China!

לפני כשבוע חזרתי מ12 ימים בשנגחאי, סין. זה היה מאתגר, מטונף לפרקים, מתיש, טעים, פוקח עיניים וארוך. המון מילות תואר שלאו דווקא מתחברות יחדיו. לפני הנסיעה לא יכולתי להפסיק לדמיין את הסרטון הזה. טוב, גם במהלכה...

The view from The Bund

כנראה שהחוויה הסינית שלי היא לא בדיוק אמיתית ואותנטית. טסתי מטעם העבודה, מה שאומר שטסתי במחלקת עסקים, ישנתי במלון חמישה כוכבים באזור הטוב של העיר, נסענו בקבוצה של 12 איש כששניים מתוכם היו דוברי מנדרין וליווה אותנו נהג צמוד לכל התקופה.

הנוף מחדר המלון שלי בקומה ב30.

מגדל הפנינה האוריינטלי (ככה הם קראו לו, לא אני), מקרוב הוא נראה כמו כדור דיסקו ענקי

פגודה בעיר העתיקה

עלינו לתצפית בקומה המאה של הבניין מצד שמאל בתמונה (זה שהקצה שלו נראה כמו פותחן)

אני מודה שמראש לא ממש הייתי נלהבת מהנסיעה הזו, כי היתה לי תחושה שהסטנדרטים שלי להיגיינה יהיו שונים משלהם וחששתי מאוד מהאוכל, כי אני לא אוכלת דברים מהים (כולל דגים) או עוף. תתפלאו לשמוע שדווקא עניין ההגיינה איכזב והפתיע לרעה ועניין האוכל הפתיע לטובה, לרוב. מצד שני, כן רציתי לסוע כי מקצועית זה מעולה לרזומה. בתור מהנדסת פירמוור, זו הזדמנות מעולה ללוות הקמה של קו ייצור ובכלליות להכיר את שיטות העבודה שם. אמנם בארץ יצא לי ללוות ייצור, אבל תמיד היה מדובר בייצור מקומי, בכמויות קטנות הרבה יותר (בנסיעה הזו ייצרנו רק prototype וגם זה היה בכמויות יותר גדולות מאשר ״ייצור המוני״ שליוויתי בישראל). ככה זה באמריקה, הכל גדול יותר :)

גני התה בעיר העתיקה

הנוף מהקומה ה100 בתצפית על העיר

בכל אופן, חזרה לחוויות משנגחאי. זו עיר די מטורפת עם ניגודים שלא ראיתי בשום מקום אחר בעולם. מצד אחד גורדי השחקים הגבוהים שמבלבלים את העין ומציצים מכל מקום, מצד שני הבניה המסורתית עם הפגודות ופסלי הדרקונים השואגים. תוכלו למצוא שם מקדשי ענק לכל מותגי היוקרה (הסניף של לואי ויטון בשכונת שינטנדי יותר גדול מהסניף בשאנז אליזה) ומצד שני אנשים שאין להם כסף לאוכל, למרות שהוא זול בצורה מחשידה שם. וגם הרבה שלטים מצחיקים.

אוכן מחבל סצ׳ואן, הרבה מאוד peppercorn

hot pot - או בנה לעצמך מרק

עיצוב מגניב במסעדת ראמן

את רוב הימים ביליתי במפעל ורק יום ראשון היה חופשי לשוטטות בעיר, אבל בערבים היינו חוזרים ויוצאים למסעדות וברים. ארוחה ממוצעת במסעדה, עם המון אוכל ואלכוהול לעשרה אנשים לא עברה את ה120$, טוטאל. אכלנו במסעדה סצ׳ואנית עם אוכל חריף מעולה, בגריל קוריאני אותנטי עם בשר משובח, בהוט פוט מלא במליון סוגי פטריות וכמובן דאמפלינגס ולחמניות מאודות. צמחונים עלולים למצוא את שנגחאי קצת מאתגרת קולינרית וכך גם שומרי הכשרות. אני חושבת שהסינים מתייחסים לחזיר כתבלין, כי הוא מוצא את דרכו לכל מנה אפשרית כמעט.

