נפרדים מסבתא

שוב נעלמתי, אבל הפעם לצערי לא מסיבות טובות.
בשישי שעבר סבתא רעיה הלכה לעולמה. למזלי הספקתי להגיע בזמן ולבלות איתה קצת לפני שנפרדנו לתמיד. סבתא שלי לא היתה כל כך בריאה בשנים האחרונות, ובכל זאת, ההתדרדרות הנוכחית התחילה מרשלנות רפואית שגוף בן 84 לא מתאושש ממנה בקלות, ולמרות שסבתא שלי היתה פייטרית רצינית שכבר נלחמה לא מעט ב84 שנותיה, היא כבר התעייפה.

סבתא בצעירותה, כנראה בת 18

סבתא ואמא בשכונה בבאר שבע

כבר ביום ראשון לפני שבועיים המצב נראה לא משהו והחלטתי שאני מנסה לעלות על טיסה לישראל, למרות שיש לי ביקור מתוכנן לדצמבר (לאזכרה של אבא שלי) ולמרות שאמא שלי התעקשה ש״סבתא תצא מזה״. הגעתי לשדה וגיליתי שלדיילות של לופטנזה יש תוכניות אחרות בשבילי. שביתה, כל הטיסות של לופטנזה בוטלו ויצרו עומס מטורף על כל החברות האחרות. עם דמעות בעיניים עמדתי מול דיילת סבלנית של יונייטד שניסתה למצוא לי טיסה לישראל, אבל הכי מוקדם שמצאה היתה טיסה שיוצאת בשלישי בבוקר ומגיעה ברביעי בבוקר שעון ישראל. בנקודה הזו כבר התלבטתי אם בכלל שווה לי לסוע, כי להיות תקועה 20 שעות על מטוס, בלי יכולת אפילו לדבר איתה בפייסטיים נשמע לי מתסכל מאוד. בסופו של דבר בשני בבוקר החלטתי כן לטוס. דיברתי עם סבתא בפייסטיים ואמרתי לה ״סבתא, את תחכי לי, נכון?״, והיא חיכתה...

קצת מובכת מתשומת הלב

סבתא תמיד זרמה עם השטויות שלנו

ראש השנה לפני כמה שנים, לפני שהתחילה דיאליזה (שימו לב לנעליים)

בחתונה שלי

הספקתי לבלות איתה יום ולילה שבו היתה יחסית בסדר, ולילה אחד מסוייט שבו לא הפסיקה לסבול מכאבים, למרות המורפיום. זה היה קורע לב, במיוחד כי סבתא שלי לא מהסוג שמקטר על כל שטות. אפילו בתוך כל הכאב שלה, היא עדיין היתה חמודה ומתוקה כהרגלה. דיברנו בין לבין וניסיתי לנחם אותה. בבוקר, כשחיברו אותה לדריפ מורפיום, אמרתי לה ״סבתא, אני אוהבת אותך, תנוחי קצת״, היא הביטה בי בעיניים הטובות והיפות שלה(אחת אפורה והשנייה תכלת בהירה), ענתה לי ״את חמודה קרונתה״ ועצמה את העיניים.

סבתא רעיה היתה הסבתא היחידה שהיתה לי, אמא של אמא. סבתא מצד אבא נפטרה כשהיינו ילדים קטנים וסבים גם לא בדיוק היו לנו, אז כל אחריות הסבים/סבתות נפלה עליה. לא גדלנו קרוב אליה, ובכל זאת היה לי איתה קשר מיוחד. אולי זו החיבה של שתינו לאופנה או פשוט העובדה שהיא היתה אשת סוד טובה ולא מבקרת כמו רוב הסבתות (ממה ששמעתי...).

בארוחה עם המשפחה שלי ושל עומר בדירה שלנו בתל אביב

בחתונה שלנו בקפריסין, מבלה עם כולם בבריכה 

חוגגים לסבתא יומולדת לפני כמה שנים במסעדה האהובה עליה בבאר שבע - קאמפאי (אוכל אסייתי, סוג של)

זה ההספד שהקראתי בלוויה שלה, לצערי זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת הספד לאדם קרוב בשנים האחרונות:

״לסבתא לא היו חיים קלים במיוחד, אבל היא תמיד הסתכלה על הכל מנקודת מבט מאוד תמימה, והצליחה למצוא את הדברים הקטנים שגורמים לה אושר.

בתור ילדים, הבית של סבתא בבאר שבע היה בית הקיט שלנו לקיץ ובכל אוגוסט בילינו שם שבועיים. סבתא היתה מפנקת אותנו עם ענבים, נותנת לנו ראות ערוץ הילדים כמה שמתחשק לנו, נוסעת איתנו ל״שוק ערבית״ בכדי לקנות בדים ולתפור מהם בגד חדש ובעיקר משוויצה בנו לכל ה״דודות״ בשכונה.

כשאני חושבת על העצמאות שלה כל השנים האלה שחיה לבד, אני מופתעת מרמות התושיה שלה. מבלי לדעת לקרוא עברית, ידעה להסתדר. טכנולוגיה היתה זרה לה, את הטלפון הסלולרי הראשון שלה היא קיבלה לפני שלוש שנים בערך, וגם איתו התנהלה כאילו מדובר בטלפון קווי והשאירה אותו מחובר לחשמל. כשהראתי לה תמונות באייפד, התגובה של היתה ״מסגרת יפה בשביל תמונה״. כשהסברתי שמדובר בסוג של קומפיוטר, היא נתנה בי מבט חשדן ואמרה ״אז איפה כבלים שלו?״

במשך השנים היתה מגיעה באוטובוס לבקר אותנו ברחובות, יורדת בעיר, קונה בייגלים ומגיעה ברגל עם תיק העור השחור הגדול שלה. בימי ראשון היתה מוכנה לצאת חזרה לנסיעה לבאר שבע, יחד עם כל החיילים, וממתינה בפינת טלוויזיה למתעורר הראשון ומכריזה ״פותחת אזעקה!״.

היתה בה מתיקות ותמימות של ילדים, עם חידודי לשון גאוניים כמעט כמו שובב אבק או כיסא גלגלית. היא אהבה אוכל כל כך שכשאכלה משהו טעים, רקעה ברגליים מאושר, במיוחד אם מדובר ב״אוכל סין״. לא אשכח איך ישבנו איתה בבית קפה פעם והיא שאלה את המלצרית ״יש אתם מגולגל עם רותם משו טוב?״ ומאוד התאכזבה לגלות שלא. הכוונה היתה לאגרול עם רוטב חמוץ מתוק. היא אספה לעצמה סלנג משלה כמו ״אז מה ככה״ או ״כבר יש 4״. ומצד שני היו לה רגעים כנים עם משפטים קצרים אך רבי משמעות כמו ״באדי ואני יש קללות לא טוב״, כשגם לבאדי גילו בעיה בכליות, או ״אבא גנב תור שלי״,  ו״משעמם בלי דוד״ שבוע אחרי שאבא נפטר. היא אהבה אותו מאוד.

היא מעולם לא שפטה אף אחד או ביקרה. כמעט ולא התלוננה על דבר ותמיד הרעיפה עלינו המון אהבה והתגאתה בכל דבר שעשינו. אני מקווה שהיא הרגישה את האהבה שלנו בחזרה וידעה שהיא הסבתא המתוקה בעולם.״