Sunday afternoon

בקרוב נציין שנתיים מאז שעברנו לסן פרנסיסקו וכמו תמיד, התחושה היא שמצד אחד הזמן עבר מאוד מהר ואנחנו בעצם פה כבר שנים ומצד שני, יש לנו עוד למה להתרגל.

השקט של ראשון אחר הצהריים הוא אחד מהדברים שעדיין לא התרגלנו אליהם. בהתחלה הוא הזכיר לי את השקט של יום שישי ב4 בישראל. הכל שקט. התנועה ברחובות איטית יותר כי הכל כבר סגור, חלק ישנים שנ״צ, השאר נחים מבישולים. אבל אז מגיע הערב והכל מתעורר מחדש. נוסעים לארוחת שישי, יוצאים לבר. רעש. חיים.

כאן זה לא עובד ככה. התחושה היא שכולם כאן יוצאים לסאנדיי בראנץ׳ שלהם, שותים קצת יותר מדי מימוזה ונופלים לשינה עמוקה עד יום שני בבוקר(ותודה למקומות שמגישים מימוזה ללא תחתית. בלתי אפשרי לשבת שם. כי אם חשבתם שחבורת אמריקאיות מקשקשות זה רועש - תשקו אותם במימוזה בלי סוף ותקבלו דציבלים גבוהים בטונים מחרישי אוזניים ושימוש יתר ב״או אמ ג׳י). רוב המסעדות בעיר סגורות ביום ראשון בערב וכך גם הפאבים, השאלה מה בא קודם. המקומות שסוגרים או האנשים שספונים בבתים.

אנחנו פיתחנו שיגרת ראשון אחה״צ משלנו. עומר מנקה מיילים (כי ככה זה כשעובדים מול ישראל. כשאתה חוזר למשרד בשני בבוקר בקליפורניה  אתה כבר בפער של שני ימי עבודה. למזלי אני לא חווה את זה) ואני מורחת לק ולפעמים אופה), תחביב שפיתחתי מאז שאנחנו גרים כאן.

שאלתי פעם חברה אמריקאית למה בעצם הכל פה מת בראשון בערב. היא הסתכלה עליי בתמיהה ואמרה -

"What do you mean? You need to get ready for the week"

וזה חברים הבדל תרבות.

מה לבשתי?

שמלה מאייץ׳ אנד אם, 5$ בסייל אונליין.

ג׳קט מנורדסטרום ראק, 15$.

שרשרת ארוכה מטופטן, 20 ש״ח לפני הרבה שנים.

שרשרת כסף קצרה מג.ר.א.ס, מתנת יומולדת מההורים.

נעליים של סטיב מאדן מרוס, 20$.

משקפי שמש אופטיות מזני אופטיקס, 15$.

תיק של מדוזה מלפני המון שנים, 150 ש״ח.

והרוח חזרה...