חוגגים 5

אתמול חגגנו, החבר ואני, 5 שנות זוגיות. זו אמנם קלישאה שאין כמותה, אבל כנראה שבאמת הזמן עובר מהר כשנהנים. לא הספקתי למצמץ, ואנחנו גרים יחד כבר כמעט 3 שנים.

באופן מאוד מפתיע, דווקא על הנושא הזה, הזוגיות, אני מאוד מתקשה לכתוב. לא כי יש דברים לא טובים לספר, חלילה. אני דווקא חושבת שהזוגיות שלנו מאוד טובה, יציבה ובריאה. אבל כנראה שדווקא בגלל שהחבר הוא טיפוס מאוד פרטי, אני מרגישה שלא במקום לכתוב כאן עלינו, כי בכך אני פוגעת בפרטיות שלו. ניסיתי לכתוב על מה הופך לדעתי זוגיות לטובה, אבל אני חושבת שזה כל כך אינדווידואלי ותלוי באופי של כל אחד מבני הזוג שאין שחור ולבן. וחוצמיזה, מה אני מבינה, אני פצלוחה בקושי בת 26 :)
לכבוד המאורע, לקחנו פסק זמן לערב אחד מכל הסידורים שקשורים במעבר ויצאנו למסעדה החביבה עלינו, טפאו(סניף הרצליה). בשני בערב, אחרי שכבר כיבינו את האורות, החבר אמר לי "אולי נלך מחר לטפאו? תזמיני לך את הצ'ורוס שאת כל כך אוהבת". למחרת בצהריים, כשהתעסקתי בלבחור מסעדה לצהריים, נזכרתי בשיחה הקצרה. הבעיה היא שלא הצלחתי להחליט האם השיחה התקיימה במציאות או שחלמתי אותה. האמת, הטיעון שלי לכך שהיה מדובר בחלום התבסס על ההצעה לצ'ורוס. החבר צוחק על החיבה שלי למנה הזו ולכן היה נראה לי מוזר שהוא הציע שאוכל אותה. החלטתי להזמין מקומות בכל מקרה, כי בין אם מדובר במציאות אז החבר רצה את זה. אם מדובר בחלום, אז כנראה שלתת מודע שלי היתה הצעה טובה :)
בסופו של דבר העברנו ערב מהנה עם אוכל טוב, יין משובח(מרלו של דלתון, יקב אהוב עליי) וחברה לא רעה בכלל, אנחנו...
מה לבשתי?
שמלה מאסוס, 60 ש"ח.
גרביון מגאפ, 30 ש"ח.
סנדלים מאלדו בארה"ב, כ180 ש"ח.
שרשרת סברובסקי מהחבר.
תיק של מדוזה, 139 ש"ח דרך סטייל ריבר.
בתמונות, הצצה לדירה החדשה שלנו. מה אתם אומרים על העיצוב שלי?

רורשאך סטייל

כשקרן הזמינה אותי לסקר במקומה את אירוע השקת הקולקצייה החדשה של מעצב האופנה אלון ליבנה, לא חשבתי פעמיים!

כבר הרבה זמן שקרן מנסה לשכנע אותי לפתוח בלוג משלי, מה שלא קורה כל כך.. והאמת היא שאין לי ממש תירוץ למה?! אולי הפוסט הנוכחי יהיה ה-סיפתח... :)

כקוראת אדוקה של Fashion Loca-l התרגשתי לייצג את הבלוג בכבוד. התלבשתי לפי הקודים הנכונים, לקחתי מצלמה באמתחתי ונסעתי דרומה, דרום תל אביב כמובן, לסטודיו של אלון ליבנה בלב ליבו של רחוב הרצל.

בתור מעצבת פנים צעירה בוגרת שנקר, מאוד הזדהתי עם ההתרגשות והלחץ לפני חשיפת קולקציה בפעם הראשונה. עבור מעצב, התהליך של גיבוש קונספט ועד לקבלת התוצרים מלווה בהמון מחשבה, עבודה, קושי, ייסורים, (המון המון) לילות לבנים וכמובן- אהבה... (מתנגן לי בראש- "איך שיר נולד.. כמו תינוק..")

התוצר הסופי, הקולקציה, היא הבייבי של המעצב וניתן היה לראות את המבט של מעצב האופנה הצעיר, אלון ליבנה, דקות לפני יציאת הדגמים החדשים לקיץ 2011 וחשיפתם בפני הקהל, כמו אבא גאה!
ליבנה, שעם סיום פרק לימודיו בשנקר התמחה בבית האופנה של מעצב העל אלכסנדר מקווין בלונדון וכבר בגיל 22 עבד אצל מעצב העל האיטלקי רוברטו קוואלי בפירנצה, הוא גם הזוכה הראשון של הריאלטי למעצבים "פרוייקט מסלול" בגירסתו הישראלית. Respect!

הקולקצייה החדשה שלו נוצרה בהשראת מבחן הרורשאך, מבחן השלכה שמיועד להערכת מאפייני אישיות ותפקודים חשיבתיים ורגשיים של האדם. המבחן כולל עשרה כרטיסים בהם כתמי דיו סימטריים.

