20.11.2012

אסקפיזם בעגבניה

אז איפה אתם הייתם באזעקה? זה המשפט שיצא לי לשמוע לא מעט בכמה ימים האחרונים. פיתחתי גם כמה תאוריות על פיהן האזעקות בתל אביב תמיד נשמעות ב"וחצי". חמישי - 18:30, שישי - 14:30, שבת - 16:30, ראשון - 10:30 ו18:35, מספיק וחצי. כמובן שהקישור בין השעות גרם לכך שבכל "וחצי" במהלך היום החסרתי פעימה וחיכיתי לאזעקה שתגיע, או לא. כמובן שכל קטנוע מאיץ שנשמע כמו תחילת אזעקה גרם לעוד החסרה של פעימונת בלב. אבל החיים חייבים להימשך, לפחות את אלה שניתן, במיוחד כשכרגע זה רק פעם ביום.

אני חושבת שהחלק שמפריע לי יותר מכל בסבב הזה הוא השנאה וההתלהמות. הכל חייב להיות ימני-פטריוטי בצורה אבסולוטית וכל דעה עם נטיה קלה מהנרטיב המיליטנטי של המדינה שלנו גורר התנפלות המונית וקריאות "לך לעזה". כנראה ששכחנו לאורך הדרך שמה שמבדיל בינינו לבינם הוא השלטון הדמוקרטי. אפשר להביע דעות שאינן ימניות קיצוניות מבלי להיות אחראי לכל רקטה שמשוגרת מעזה. לא הבנתי את ההתנפלות על בר רפאלי שהתפללה לשקט לשני הצדדים. זהו? צריך לשכוח את העובדה שגם שם יש אזרחים שסובלים? היא לא ציינה מילה אחת ולו ברמיזה כנגד הפעילות או המבצע. אף אחד לא מדבר כאן על הלגיטימיות של התקיפות או דרך ביצוען. מדובר על האנשים שסובלים משני הצדדים ולתת רחמים כלפי האוכלוסיה האזרחית שסובלת בעזה בדיוק כמו שהאוכלוסיה האזרחית בדרום סובלת לא אמור לפגוע באף אחד. להיפך. 

התבטאויות השנאה הנוספות שגרר המבצע הזה הן כנגד מה שנהנים בפופולסטיות לכנות "מדינת תל אביב". התבטאויות החל מ"יאללה, טילים על תל אביב, מגיע להם!", "שירגישו גם הם ויפסיקו לשבת בבתי קפה", "הגיע הזמן שהטילים יפוצצו את הבועה", "מגיע לכם" ועוד שלל אמירות נאורות. לא זכור לי שבשנים הארוכות שתושבי המרכז סבלו מאיומי פיגועי התופת ומחבלים מתאבדים, מישהו איחל פיגועים לתושבי הדרום(ולנו לא היו אזעקות או כיפת ברזל, לא ידעת מתי זה יגיע). גם לא זכור לי שבאשדוד או באר שבע הפסיקו לצאת למסעדות או מסיבות בגלל שבתל אביב היו פיגועים. אני זוכרת היטב את התקופה הזו בתור נערה, כשכמה נערות מהכיתה המקבילה אליי נפצעו בפיגוע הדולפינריום, את הפחד לצאת. את החשש של ההורים. זוכרת היטב את הנסיעות במהלך הקורס בצבא, איך הודיעו לנו בכל יום "יש התראה לפיגוע בקו שלכם, קו 66", קו שכבר ידע פיגועים בעבר. ובדרום החיים המשיכו כרגיל, כי כך צריך. מעבר לכך, אני לא רואה איך העובדה שאפסיק לחיות את חיי תשפר את חיי תושבי הדרום שסובלים.