גריל קוריאני

בר קוקטיילים מגניב ביותר עם פרונט כחנות אביזרי קוקטיילים וספרייה שזזה וחושפת גישה לבר. כוס ייחודית לכל קוקטייל, אולד פאשן שמגיע עם פרוסת בייקון פריכה מעל ופינקולדה שמוגשת בכוס שתואמת את הקעקוע שלי.

לחמניה מאודה, דאמפלינס טריות ודאמפלינג בוי בדין טאי פונג - הכי טעים שאכלתי אי פעם, במיוחד הדאמפלינגס שממולאות במרק. הכל ״מקופל״ במקום, על ידי טבחים שנראים מוכנים לניתוח - כיסוי פה, כפפות וחלוק לבן.

לא אלאה אתכם בפרטים על ההיגיינה, אבל בואו נגיד שאם אתם מתכננים ביקור במדינה, כדאי שתביאו איתכם המון טישו וסניטייזר, כי בשירותים כאן אין סבון או נייר טואלט. כולל במסעדות. אם יש אסלה כנראה שמדובר במקום מערבי מאוד, כי הסינים מאמינים בלקבור את האסלה שלהם בריצפה.

את הציון בבדיקת היגיינה וטריות קל לקרוא ולהבין.

למה להשתמש במגבון לח כשאפשר להשתמש במגבת לחה?

אי אפשר לדבר על הייצור בסין מבלי לדבר על הפן המוסרי. בדיוק כמו שלא הייתם רוצים להיכנס למטבח במסעדה האהובה עליכם, כי עדיף לא לראות איך מכינים לכם את האוכל, אותו חוק תקף לגבי המקום שמכין לכם את כל השאר. המפעל שאני ביקרתי בו עוד נחשב מתקדם, נקי והוגן כלפי העובדים. ועדיין, משמרת יום מתחילה ב7 בבוקר ונגמרת ב8 בערב. משמרת לילה מתחילה ב7 בערב ונגמרת ב8 בבוקר. המפעל מסריח מכימיקלים שונים. הכיסאות עשויים פלסטיק וללא משענת. ההפסקות קצרות ובהן תראו שטף של אנשים רצים לשירותים או לשתות מים, כי אסור להכניס כלום לאזור הייצור (החלק הזה הגיוני...). כשהם יוצאים מחדר הייצור או בסוף היום מהמפעל עושים עליהם חיפוש באמצעות מגנומטר בכדי לוודא שהם לא הבריחו כלום איתם. ושוב, זה לא פוקסקון הידוע לשמצה (המפעל שבו מייצרים את האייפונים, ולמען הכנות, מגיעים חלקים לרוב מוצרי האלקטרוניקה שתקנו). חברים מהעבודה נסעו לשם בכדי לאסוף חלקים וראו את הפתרון ל״בעיית ההתאבדויות״ - רשתות נגד התאבדות על החלונות. אני לא יודעת מה השורה התחתונה שלי כאן, כי אני באמת לא חושבת שזה אפשרי להימנע מלרכוש דברים שיוצרו בסין, בעיקר כי כמעט הכל עובר דרך שם (וכי סביר להניח שגם הייצור בהודו או טאיוואן הוא לא מציאה גדולה), אבל אולי הפתרון הוא שכולנו נצרוך קצת פחות, מהכל.
ignorance is bliss, הייתי שמחה להישאר בבועה שלי ורק לשמוע את הסיפורים.

ובכל זאת ננסה לסיים בהומור:

כשמישהו מקריא לך מה להדפיס על השלט אבל לא מאיית

כתום זה הירוק החדש (תקראו את השלט מעליי)

תמיד עדיף להתחבר לדברים נורמלים