אלון ליבנה, החוקר מאז ומתמיד את גוף האישה ומתעסק בשאלות של סימטריה, חיתוכים וגיאומטריה, בוחר הפעם ליצור קולקצייה העשוייה ממגוון עשיר של חומרים היוצרים ניגודים זה לזה ונותנים ביטוי למאפייני האישיות, כמו - משי לצד עור, פלסטיק לצד מוסלין וכותנה עם מריחה מבריקה שיוצרה בטכניקה ייחודית.

קולקציית הקיץ בנוייה מחלקים שחורים של מכנסונים, חצאיות, שמלות וחלקים עליונים המשלבים כתמי צבע בגווני אקווה טורקיז, אפרסק, פודרה ולבן.

אותי הפתיע לטובה מגוון האפשרויות הרב הקיים בקוקלצייה אחת, משמלות ערב דרמטיות ועד חולצות משי חלקות.

להשלמת המראה יצר אלון ליבנה ליין אקססוריז ראשון שפותח גם הוא בהשראת מבחן רורשאך, עם תכשיטים בעלי נוכחות רבה, שרשראות דומיננטיות עשויות עור, פרנזים ואבנים לצד עגילים תואמים.

טווח המחירים : שמלות 1500-8000 ש"ח , מכנסיים/חצאיות- 750-1300 ש"ח , חולצות- 1300-2500 ש"ח , ג'קטים- 2800 ש"ח , שרשראות- 750-1000 ש"ח , עגילים- 490-690 ש"ח.

בהחלט שווה ביקור! גם אל תשכחו שלכל עונה יש סוף עונה :)

ALON LIVNE דיזינגוף 195 פינת ארלוזורוב, תל אביב

וזו הייתי אני-ג'ואנה וקנין, בשם Fashion Loca-l, תל אביב.

עברנו

אחרי יומיים עמוסים במיוחד בתיאום הובלות, הזמנת מנופים, ניקוי, שאיבה, קידוחים והברגות אנחנו בביתנו החדש והיפה יש לציין :)

לעבור דירה זה די מתיש, אבל כנראה שכמו נשים ולידה, גם את הסבל הזה המוח שלנו מדחיק כדי שנוכל לעשות זאת שוב... התמונות כבר תלויות וכל הארגזים פרוקים, אבל נשאר עוד קצת בלאגן במטבח כי השיש יגיע רק מחר ומכונת הכביסה והתנור ממתינים בסבלנות לטכנאים. מבטיחה שברגע שתגיע הכורסא שלי ופינת האוכל(הריהוט האחרון שחסר) אצלם תמונות.

ועכשיו נגיע לשורה התחתונה, להעביר ארון של חובבת אופנה זו לא משימה פשוטה. נדרשו שני סבבים של מזוודה ענקית(25 ק"ג בגדים), תיק טיולים 95 ליטר, ו5 תיקי נסיעות בינוניים על מנת להעביר את הארון. לנעליים נדרשו 3 שקי זבל ענקיים. לא תאמינו, אבל הייתי בוגרת והצלחתי להיפרד ולזרוק 3 זוגות נעליים, וזה לא קל לי, הן רדפו אותי בלילה, לחשו מפח הזבל "למה? למה אותנו? היינו כל כך נחמדות אלייך...". אבל צריך להתקדם בחיים :)

את התמונות כאן צילמתי בביקור במאק ביום ראשון השבוע. כמו שכבר כתבתי, הגעתי לשם עייפה(ורואים את זה) אחרי יום עבודה והרכבה של שידת איקאה אחרונה ודי. התמונות האלה הן גם התמונות האחרונות בדירה הקודמת, אז זו פרידה מהדירה הישנה בבלוג וwelcome לדירה החדשה.

מה לבשתי?

חולצה מקסטרו, 120 ש"ח.
מכנסיים מברשקה, 140 ש"ח.
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
תליון מתנה לחברי מועדון מרביד.
חגורה מאסוס, 15 ש"ח.
ג'קט דמוי עור מפיילינ'ס בייסמנט, 75 ש"ח.
כבר נרשמתן להגרלה?! נותרו עוד 10 ימים בדיוק!

Wonder Women

בראשון בערב קפצתי לM.A.C בקניון רמת אביב להשקת קולקציית Wonder Women של החברה. בחברה הלכו עד הסוף עם השם והמיתוג, האריזות בצבעוניות הדמות והאימג'ים מדוייקים. גם הדוגמנית שקיבלה את פני המבקרים בכניסה לחנות הולבשה בתחפושת המלאה ונראתה נפלא עם האיפור מהקולקציה.

