Bye Bye Buddy

כבר שבועיים שלא כתבתי למרות שהיה לי על מה לכתוב. חגגנו יום נישואין וארחנו כאן חברים ומשפחה, אבל כששומעים על הרוגים בארץ, לא ממש מתחשק לכתוב. ובטח שלא על דברים יומיומיים ושגרתיים כל כך. שגרה שבארץ לא ממש זכו לה. אני מקווה שהחלק הזה של הקיץ מאחורינו, ובאמת שתכננתי לכתוב פוסט נחמד עם תמונות של מה לבשתי ועוד כל מיני מלמולים, אבל אתמול אמא שלי ואחי נאלצו להרדים את באדי, הכלבה שלנו. נכון שהעיתוי קצת דפוק, לכתוב כאן על כלבה שמתה בגיל 14 לפני שהספיקה לסבול יותר מדי(בתקווה), אבל בשבילנו היא בת משפחה, ואני חושבת שמגיע לה פוסט לזכרה בפינה הקטנה שלי בעולם האינטרנטי.

באדי - 2001-2014

באדי הגיעה אלינו לגמרי במקרה. באותה תקופה גרנו בבית פרטי עם שכנים קצת מפוקפקים מעבר לגדר. זו היתה שבת שמשית בחורף ישראלי טיפוסי וכל המשפחה יצאה בבוקר לחצר. שמענו יללות חלושות וראינו יצור קטנטן ומתוק, קצת יותר גדול מכדור טניס, יושב ובוכה בחצר של השכנים. עשינו סימנים של "בואי" והיא החליטה להתקרב ולעבור אלינו. השכנה יצאה וצעקה "רוצים? קחו!". אנחנו עשינו פרצופי "בבקשה! בבקשה! בבקשה!" הכי חמודים שיכולנו(למרות שלבאדי כבר אז היה את פרצוף ה"בבקשה" המוצלח ביותר). אחרי שיחה קצרה בין ההורים שלי, ושיחה עם אור שבאדי היא הכלבה שלו ולי יש את פינצ'י(שהורדמה לפני שלוש שנים...) ושהוא יהיה אחראי עליה, הוחלט. שמה בישראל - באדי. למה שם כל כך גדול לכלבה כל כך קטנה? אחי תמיד רצה כלב גדול, טען שפינצ'י חמודה והכל, אבל הוא רוצה כלב אמיתי ולא צעצוע. כשבאדי עברה לצד שלנו של הגדר, אמא שלי מכרה לאור איזה סיפור על זה שהיא תגדל להיות כלבה גדולה, "תראה איזה כפות רגליים שמנמנות יש לה, אלה כפות רגליים של כלב גדול!". הוא השתכנע. הגנים של באדי קצת פחות...

כפי שניתן לראות, באדי צמחה בעיקר לאורך ולא ממש לגובה. כפות הרגליים שלה נשארו שמנמנות וחמודות, אבל לא ממש צמחו מעבר לשלושה סנטימטרים נוספים לגובה. אני זוכרת שבלילה הראשון שמו אותה בארגז קרטון עם מגבת ליד המיטה של אחי. אחרי שכל הלילה היא ייללה, היא זכתה להצטרף אליו למיטה ומאז זה היה הסדר השינה שלה.

היחסים בין באדי ופינצ'י תמיד היו מאוד משעשעים. בהתחלה דווקא פינצ'י היתה "עושה שרירים" ומראה לבאדי מי פה הכלב הותיק בבית, לא נותנת לה לעלות על הספה וכאלה, אבל עם הזמן ככל שבאדי התבגרה, זה הלך והתערער. בלא מעט מהפעמים זה היה נראה שפינצ'י נותנת לבאדי מבט של "מאיפה הבאתם לי את המטומטמת הזו". לבאדי היתה תכונה משעשעת בתור גורה, היא אהבה לנשוך את פינצ'י נשיכות של משחק בצוואר. כששיניי החלב שלה התחילו לגדול, קטנות אבל חדות, היא היתה נתפסת בטעות בקולר של פינצ'י ולא היתה מצליחה להשתחרר. ואז פינצ'י ברוב חוכמתה היתה מגיעה אלינו עם באדי מחוברת לצוואר, "הנה, שחררו את העילגת הזו ממני".

