עוד שבוע עבר

זה כבר מתחיל להיות מוגזם, אני אפילו לא זוכרת מה תכננתי לעשות בשבוע וכבר הוא עבר. אני גם לא זוכרת איך העברתי את כל הימים האלה. גם לכם יוצא להרגיש ככה?

בשישי בערב לקחנו קצת הפסקה מהעבודה(שחזרה להעמיס לאחר הפוגה הכרחית) ונפגשנו עם פרי ומור. יצאנו לצינה, עוד פאב בדיזינגוף, באזור שהפך לפופולרי מחדש בחודשים האחרונים. ואל תבקשו ממני לנסות להסביר איפה זה הדיזי, האילקה או הצינה, כולם נראים לי אותו הדבר ואני מגלה איפה התיישבתי לפי השם על התפריט. מה שכן, כולם נעימים באותה מידה וגם נראים די דומה. כנראה שאת שלושת המקומות האלה "עושים" האנשים. אחרת אין הסבר להצלחה הכבירה. האמת, לפי איך שזה נראה, גם אם יפתח להם אח רביעי יהיה מי שימלא אותו.
את התמונות האלה צילמנו אצלנו בסלון, לפני היציאה. מסתבר שיש לי לא מעט פריטים אדומים בחיים- הלפטופ, הכיסוי של "אני טלפון", הכיסוי של הלפטופ. פסים וג'ינס הולכים עם אדום, אז חוץ מהנגיעות באדום באאוטפיט שילבנו גם נגיעות של אדום ברקע (החבר טען שהכל מסודר מדי ובלגן את כל העיתונים על הספה). בתמונה גם תוכלו לראות את הספר האחרון של אתגר קרת,"פתאום דפיקה בדלת". שני אנשים שונים בחיי חשבו שאני רוצה את הספר הזה(וצדקו) ולכן קנו לי אותו במתנה ליומולדת(כמובן שעותק אחד מצא את דרכו חזרה אל המדף). התחלתי וסיימתי אותו בחופשה ברודוס והוא היה מצויין ומדוייק. קרת מצליח להעביר אווירה מאוד ישראלית בספר, את הטוב ואת הרע כאן. ואולי גם את מה שהיה ומה שהיה רוצה שיהיה. אני ממליצה על הספר בחום(אני ושאר העולם...).
מה לבשתי?
ג'ינס של ליוויס שנקנה בארה"ב תמורת 30$.
גופיה של S-Wear שהזמנתי בסייל מהאתר תמורת 43 ש"ח.
נעליים של סטיב מאדן.
ארנק של עמנואל.
שרשרת סוורובסקי מתנה ליומולדת מהחבר.
עגילים מאטסי תמורת 10 ש"ח.
גם השבוע הזה יטוס, נכון?