קל לקשר את הקולקציה לפורים אבל אין שום סיבה לכך. הצבעים אמנם נראים נועזים ועזים, אבל זה הנועזות נשארת בתוך האריזה. כשמנסים את המסקרות למשל, הן מתגלות כמעגלות מאוד ועם רמז לצבע בוהק. אני הופתעתי מאוד מהמרקם הנעים של המסקרה. ניסיתי בחנות את הירוקה(ואותה אתם רואים על הריסים שלי) וקיבלתי להתנסות את הכחולה. המסקרה לא נחשבת כעמידה לגמרי במים, אבל היא כן חסינה לדמעות(לפי ההסבר של המוכרת החביבה). היא מעגלת בטירוף והתוצאה שלה פשוט מעולה. אני ממליצה עליה בחום ולא רק בגוונים המיוחדים, כנראה שאקפוץ כדי לרכוש את השחור(99 ש"ח).
עוד בקולקציה, שני גוונים של סומק(139 ש"ח). ארבעה גווני ליפסטיק(94 ש"ח). ארבעה גווני ליפגלוס(99 ש"ח). רביעיות צלליות בגוונים שונים(249 ש"ח) ואפילו שני גווני לק מושכים במיוחד(באדום בוהק וכחול בוהק ב62 ש"ח).
אל האירוע הגעתי אחרי יום עבודה ומעבר בדירה להרכבת שידה אחרונה ודי מאיקאה. ביום חמישי נעשה את המעבר הרשמי, מקווה שיהיה לי קצת יותר זמן לבלוג אחרי שנסיים עם זה... אבל הצלחתי להגיע לשתי מסקנות: 1. עיניים נראות מאוד מפחיד מקרוב. 2. למאק יש מסקרה טובה. 3. המוצרים של מאק לא כאלה יקרים כמו שחשבתי.

בוב הבנאי

השבוע זה היה התואר המתאים לי ביותר. ככל זוג צעיר ממוצע, גם אנחנו מצאנו את עצמנו משוטטים במעברים באיקאה בניסיון לאתר את השידה שבחרנו אי שם כמה קומות למעלה, במעבר 13B, מעמיסים עגלה בקרטונים שבתוכם יש קרטונים דחוסים כתירוץ לרהיט "עץ".

האמת, מאוד קל ופופולארי לגחך על איקאה, אבל אם להיות לרגע כנה, הדירה שבה אני גרה היום מרוהטת כולה מאיקאה. הריהוט הזה שרד כבר שני זוגות שונים שגרו כאן ועמיד לגמרי כבר מעל ל6 שנים. מעבר לכך, את הספה אנחנו החלפנו בספת איקאה אחרת שאכן עשתה פעמיים בעיות, אבל השירות של איקאה היה כל כך יעיל וטוב שלא היתה שום סיבה לקטר עליו. ועוד נקודה, אני לא חושבת שלצעירים יש אלטרנטיבה אחרת. לרהט דירה זו הוצאה גדולה ואיקאה עוזרים לאזן את ההוצאה הזו. אנחנו מנסים למצוא פינת אוכל במחיר סביר ופשוט לא מוצאים. הבעיה עם איקאה מתחילה כשצריך להרכיב. ביומיים האחרונים הרכבנו כ5 רהיטי איקאה שונים ומגוונים בגודלם ולרגעים הרגשנו כמו המשך קו הייצור בסין. להרכיב 6 מגירות זהות נותן לך את התחושה הזו... באופן הזוי למדי, מכל ההרכבות נתפס לי שריר בירך האחורית בשתי הרגליים. כן, אני עד כדי כך מנוונת :)
התמונות כאן צולמו לפני כשבוע, כשעוד היה לי כח לחשוב על בגדים בצורה "יצירתית" ולא רק פונקציונלית. הן יצאו קצת מוזרות לטעמי, אבל האאוטפיט יפה בעיני, אז אני מעלה אותן בכל זאת. וגם כי הגיע הזמן שיהיה כאן איזה אאוטפיט פוסט, בושות!
מה לבשתי?
חצאית מגאפ, 140 ש"ח בעזריאלי.
חולצה של עירית נוי, 20 ש"ח ביריד מתלבשות על זה.
גרביון של אולד נייבי, כ15 ש"ח.
שרשרת של בטוקדה, זכיתי בהגרלת פייסבוק של מדאו לפני כמה שבועות(אותה שרשרת שאני מגרילה כאן!).
נעליים של אירוסולס, 290 ש"ח.
היום יום שישי, אז לא נתעסק ברכבות, רק ננוח קצת ונאכל ברוקולי(ירוק טעים ובריא!). אפשר כבר לעבור וזהו?!

מראה מראה שעל הקיר(בבית) או- למה הפסקתי להנות מביקור בחנויות

פעם, לפני שנה-שנתיים, נהנתי מאוד משיטוט בחנויות בקניון או ברחוב, שיטוט ממושך ולא מתפשר, סורק את רוב החנויות ומסתיים רק לאחר שעתיים. היום אני כבר לא מסוגלת לעשות את זה. תתפלאו, אבל הפעם לא מדובר בעוד אחת מתופעות הלוואי של הברכיים שלי, או הזדקנות מוקדמת. מדובר דווקא בבעיה בחנויות. אמרו את זה קודם לפני(כאן) וכנראה שזה באמת לא משנה, כי רובנו נמשיך לקנות, אבל החלטתי בכל זאת לכתוב, אולי מישהו יקרא ויפנים.

