תצוגת אופנת חורף של קום איל פו

כבר כמה שבועות שאני חשה שעמומון אופנתי ברשתות בארץ. קסטרו כבר חודשים לא מרגשים אותי. לרנואר אני לא נכנסת בגלל המחירים שלא תואמים את האיכות. בגולף יש איזה עניין קטן, אבל לא כזה שגורם לי לגרור את עצמי לתא ההלבשה. אפילו הספרדיות שתמיד היו שם בשבילי, זארה-פולאנדבר-ברשקה-מנגו, לא הצליחו להפיג את השממה. בהתחלה חשבתי שזו רק אני, אבל אחרי כמה מפגשי שופינג, פעם עם אמא ופעם עם חברות, הבנתי שזו לא אני, אלה הם! הם פישלו.

איך כל ההקדמה הזו קשורה לתצוגה של קום איל פו - הסיבה לשמה התכנסנו כאן היום?
רציתי שתבינו את הלך הרוח ששלט בראשי ביד רמה עת הגעתי לתצוגה. כשרק הגיעה ההזמנה חשבתי לעצמי בראש "מה לי ולהם? אני בכלל לא קהל היעד, אין שם פריטים שמדברים אליי". אוי כמה שטעיתי. הם מדברים אליי יותר מדי. הם מדברים איתי כל כך טוב, שאני חוששת מביקור בחנות שמא אתפתה ואשאר בלי כסף לשכירות לשנה הקרובה. טוב, יכול להיות שהיתה פה הגזמה. אני כן מסוגלת להפגין שליטה עצמית. תנו לי דקה לאסוף את עצמי ואסביר למה פתאום מצאתי שפה משותפת.
המעצבת עשתה הפעם עבודה מצויינת בהטמעת הטרנדים החמים לעונה בצורה שהיא אינה טרנדית בעליל. כל הפריטים מדיפים ניחוח קלאסי, אבל עדכני. הגזרות מלטפות את הגוף הנשי(ולא רק את זה של הדוגמניות הגבעוליות, אלא גם של נשים-נשים). את עיני צדו מספר חולצות בעלות דיטיילינג מקסימים של קיפולי בד קטנים או ריצ'רץ' שקופל בצורה ייחודית. חצאיות שמזכירות מעט את קולקציית החורף של לואי ויטון, עם הדפסי פרחים צפופים, נפילה עשירה של הבד ומותן צמודה בשחור. והג'קטים, אני לא כל כך יודעת איך לתאר אותם מבלי להמעיט בערכם, אולי חברו הטוב של כל אישה? מחמם ומחמיא כשצריך.
אני חושבת שהחברה בחרה בכיוון צעיר יותר ופחות כבד ומונוכרומטי מבעבר, וטוב שכך. המחירים גבוהים. אמנם התמורה מובטחת, אבל אני לא בטוחה שהבחורה הממוצעת תרשה לעצמה להוציא סכומים שכאלה על פרטי לבוש. אם תשאלו אותי, במידה ותכננתן על איזה מעיל קצר או ג'קט חורפי באחת מהרשתות, כדאי לכן לעבור בקום איל פו, יכול להיות שבתמורה לתוספת של 300 ש"ח תקבלו פריט שילווה אתכן עוד כמה (עשרות) שנים טובות, כמו חבר טוב. וחברות לא מודדים בכסף :)
אציע לכן בכל מקרה לפקוד את הרשת במהלך סוף העונה, המחירים יהיו נגישים יותר לקהל הרחב, מה שיקל על התחדשות בפריט מפנק.

אני אולי נשמעת קצת משתפכת, אבל מזמן לא רוגשתי כל כך על ידי קולקציה(זו הנקודה לחזור לפיסקה שפתחה את הפוסט), או כמו שהחבר אומר "היה אפקט וואו".

ממליצה לכולכן לבקר אצל מיכל רונאל ולהאזין לפלייליסט המצויין שהרכיבה לתצוגה. המוזיקה התחברה לבגדים בצורה מדוייקת ועל כך אוריד את הכובע בפני מיס רונאל החביבה.
מה לבשתי?
מכנסי פשתן של אמא מהוניגמן(גיהצתי אותן במשך 15 דקות לפני שיצאתי מהבית, נכנסתי לרכב והגעתי במראה "פרה לעסה אותי ושרדתי". פשתן, אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו).
גופיית ספגטי ממקום כלשהו.
עליונית קרושה שנחרשת לאחרונה, חנות בקינג ג'ורג', 30 ש"ח.
סנדלים של סטיב מאדן.
שרשרת מדיווה, צמיד משוק הכרמל.
משקפי שמש של אירוקה.
תיק Marc by Marc Jacobs.
מניפה שהושאלה לצורכי הצילומים מתמר.
תודה לנעלולה, הצלמת המהוללת! תמונות מהתצוגה על ידי גדי דגון.

זהו, כבר סופשבוע. מוכנות?