ליבי עם תושבי הדרום, הסבל שלהם נמשך כבר שנים וזו לא דרך לחיות. אבל מי שאחראי לגרום לשינוי הם לא האנשים שמעוניינים לבחור בדרך שלום ומאחלים שקט לשני הצדדים, הם גם לא התל אביבים שבדיוק סיימו עוד סושי במון. זו הממשלה בירושלים שמחליטה לא להחליט. אני או כל תושבי המרכז אינם הכתובת לסבל שלהם, הכתובת היא הממשלה ואם מישהו לא מסכים עם המהלכים שלה, תראו איזה יופי, בתאום מושלם, יש בחירות עוד 3 חודשים. העליהום הזה לא מוסיף לאף אחד. להיפך, הוא גורם לפילוג בתקופה שאמורה לאחד.
אז במסגרת מוטו "החיים ממשיכים", בשישי האחרון נפגשנו לארוחת ערב אצל חברים. הם על הפיצה(המעולה) ואנחנו על הסלטים. השילוב היה מושלם ואף אזעקה לא הפריעה לנו. וכעת, לאסקפיזם בעגבניה(כי הבטחתי בכותרת ואני לא פוליטיקאית אז הבטחות צריך לקיים!).
אחד הסלטים הכי טעימים, הכי מנחמים והכי פשוטים להכנה. סלט עגבניות שרי מיובשות עם בזיליקום ושום.
השלב הראשון הוא ייבוש העגבניה(והוא זה שמתועד בתמונות בצבע אדום כאן, סטיגידיש!). אני מעדיפה להשתמש בשרי תמר, כי הן כמעט תמיד יהיו מתוקות יותר וטעימות יותר בצורה טבעית או מיובשת. זה מאוד בסיסי, חוצים את העגבניות באמצע ומפזרים עם Sunny side up בתבנית.
משמנים בעזרת מברשת ושמן זית(שמן מאוד חשוב לתהליך השימון) ומפזרים מלח מלמעלה. אני משתמשת במלח הימלאיה, אבל זה מאוד פלצני וממש לא חייבים. כמה מלח? אני בוזקת עם מלחיה מעל כל התבנית. העצה שלי היא פשוט לטעום אחת. זה לא אמור להיות לכם מלוח מדי, אבל אתם אמורים להרגיש את המלח שמתפקד כאן לא רק על תקן תבלין אלא גם בתפקיד משנה כסופח נוזלים. זהו, לתנור שחומם מראש ל130 מעלות. עדיף במצב גריל, אבל אם אין לכם, גם בסדר, זה פשוט ייקח יותר זמן. זמן האפיה הוא בערך 20 דקות, או עד שהעגבניות נראות לכם מקווצ'צ'ות ושחומות.
לסלט:
עבור כמות של 2 חופנים של עגבניות שרי מיובשות, כחופן בזיליקום ושן שום אחת. קורעים את עלי הבזיליקום ביד לחתיכות בגודל בערך 1X1 ס"מ. כותשים את שן השום. מוסיפים מיץ מכרבע לימון, מעט מלח וכפית שמן זית וזהו, יש לכם סלט. אני אוהבת לשדרג את הסלט הזה עם גבינה בולגרית של משק פנחס(ואז לא צריך מלח כי הגבינה סופר מלוחה) וצנוברים הישר מהמחבת. הצנוברים החמים ממיסים קצת את הגבינה וכל הסיפור הזה הופך לקערה גדולה של אושר.
תמונות של הפיצה במצב אפוי אין לי, כי זה לא באמת אפשרי לעמוד בפיתוי ולהתעכב בצילום תמונות במקום לאכול ישר מהתנור. תאמינו לי, זה טעים.
סיפקתי אסקפיזם ולכן אסיים. המשך שבוע שקט לכולנו, בכל אזורי הארץ ובכל הרשתות החברתיות.

5 תגובות:

נגה אמר/ה...

אני מסכימה עם כל מילה שלך. המלחמה הוציאה מחלק מהאנשים צדדים ממש יפים ומאחרים את הצדדים החשוכים והמכוערים ביותר. חשוב להמשיך בשגרה (תוך הישמרות מקסימלית כמובן). בכל אופן הלוואי שזה יסתיים כבר. הסלט נראה מהמם, אני אנסה להכין אותו בהזדמנות!

photo.fashion.passion - בלוג אופנה ישראלי אמר/ה...

נראה מעולה קרן!

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אין לי בעיה עם אנשים שמביעים דעות שונות משלי - יש לי בעיה עם אנשים שחושבים שאין מקום לדעות שונות משלהם. המצב פה כל כך מייאש, שהוא מוציא מאנשים את האינסטינקטים הכי חייתיים שלהם. פייט או פלייט, במלוא מובן הביטוי.

סלט העגבניות המיובשות שלך מזכיר לי משהו מצחיק. חבר שלי ואני ארגנו פעם ארוחת חברים המונית ובישלנו לקראתה "בגדול". אחד המתכונים היה פסטה עם עגבניות מיובשות, והחלטנו לייבש אותן בעצמנו ולא להשתמש בקנויות. חצינו אותן, סידרנו בתנור עם שמ"ז, מלח וקצת סוכר, כיוונו את התנור לחום נמוך וחיכינו. אחרי שש(!) שעות שבהן העגבניות נראו אדישות לחלוטין ירד לי האסימון - אמנם כיוונתי את התנור, אבל שכחתי להפעיל אותו. מאז אני לא מכינה עגבניות מיובשות בעצמי, זה היה מייאש כל כך (!)

גילי אמר/ה...

מסכימה איתך לחלוטין. בחיי, מתי התחלנו להיות כ"כ בלתי סובלניים? מתי האנשים השפויים הורידו פרופיל והתחילו לפחד לפתוח את הפה? הפייסבוק, הטלוייזיה, העיתון- הכל מלא בשנאה. ודרך אגב, רוב תל אביב מלאה באנשים שהם לא מתל אביב, כאלה שחוו הפצצות בדרום ובצפון (אני אישית "בוגרת" מלחמת לבנון השנייה באזור שספג...). השמחה לאיד הזו היא פשוט טפשית.

קרן אמר/ה...

נגה, מקווה שיישאר השקט אצלכם בבאר שבע.

שרונה, וגם קל מאוד להכנה.

מרג׳ורי, זו בדיוק הבעיה. הסבב הנוכחי מחק את האופציה לדעות שונות בשיח הציבורי.
אוי, נשמע מאוד מתסכל, אבל תנסי לתת עוד צ׳אנס אחד.

גילי, השנאה הזו בכל מקום די מייאשת וגרמה לי לניתוק מסויים מהאוברדוז של מדיה בשבוע הזה. מקווה שעכשיו שהכל קצת יותר רגוע אנשים מכים על חטא