הסיבות לכך שהפסקתי להנות מקניות בחנויות הן:
1. תאי ההלבשה: לרוב לא ניתן באמת לסגור את הוילון וכל גבר תועה יכול לתהות לגבי גוון החזיה שלך. אם כבר הצלחת לקבל איזו רמה של פרטיות, התאורה בדרך כלל מאוד מטעה ומחמיאה ובשילוב עם מראה מרזה את מגלה שבתא ההלבשה את בכלל ג'יזל עם רגליים שלא נגמרות שהולכות בול עם השמלה שמבליטה את הבטן השטוחה שלך. מחוץ לתא ההלבשה, המקום שבו תעבירי את רוב חייך, הדברים נראים קצת אחרת...
המסקנה: לולאה קטנה לתפיסת הוילון משני צדדיו היתה גורמת לנו למדוד בנינוחות. מראה אמינה ותאורה ריאלית יגרמו לנו להאמין בכם ולחזור.

2. המוזיקה: אני לא בת 70 ותאמינו או לא, שומעת מוזיקה בווליום גבוה מדי פעם. ממש פרועה. יחד עם זאת, כשאני מגיעה לקנות בגדים אני לא מעוניינת במוזיקת רקע של מסיבת טבע ביער, או של מועדון הדקירות הפופולרי להרגע. המסקנה: מוזיקת רקע היא לא מילה גסה, אבל צריך לדעת לבחור בווליום המדוייק ובתמהיל הנכון.

3. המוכרות: זה מתחיל בלבישת הפריטים שנמכרים בחנות עם הטיקט עליהם, ממשיך בלעיסת מסטיק או דיבור בטלפון תוך כדי פניה ללקוחות ומגיע לפעמים להתעלמות טוטאלית. מנגד יש את הזן הלוחמני, שעושה פרצופים ורוטן על כל שיטוט שלא נגמר בגיהוץ כרטיס האשראי. עוד סוג של מוכרת הוא העמלניות, הן מונעות על ידי עמלות מכל מכירה ולכן מנסות לדחוף לך כל דבר אפשרי, בין אם הוא במידתך או לא. אני מבינה שלכל אחד יש ימים ומצב רוח, אבל באותה מידה שאני לא עושה פרצופים בעבודה אם ישנתי גרוע וכואב לי משהו, גם המוכרות יכולות לאסוף את עצמן וללבוש חיוך יחד עם הטייץ שלהן בבוקר.
המסקנה: מוכרות אדיבות גורמות לנו לשלוף את כרטיס האשראי בקלות, גם אם לא הפעם, אז בפעם הבאה. עדיף לוותר על תמריצים באמצעות עמלה על מכירה, זה לא נעים לנו ולא נעים להן...

4. המידות: העובדה שיש הבדל במידות בין רשתות או חנויות שונות מעט מוזרה, אבל אפשר לחיות איתה. העובדה שבאותה הרשת אני נאלצת למדוד מידות שונות בכל פעם היא מתישה ומטופשת. למה לא ניתן לשמור על אחידות? לפני כחודשיים חיפשתי מכנסיים שחורים. הגעתי לקסטרו ומדדתי 3 דגמים שונים של מכנסיים מחוייטים. בכל דגם מידתי היתה שונה. האחד 36(ליטוף לא אמין לאגו), השני 38(סביר, אבל גם לא ממש המידה שלי) והשלישי 40(זה כבר נשמע קצת יותר הגיוני). כמובן שהתוצאה של בלבול המידות הזה היתה תהליך מדידה מתיש וחסר תועלת.
המסקנה: שמרו על קו מידות אחיד לאורך כל הקולקציה, זה יקל עלינו בבחירה וישמור על החנות מסודרת הרבה יותר.

5. המחיר: רוב הרשתות השתמשו בטריק מאוד מעצבן בחילופי עונות הקודם - בין קיץ לחורף. קולקציית הקיץ נמכרה בהנחות כבר מיוני בערך ובתחילת אוגוסט הגיעה "קולקציה חדשה" שהיתה גם היא קייצית. הרוטינה בשנים האחרונות היא להכניס קולקציות במחירים מופקעים, להתחיל בהנחות קטנות של 10%-20% לאחר כחודש וחצי, וכעבור חודשיים וחצי מכניסת הקולקציה להתחיל במבצעים קצת יותר אמיתיים. מעבר לכך, רוב הפריטים מתומחרים בצורה לא הגיונית ביחס לרמת הגימורים ואיכות הבד. אני לא מצפה מרשת למכור בגדים ברמת תפירה עילית, אבל אני כן מצפה שהמחיר יהיה בהתאם.
המסקנה: מחירים סבירים מתחילת העונה והנחות הדרגתיות בסוף עונה אמיתי(ולא חורפנים באוגוסט). תמחורים הוגנים גורמים ללקוחה לסמן את החנות כמשתלמת ולחזור אליה שוב.

6. כל ישראל חברים: מאסתי במועדוני הלקוחות שהרשתות מנסות לכפות עלינו. מלבד מועדון הלקוחות של S-Wear ואולי זה של ללין, רוב מועדוני הלקוחות של הרשתות אינם משתלמים בעליל.
המסקנה: כדאי שתיצרו קשר עם S-Wear ותלמדו מהם דבר או שניים על מועדון לקוחות ושירות בכלליות.

