עם הידיים בכיסים

חייבת להודות, כיסים עשה עליי רושם של מותג יקר ובלתי מושג מבחינתי. ברור שמדובר באשלייה, הרי התיקים שם לא יקרים מהמארק ג'קובס שקניתי, אבל הוא היה מן מעידה חד פעמית שכנראה שלא תחזור בקרוב. בכל אופן, חזרה לנושא. תמיד הערכתי ואף מעט הערצתי את העיצוב המינימלי והקו הנקי, את תשומת הלב לפרטים ועם זאת הרגיש לי "מושחת" מדי להיכנס פנימה.בביקור אתמול בערב בחנות ברחוב החשמל הבנתי שכנראה שנתתי ליוקרה לסנוור את עיניי. נכון, התמחור לתיקי העור לא זול בכלל(אבל הוגן ואפשר לומר שיש תמורה לאגרה), אבל ישנם לא מעט תיקי בד מיוחדים ויפים בתמחור שנוח אפילו לסטודנטית האופנתית דלת התקציב. איכות התפירה ורמת העיצוב נשמרת גם בעיצובים מבד. המחירים דומים למחירי המתחרים(שלא לומר העתקים) שניתן למצוא בסוהו ושוב, האיכות בכיסים גבוהה בהרבה. התיקים מיוצרים במתפרות בארץ, תוך שימת דגש על רמת התפירה והגימורים.במפגש אתמול יצא לי לשמוע מפי יעל רוזן בן שחר, המעצבת והמקימה של המותג, על תהליך היצירה ואיך הכל התחיל. משמח לראות בחורה צנועה כל כך שמצליחה מאוד בתחום העיסוק שלה ונהנת ממה שהיא עושה. ההצלחה של המותג לא השפיעה עליו או עליה והיא נותרה צנועה וביישנית, מחייכת במבוכה כשנאלצת להציג את פועלה והישגיה, ויש לא מעט שכאלה(התיקים הופיעו בסרט "סקס והעיר הגדולה" ובסדרה "גוסיפ גירל", המותג נמכר כמעט בכל מקום בעולם).

החנות מסודרת בצורה מאוד נעימה, באותו טאצ' אישי וחתימה עיצובית ייחודית. התיקים תלויים בתצוגה נוחה ומאוד מזמינה, לחוש ולגעת במרקם של העור והבד. כעת מתקיימת מכירה בחנות וניתן למצוא חלק מהתיקים בהנחות של 20%-30%. מחיר ממוצע לתיק בד עומד על 390-650 ש"ח. מחיר ממוצע לתיק עור 749-1450 ש"ח.
החשמל 8, תל אביב. אוסישקין 38, רמת השרון.
עוד שבוע עבר...

