מרוצה.

מה לבשתי?
תיק עור ממקס מורטי, 400 ש"ח.
מכנסוני חלוצים מתנת גאפ.
גופיה מאסוס, כ25 ש"ח.
ווסט קרושה מאיתי בקינג ג'ורג', 30 ש"ח.
סנדלים מאיביי, 70 ש"ח.
משקפי שמש מתנת אירוקה.
שרשרת מפתח משוק הכרמל, 20 ש"ח.
שיער פרוע שזקוק לתספורת, אבל אני מתעקשת לנסות להאריך, הישר מהבית ובחסות הרוח.

זו היא יפו ילדה, זו היא יפו

בשישי בבוקר נפגשנו עם ההורים שלי לטיול קליל בדרום העיר. התחלנו במתחם התחנה שהיה רדום יחסית ב9:15 בבוקר ומשם המשכנו לנווה צדק. אחרי קפה משובח ומאפים משובחים עוד יותר בקונדיטוריית דלאל המשכנו לכיוון שוק הפשפשים.
השוק עמוס במיוחד בימי שישי ומלא בכל מיני מסעדות חדשות וטרנדיות.

יש קסם מסויים בסמטאות של יפו. סופסוף מתחילים בשיקום הבניינים והמתחם כולו מתחיל להתחדש. אני מעדיפה את יפו על מתחם התחנה הסטרילי מדי שמרגיש מאוד מנותק מהסביבה ולא אותנטי. כשמטיילים בסמטאות העתיקות מרגישים שהחתמנו דרכון מבלי לשים לב.

משם המשכנו לכיוון טיילת יפו ופארק התצפית על העיר. מזג האוויר היה מצויין לטיול שכזה. רוח נעימה ושמש חמימה. מומלץ בחום לפני שהחורף מגיע באופן רשמי.

הפעם בתמונות מופיעה אמא שלי, לדעתי בהופעת בכורה, בשמלה מבוטיק דידי ברמת אביב, שרשרת שסרגה בעצמה, תיק מנעמה בצלאל, נעליים של ניוז וטבעת של ג.ר.א.ס. תהיו נחמדים לאמא, נכון שהיא נראת נהדר?

היום אני במנוחה בבית, עם רגל מונפת על ערימת כריות, לאחר התעופפות מהאופניים בגלל דוסית מקפצת. מזל שלא תכננתי לרוץ במירוץ נייקי :)
מקווה שנהנתם מהתמונות שטופות השמש, תל אביב מאוד פוטוגנית.

מתכון - פטריות או לא להיות

פעם לא אהבתי פטריות. לא הבנתי מה טעים בספוג חסר הטעם ובעל המראה המוזר הזה. זו לא היתה סלידה טוטאלית, כמו מדגים למשל. אם פטריה היתה מתגנבת לסלט או לאורז הייתי מתמודדת איתה בגבורה, אבל לא בחיבה.

ואז לפני כמה חודשים משהו השתנה. אותה מתגנבת הגיעה לי לסלט ופתאום נראתה לי מעניינת. אהבתי את הטעם ואת המרקם. זו היתה ההתחלה של סיפור אהבה(אם תשאלו את עומר). מאז הוספתי את הפטריות לתפריט באופן קבוע(למרות שאחרי הכתבה ההיא בכלכליסט הרגשתי רע שאני אוכלת ליצור החכם הזה את האנטנות). מסתבר שהן גם מאוד בריאות, ללא שומן ומעט פחמימות ומספקות לא מעט ויטמינים ומינרלים שהגוף צריך(לפירוט).

לאחר ההקדמה הארוכה הזו, הגיע הזמן למתכון. הוא וריאציה על מנה שמגישים ברונימוטי בעסקית צהריים והיא מאוד טעימה. יש בה פטרוזיליה אבל לאחר הבישול טעמה הופך לרמיזה בלבד ומשתלב מעולה עם טעם הפטריות. אפילו שונאת פטרוזיליה כמו פרי אהבה את המתכון, אז אם גם אתם משתייכים לאופוזיציה, תנו לה צ'אנס.

מצרכים
חבילה אחת של שמפיניון.
חבילה אחת של פורטבלו.(אני קונה אותן במארז זוגי עם השמפיניון. למתכון הזה אין צורך בפטריות הגדולות, אפשר ואפילו עדיף את הקטנות) .
חופן פטריות פורצ'יני, אם יש. ממש לא חובה.
500 גרם פסטה עם חללים, כלומר קונכיות, פנה או כל צורה אחרת שאינה מאסיבית. פפרדלה או טאליאטלה לא יתאימו כאן.
ראש שום.
חופן פטרוזיליה.
חופן בזיליקום.
חצי חופן מרווה(לא חובה).
חופן עלי תרד(לא חובה).
שמן זית.
כ25 גרם חמאה.
3 כפות יין לבן.
מלח ופלפל לתיבול.