ששת הבעיות שמופיעות כאן הן הסיבה לכך שאת רוב הקניות שלי אני עושה באינטרנט, על הספה. את הבגדים אני מודדת בבית, עם תאורה אמיתית ואמינה ומקבלת חוות דעת ניטרלית מבן הזוג. נכון, גם לקניות ברשת יש לא מעט חסרונות, אבל ברגע שאת מכירה את מבנה גופך, מהן הגזרות שמחמיאות לך והצבעים שהולמים אותך, החסרונות מתכווצים.

עוד אציין שבטיול שלי לארה"ב לפני שנה(לא יאמן שעברה שנה) נהנתי מאוד משיטוט בחנויות שם. אני יודעת שאין כאן באמת בסיס להשוואה, בכל זאת, זה חו"ל באווירת טיול רגועה. ועדיין, החנויות שם נעימות יותר. התאים רחבים ונוחים עם מקום מסודר לכל הבגדים ולתיק, העובדות נעימות ומשתפות פעולה, והמחירים? Don't get me started. ב"אמריקה" הנחה זו הנחה :)

אני חושבת שהעובדה שהצליחו לגרום לי, בחורה ששופינג תמיד היה סוג של תרפיה בשבילה, להפסיק לשוטט בהנאה בחנויות, מצביעה על כך שיש להם בעיה שתלך ותחמיר עם הזמן. יש לא מעט בחורות כמוני שאוהבות להתחדש בפריט על בסיס שבועי או דו-שבועי, ומקבלות את המנה שלהן ברשת.


עדכון קסטרו:
אתמול בערב סופסוף מצאתי זמן לקפוץ לחנות עם השמלה. המוכרת בסניף רמת אביב היתה חביבה מאוד ואמרה שהיא תשלח את זה לבדיקה, שהתהליך אמור לקחת בין שבוע לשבועיים והתשובה תתקבל בסניף שאבחר. מצד אחד, נשמע סביר, התייחסו לפניה שלי והמוכרת היתה סבלנית מספיק בכדי לסמן עם מדבקה את האזורים הבעיתיים בשמלה. מצד שני, למה צריך להמתין שבוע-שבועיים למעבדה? השמלה אינה דהוייה וניכר עליה שהיא נראת חדשה למדי, מלבד הדפקטים שנוצרו בבד. אני חושבת שאפשר היה לפתור את זה על ידי מנהל/ת סניף ענייני/ת. אבל אי אפשר הכל בחיים, לפחות התייחסו אליי. אעדכן כשאקבל תשובה.

מתכון חורף

אתמול חזרתי הביתה מהעבודה כשהדבר היחידי שהיה לי בראש הוא כמה מתחשק לי לאכול מרק. אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שיש לנו ערבים גשומים בשנה ואחד מהם היה אתמול. אז לפני שעליתי הביתה עברתי אצל הירקן וקניתי עגבניות עסיסיות. המתכון הוא מרק עגבניות עם אורז בסמטי. כמו שבטח כבר הבנתם, אני מאוד אוהבת עגבניות. מבושלות, טריות, שרי, תמר או שוק. מלבד העובדה המשמחת שעגבניה היא בעצם האנטי אייג'ינג של הטבע, העגבניה היא מהירקות הבודדים שכמות הויטמינים בה עולה ככל שהיא מבושלת יותר. ככל שמבשלים יותר את העגבניה, כך היא משחררת יותר נוגדי חמצון(שגם עוזרים למנוע סרטן), מסתבר שהמרוקאיות ידעו דבר או שתיים כשהן הטריחו את עצמן בערבוב סיר מטבוחה במשך שעתיים, זה התחליף לקרם לחות :)