משהו מתבשל

בשבוע שעבר נחה עליי מוזת הבישולים והפוסט הזה הוא תוצר לוואי של המוזה הזו.
אני לא חובבת מתכונים גדולה, מעדיפה דווקא לאלתר במטבח ולשלב לפי מה שטעים לי ומשתלב טוב יחד בעיני. הרבה פעמים אני מקבלת השראה(קצת פלצני לומר את זה, אבל זה המצב...) לבישולים בבית ממנות שאכלתי במסעדות ואהבתי. יש לי יכולת שירשתי מאבא שלי, שנינו יכולים לטעום מנה ולציין בקלות את מרכיביה ואת התבלינים שהיא מכילה, גם אם מדובר בקמצוץ. התכונה הזו מאפשרת לי לשחזר מנות טעימות ממסעדות... בבית, כיף!
והפעם בפינת המתכונים שצצה כאן אחת לתקופה, מתכון קלאסי ומתכון מאולתר לחלוטין.
שנתחיל בקלאסי?
בשישי בצהרים, כשבחוץ גשום וקר, החלטנו להכין מרק. אני אוהבת מאוד מרק כתום טחון, עם דלעת גזר ובטטה, אבל החבר לא ממש מתחבר לדלעת או למרקים טחונים ובדרך כלל אנחנו פשוט מכינים מרק ירקות. הפעם החלטנו להכין קלאסיקה איטלקית - מיניסטרונה.
מצרכים(5 מנות)
3 גזרים חתוכים לקוביות.
2 תפוחי אדמה בינוניים חתוכים לקוביות.
בצל בינוני חתוך לקוביות.
6 עגבניות גדולות טחונות(עם פוד פרוססור או מגורד בפומפיה).
2 צרורות פטרוזיליה.
6 שיני שום קצוצות גס.
מטגנים את הבצל והשום עד להשחמה. מוסיפים את תפוחי האדמה, הגזרים והעגבניות. מוסיפים מים כשני סנטימטר מעל גובה הירקות(או יותר, תלוי כמה סמיך אתם אוהבים את המרק שלכם). מוסיפים את צרור הפטרוזיליה(שלם!) אל הסיר. מטבלים במלח וצ'ילי גרוס לפי הטעם. ברגע שהכל מגיע לרתיחה, מנמיכים את האש ונותנים לנוזלים להתרכז ולירקות להתרכך. כאן גם המקום להוסיף פסטה לתוך המרק, במידה ואתם אוהבים. בעיני החבר זה היה מוזר מדי אז ויתרנו הפעם, אני דווקא אוהבת. כשמסיימים את הבישול מוציאים את הפטרוזיליה מהסיר. לפני ההגשה, קוצצים את צרור הפטרוזיליה השני ומפזרים מעל כל קערה. אני לא אוהבת את המרקם של פטרוזיליה מבושלת ופטרוזיליה טריה בריאה יותר(המון ברזל).
אנחנו הוספנו בשביל הכיף גם את "לחם שום קומבינה" שלי. מה זה בעצם? לוקחים לחמניה(במקרה הזה לחמניית גרעיני חמניות מתושיה) או באגט, חורצים חריצים כמעט עד הסוף. מכינים תערובת של חופן עירית קצוצה, כפית גדושה של שום כתוש, רבע כפית מלח וכ4 כפות שמן זית. ממלאים את החריצים בתערובת, מכניסים ל5 דקות לתנור חם ונהנים משדרוג רציני ללחם.

ולמתכון השני, שקשוקה אלטרנטיבית. האמת שהדבר היחיד שמחבר בין השקשוקה שהכנתי לבין שקשוקה סטנדרטית זה הביצים. מעבר לכך, לא ממש. את ההשראה למנה הזו קיבלתי ממנה דומה שאכלנו בארוחת משפחה מורחבת(אצל ההורים של אשתו של אח של החבר, פתאום ההגדרה משפחה מורחבת נשמעת יותר טובה...).
מצרכים
4 ביצים.
500 גרם עלי תרד טריים(כדאי לקנות את אלה שמגיעים שטופים, מאוד מקל על החיים) קצוצים גס.
2 בצלים סגולים בינוניים קצוץ לטבעות.
3 פטריות פורטבלו גדולות קצוצות גס.
5 שיני שום קצוץ לפרוסות.

לפולנטה
כוס קמח תירס.
3 וחצי כוסות מים.
3 קוביות חמאה.

מה זה בכלל פולנטה? במקור זו בכלל דייסה של רומנים. אני לא יודעת איך אפשר לאכול את זה בתור דייסה כי זה נראה לי ממש מזעזע. אבל אפוי ואז צלוי קלות במחבת, זה כבר יותר ברור וטעים לי. ממליצה לכם לאפות את הפולנטה כך שתהיה מוכנה כחצי שעה לפני שאתם מתחילים להכין את ה"שקשוקה". הפולנטה האפויה מתקררת ואז מתקשה, מה שהופך את הבישול שלה בסיר לפשוט יותר.
הכנת הפולנטה
יש לא מעט מתכונים באינטרנט, במקור יש גם חלב המתכון. החבר רגיש ללקטוז ולכן החלב הוחלף במים. יצא טעים גם ככה.
מרתיחים את המים בסיר ומוסיפים כחצי כפית מלח. כשהם רותחים מוסיפים פנימה את החמאה. באיטיות ותוך כדי ערבוב תמידי, מוסיפים את הקמח פנימה. מערבבים עד שהתערובת מוכנה(נראה כמו דייסה). מעבירים את התערובת לתבנית ואופים ב180 מעלות למשך כ15 דקות. משאירים להתקרר.
הכנת הרוטב
מטגנים את הבצל והשום עד להשחמה.מוסיפים את הפטריות. מוסיפים את התרד ומערבבים עד שמתרכך. מתבלים במלח, צ'ילי גרוס ומעט אגוז מוסקט. "מסיטים" את התערובת הצידה ומוסיפים על התחתית פרוסות בגודל 2X4 ס"מ(או כל גודל שמתחשק לכם) של הפולנטה. מכסים את הפולנטה בתערובת. מוסיפים את הביצים וסוגרים את הסיר. כשהביצים מוכנות המנה מוכנה.
המנה הזו בטח נשמעת מאוד מוזרה אבל היא טעימה ומאוד משביעה.