אופן ההכנה
מתחילים בלהכין מים חמים לפסטה. ההכנה של "הרוטב" מאוד מהירה, כך שניתן לעשות את שניהם במקביל. ממולץ להכין את הפסטה אל דנטה, כלומר לא עשויה עד הסוף, כי היא נכנסת לעוד בישול קצר בסיר ואנחנו לא רוצים שהיא תהיה מושי.
קוצצים את הפטריות והירוקים, לא גס מדי אבל גם לא מאוד קטן. כמו בתמונה. את העלים יש להקפיד להפריד מהגבעולים. אני לא מחבבת כל כך את המרקם של רגלי הפטריות ולכן קוצצת אותם ומשליכה את הרגליים לפח. יש כאלה שדווקא אוהבים, אם אתם כאלה, תזרקו פנימה, לא יקרה כלום.

במחבת ווק או סיר, מחממים כ 3 כפות שמן זית ואת החמאה. למה גם וגם? כי אם משתמשים רק בשמן זית המרכיבים לא מתאחדים מספיק. וחמאה זה טעים ושמתי מעט יחסית לכל הכמות הזו.

כשהחמאה נמסה מכניסים פנימה את השום והירוקים.

כאשר השום משחים, מוסיפים פנימה את הפטריות.

מערבבים היטב ומוסיפים את היין. לא חייבים להוסיף יין אם אין לכם, או שאתם לא אוהבים. זה פשוט מוסיף "עומק" למנה(נשמע נורא פלצני, אבל באמת מוסיף).  מוסיפים את המלח והפלפל לפי הטעם ומערבבים.

הפטריות מוכנות כשהן כבר רכות יחסית והתכווצו. זה בערך הגוון.

מוסיפים מעל את הפסטה המסוננת. ומערבבים. כאן השתמשתי בפסטה פנה 3 צבעים של ברילה. לדעתי פסטה קונכיות מתאימה כאן יותר.

ולאחר ערבוב קל(עדיין על הגז), המנה מוכנה.

לדעתי הכמות הזו מספיקה לכ5 מנות. אני אוהבת להקפיץ אותה שוב במחבת יום אחרי ולתת לפסטה להיות קצת קריספית. יאמי!

אחרי החגים

הנורא מכל הגיע! אחרי החגים כבר כאן. אין שום תירוץ קביל לדחות מטלות ותוכניות ונגמרו השבועות שנגמרים ביום שלישי. האמת שאת החג האחרון ברשימה העברנו לא משהו. עומר לא מרגיש טוב מאז יום חמישי בבוקר וכך יצא שאת הסופ"ש הארוך האחרון לתקופה הקרובה(או עד לירח דבש אם לדייק), העברנו בהכנת תה, מנוחה רבה ופה ושם רגעי צלילות שאיפשרו שוטטות במרכז ת"א.

בשישי בערב נפגשתי עם חברה על הבר במעוז, שנראה שלאחרונה הצליחו לאבד מעט מ"תהילת העולם" שהמקום נהנה ממנה מאז הקמתו. אולי זו השפעת החגים, או דווקא הפחד מ"אחרי החגים", אבל משהו שם הרגיש קצת עייף(ועדיין הצלחנו לשבת שם עד 2).

בשישי בערב מזג האוויר היה מושלם. לא קר מדי כך שאפשר עדיין לשלוף את המכנסיים הקצרים מהארון ולא חם מדי כך שנעים להתכסות באיזו עליונית קלילה ונעימה.

מה לבשתי?
מכנסוני תחרה מטופשופ, 140 ש"ח.
גופיה שחורה מאסוס, 25 ש"ח בסייל האחרון.
ג'קט ג'ינס מאיביי, כ80 ש"ח.
נעלי לכה שחורות מזארה, 160 ש"ח.
צמיד מתנת פנדורה.
טבעות משווקים שונים.
שרשרת מפתח משוק הכרמל, 10 ש"ח.

אוכלים ונהנים

בחמישי האחרון יצאנו עם זוג חברים למסעדת קיטשן מרקט בנמל. למסעדה עדיין אין אתר פעיל או תפריט אונליין וחבל. אני אוהבת להציץ לפני על התפריט(מאחר ואני לא אוכלת הכל), אבל המסעדה קיבלה המון המלצות חמות ברחבי הרשת אז החלטנו לנסות בכל זאת. המסעדה ממוקמת בקומת גלריה מעל שוק האיכרים בנמל תל אביב(האנגר 12, ממש מול ארומה). המקום מאוד פופולרי כרגע, כך שצריך להזמין מקומות לפחות שבוע מראש.