נחזור למתכון.
מצרכים
חצי כוס אורז בסמטי או מלא.
כ12 עגבניות בשלות וגדולות.
ראש שום.
מעט שמן זית.
מעט אורגנו,מלח, צ'ילי גרוס.
מעט עירית לקישוט.
כאן נמדדת העצלנות שלכם. יש גרסא לעצלנים וגרסא למשקיענים שזה ישתלם להם. הגרסא המשקיענית אומרת שצריך לקלף את העגבניות כדי לקבל מרקם אחיד למרק. הגרסא העצלנית אומרת שבבטן הכל מתערבב ועזבו אתכם מלקלף עכשיו. מה אני אומרת? זה תלוי. יש ימים שלא אטרח לקלף ויש ימים שנחה עליי מוזת הקילוף. מה שכן, אם אין לכם פוד פרוססור ואתם חותכים את העגבניות לקוביות בעצמכם, לא הייתי מדלגת על מלאכת הקילוף.
איך מקלפים עגבניות? יש כמה אג'נדות. אני דוגלת באג'נדת הX ומים חמים. חורצים X על העגבניות ומשאירים אותם במים רותחים במשך כ10 דקות. אתם כבר תראו את העגבניות מתחילות להתקלף ותבינו שהגיע תורכם לעזור להן קצת בפוש אחרון. על הדרך גם בישלתם וריככתם אותם קצת. מכאן קוצצים את העגבניות דק או אם יש לכם בלנדר, טוחנים אותן.
קוצצים את השום לקוביות קטנות. מטגנים במעט שמן זית. מוסיפים את העגבניות ומערבבים. שוב, אם יש לכם בלנדר, זו הנקודה לטחון את כל התערובת בסיר. מוסיפים כחצי כפית אורגנו, כפית מלח וחצי כפית צ'ילי גרוס(לפי הטעמים שלי...). נותנים למרק להתבשל כחצי שעה ומערבבים מדי פעם. מעבירים לגז הקטן על אש נמוכה ומוסיפים את האורז. מערבבים ומכסים את הסיר. נותנים לאורז להתבשל במרק למשך כ15 דקות. לפעמים לוקח לאורז מעט יותר זמן להיות מוכן, פשוט צריך לטעום ולראות שהתרכך.
לקישוט, עגבניות שרי מיובשות. אם מתחשק לכם לייבש עגבניות שרי, זה מאוד פשוט. זה הפתרון שלי לעגבניות ש"התעייפו" במקרר וקיבלו קמטים. חוצים את העגבניות לשניים ומניחים בתבנית כך שפנים העגבניה פונה מעלה. מפזרים מלח גס ושמן זית. מכניסים לתנור על 200 מעלות למשך כחצי שעה. יוצא משו משו!
ולסיום, אם מבטיחים צריך לקיים. אפילו שעייפים מיום עבודה ארוך וזה ניכר. תמונה שלי, מבשלת עם הסינר האופנתי שלי(בול בצבעי קיץ 2011).
בתאבון!

שידור חוזר

כל אחד מהפריטים שאני לובשת כבר הופיעו כאן בבלוג, ואפילו לא מזמן. כבר אמרתי לכם, אני בעד מיחזור. החולצה והחצאית הם קניה מאוד מוצלחת מהסייל בH&M והתגלו כמאוד שימושיים, בעיקר החולצה שתהיה טרנדית ביותר לקיץ הקרוב.

הייתי שמחה לעדכן אתכם שעשיתי משהו עם השמלה מקסטרו, אבל לצערי השבוע האחרון היה עמוס מדי בשביל להתמודד עם בד סורר. חתמנו חוזה על דירה חדשה, עם מעלית שנבנת ממש עכשיו, משופצת ומרווחת יותר, אבל לא מרוהטת בכלל. נאלצנו לרכוש ריהוט מלא לדירה וגם מוצרי חשמל למטבח. את הריהוט כמעט וסיימנו, את מוצרי החשמל עדיין לא רכשנו, אבל כמו שאפשר להבין, זמן פנוי היה מצרך נדיר השבוע. בשבועיים הקרובים יש לנו המון ריפוי בעיסוק, להרכיב 6 רהיטים שונים מאיקאה :)
המעבר המיוחל מיועד לתחילת מרץ ואני דווקא נהנת מכל ההתעסקות בעיצוב הדירה החדשה, למרות העומס. אני מקווה שנסיים את כל הארגונים בשבועות הקרובים ואז אוכל לפרסם כאן תמונות.
מה לבשתי?
חולצה מH&M בסייל, 29 ש"ח.
חצאית מH&M בסייל, 59 ש"ח.
קרדיגן מקסטרו(שדווקא שורד כמה שנים במצב טוב), 40 ש"ח.
גרביון ירוק זית של לייף, כ18 ש"ח.
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
תליון מתנה לחברות מועדון מרביד.

מעיל מזארה, 400 ש"ח.
סופ"ש נעים ונטול הברגות לכולם :)
נ.ב
מזכירה לכם להרשם כאן להגרלה אם עדיין לא עשיתן זאת!

הגרלת יומולדת!!!

קצת קשה להאמין, אבל ב15.3 הבלוג חוגג יומולדת שנתיים. מאחר והגרלות הן דרכן של בלוגים לחגוג יומולדת(סוג של שקית הפתעה), אני גאה להכריז על הגרלה בבלוג בשיתוף Madeo.
ההרשמה להגרלה תחל היום ותיסגר ב14.3 בשעה 16:00 בדיוק. ביום ההולדת לבלוג, ה15.3 אכריז על הזוכה בשרשרת היפה הזו של חברת Batucada המייצרת תכשיטים אקולוגיים (וגם בכמה פינוקים קטנים ממני,אבל כרגע הם סוד, שיהיה מפתיע):
מה עושים כדי לזכות?
חובה:
1. מצטרפים כעוקבים לבלוג במידה ועדיין לא הצטרפתם(ניתן לעקוב אחר הבלוג עם חשבון גוגל/יאהו/טוויטר בלחיצה על כפתור ה"עקוב" מצד ימין).
2. לוחצים Like על עמוד הפייסבוק של Madeo
3. לוחצים לייק על הפוסט הזה(ממש כאן בתחתית הפוסט).
4. משאירים כאן תגובה עם כתובת המייל שלכן.
לא חובה:
5. מחזיקים אצבעות בלילה שבין ה14 ל15 במרץ, עת קיום ההגרלה.

בהצלחה לכולן!

