31.10.2012

המלך הוא עירום?

במהלך השבועיים האחרונים התחשק לי להתחדש בשמלה. שתי חתונות נוספו ללו"ז ואני רציתי לחדש. חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה להתחדש בשמלה של מעצב ישראלי כלשהו. אז חשבתי. בסוף זה נגמר בשמלה מהסייל בטופשופ. אבל נחזור להתחלה.

שוטטתי בקניון רמת אביב, שלא מכיל היצע רחב כל כך של בגדי מעצבים, אבל אפשר למצוא שם את רזילי שנחשבת חנות שמחזיקה מעצבים איכותיים ויצירתיים. לאחר שיטוט בחנות הגדולה לא מצאתי פריט אחד שמצא חן בעיני, מעט מאוד שמלות, רובן סגורות עד הצוואר ולא מחמיאות לי. היתה שמלת משי קצרה בגזרת חולצה פשוטה שנפסלה בעקבות המחיר - 1400 ש"ח. הצצתי גם בסאקס כי זכרתי שראיתי שם שמלות משי בקיץ, אבל לכבוד החורף(שלא באמת כאן) כל השמלות פינו את מקומן לקרדיגנים רכים.

באחת מהפסקות הצהריים בשבוע שעבר החלטתי לקפוץ לחנות קלקשוז ברמת החייל, ממש ליד המשרד. זכרתי שבעבר ראיתי שם דברים נחמדים והמחירים לא חצו את רף ה1000. אז זכרתי. המוכרת היתה מעצבנת מהזן הנדבק והמתנשא. את לא מכירה את הגוף שלך, אני מכירה אותו. את לא יודעת מה מחמיא לך, אני אגיד לך מה מחמיא. ועוד ועוד. אני לא יודעת אפילו למה טרחתי למדוד אחרי היחס המעצבן הזה, אבל נכנסתי לתא ההלבשה עם שתי שמלות שבחרתי בעצמי(עם הטעם הנורא שלי וחוסר היכולת להתאים בגדים שמחמיאים לי). היתה שם שמלת חולצה מכופתרת של אווה מנדלבאום שנראתה סינתטית לגמרי, אבל כזו עם פוטנציאל. שאלתי את המוכרת ממה עשויה השמלה, היא אמרה שמבד טבעי כלשהו, אבל אפשר לבדוק אחר כך בתווית. מדדתי אותה. על התווית היה כתוב פוליאסטר! פוליאסטר!! פוליאסטר!!! ותג המחיר? 550 ש"ח. בנוסף מדדתי שמלה אחרת עם תג מחיר של 500 ש"ח, שגם היא הרגישה סינתטית אבל המוכרת טענה שמדובר במשי, אז היא טענה...

יצאתי מהתא כעוסה. לא הצלחתי לשמור בבטן. היא כמובן התנפלה עליי מיד ושאלה "אבל למה את לא יוצאת להראות לי איך זה יושב?!" עניתי ש550 ש"ח על שמלה מפוליאסטר עם חוטים שיוצאים מהתפרים זה מוגזם בעיני ושאני סיימתי כאן. התשובה של האינטיליגנטית היתה "מתוקה, אנחנו במיתון, הכל הולך להיות סינתטי העונה הזו". אם כך, אני אשאר עם מה שכבר קיים בארון שלי, תודה.

עם כל הכבוד לקושי שיש למעצבים ישראלים לשרוד בתעשיה בארץ, זה לא הופך את זה ללגיטימי להשתמש בבדים נחותים ועדיין לשמור על תמחור גבוה. לאחר שיטוט השבוע באתרים של מעצבים שונים, זה אולי לא פופולרי להגיד את זה, אבל אני מבינה למה הם במשבר. אף אחד לא מחדש, לא מקפיד על איכות התפירה, לא מקפיד על איכות הבד. למה שאבחר בפריטים שלהם שדומים מאוד לקולקציה של זארה? מצד שני, אני נזכרת ברוס אובטה. מותג שאני מחזיקה ארבעה פריטים שלו בארון(חבל שלא הספקתי יותר), מותג שהקפיד מאוד על איכות התפירה והבדים, רמת גימור גבוהה וחדשנות, אבל לא שרד.

בסופ"ש הקרוב מתקיים יריד דרס קוד. בהתחלה חשבתי ללכת ואז החלטתי שאין טעם. הרי הכל יהיה אפור או שחור, כי זה מה שנתפס בעיני המעצבים בארץ כחורף ושום דבר לא באמת יחדש או ירגש.

מה דעתכן על שוק המעצבים בארץ? האם גם אתן מרגישות שהמלך קצת עירום ודרוש ניעור?



9 תגובות:

marjorie morningstar אמר/ה...

מזדהה עם התחושה בהחלט.

