על שלטים ומופעים

את חמישי שעבר העברנו בצורה ספונטנית ביותר במקום לא סטנדרטי מבחינתנו, בערב חברה שלא אני, לא עומר ואף לא אחד מהחברים שלנו עובדים בה. אז מה עשינו שם? wedding crushers שכמותנו?
התשובה הולכת כמה שבועות אחורה. ג'ואנה, חברה טובה שלי ואורחת מדי פעם בבלוג, החליטה לפרוש לדרך עצמאית ולהקים יחד עם חברה עסק משלהן לעיצוב אירועים בהתאמה אישית. הסיפתח הגיע בשבוע שעבר בדמות שני אירועים, האחד, אירוע התרמה לעמותת קווים ומחשבות והשני, ערב חברה של חברת היי טק(עיצוב האירוע ). לשמחתנו יכולנו להצטרף לג'ואנה לאוכל טעים ומופע של ברי סחרוף.

בשעות אחר הצהריים קיבלתי טלפון מג'ואנה ששאלה אם אנחנו מסוגלים להיות ספונטניים בחורף. לאחר שקיבלתי פירוט להצעה עניתי שבשביל הופעה של ברי ואוכל טעים אנחנו תמיד ספונטניים. וכך יצא שהעברנו את המבול לצלילי השירים המעולים של ברי סחרוף והלהקה המצויינת שמופיעה איתו. את אותה הופעה בדיוק יצא לנו לראות לפני כחצי שנה, בערב החברה של עומר, אבל יש הופעות שאפשר לראות שוב ושוב ובכל זאת להנות בכל פעם מחדש. כשחזרנו הביתה הגשם המשיך לרדת ולכן התמונות צולמו בבית החמים והנעים, אבל הגרביונים בכל זאת רטובים מהדרך.

מה לבשתי?
סריג מטומי הילפיגר בארה"ב, 75 ש"ח.
חצאית של ג'ייסון וו לטרגט דרך איביי, כ75 ש"ח.
גרביונים של לייף, כ15 ש"ח.
נעליים של אירוסולס דרך האתר, 210 ש"ח.
צמיד עץ ממנגו לפני כמה שנים, מתנה מסבתא.
טבעת פפיון מתנת קרן וולף.

סופ"ש נעים לכולם!
(שלי הולך להיות ממש נחמד, אספר לכם בשלישי למה...)

Starry Starry Night

אתמול נפגשנו עם חברים בפורט סעיד של אייל שני(בסמטה ליד בית הכנסת הגדול באלנבי). המקום הפתיע לטובה מכמה בחינות. התמחור היה סביר ביותר, במיוחד בהשוואה למזנון באבן גבירול(הפיתיה של אייל שני). המנות היו בגודל הגיוני וטעימות מאוד. המנות משתנות לפי תפריט יומי אבל יש דברים קבועים בתפריט כמו כריך הרוסטביף שלא מפסיק לקבל תשבוחות. דווקא הוא היה מעט מאכזב, בעיקר כי את הרוסטביף שלי אני מעדיפה ורדרד וזה היה מעט לעיס מידי. צמחונים יהנו מאוד מהתפריט שמציע לא מעט מנות צמחוניות ואף לא אחת מהן היתה משעממת. מנת לשון הפר היתה מעולה וגם סלט לחם היה מתובל מעולה וחריף במידה. מנת מסבאחה משעועית לימה היתה גיוון מרענן(במיוחד לנו, אלה שלא אוכלים חומוס) והגיעה עם לחם בריוש ממכר. בליווי יין זול(130 ש"ח לבקבוק) וטוב באופן מפתיע(שיראז של ברקן) העברנו ערב בכיף.

הספקתי לתת גיחה קצרה הביתה בין העבודה למסעדה וקיוויתי להתלבש מהר ובלי להפוך את כל הארון. כמו שכבר כתבתי בשבועות האחרונים, קשה לי להתלבש ולרוב זה נגמר ברוב תכולת הארון על המיטה ולסדר את כל זה לא כיף בכלל. החלטתי ללכת על בטוח ולמחזר משהו שכבר לבשתי, עם תוספת אקססוריז קלה. כשהזמנתי את החולצה הזו היא נראתה לי כמו גרסא מעניינת לחולצה הלבנה האוורירית. בפועל כשהיא הגיעה, גיליתי שהיא בעצם עונה לטרנד הפיג'מות, אבל לשמחתי היא לא מאוד פיג'מתית במראה שלה, וכך יצא שהצלחתי לצאת מהבית בזמן.

מה לבשתי?
חולצה מאיביי, כ60 ש"ח.
מכנסיים מH&M בברלין, כ45 ש"ח.
נעליים מאסוס לפני כמה עונות, 80 ש"ח.
שרשרת ורודה שהכנתי בעצמי.
שרשרת סוס שחור שביני קיבלה מסטייל ריבר והעבירה אליי(תודה ביני!)
טבעת פרח מאטסי, 15 ש"ח.