בתאבון!

מחפשים

בשבוע האחרון חזרנו לשוק מחפשי הדירות והחזרה לא קלה. מדובר בסוג של הסבר/תירוץ להעלמות שלי. עבודה חדשה+חיפושי דירה אינטנסיביים=מעט עדכונים בבלוג. אבל היי, שלא תחשבו שאני לא מרגישה רע עם זה :)

אז ככה, אמנם הדירה שלנו יפה ואהובה עלינו עד מאוד, אבל נראה שהברכיים שלי ניצחו בקרב הנוכחי. הטיפוס במדרגות עד הקומה השלישית התחיל להכניע אותי בשבועות האחרונים ומקשה על שגרת חיי עד מאוד. ישנם עוד כמה חסרונות קטנים שתמיד הפריעו לנו, אבל המדרגות הפכו לחיסרון בלתי ניתן לגישור. כך מצאנו את עצמנו מחפשים דירה עם רשימת דרישות לא מבוטלת, מה שהוביל אותי למסקנה שכנראה יותר קל להיות צבר אשכנזי ולהתקבל לרפואה מאשר למצוא בתל אביב דירה משופצת בבניין עם מעלית במחיר שאינו עולה על 5 ספרות... אם יש לכם דרך כלשהי לסתור את הטענה/מסקנה שלי, אודה לכם מאוד אם תפנו אליי במייל. מבטיחה לכם, אנחנו דיירים מאוד טובים שמשביחים את הנכס.
אבל מספיק עם הקיטורים, אני בטוחה שבסופו של דבר נמצא דירה. אנחנו לא לחוצים בזמן מבחינת חוזה שעומד להשאיר אותנו הומלסים, רק זוג ברכיים שישמחו לקבל עזרה ממעלית.
השבוע עם כל הבלאגן, הספקנו גם לצאת לבלות במעוז(בקינג ג'ורג', ממשפחת השכן) ליומולדת של חברים מהעבודה של החבר. אני לא יודעת למה, אבל המקומות שלהם תמיד מלאים, לא משנה היום בשבוע(רביעי), מזג האוויר בחוץ(קררר) או לוח השנה הקלנדרי. באופן מאוד מוזר, כבר ביקרתי פעמיים במקום, אבל מעולם לא ישבתי בפנים. הפעם מאחר וקור כלבים שרר בחוץ ישבנו בפנים וגיליתי שהמקום מעוצב ממש כמו דירה. כולל הקרמים על השיש ליד הכיור והכל. החלק ההזוי ביותר בכל הסיפור הוא ריח הטיגון החזק שהשתלט בברוטליות על האוויר. השתלט כל כך חזק שעד עכשיו, 3 ימים לאחר הביקור, המעיל שלי עדיין מריח כמו צ'יפס. אציין שלא ישבנו קרוב למטבח, אלא בקצה הנגדי. מוזר. מאוד מוזר.
מה לבשתי?
שמלה מקסטרו, 100 ש"ח אחרי הנחה מלאומי קארד.
גרביון מארה"ב.
שרשרת של שלי דהרי.
נעלי עקב מזארה, 160 ש"ח.
מעיל מזארה מלפני שנתיים או שלוש, 400 ש"ח.
לק של OPI.
שעון של DKNY ושל סבתא.
טבעות של קרן וולף, אטסי והפלסטיק שוק.

