ביקור אצל הדוקטורס

קינוח דובדבנים מוצלח במיוחד מבית אבא שלי, מוגש בסרוויס עם כוסית רום ויטג'ית למדי

לשם שינוי, הפעם מדובר בביקור חברותי ולא מקצועי לענייני ברכיים למיניהם. הדוקטורס הם זוג רופאים חברים וגם שכנים של ההורים שלי. שכנים מאוד קרובים, שני בתים ליד. לכן, כשיצאנו לארוחת הצהריים הזו, שבכלל הוגדרה כבראנץ' אבל הכילה כמויות נכבדות של יין וסטייקים למנה עיקרית, נזכרתי בפרק האחרון בסדרה עקרות בית נואשות. בפרק האחרון לעונה חגגו בויסטריה ליין את החזרה של אחת הבנות למגורים ברחוב. במסגרת החגיגה כל מנה בארוחה הוגשה בבית אחר והאורחים נדדו מבית לבית עם כל מנה שהוגשה. אז נכון, במקרה שלנו לא היתה נדידה בין הבתים, אלא התרכזנו בבית אחד, אבל אוכל נדד ועוד איך.

היה זה בשבת רגוע במיוחד, שבו נשארנו לישון את ליל שישי אצל ההורים שלי לאחר הרבה זמן שלא נשארנו. כביכול זה מטופש, למה בכלל להישאר לישון ברחובות כשהבית נמצא במרחק של קצת פחות מחצי שעה נסיעה? אבל יש התפנקות מסויימת בלינה אצל ההורים, ההתעוררות בבוקר ולקבל מיץ סחוט טרי או את העוגה האהובה עליך טריה מהתנור.

נחזור לארוחה... הארוחות בבית הדוקטורס תמיד נמשכות לאורך כמה שעות, בניחותא, ברוגע, עם המון סיפורים, אנקדוטות וצחוק רם. בית המשפחה מייצג באופן מדוייק את אופי בעלי הבית, צבעוני, דינמי, משתנה והרבה כתום(הצבע האהוב על בעלת הבית שלמרות החיבה לחידושים, נשארת נאמנה לכתום הלוהט). הבית מלא בפרטים קטנים ומיוחדים שהופכים אותו לקצת אחר, אישי יותר, שונה. קשה היה להתאפק ולא לצלם, התמונות עם מעט פירוט כאן.

תיקי, דייר ותיק.
מכונת כתיבה בליטאית
סוג של דיוקן של בעלת הבית.
צילום של חבר של בני הזוג שהוגדל והודפס
קיר המטבח עם תמונות הומאז' למרלין מונרו וצ'רלי צ'פלין.
פינות קטנות של פיצ'פקס במטבח
ה-שנדליר בסלון
ולסיום, בעלת הבית היפה והחייכנית, מאחלת לכולנו להיות מטופלים על ידי רופאים כמוהם :)