לבאדי היתה חרדת נטישה קשה, כנראה בגלל שהפרידו אותה מאמא שלה מוקדם מדי(להערכתי היא היתה בת כשלושה שבועות כשהגיעה אלינו). בכל פעם שהכלבה היתה רואה מזוודות, היא היתה מתחילה לרוץ במעגלים ולצווח בהיסטריה. אם משאירים אותה לבד בבית לחצי שעה, כשחוזרים היא רוקדת ומקפצת סביבך בליווי פסקול של בכי ויללות אושר למשך 10 דקות לפחות, אם תעיז שלא ללטף אותה, תקבל יללת נביחה נעלבת. חרדת הנטישה הזו החמירה משמעותית לאחר שהרדמנו את פינצ'י. לראשונה בחייה, היא נשארה באמת לבד, בלי אף כלב או אדם אחר. בהתחלה לא הבנו למה היא כל הזמן צרודה. במפגש מקרי עם אחד השכנים הסתבר שהיא פשוט בוכה בקולי קולות בכל פעם שהיא נשארת לבד. תמיד היא היתה התינוקת של הבית וכל חייה נראתה(וגם התנהגה) כמו גורה.

היא היתה כלבה מאוד מצחיקה. היה בה מין שילוב מוזר של טמטום וחרדה(מעגלות ילדים, עם או בלי ילדים בתוכן, למשל) שגרם לה להראות ספק מודאגת ספק חלולה אבל לרוב בעיקר שמחה בלי שום סיבה גלויה. אלא אם מישהו חותך כרוב. היא ידעה לזהות את הרעש שעושה כרוב כשהוא יוצא מהמקרר(מסתבר שיש לזה צליל מיוחד) ולהגיע בריצה למטבח מהקומה השניה. כלום לא היה משמח את הכלבה הזו כמו לזלול כרוב.

בגרסא המודאגת

זהו, עכשיו בית ההורים שלי ריק מכלבים, שגדלנו איתם והיו לחלק מהמשפחה. והוא גם ריק מאבא שלי. והריקנות הזו בטוח תהיה מוזרה וקשה. השנה האחרונה הבהירה לנו שככה זה עובד, כלבים ואנשים לא חיים לנצח. אבל לפחות הם משאירים אותנו עם סיפורים נחמדים וזיכרונות מתוקים. עכשיו הם כולם יחד, מנשנשים גזר בשלווה (אבא שלי נהג לנשנש גזר להנאתו במהלך היום, ומכיוון שעבד מהבית, היה חולק עם באדי ופינצ'י כמה ביסים מכל סיבוב).

ונסיים באוסף הפוזות השונות של באדי, כי היא היתה שמחה להצחיק את כולם.

 פוזת "גם נעלי בית זו אופציה נוחה להתכרבלות"

 פוזת "צפרדע", פופלרית גם בימי הקיץ לקירור הבטן

 פוזת "את רואה? יש מקום גם בשבילי"

 פוזת "מה את מפריעה? זה הפוך שלי"

 פוזת "אני יודעת שיש לך שם משהו טעים אבל את תבואי אליי, אני לא זזה"

 פוזת "הרהור על החיים"

 פוזת "עיזה"

"עיזה פזיזה"

פוזת "קולטת שידורי לווין"

פוזת "סוגרת מעגל"

 פוזת "אני אהיה חמודה ואת תתני לי משהו"

גם בחצי עמידה תוך קשקוש בזנב

זה עובד גם ברכב

ולפעמים מספיק רק מבט 

 פוזת "משעמם לי! יחס!"

 פוזת "אני רק אדחוף את הפרצוף שלי ואת כבר תפנקי אותי"

 פוזת "מצאתי פה משהו טוב!"

 פוזת "מי בא??"

ביי באדי מאמי, מקווה שעברת לעולם שכולו כרוב.