נעליים! נעליים! נעליים! (או, מי בכלל צריך לשלם שכירות)

מדובר כאן בפוסט קצר וקולע שידון בפריט אהוב עליי במיוחד, נעליים!
כנראה שלא יפריע לקבל במפתיע חבילה שתכיל זוג כלשהו מתוך המבחר השמח והצבעוני כאן למעלה.
לאחרונה התעורר בי חשק לזוג נעליים צבעוני ומשוגע, קצת כמו הנעליים של מארק ג'קובס בפינה הימנית(בכתום, קורל וחרדל). אבל... לא מוצאת כאלה בחנויות מוחשיות שאינן באינטרנט. יש לכן הצעות לחנויות? גם לכן יש חשקים לפריט מסויים שמופיע בעיקר בראש שלכן?

Army

בשישי נסענו שוב לצפון, להיות קצת עם המשפחה בלי כל ההמולה מסביב. אבל לפני החלטנו להעביר את הבוקר בכיף עם איזו ארוחת בוקר קלילה. בגלל אילוצי סידורים למניהם וקוצר זמן, בחרנו לסוע לרמת החייל. בשישי בבוקר האזור מאוד שקט מההמולה של אמצע השבוע ובכלליות שקט יותר מבתי הקפה במרכז העיר. לאחר כמה התלבטויות, החלטנו לבקר בארומה. אני דווקא מחבבת את ארוחות הבוקר שלהם. המבחר גדל מעט וכעת ניתן לבחור מתוך 5 ארוחות בוקר שונות, כולן ב33 ש"ח. זה לא שהאוכל מורכב או מיוחד כל כך, אבל הוא פשוט, טעים והתמורה הוגנת למחיר.

משם המשכנו לצלם במתחם מגדלי אור היפה שסמוך לסניף. החל מהיום, גם אני שייכת ליושבי המשרדים השכנים. מקווה שיצא לי לשבת עם כוס קפה במתחם היפה הזה ולהנות משמש כיפיית ורוח נעימה.
על החצאית בתמונות זממתי עוד בנובמבר, אבל התאפקתי. היא נראתה לי מאוד מרשימה על הקולב, אבל חששתי שעל הגוף היא לא תהיה מחמיאה כל כך ולכן החלטתי ש150 ש"ח לחצאית שאלבש לעיתים נדירות זו לא רכישה משתלמת. בסוף נשארה אחת ויחידה במידה שלי בסניף עזריאלי, בהנחה משמעותית ועלתה 59 ש"ח בלבד. לאחר שלבשתי אותה בשישי אני דווקא חושבת שהיא יכולה להיות די שימושית. בתמונות לא רואים את העיטורים בזהב באזור החגורה, כי חגורת העור החומה מסתירה אותם.
מה לבשתי?
חצאית מH&M מהסייל הנוכחי ב59 ש"ח.
גופיית סבא, 10 ש"ח מחנות כלשהי בקינג ג'ורג'.
עליונית פשוטה מתאילנד, 10 ש"ח.
צעיף של שרון ברונשר שקיבלתי מתנה.
גרביונים מאולד נייבי, כ15 ש"ח.
חגורה שהיתה עסקת חבילה עם ג'ינס מרנואר(החגורה שרדה, הג'ינס לא ממש).
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
טבעת פרח מאטסי, 15 ש"ח.
לק של אסי sew psyched , כ30 ש"ח באיביי.
תיק של Marc by Marc Jacobs.
שבוע טוב לכולם!

