7.7.2014

Happy 4th

בשישי האחרון ארה"ב חגגה יומולדת ואנחנו איתה. החגיגות כאן שונות בהרבה מהחגיגות בישראל וכוללות בעיקר סיילים, ברביקיו וזיקוקים. סן פרנסיסקו לא הרגישה לי חגיגית במיוחד לרגל המאורע. מאחר ובכל מקרה העיר מלאה בדגלי ארה"ב ולא נערכה איזו תהלוכה מיוחדת, הכל הרגיש כמו סופ"ש רגיל מלבד העובדה שלראשונה נתקלנו במקומות סגורים במהלך היום. את היום העברנו בשיטוט רגלי בשכונה ובראנץ' אמריקאי מאוד בבית הקפה השכונתי(סטייק אנד אגז ומיץ תפוזים), קצת שופינג אונליין, שנ"צ ונסיעה לפרברים לברביקיו עם חברים מהעבודה של עומר. נורמליות. רוגע. שקט. דקלים. אסקפיזם.
ואז פותחים פייסבוק והמחשבות צפות. הכל כל כך קיצוני, גזעני, נפיץ. עצוב. מדובר במקרה קלאסי של "דברים שרואים משם"? מכאן הכל נראה חמור יותר? משיחות עם חברים בארץ הבנתי שלא. אני תוהה אם החיבור למה שקורה בישראל דוהה ככל שהשהות כאן מתארכת, או שתמיד נשארים עם התחושות האלה. אני מניחה שכל עוד יש משפחה וחברים בארץ, תמיד ממשיכים לקרוא, לדאוג ולהתעניין, אבל לפחות כאן קל להתעלם מכל זה כשצריך הפסקה מכל הרוע האנושי הזה, של שני הצדדים. בעודי כותבת את הפוסט, אמא שלי מספרת שנשמעו אזעקות ופיצוצים ברחובות. ואני בדיוק מתלבטת אם ללכת לבריכה אחרי שסיימתי לאכול יוגורט עם אוכמניות טריות או לצאת להסתובב קצת במרכז העיר. שגרה.
חזרה לאסקפיזם. אני מרגישה שלא הסברתי מספיק את המוזרות של מזג האוויר כאן. אני זוכרת שבמשך שנים הייתי רואה תמונות בבלוגי אופנה קליפורניים ולא מבינה איך בדיוק מראה ה"חולצה ארוכה+מכנסיים קצרים" עובד. הרי אם חם מספיק למכנסיים קצרים, אז חם מדי לחולצה ארוכה ולהיפך, אם קר מספיק לשרוול ארוך, קר מדי למכנסיים קצרים. אז זהו, שעכשיו אני כאן ואני מתחילה להבין. מזג האוויר כאן משתנה בטווח של כמה בלוקים. יש אזורים שבהם יש רוח, אז יותר קריר(5 מעלות פחות) ויש אזורים בהם האוויר עומד וחם. לבוש ה"לא לפה לא לשם" הזה התברר כפתרון מצויין. וכך יוצא שאימצתי את המראה בחום. לצערי בינתיים החצאיות המתנפנפות שלי נשארות בארון, כי לא מתחשק לי שכולם ידעו מה צבע התחתונים שבחרתי ללבוש היום, ולהיאבק ברוח שמתעקשת שזו אינפורמציה ששייכת לכלל, פשוט מתיש מדי. חצאיות הפליסה יאלצו לנוח בארון עד שאחשוב על פתרון (ראיתי כאלה שלובשות טייץ קצר עם סיומת תחרה, אבל זה לא יקרה).
מה לבשתי?
חולצה מH&M, כ40 ש"ח.
מכנסיים מאאוטלט של גאפ,  כ25 ש"ח.
ג'קט ג'ינס מזארה מימי התיכון.
נעליים של אירוסולס, כ200 ש"ח.
תיק של מדוזה, 370 ש"ח.
עד כאן אסקפיזם להיום. תשמרו על עצמכם, במרחב הוירטואלי והמציאותי, לעיתים מדי.

2 comments:

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אני לא רוצה לדבר על המצב בארץ כי באמת, אני פשוט לא מסוגלת, אז אדבר על המצב אצלך - גם לי יצא להיות (לפני שמונה שנים כבר.. הזקנה) העצמאות בארה"ב, אבל הן דווקא הן הרגישו לי מאוד לא יומיומיות וכן חגיגיות. אולי כי הדרכתי באותם ימים במחנה קיץ אמריקאי ולקראת 4 ביולי כולם התלבשו שם בצבעי הלאום. גם החגיגות בדאון-טאון היו די רציניות ובהחלט הייתה אווירה "festive" שכזאת. מה שכן, יכול להיות שהבדלי המיקום משחקים תפקיד כאן - אני מניחה שסן פרנסיסקו הרבה יותר קולית מהמידווסט (שם אני הייתי).

קרן אמר/ה...

את לא זקנה! אם את זקנה, זה אומר שאני קשישה
גם אני הנחתי שהסיבה שהחגיגות כאן מתונות היא כי זה לא מתחבר לאווירה הסופר היפסטרית של המקום וזה ממש לא קול לחגוג את יום העצמאות