ראיתי כתבה על גלעד שליט במהדורת החדשות ולקח לי כמה דקות להפסיק לבכות. בכיתי כל כך כי ראיתי אותם, את זוג ההורים האלה, שכמו כל הורים טובים רוצים את הכי טוב בשביל הבן שלהם, יושבים על מדרכה ברחוב ומחכים לדבר עם ראש ממשלה שמעולם לא הצלחתי להבין את מי הוא מייצג, אולי את בנות ה12 שבדיוק כמוהו משתוקקות לפגוש את ג'סטין ביבר. אבל פוליטיקה בצד לרגע.
גלעד שליט צעיר ממני בשנה וחמישה ימים. בחמש שנים שהחיים שלו נראים אותו דבר החיים שלי השתנו. הספקתי לסיים תואר, להכיר בן זוג ולעבור לגור איתו, לטייל בחו"ל, להכיר חברים חדשים, לפתוח בלוג, לחיות. מה גלעד עשה? אנחנו אפילו לא יודעים, ואולי מעדיפים שלא לדעת... אם גלעד לא היה נחטף אז, לפני 1759 ימים, כנראה שהוא היה עכשיו בחופשת פסח מהשנה השניה ללימודים באוניברסיטה. או אולי הוא דווקא לא כזה חנון כמו שהוא נראה, אתם יודעים, בגלל המשקפיים... אולי בכלל הוא בחר דווקא ללכת ללמוד ברימון, הולך אחרי הלב ומחליט להיות משורר ואמן. ורובנו לא היינו יודעים איך הוא נראה, כי הוא חי את חייו כמו בחור ישראלי ממוצע. סיים את השירות הצבאי עם כמה צלקות מהשירות בעזה ונסע לנקות את הראש בדרום אמריקה, או אולי דווקא הוא טיפוס של הודו? אנחנו לא יודעים...
אם תשאלו אותי מה הפואנטה של הפוסט הזה, לא אדע לענות לכם. אין פואנטה. הוא נכתב מתוך מועקה מסויימת. מועקה מכך שאף אחד לא לוקח אחריות, אף אחד לא מקבל החלטות, אף אחד לא שם את עצמו בצד ועושה משהו לטובת הפרט, מועקה מכך שכולנו כבר התייאשנו. מאיר שלו כתב בטור האחרון שלו שביבי דוחה קבלת כל החלטה משמעותית לסיום הקדנציה שלו כדי שלא יזכר בתור "ראש הממשלה ש..." השלימו את החסר בכל דבר שתקוע כבר שנים.
אז מה עושים עם זה? אני לא יודעת. אבל אם יש לכם רעיון, אשמח לשמוע... חג שמח?
תגובה 1:
המילים שלך חדות כתער ונכונות כל כך.
העצבת וריגשת אותי. מקווה יחד איתך שהוא ישוב במהרה...
הוסף רשומת תגובה