לפתוח תיבת פנדורה

אתמול בערב ביקרתי בפרזנטציה של חברת פנדורה(Pandora)בחנות הקונספט של החברה במרכז שוסטר בתל אביב. למי שלא מכירה, פנדורה מוכרת בעולם בעיקר בתחום הCharm bracelet שתופס תאוצה גם בארץ, אך לא רק. התכשיטים מיוצרים בקופנהגן, דנמרק בעבודת יד ונמכרים ברחבי העולם.
סדרת הצמידים נקראת Moments, בכדי להדגיש את העובדה שהצמיד הוא אישי ומייצג עבור כל אחת את הרגעים הפרטיים בחיים שלה שברצונה לענוד על היד. יש משהו בצמידי charms האלה. כמובן שהמוכרים ביותר הם הצמידים של טיפאני'ז. אבל מאחר ולא כולנו עם כפית זהב(של טיפאני'ז...) בפה, פנדורה מציעים את האופציה השפויה יותר. התמחור של כל חרוז בפנדורה נע בטווח של 110 ש"ח לחרוז פשוט ועד 2975 לחרוז משובץ יהלומים. בתוך הסקאלה הזו אפשר למצוא מגוון די רחב של חרוזים בתמחורים צנועים של עד 200 ש"ח. מחיר הצמיד עצמו נע החל מ95 ש"ח לצמיד כותנה פשוט, 270 ש"ח לצמיד כסף ועד 7300 ש"ח לצמיד עשוי זהב 14K. עוד אספר לכם שמבדיקה באתר האינטרנט של החברה, המחירים בארץ זולים משמעותית לעומת בריטניה וגבוהים במקצת לעומת ארה"ב.

נחזור רגע אל החנות עצמה. העיצוב שלה מאוד נעים ומזמין בעיני. ניכר שהושקעה לא מעט מחשבה מאחורי המראה ששונה מרוב חנויות התכשיטים שאני מכירה. בדרך כלל חנויות תכשיטים הן מאוד מונוכרומטיות ולא כוללות יותר מדי צבע או עיצוב. החנות של פנדורה מרוצפת בפרקט, מה שנותן תחושה חמימה ומזמינה יותר. בהמשך התברר לי שעל עיצוב כל חנויות הרשת בעולם אחראים אותם מעצבים מדנמרק, על מנת לשמור על אחידות. אני מניחה שזה דורש לא מעט פרוצדורות ויפה שהחברה מבינה שזה תחום שחשוב להשקיע בו. אותי במיוחד הרשים השנדליר המקסים ומתקן התצוגה לטבעות שעוצב בחוכמה ועורמה :)
החנות מקושטת כעת לכבוד הוולנטיין'ס בפוסטרים מקסימים של זוגות מאוהבים, בכיתובי LOVE ורדרדים ולבבות פורחים. מעניין לבקר גם לאחר ה14.2 ולראות איך השתנה העיצוב.
בתום הפרזנטציה ניגשתי לבחור לי צמיד ו3 charms. המבחר מאוד גדול(700 אפשרויות בחירה) ומגוון. חרוזים עשויים כסף, אמייל, זכוכית מורנו, פנינים, יהלומים, זהב ועוד. התחלתי מלבחור את תליון הלב, כי יש לי אהבה גדולה ומשמעותית בחיים. משם בחרתי בתליון המשתלשל עם פרחים, כי אני רוצה להמשיך לגדול ולפרוח(וכי הוא מאוד יפה...). השלמתי עם חרוז משובץ אבנים בגוון שמתאים ללב. יש משהו מאוד נעים ויפה בסמליות ובמשמעות של כל חרוז, שמשתנה מאחת לאחרת. היו שם למשל חרוז בצורת כדורגל שיכול לסמל הולדת בן, או חרוז עם נעלי בלרינה משתלשלות שיכול לסמן הולדת בת. אני מקווה שאוכל להוסיף עוד חרוזים לצמיד שלי, בהתאם לאירועים בחיים(אולי אפילו את החרוז בצורת שק כסף. בסופו של דבר צריך אותו בשביל לרכוש עוד חרוזים).

וכעת לפרטים טכניים. האחריות על התכשיטים היא מלאה, במידה ונופלת אבן(כששאלתי על מקרה של נפילת אבן בישרו לי שזה נדיר מאוד) או תקלה שלא קשורה להשחרה טבעית של הכסף. גם צמידים וcharms שנרכשו בחו"ל ניתנים לתיקון בסניפים בארץ. כרגע הרשת ממוקמת בשוסטר, בזיכרון יעקב ובגרנד קניון. במהלך החודש הקרוב אמורה להיפתח חנות הדגל בכיכר המדינה.