כמה המלצות על מעצבות שבכל זאת עושות דברים שמוצאים חן בעיני - סיוון רג'ואן, האני בי של ענבל מימרן ומורן גינוסר. בשתיים הראשונות נתקלתי בבוטיק המעצבים בסנטר, ומאוד אהבתי את השמלות שלהן. עם שמלה של רג'ואן הלכתי לחתונה של חברים והיא זכתה להמון מחמאות.

גינוסר עושה בעיקר בגדי קז'ואל, תחת השם "ספאנק", אבל לכבוד יומולדתי פינקתי את עצמי בשמלה סופר מחמיאה שלה בעלות של 230 ש"ח, אם אני זוכרת נכון. והיא מייצרת בעיקר מכותנה.

Sharona R - שרונה ראובני אמר/ה...

את צודקת בהחלט. המחירים בשמים, התפירה והבדים מתחת לרצפה. אמנם יש כאלה ששומרים על איכות מצוינת (אלמביקה למשל, אבל גם שם המחירים גבוהים, או שרה בראון אבל הבגדים שלה לא ממש מתאימים לאירועים אם אני זוכרת נכון).

נהיה קשה יותר ויותר למצוא בגד מיוחד עם איזו אמירה וגזירה משובחת ובד נעים ונושם ומחיר הגיוני ביחס לאיכותו. מה גם שיש אינפלציה של מעצבים בשנקל שלא באמת יודעים מה הם עושים אבל יודעים גם יודעים לעשות רעש בתקשורת כדי לקבל צומי. לפני עשר שנים היה הרבה יותר טוב, אני חושבת.

לובה אמר/ה...

חשבתי שכל הייחודיות של אווה מנדלבאום אמורה להיות בבדים טבעיים, אז לא ממש הבנתי מה הקטע אם כך. אין בעיה לשלם סכומי כסף גדולים יותר עבור איכות, אבל קודם כל תספקו איכות.

לירון שבס אמר/ה...

מסכימה לגמרי, בכלל עיצוב "ישראלי" כ"כ קל לזהות, פשוט כי הור בד"כ משעמם. שלא נתחיל לדבר על הנעליים בעיצוב ישראלי, כולן נראות לי אותו דבר. איפה מעוף? אני לא יודעת אם זה בגלל הלקוחה הישראלית השמרנית או בגלל המעצב...

קרן אמר/ה...

מרג'ורי, מודה שמעולם לא ביקרתי בבוטיק המעצבים בסנטר, משום מה תמיד נראה לי כמו מלכודת לאנשים שגרים מחוץ לתל אביב. אולי הגיע הזמן לנסות. תודה על הטיפ!

שרונה, באלמביקה שמלה פשוטה שאני מגדירה כיומיומית עולה 1000 ש"ח. התמחור שלהם מופרז בעיני.
לפני עשר שנים לא קניתי בגדי מעצבים, אבל אני מסכימה שבכמה שנים האחרונות חלה הדרדרות ברמה.

לובה, גם אני מאוד הופתעתי, מה שגרם לי לקרוא את התווית שוב, גם של שם המותג וגם של הרכב הבד. כנראה שהקולקציה שהם בוחרים להבליט היא הקולקציה האיכותית יותר. ובצדק.

לירון, אני חושבת ששמרנות של הלקוחות היתה נכונה לשנים עברו, היום יש כאן קהל שצורך אופנה ומעוניין בעיצובים שמציעים מעבר לסטנדרט. יכול להיות שהמעצבים פשוט לא השכילו להתקדם יחד עם הלקוחות שלהם

אנונימי אמר/ה...

אני בעד יד שניה המציאות שאפשר לחפש בשיטוט בחנויות כאלה כמו ניחוח אשה באבן גבירול בת"א גם הרבה הרבה יותר זול ואיכותי וגם את לא נראית כמו העדר.

אנונימי אמר/ה...

נ.ב גם אצל מורן גנוסר באמת אפשר למצוא דברים טובים במחיר שפוי.

אלכס אמר/ה...

גם אני תמיד מתאכזבת ממעצבים. רוב הדברים די בנאליים ומתומחרים בצורה ממש מוגזמת, הייתי זורמת עם המחיר אם לפחות הייתה איכות כדי לגבות אותו - אבל אין. שמלות פוליאסטר, וסמרטוטים אפורים אני יכולה לקנות ב-H&M הקרוב לביתי בפחות מ-100 ש"ח.

קרן אמר/ה...

אנונימית, מודה ומתוודה שקצת קשה לי עם יד שניה, במיוחד כי יש לא מעט ג'אנק בחלק מהחנויות האלה. אבל אני בהחלט מקבלת יד שניה מסבתא שלי :)

אלכס, בדיוק. הטענה של המעצבים היא שבדים איכותיים עולים יותר ממה שקהל היעד שלהם יוכל להרשות לעצמו, לדעתי זה סתם תירוץ כדי להגדיל את הרווח.