10.8.2014

יום נישואין שלישי

זוכרות את המסורת הנחמדה(בעיני לפחות...) שבה התחלתי ביום הנישואין הראשון שלנו? ללבוש בכל יום נישואין את שמלת החתונה שלי לאן שלא נחליט לחגוג? ובכן, זו היתה מסורת קצרה שנאלצה להיקטע בניגוד לרצוני, ונגזלה ממני ההזדמנות לכעוס על האחראים. בלב כבד, לפני כמה חודשים טובים, החלטתי לקחת את השמלה לניקוי יבש בארץ. מאחר וכבר שמעתי וקראתי סיפורי אימה על בגדים שנהרסו אי שם במרתפי הניקוי היבש, הקפדתי לקרוא ביקורות, לשמוע המלצות מאנשים ואז להחליט לאן לשלוח - קשת רמת אביב. אז זה לא עבד... העניין הוא שהייתי קצת עמה ולא שמתי לב שהיא התכווצה כשאספתי אותה, אלא רק כמה חודשים לאחר מכן, כשהגיעה העת ללבוש אותה.

בדיוק כמו המסורת של לבישת השמלה ביום הנישואין, התפתחה גם מסורת מקדימה של מדידה שבוע לפני. השנה המדידה היתה כרוכה בהרבה דמעות. השמלה התכווצה משמעותית, ובאופן לא אחיד, כך שהחלק הקדמי ארוך בכשלושה סנטימטרים מהחלק האחורי וזה גם ההפרש בין אורך הבד הפנימי לקרושה החיצוני. היא נסגרת, בערך, אבל מגיעה לי בדיוק לקצה הישבן. אני לא מתממת ומאוד מודעת לעובדה שאני לא שוקלת בדיוק כמו ששקלתי בחתונה עצמה, אבל לא צריך להיסחף. ומעבר לכך, זה מסביר את העובדה שהיא צמודה יותר, לא את העובדה שהיא קצרה ביותר מ 5 ס"מ. אני לא כל כך מבינה איך הם הצליחו לכווץ בד כותנה בניקוי יבש, חוץ מאשר פשוט לכבס בטמפרטורה גבוהה ולא באמת בניקוי יבש...

אחרי הדמעות, עברתי לחלק הפרקטי עם ניסיונות למצוא את השמלה אונליין, אפילו פניתי לחברה בתקווה שאולי נותרה להם שמלה במידה שלי במחסן, אבל כלום. מכאן המשכתי למדריכי אונליין להחזרת בגדים למידתן המקורית, אבל לצערי אחרי שתי אמבטיות קרח ומתיחה על כיסא, המצב השתפר, אבל לא מספיק. הגיע העת להכיר בעובדה - הלכה המסורת הקצרה, זה מה יש.
תהיתי אם התגובה שלי מוגברת בגלל חוויות השנה האחרונה, שלעתים אני מרגישה שגורמות לי לרצות להאחז קצת בעבר ובזכרונות טובים מפריטים מוחשיים, או שמא אולי זו הבריידזילה שמסתתרת בכל אחת מאיתנו ושכל כלה - בעבר או בהווה - תגיב כך להרס השמלה האהובה עליה. כנראה שמדובר בשילוב של השניים וכנראה שהגיעה העת, כמו שחברה כתבה לי בפייסבוק, לייצר מסורת חדשה. מה היא בדיוק? אני לא כל כך יודעת ואולי גם לא תהיה מסורת חלופית, אבל לפחות יש לי בן זוג מדהים שעומד לצידי לאורך כל שלב בחיים, קל, קשה, עצוב או שמח ותמיד מצליח לגרום לי לחזור לחייך ולהיות שלווה, כי מצאתי את המקום שלי. קצת קלישאתי, אבל זה מה שנשאר בסוף.
אז איך בכל זאת חגגנו? ובכן, במשרד הרישוי!
במסגרת "השנה הכל הולך קצת אחרת", יצאנו שנינו קצת לא מפוקסים וקבענו את מבחן הנהיגה שלנו ליום הנישואין. זה היה עלול להיות קצת עצוב אילולא שנינו היינו עוברים, אבל מאחר ושנינו עברנו בהצלחה יתרה(הצלחה יתרה - בלי יותר מדי טעויות, ותתפלאו, אבל אנשים נכשלים כאן בטסט גם אחרי 15 שנות נהיגה בארץ), הסתכלנו על זה כדרך מקורית להעביר את יום הנישואין יחד - יושבים ברכב ומחכים לבוחן(וצוחקים על כך שהפקידה קראה לעומר sweetie). בצהריים סיימנו עם כל ענייני הטסט, חזרנו לעיר ויצאנו לחגוג בדרך קצת יותר קונבנציונלית - ארוחת ערב במסעדה. בחרתי בשמלה לבנה אחרת כדי בכל זאת להרגיש קצת שונה ונהננו מערב מוצלח עם אוכל טעים מאוד, יין טוב וחברה לא רעה בכלל :)
מה לבשתי?
שמלה ממנגו במדריד, כ95 ש"ח.
סנדלים מניין ווסט בסן פרנסיסקו, כ120 ש"ח.
תיק של סבתא.
צמיד שאמא שלי קיבלה במתנה מג.ר.א.ס והעבירה הלאה אליי.

3 תגובות:

דולורס והענבים אמר/ה...

איזה סיפור טראומטי!!! הייתי מגיבה הרבה יותר רע ממך, נראה שבכל זאת הצלחת לשמור על פאסון.. ובלי קשר בכלל (או עם) השמלה החדשה לוהטת ביותר!! את נראית מעולה, כל כך יפה לך לבן והאורך, הגזרה - פשוט שמלה מוצלחת!
והכי הכי חשוב - המון מזל טוב, אושר והרבה שנים טובות ומאושרות יחד

photo.fashion.passion - בלוג אופנה ישראלי אמר/ה...

מתוקים, שתמיד תחגגו ותהנו ורק בשמחות!
השמלה החדשה מאוד יפה אבל אני באמת מבינה את תחושת ההחמצה שבלאבד בצורה זו או אחרת שמלה/בגד/תכשיט עם ערך סנטימנטלי.

קרן אמר/ה...

דלורס,
היו כמה דקות של בכי, זה הכי דרמטי שלי עד כה. בכל זאת מהנדסת... :)
תודה על המחמאות והאיחולים! השמלה הזו באמת מעולה וזו בדיוק הסיבה שלא התאפקתי ורכשתי אותה גם בשחור, במחיר הזה? זה פשע שלא לקחת.

שרונה,
תודה על האיחולים המתוקים!
כאלו אנחנו, סנטימנטליות. לפעמים החיים מראים לנו שהנה, אפשר להסתדר לא רע גם בלי...