תהיות חורף

משהו בבלוטת הסטייל שלי לא מתאקלם לחורף הזה. זו אמורה להיות העונה הכי כיפית להתלבשות. אופציית השכבות סופסוף פתוחה, שלל צעיפים בצבעים שונים רק מחכים להיכרך סביב הצוואר, גרביונים בשלל צבעי הקשת ממתינים להיגרב וסוודרים מחממים ממתינים לרגע הבכורה שלהם. אבל אני, אני חושב על לתאילנד(מרסדס בנד). הקיץ כנראה זורם לי בדם וכל הקור הזה פשוט לא מסתדר לי. אחרי הליכה מהירה לתחנת אוטובוס(כי תמיד אני בתחושה שאני מאחרת) חם לי מוות במעיל ואני נותרת עם הדילמה של מה יותר חם? להחזיק את המעיל ביד כשהוא כולו ערימת חום מסיבית על אזור הידיים או להשאיר אותו עליי והחום מתפזר על אזור גדול? לרוב אני מורידה ורוטנת לעצמי. גם ככה האוטובוסים בבוקר מחניקים.

אז במסגרת הניסיונות בכל זאת למצוא קצת השראה לחורף הזה, שלפתי את שמלת הסריג הזו מהארון בסופ"ש האחרון. משום מה זכרתי אותה הרבה יותר מחמיאה לגוף, אבל משהו באזור החזה-פלג גוף עליון לא מסתדר כל כך בתמונות האלה. זה מאוד מצער, כי דווקא כשלבשתי אותה הרגשתי שהיא יושבת לא רע וגם עומר החמיא וזרק איזה "וואו" לחלל האוויר. אז זו אני, בפרצוף קצת אדמדם אחרי שהקוסמטיקאית התעללה בי בשישי בבוקר עם פילינג יהלום וואקום שקר כלשהו. תחושה כללית במהלך הפילינג - אינסטלטור עם פומפה קטנה אך אלימה שמנסה לשאוב את העור מהפנים. התוצאה די טובה אחרי שהעור נרגע מהאדמומיות, אבל סופי אף פעם לא מתעללת בי בלי לייצר תוצאות בהמשך.

מה לבשתי?

שמלת סריג ממנגו לפני כמה חורפים, 150 ש"ח.

גרביונים של מותג איטלקי מפורסם ששכחתי את שמו, כ20 ש"ח בגרמניה.

נעליים מזארה לפני כמה חורפים, 200 ש"ח.

שרשרת חרוזי עץ מקוסטה ריקה, כ20 ש"ח.

חגורה ממכנסיים מפוראבר 21.

ולסיום, השבוע ביקרה אותי חברה חדשה:

קוראים לה נלה, היא בת חודשיים ואומצה מSOS על ידי זוג חברים טובים שלנו. היא עוברת ממצב שינה מתוקה למצב שד טזמני מתקדם בתוך שניות, אבל אי אפשר שלא לרצות למעוך אותה.

השלמת פערים

בשבוע שעבר ההורים שלי הציעו שאצטרף אליהם לטיול לירושלים עם חברים. התלבטתי קצת, בכל זאת, חנוכה, יום חופש, מה לי ולירושלים, אבל בסוף החלטתי להצטרף. הסיבה העיקרית היתה שזו נראתה לי כמו הזדמנות מצויינת להשלים פערים ולבקר סופסוף בכותל. אני חושבת שעוקבי הבלוג המתמידים יוכלו לזהות שאין לי כל כך זיקה לדת, אני חילונית במלוא מובן המילה, אבל ביקור בכותל הוא משהו שצריך לסמן עליו V, לרוב בשלב מוקדם יותר בחיים. את הטיול לירושלים בגיל תיכון פספסתי, כי יום לפני מחבלים פוצצו בית קפה בפיגוע התאבדות, מה שגרם לרוב ההורים בשכבה להשאיר את הילדים בבית. אז הלכתי, שמתי פתק, הפנתי את ישבני אל הכותל בדרך חזרה(היה צפוף מדי ומטופש מדי ללכת בצעדים מפגרים לאחור ואף אחד לא ידע להסביר לי מהו הטווח שבו כבר מותר להפנות ישבן לקיר) והמשכתי הלאה.
טיילנו בויה דלורוזה ובטיילת החומות(16 ש"ח כניסה לאדם), אכלנו שטרודל בינוני שחומם במיקרו במחיר מופקע בכנסיה האוסטרית(לא, לא ושוב לא!) ספגנו אווירה וחזרנו הביתה. מודה שמעולם לא הבנתי את ירושלים וגם אחרי הביקור הזה אני עדיין לא מבינה. העיר הזו יכלה להיות הרבה יותר יפה ומושכת, אבל כל הבהירות הזו של האבן הירושלמית גורמת לה להראות אחידה מדי וחסרת אופי או ייחוד. מתחברת הרבה יותר לתל אביב ולגיוון בנוף שיש לה להציע(קלישאה תל אביבית, עמכם הסליחה).