טיול לשבת

זה יהיה פוסט קצרצר, ואני מעלה אותו בעיקר כי רציתי לפרסם את התמונות היפות מיום שבת. לצערי בעוד כמה שעות אצא ללויה של קרובת משפחה של החבר. זה לא הגיע לגמרי במפתיע, אבל זה אף פעם לא קל יותר. הכל מתערבב באורח החיים המוזר שלנו. שמחה ועצב, תקווה וציפיות מתנגשות במציאות. אבל החיים ממשיכים. וגם אני. וגם הבלוג כנראה... לפחות התמונות מעלות קצת חיוכים.

בשבת האחרונה ההורים שלי החליטו לקחת יוזמה ולהזיז את כולנו קצת ממסכי המחשב והטלויזיה. ארזנו במבה, בקבוק מים ותפוחי גברת ורודה(פינק ליידי עסיסייים...) ויצאנו לפארק קנדה ליד לטרון. הפעם שעברה שביקרנו שם היתה לפני כשנתיים, אז הבאנו איתנו את הכלבות. אני זוכרת שהיה יום מאוד חם ובנקודה מסויימת הן פתחו בשביתה וסירבו להמשיך ללכת. עמדו כמו שתי אתונות קטנות ולא זזו למרות שמשכנו להן ברצועות. הפעם הן נשארו בבית וטיילנו לבד במזג האוויר המעולה שהיה בשבת.
אחרי סיבוב של כשעה בפארק המשכנו לנטף, ליד ירושלים, למסעדת המטבח של רמה. האוכל היה לא רע, אבל מתומחר מאוד גבוה. בהזדמנות אכתוב ביקורת קצת יותר מקיפה, כרגע פשוט קצת אין לי מצב רוח או חשק.
מה לבשתי?
מכנסיים מברשקה, 130 ש"ח.
חולצה מגולף, כ40 ש"ח.
מוקסינים מאיביי, כ80 ש"ח.
ג'קט מאיביי, כ80 ש"ח.
שרשרת של סוורובסקי מתנה מהחבר.
משקפי שמש של אירוקה.
לימים טובים יותר...

נשארים בארץ

החורף הזה ממש בעייתי. בכל העולם יש חורף אמיתי וכבד חוץ מכאן. לפחות בכל העולם שקרוב אלינו. ממש מתחשק לנו איזה נופש קצרצר, איזה סופשבוע רגוע באירופה הקלאסית :) אבל מזג האוויר לא מאפשר את זה. היעד היחיד שאיכשהו בא בחשבון הוא ברצלונה. אבל האזור היחיד בכדור שנהנה באמת משמש כרגע, לא ממש בא בחשבון כי הוא רחוק ודורש כרטיס טיסה יקר, מה שגורר נופש ארוך יותר. אם יש לכם הצעות ליעדים אשמח לשמוע!

בינתיים אפשר להנות ממזג האוויר הטוב בארץ. בשישי שעבר ניצלנו את השמש וקפצנו לטייל באזור רוטשילד, שזה הכי קרוב לחו"ל שיש לנו בארץ... טיילנו בשדרה, שמענו נגנים מנגנים בנבל וגיטרה(שילוב שנשמע מעולה, מסתבר), אכלנו ארוחת בוקר בלנדוור והמשכנו הביתה לשנ"צ. יום שישי הזה התנהל בצורה די דומה, רק שהפעם נשארנו בבית הקפה השכונתי ובקרוב נצא אל ההורים שלי לארוחת שישי(מה שמזמן לא יצא לנו לעשות).
מה לבשתי?
שמלת מקסי מחנות בקינג ג'ורג', 30 ש"ח.
ווסט מחנות ברחובות, 60 ש"ח.
חולצה אפורה מתאילנד, 10 ש"ח.
שרשרת ינשוף משוק הכרמל, 20 ש"ח.
משקפי שמש מאירוקה.
לק של OPI.
סופ"ש נעים וטעים לכולם!