Bon Voyage

מחר בלילה אחי נוסע לחצי שנה לטיול הגדול אחרי צבא. הפסיכומטרי כבר עשוי, טפסי ההרשמה לאוניברסיטה נשלחו, הציוד לטיול נקנה ואפילו החורים בשיניים נסתמו. לכבוד המאורע, התאספנו המשפחה הקרובה לארוחת שבת אחרונה לפני הנסיעה. הרמנו כוסית, צחקנו, אכלנו טוב, כולל כמה עוגות שהבאתי מהקונדיטוריה של שמו, ונפרדנו לשלום. אז אח קטן, תהנה מהטיול הזה, לא יצא לך לעשות עוד הרבה כאלה בחיים!

שבת בבוקר נראה קצת עגמומי עם המון עננים, אבל אחרי הארוחה פתאום יצאה שמש חמימה והיה ממש כיף להשתובב עם המצלמה בחוץ, וכמו שניתן לראות, זה בדיוק מה שעשיתי :) ההפתעה בתחתית העמוד...
וכעת התייעצות.
קניתי את השמלה הזו בקסטרו לפני כחודש ולבשתי אותה בדיוק פעמיים ובכל פעם לכמה שעות. כיבסתי אותה פעם אחת, לפי הוראות הכביסה ולאחר הכביסה הראשונה נוצרו כדוריות קטנות(או בשמן היותר מוכר, בונגלכים) על הבד בכל מיני אזורים. לאחר הלבישה השניה שמתי לב שהמצב החמיר וכל אזור שבא במגע עם אזור אחר נהיה מלא בכדורים. זה ממש מעצבן, בעיקר כי בקושי לבשתי אותה. היא לא היתה מאוד יקרה, אבל ביחס למה שהיא זה גם לא ממש זול, 150 ש"ח. מצד אחד, ברור שמשהו בה לא תקין, כי זה לא אמור לקרות אחרי 2 לבישות. מצד שני, קניתי אותה יחסית מזמן ואני לא לגמרי בטוחה שהם יאמינו לי שלבשתי אותה רק פעמיים. לפנות אליהם? לוותר? לומר כפרות ולמצוא תחליף?
מה לבשתי?
שמלה מייצרת בונגלכים מקסטרו, 150 ש"ח.
גרביון סגול מאולד נייבי, כ15 ש"ח.
צעיף שהכנתי לבד, כ20 ש"ח.
נעליים שטוחות ונוחות של אירוסולס, כ180 ש"ח בארה"ב.
משקפי שמש של אירוקה.

בעוד חודש בדיוק הבלוג יחגוג שנתיים, אני מארגנת הפתעה...

לדאוג עושה קמטים...

לפני כשבועיים ביקרתי באירוע בלוגריות של קליניק להשקת שני מוצרים לעיניים. האירוע כלל איפור על ידי צוות מאפרי החברה, צילומים על ידי צלמת מקצועית והרצאה על המוצרים מפי סיסי נמיר.

האיפור היה נחמד מאוד. לא איפרו אותי כבד במיוחד, והסומק היה מאוד מוצלח, כל כך מוצלח שחיפשתי אותו אחר כך באינטרנט. אבל התמונה שקיבלתי היתה כל כך מפחידה, שאני מפחדת בעצמי להעלות אותה לבלוג, כי אולי הבחורה בתמונה תבוא ותרביץ לי. באמת, תמונה מזעזעת. כנראה שזו אני, לא ממש היתה לי כימיה עם הצלמת שהרגישה לי מעט מותשת, כי לשאר הבנות יצאו תמונות לא רעות בכלל. כנראה שגם סיסי לא היתה במיטבה, כי לעומת ההרצאה הקודמת שהיא העבירה, ההרצאה הזו היתה מעט מהוססת לגבי הסרום השני, במיוחד לאור הגילויים בפוסט של מיראל(מומלץ לקרוא!).

אז קדימה, למוצרים.
All About Eyes Serum הוא רולר סרום ג'ל המכיל מרכיבים שאמורים הלרגיע את העור. את המוצר הזה אני ניסיתי בשבוע האחרון. אני בת 25(וחצי!), טפו טפו טפו, עדיין אין לי קמט אחד, לא כל כך סובלת מנפיחות מתחת לעיניים, אבל בשבועיים האחרונים כן סבלתי מעיגולים שחורים קטנים, כי התחלתי לקום מוקדם למשרד. השתמשתי בו לאורך התקופה מעל האיפור, מתחת לאיפור, מעל קרם פנים וגם מתחת. כלומר בדקתי את כל האופציות. התחושה אכן מרעננת ומאוד נעימה על העור. בעבר יצא לי לנסות את המוצר המתחרה של גרנייר והוא השאיר את העור מעט שומני מסביב לעיניים, מה שלא ממש איפשר לשים אותו מעל איפור. את המוצר של קליניק אפשר בהחלט. האיפור לא נמרח והמראה נשאר זהה. לגבי התוצאות. בהחלט מרגישים בהבדל. הכתמים הכהים נעלמו כמעט לגמרי, אבל חשוב להדגיש שלא סבלתי מכתם כהה מדי מראש. אני מאוד נהנת להשתמש בו דווקא בשעות הערב. אם אני ממשיכה לאנשהו אחרי העבודה, למרוח את הרולר לפני היציאה גורם לי להראות כאילו הרגע התעוררתי משנת יופי ארוכה. המחיר: 170 ש"ח.
Repairwear Laser Focus הוא סרום אנטי אייג'ינג לצמצום קמטים ותיקון וסיוע במניעת נזקי קרינת UV. השם נגזר מכך שהתוצאה של הסרום אמורה להיות דומה לתוצאה של טיפול לייזר דרמטולוגי. אני לא יודעת אם יצא לכם לראות איך נראים אחרי טיפול לייזר, אבל האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש היא ראקון והבאה היא זורו. קצת אחרי העור באמת נראה יותר טוב, אבל מצד שני הוא גם חווה חוויה לא נעימה. כמובן שהסרום לא גורם לתוצאה הראשונית הזו, הוא שקוף לאחר מריחה. לפי הניסויים שנעשו על ידי החברה, התוצאה המתקבלת לאחר שימוש פעמיים ביום, למשך 12 שבועות היא של כ63% מהתוצאה המתקבלת על ידי לייזר.