שבוע טוב!

יצירה עם הכוונה

לפני כמה שבועות הוזמנתי על ידי עידית, אשת יחסי הציבור של הגילדה לסדנת היכרות עם המקום. בעקבות אילוצים כאלו ואחרים לא יכולתי להגיע לסדנת יצירת חגורות עם מיה שלו(תוכלו לקרוא על הסדנא אצל מיראל שכן הצליחה להגיע), אבל לסדנת הדפס על בד הצלחתי להגיע בחמישי האחרון.

קצת על הגילדה לפני שארחיב על החוויה האישית שלי. הגילדה הוקם לפני כחמש שנים ומציע קורסים מקצועיים וגם לחובבנים בעיצוב נעליים ואקססוריז. המוסד מציע כמה אפשרויות לימוד החל ממסלול דו שנתי לעיצוב נעליים ועד סדנאות של מספר מפגשים שלא דורשות ידע מקדים או מבחני קבלה. האופציה החדשה שנפתחה בגילדה וממנה הוזמנתי להתנסות נקראת "דייט עם הגילדה" וכשמה כן היא, מפגש חד פעמי באורך שעתיים עד שלוש שעות. ישנו מגוון רחב של סדנאות. עיצוב כיסוי מעור לאייפון, עיצוב חגורה מעור, עיצוב תכשיטי אופנה, עיצוב מסיכת פורים מעור, הדפסה על בד(הסדנא שבה אני השתתפתי) ואפילו סדנא להכנת שוט. עלות הדייט החד פעמי הזה היא 300 שקלים למשתתפת ובמידה ומתארגנת קבוצה, ניתן לקבל הנחה של עד 35%, תלוי בכמות המשתתפות. כמות המשתתפות מוגבלת ל12-20 משתתפות. גל שוקרון, אחת מהמייסדות, סיפרה לנו שמדי פעם הם מציעים שוברים בבאליגם בהנחה משמעותית, כך שאם אתן מתעניינות, כדאי לעקוב. במהלך הסדנא עלה לי הרעיון שזו יכולה להיות אופציה קצת שונה ומעניינת למסיבת רווקות(במידה וכולן נהנות מקצת עבודות יצירה). יש במקום מן סלון עם מטבחון שבהם אפשר לארגן כיבוד וזו דרך נחמדה להעביר ערב יחד וגם לצאת עם מזכרת. 

וכעת, לסדנא שבה ביקרתי. מהסדנא יצאתי עם זוג נעליים מעשי ידי, כאשר יכולתי לבחור בין חולצה, תיק בד או נעליים(מבד). הסדנא התחילה בהדגמת טכניקות למשחק עם צבעים, בינתיים הכל על הנייר. זה דווקא היה די נחמד לתפוס צבע ומכחול וכבר הספקתי לשכוח כמה אני נהנת "ללכלך את הידיים". בהמשך תמר, המדריכה היצירתית שלנו, הדגימה שיטות שונות ליצור הדפסים מעניינים על הבד בעזרת דבק, בדי תחרה, בדים רטובים ואפילו עלים. מכאן קיבלנו זמן חופשי לעבוד על היצירה הסופית שלנו. לאחר ששיחקתי קצת על הנייר עם דוגמת תחרה ואהבתי את התוצאה, עברתי לנעליים. אבל בחיים כמו תמיד, מתכננים תוכניות ואז מגיעה המציאות. בנעל אחת הדוגמא עברה ובנעל השניה היא פשוט נמרחה לי. החלטתי שלא מתייאשים ופשוט לעשות נגטיב בין צבעי הנעל. האחת אפורה עם הדפס בורוד עתיק והשניה בורוד עתיק עם הדפס אפור. אני מאוד מרוצה מהתוצאה ואפילו נעלתי אותן אתמול למשרד וקיבלתי המון מחמאות. חששתי בהתחלה שהתוצאה תהיה אינפנטילית ותראה כמו התפרעות של ילד בן 5 עם גועש, אבל במהלך הסדנא קיבלתי הכוונות מתמר והתייעצתי איתה, כך שהתוצאה הסופית מרגישה לי יצירתית במידה ולא מחופשת מדי. אני חושבת שאנסה ליצור לי עוד זוג בצבעים אחרים בטכניקה דומה. כל מה שצריך זה זוג נעלי בד פשוטות, את הצבעים המתאימים, מכחול ופרץ יצירתיות. אני מריחה DIY מתקרב בצעדי מכחול!