המקום מעוצב מאוד יפה וניכר ששמו דגש על כל פרט קטן. אנחנו קיבלנו שולחן בדיוק מול המטבח, כך שיצא לנו להציץ ולראות את קרנבל הצבעים. אני לא מצליחה להחליט לאיזו קטגוריה לשייך את האוכל שמגישים בקיטשן מרקט, איטלקי ומאכלי ים עם נגיעות ים תיכוניות - כנראה שזה מה שיהיה רשום תחת שם המסעדה באתר שייבנה לה. הזמנו מגוון מנות ראשונות לשולחן וחלקנו. פיצה איכרים - פיצה בטאבון על בצק דק עם אנטיפסטי ומלא פרמז'ן איכותי. קריספי פולנטה - פולנטה מטוגנת, פריכה מבחוץ ורכה מבפנים, מעליה פירורי פרמז'ן, היה מעולה. שרימפס בטמפורה שהטועמים אמרו שהיה בינוני ולא כדאי להזמין(לא אוכלת דגים ופירות ים, אז תאלצו להאמין להם). פוקצ'ה טעימה(אבל בתכלס אם הזמנתם פיצה, אפשר לוותר, אנחנו היינו שמנים). וגם אחד ציזיקי טרי וטעים(מומלץ, לא יקר-14 ש"ח וטעים). לעיקריות אני לקחתי טורטליני גבינות על קרם חציל ונגיעות שמנת חמוצה. לא מנה גדולה במיוחד, אבל כן משביעה(אם אוכלים ראשונה) ומאוד מיוחדת. על ההמבורגרים תלכו רק כברירת מחדל. הם טעימים, אבל אין בהם שומדבר מיוחד.

בסופו של דבר יצאנו ב160 ש"ח לאדם כולל מנות ראשונות, מנה עיקרית, קינוח וגם בקבוק יין לשולחן של 4. לא כל המנות היו "וואו", אבל היו כאלה שהצטיינו. מעניין אם המקום פתוח בשעות הצהריים. הנוף שם צריך להיות מדהים. תסלחו לי שלא צילמתי את המנות. זה היה נראה לי מעט "פולשני". אם תחפשו בגוגל את שם המסעדה תמצאו המון ביקורות עם תמונות יח"צ וגם אותנטיות.

מה לבשתי?
חצאית מH&M בעונה הנוכחית, 89 ש"ח.
חולצה מאסוס, כ70 ש"ח.
נעליים של סטיב מאדן, 220 ש"ח.
טבעת מH&M בעונה הנוכחית, 29 ש"ח.
צמיד מתנת פנדורה.
ארנק אדום מתנת ארנקי עמנואל.

יש חייל שחוזר היום הביתה לחג לאחר שלא חזר כבר יותר מחמש שנים. מקווה שיתנו לו ולמשפחתו את השקט להתאחד, להתייחד ולאסוף את השברים. הוא לא באמת הילד של כולנו, אתם יודעים. אפשר לשמוח בשבילם גם מרחוק.

ארוחת החג שלי

ברביעי ניצלתי את העובדה שאני קיבלתי חצי יום חופש ועומר לא ונסעתי לבקר את ההורים ברחובות. הבוקר נוצל לשוטטות עם אמא בקניון ברחובות, קניון שלא יצא לי לבקר בו כבר הרבה מאוד זמן ומאז הביקור האחרון נפתח בו מתחם חדש. הספקנו לא מעט בשעתיים של קניות ויש לא מעט תוספות חדשות למלתחה.

משם חזרנו הביתה לפיצה השווה של אבא שלי. אחי עדיין לא חזר הביתה אז היתה לנו ארוחת צהריים קלילה, רק לשלושתנו. בערב עומר הגיע ואכלנו ארוחת חג חגיגית עם המון מנות ומטבלים שאבא שלי הכין(פסטו, טפנד זיתים, צ'ימיצ'ורי וממרח עגבניות מיובשות) וגם פוקצ'ת בצל, שיהיה על מה למרוח את הכל. כמו שאפשר לראות, השולחן היה מאוד צבעוני.

על הקינוח אני התנדבתי להיות אחראית. הפעם, במקום לקפוץ למיקי שמו כמו תמיד, החלטתי להכין לבד. נתקלתי במתכון לטארט שוקולד בבלוג המעולה בצק אלים, היא לא משקרת כשהיא אומרת שהוא הקל ביקום. לקח לי כ20 דקות של עבודה להכין אותו והוא יצא טעים ומרשים. ולראיה:

מה לבשתי?
שמלה מזארה, 100 ש"ח בסופעונה.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
שרשראות של דודה שלי, רביד ומילר.
סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח דרך סטיילריבר.