את המוצר הזה כמובן שלא אני אנסה, הוא לא נועד לי ולא מתאים לגיל שלי. הוא נועד לטיפול בנשים שכבר הופיעו אצלן קמטים ומעוניינות לצמצמם. את המוצר העברתי לאמא שלי לניסיון. מאחר ואמא שלי לא כל כך ממושמעת(אמא, את עושה פה בושות!). את הסרום היא קיבלה לפני שבוע וחצי ובתקופה הזו היא הצליחה למרוח אותו שלוש פעמים שלמות(בושות, כבר אמרתי?). המגע של הסרום אכן נעים, אבל כמובן שממריחה "קפדנית" שכזו לא יתקבלו תוצאות.

מקור התמונות: 1, 2.

התחלות

כמו שכבר סיפרתי לכם לפני כמה פוסטים, התחלתי עבודה חדשה לפני שבועיים. דווקא זה די נחמד להתחיל במקום חדש. יש את כל עניין הביישנות הראשונית, אבל היא תמיד עוברת לי מאוד מהר ואני עוברת להנאה מלהכיר אנשים חדשים ולהתנסות בנושאים שלא עבדתי איתם בעבר. זה אחד היתרונות הגדולים בעיני בעבודה שלי. גם אם יש לך עשר שנים ניסיון, כשתחליף מקום עבודה, תוכל למצוא עשרות מקומות שמשתמשים בניסיון שלך, אבל עושים איתו משהו שונה לגמרי.

די נהנתי מהשבועיים הראשונים שלי ברמת החייל. הפעם הקודמת שעבדתי במתחם היתה לפני כ4 שנים, אז עוד הייתי סטודנטית טריה וקטנטנה. היום אני יותר מקפידה על התזונה שלי, כי קל מאוד להתדרדר במידות במסעדות של רמת החייל. לרוב אני יוצאת לאכול בליב, מסעדה עם אוכל בריא שמוכיחה שאוכל בריא לאו דווקא אומר צמחוני. הם פשוט משתמשים בירקות טריים, בבשר איכותי ולא שומני ולא מוסיפים יותר מדי שמן או זבל למנות. באורח פלא, כנראה בגלל שכל כך הקפדתי, אפילו השלתי קילו אחד שלם ממשקלי. אם אני אצליח לעמוד בזה, ועל הדרך גם לרדת איזה 2-3 ק"ג שנשארו איתי עוד מהלימודים, יהיה מדובר בשיא חדש. תבינו, כבר יצא לי לראות אנשים משמינים בקצב שיא ברמת החייל. מתחילים את העבודה רזים וחטובים ומסיימים דובוני היי-טק עבי כרס :)
חזרה למשרד. כבר קיטרתי לכם בעבר על כמה אפרורי הלבוש הרגיל במשרד היי טק ממוצע. ובכן, רמת החייל לא שונה, גם כאן לא תראו הברקות. החלטתי "לפתוח" את המשרד לעולם הלבוש שלי בצורה הדרגתית. את יום העבודה הראשון פתחתי בג'ינס וחולצה ארוכה חמודה עם כיס בצד. לאט לאט עברתי לחצאיות, עד שביום רביעי השבוע שחררתי כל רסן והגעתי למשרד באאוטפיט שמופיע כאן. ידעתי שאמשיך מהעבודה ישירות לפרזנטציה של "כיסים" ולכן התלבשתי בהתאם... את התמונות צילמה תמר המקסימה מהבלוג Lookin Fab.
מה לבשתי?
שמלה מהעין השלישית לפני הרבה מאוד שנים.
גרביון של קדס, 25 ש"ח בדוכנים באוניברסיטת ת"א.
ווסט מחנות ברחובות, 60 ש"ח.
נעליים מחנות בקינג ג'ורג', 75 ש"ח.
צעיף סאטן מדידי בטאגור, 120 ש"ח.
ונסיים בשלט משעשע ביותר ביציאה מחניה של דירה שהלכנו לראות השבוע: