2.3.2016

זיכרונות

יש לי זיכרון מצויין, על גבול המצויין מדי. לרמה שלפעמים הוא מביך אותי. 
למשל, כשאני מנהלת סמול טוק עם מישהו לראשונה באיזה אירוע, השיחה הזו תתקע בראש שלי לעד, אבל אצל רוב האנשים זה לא עובד ככה, מה שיגרום לכך שאם אפגוש אותך שוב, הם כנראה לא יזכרו כלום, אבל אני אזכור הכל ואשמע סטוקרית קריפית.
מצד שני, בעבודה הזיכרון שלי דווקא מאוד שימושי. אני כמעט ולא רושמת לעצמי הערות בישיבות, כי המוח שלי הוא כמו לוג אחד ארוך.
לפני כמה חודשים הצטרף אלינו ראש צוות חדש ונכנס עמוק לתוך סבך הגיוסים. בחברה שאני עובדת בה, ובכל חברה אמריקאית בתקופה האחרונה, הבאז וורד כשזה נוגע לגיוס עובדים היא גיוון - דיוורסיטי. שזו הגרסה המכובסת ללגייס זרים, שחורים ונשים
התחושות שלי כלפי כל הנושא הזה לא לגמרי מגובשות. מצד אחד אני מבינה את הצורך ליצור חברה יותר הטרוגנית וכל השטות הזו מהווה ייתרון בשבילי כאישה. אבל מצד שני, יש בזה משהו שגובל בגזענות בעיני. הרי לגייס מישהו בגלל שהעור שלו כהה יותר, יש לו מבטא קצת אחר או כי יש לו איברי רבייה אחרים, דורש להכיר בעובדה שקיים שוני. בעיניי ההנחיה צריכה פשוט להיות שהמטרה היא לגייס אנשים טובים, ולא משנה מה צבע העור שלהם.

אבל קצת סטיתי מהנושא. זיכרון. אז הבוס החדש ביקש תקציר של מה רמת האנשים שראינו. ישר שלפתי מהלוג המוחי שלי את תקציר המועמדים שראינו, מעל ל50 במספר. רק בחורה אחת, סינית מאוד מוזרה שלא היישירה מבט והסתכלה רק על הלוח. ארבעה סינים, מתוכם אחד שכל כך נלחץ מהראיון שהוא החליף למנדרין באמצע המשפט מבלי לשים לב. בחור שחור אחד (שבכלל היה בריטי ולא אמריקאי) עם תואר ראשון ושני מסטנפורד שלא ידע לפתור שאלה בסיסית בשפת סי. חמישה הודים שעבדו על פרוייקטים מאוד משעממים בקריירות שלהם. גרמני אחד שמעביר את זמני בצניחה חופשית, מה שעמד בניגוד גמור לאופי הסופר משעמם שלו. כל השאר היו מועמדים אמריקאים שהתחלקו לשניים - חצי מהם עם יכולות מכירה ותעופה עצמית שלא רואים כל יום עם אפס כישורים טכניים והחצי השני היו חסרי יכולת תקשורת בסיסית עם בני אדם ויכולות טכניות טובות.

פתאום אני והזיכרון שלי לא כאלה מוזרים.

מה לבשתי?
חולצה מיוניקלו, מתוך הקולקציה המיוחדת עם המוזיאון לאומנות מודרנית, 7$
חצאית מיוניקלו, 10$ בסייל באתר.
נעליים של אירוסולס, 35$ בסייל באתר.
ג׳קט ג׳ינס של גאפ, 15$ באאוטלט בליוורמור.
שרשרת מאיביי, 10$

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

רק לא הסברת למה את בחניון? :)

sefi אמר/ה...

קראתי את הפוסט הזה כבר קודם.
חייבת לציין שמעבר לזה שזה היה ממש מעניין ומשעשע, אני די חושבת שמעולם לא עבדתי בסביבת עבודה שבה אנשים שונים ממני משמעותית מבחינת האופי. אני חושבת שזה צריך להיות מעניין.
בהצלחה עם הדייוורסיטי :)
ניראת מקסים, קצת אמריקאית, אבל מקסים!

אנונימי אמר/ה...

כפי שאני מבינה את זה, זה לא שמגייסים "בגלל" המגדר/צבע העור, אלא הרעיון הוא להכיר בכך שיש הטיות (גם קוגניטיביות וגם מוסדיות) לרעת נשים/שחורים וכו', ויש צורך לנטרל את ההטיות האלו בתהליך הראיונות. לגבי "מהווה יתרון כאישה", לא בטוח כי יש הרבה שרואים זאת אחרת ממני (כיתרון לא הוגן ו/או הוכחה לכך שהורידו את הרף בשביל לקבל לעבודה נשים/שחורים).

קרן אמר/ה...

אנונימי, אני בחניון כי בחוץ ירד הערפל ומצלמות תא אוהבות ערפל, מפונקות שכאלה.

ספי, רוב הזמן זה נחמד, לפעמים זה קצת מתיש, אבל אני חושבת שזה חלק מהחוויה האמריקאית.

אנונימי, זו בדיוק הטענה שלי. אני לא רוצה שיגייסו אותי בגלל שאני אישה, אני רוצה שיגייסו אותו בגלל שאני טובה בעבודה שלי.
ברור לי שזו הסיבה שחברות עושות את זה, כדי להוכיח שאין להן שום הטייה בגיוס. העניין הוא שלדעתי התוצאה היא הפוכה, כי כדי לגייס מישהו שחור, צריך להכיר בעובדת היותו שחור. אבל זה גזעני. פרדוקס. לולאה אינסופית. בום. :)