שישי מושחת

בשישי האחרון קמנו מאוחר יחסית, דבר שמאוד לא מתאים לנו. אחרי כמה השלמות וסידורים במרכז המסחרי ליד הבית, החלטנו לנצל את היום היפה ולצאת להסתובב במרכז תל אביב.

עלינו על קו 25 וירדנו בסנטר. משם הכיוון היה ברור, בוגרשוב 39. מה יש בבוגרשוב 39? מאפה בצק עלים קטן וחלומי בשם פלרינה. המאפה הזה נמכר במוסד שמוכר בגלל מאפה אחר(משובח לא פחות) - קיורטוש. 12 ש"ח ויש לכם שחיתות טעימה ביד. אי אפשר לתאר כמה זה פריך ובו זמנית אוורירי ומלא בקרם וניל עשיר. באמת, אין מספיק סופרלטיבים אז כדאי פשוט לקפוץ לנסות. זה מין טייק מעניין על מיל-פיי.

משם המשכנו ברגל לאורך בוגרשוב חזרה לכיוון קינג ג'ורג'. עברנו בדרך כל מיני חנויות בגדים עם פריטים מעניינים(ואפילו רכשתי לי גופיה קייצית ביותר) וסופסוף מצאנו שלט לדלת הכניסה לבית(פריט אספנים, מסתבר). משם המשכנו בטיול לכיוון הסנטר(הוא היה צריך להתחדש במיתרים) וחזרה לכיכר רבין שם התקיים הפנינג ענקי.

בזמן שטיילנו חשבתי כמה תל אביב יפה. גם האזורים הישנים והלא מחודשים שלה בעלי קסם מסויים. אני חושבת שתיירים שמגיעים לעיר מערים גדולות אחרות בעולם מרגישים בה בנוח ושהגיעו לעיר מערבית. בגלל כל הפעילויות שיש ברחבי העיר ובגלל האסטתיות הכללית שלה. הדבר העיקרי שמעיב על כל הטוב הזה הוא התחבורה הציבורית. כבר יצא לי לטייל בכל מיני ערים גדולות בעולם והדבר הראשון שאתה מנסה להתאפס עליו בתור תייר הוא התחבורה הציבורית. רוב הערים המתויירות מציעות כרטיס שבועי שמתאים לכל האוטובוסים בעיר, מפת התמצאות שמראה את כל הקווים, או לפחות חוברת הכוללת קווים מסויימים. בתל אביב זה לא עובד ככה. אינפורמציה על דן אפשר למצוא באתר החברה ואין שום מפה להדפסה או איסוף מעמדות המודיעין שמאפשרת התמצאות קלה בעיר. גם בתחנות עצמן לא תמיד יש פירוט לגבי מסלול הקו. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על התדירות ועמידה בזמנים. אני חושבת שכרגע התחבורה הציבורית מעיבה מאוד על החוויה של התיירים שמבקרים בתל אביב, בוודאי של הצעירים שבהם.

מה לבשתי?
חצאית של טומי הילפיגר, כ75 ש"ח באאוטלט בווגאס.
חולצה של Marc by Marc Jacobs, כ50 ש"ח באיביי.
נעליים שטוחות מחנות כלשהי בקניון ברחובות, נדמה לי ש160 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה.
לק של קסטרו.

על הקשר בין שליט קובה לבין הרשת הישראלית שקרויה על שמו

ההבנה שמשהו בקסטרו השתבש לגמרי הגיעה אליי אתמול בערב לאחר עוד קניה כושלת ברשת.

ביקרתי בסניף ברמת אביב בעקבות הזיכוי שקיבלתי על השמלה שגדלה פלולות(לפרק א' בסיפור לחצו כאן). לאחר שיטוט מקיף בחנות התחשק לי בעיקר לצאת משם ומהר. הבדים נראו זולים ובהתאמה זו גם היתה התחושה שלהם, התפרים היו עלובים ולא התחשבו בכלל בסוג הבד(הסבר: בד עדין כמו סאטן או שיפון יש לתפור בתפר שונה ובמתח שונה של החוט מאשר כותנה או ג'ינס. כאשר לא משתמשים בתפר הנכון המראה שמתקבל הוא חורים קטנטנים באזור התפר, וחבל) והגזרות לא תואמות בכלל את הגוף האנושי באשר הוא. אחרי שכבר כמעט והתייאשתי ראיתי גופיית סאטן פשוטה על הקולב בכניסה ב129 ש"ח. החלטתי לקחת אותה ולמדוד בבית, מאחר ותאי המדידה בקסטרו פשוט נוראיים ונותנים 0 פרטיות(ואני גרה ממש מול הקניון).

כאן כמובן הגיעה הנקודה בה יצא לי לחוות את צורת המכירה הכי מזלזלת באינטליגנציה שיצא לי לחוות:

המוכר:"את לא רוצה עוד משהו? יש עוד המון דברים יפים בחנות!"

אני: "לא, תודה. אני אסתפק בזה, מקסימום אחזור אחר כך."

המוכר(בווליום מאוד גבוה): "לא מותק! הכל פה עף מהר. אם ראית משהו שאהבת תקחי עכשיו, אחר כך לא יהיה!"

אני: "אז לא יהיה". שולפת את הזיכוי מהארנק ומניחה על השולחן כדי לשלם.

המוכר: "פייי! ואת עוד עם זיכוי, לא חבל לפספס? קחי עוד משהו."

אני: "לא, תודה. רק הגופיה."

הגעתי הביתה ומדדתי את החולצה כדי לגלות שהיא מצמיחה לי אנטנה על השד השמאלי. טפו טפו טפו, אין לי באמת אנטנה בחזה והוא נוטה להיות במראה סטנדרטי לחלוטין ברוב שעות היום. מה שגרם לי להתאכזב ביותר מהאנטנה שצמחה שם. ניסיתי לסובב וליישר לכל מיני כיוונים, אבל זה לא עבד. הפנס בחזה פשוט לא נמצא במיקום הגיוני ותפור בצורה חובבנית ביותר. כמובן שגם בגופיה הזו התפרים לא תאמו את הבד כפי שתארתי למעלה והמראה הכללי לא ממש השתלם 129 ש"ח. קניתי חולצה מבד דומה אצל המתחרה מהניכר, H&M במחיר נמוך בהרבה ובאיכות גבוהה בהרבה.

ההתדרדרות הזו באיכות החלה כבר לפני כמה עונות והגיעה לשיאה לדעתי בעונה הנוכחית. הכל אולי נראה טוב, יפה ונוצץ בתצוגה או באתר האינטרנט, אבל כשמתקרבים למרחק של מטר מהבגדים האשליה מתנפצת. היום אלך להחזיר את הגופיה מצמיחת האנטנות. כנראה שאקח עוד איזו חולצה מכופתרת למשרד, את זה הם עדיין לא הצליחו לחרב לחלוטין.

כנראה שהוציאו כל כך הרבה כסף על המיתוג והשיווק של החברה שלקניית בד לא נשאר תקציב. אם התמחור של הפריטים היה בהתאם אז מילא. אם הגופיה הזו היתה מתומחרת ב39 ש"ח, הייתי קונה אותה ושלמה עם העובדה שכנראה שהיא לא תשרוד יותר מדי. כנ"ל לגבי עוד הרבה פריטים בחנות. מישהו בקסטרו צריך להתנער ומהר, כי מתישהו הלקוחות יצליחו לראות מעבר לאשליה שיצרתם ויגלו שהמלך במצב יותר גרוע מעירום, הוא לובש שמעטס באיכות ירודה. אשמח לראות שינוי בעונה הבאה, כדי שגורל קסטרו לא תהיה כגורל הרודן שחולק איתה שם...

מאוד עצוב לי שהדבר היחיד שאני יכולה לומר שה-רשת של המדינה מצטיינת בו הוא לק, שאותו היא אפילו לא מייצרת.

התמונה לקוחה מאתר קסטרו.

Home Sweet Home

חיפושי דירה זו משימה לא קלה. לקח לנו לא מעט זמן להגיע להחלטה לחפש דירה חלופית, בעיקר כי בסך הכל מאוד אהבנו את הדירה הקודמת. היא היתה משופצת לחלוטין בצורה מאוד יפה, מאובזרת לגמרי מבחינת חשמל וריהוט, ממוקמת באזור אהוב עלינו ונוח מבחינת דרכי גישה, והכי חשוב, מחיר סביר ונמוך יחסית ובעלי הדירה היו נחמדים ולא גרים בארץ. נשמע מצויין על הנייר. כמה חבל שדירת החלומות ממוקמת בקומה שלישית של בניין יתום ממעלית. לאחר ששוב חוויתי תקופה לא קלה עם כאבי הברכיים והרגשתי כלואה בבית, התקבלה ההחלטה, מחפשים דירה חלופית. מתחנו את התקציב מעלה ומעלה, הרחבנו אזורי חיפוש ואפילו פנינו למתווכים, ועדיין, לא הצלחנו למצוא דירה שמתקרבת לרמת השיפוץ של הדירה הקיימת. בסופו של דבר מצאנו את הדירה הזו, שהגיעה עם חסרונות משלה, אבל נראתה כאופציה השפויה ביותר שעמדה מולנו. אחד החסרונות הבולטים מבחינתנו היה שהדירה הגיעה ריקה לחלוטין, מלבד ארונות בחדרים. מאחר והדירה הקודמת שלנו היתה מרוהטת לחלוטין, הרהיט היחיד שבבעלותנו הוא מזרון זוגי, וגם הוא לא בדיוק מוגדר כרהיט...

נכנסנו להרפתקאה שתהפוך אותנו רשמית לבורגנים, להיות הבעלים הגאים של אבזור מלא לבית. כמה מלא? מקרר, מכונת כביסה, תנור+כיריים, פינת אוכל, סלון, ריהוט לחדר שינה וריהוט לחדר עבודה. ככה מלא :)

אתם אולי שומעים נימה של קוטריות במשפט למעלה, היא אכן קיימת. אמנם מאוד נהנתי משלב התכנון ועיצוב הדירה החדשה, אבל כנראה שהייתי נהנת יותר אם זו היתה הדירה שלי(ולא אחת שכורה) ואם לא כרטיס האשראי שלי ושל החבר היה מגוהץ בתהליך :) אבל אם נחזור לרגע למציאות, קצת קשה לקנות דירה בתור זוג צעיר בארץ וגם אנחנו עדיין רחוקים מזה מעט...

חזרה לשלב ה"עיצובי". תמיד נמשכתי לעיצוב פנים, זו היתה אחת מאופציות הלימודים שלי. אני כנראה מהבחורות הבודדות בארץ שהתלבטו בין הנדסת חשמל, מדעי המחשב ועיצוב פנים. בסופו של דבר מדעי המחשב ניצח והעיסוק היומיומי שלי הוא על התפר שבין חשמל למדעי המחשב, כך שבין שתי האופציות הראשונות מצאתי דרך לגשר, אבל האופציה השניה נותרה מוזנחת. העניין בעיצוב תמיד היה שם. לא יאמן שאני מתוודה על כך בבלוג שלרוב עוסק באופנה, אבל אם אצטרך לבחור איזה מגזין אקח איתי לאי בודד, כנראה שאעדיף מגזין עיצוב על פני מגזין אופנה. ועוד עובדה אישית על גבול הטירוף, אין דבר יותר מרגיע בעיני מאשר תמונה של חדר ארונות מרווח ומאורגן, פשוט מהפנט בעיני...

העובדה שהריהוט בדירה עוד יצטרך לעבור לדירה אחרת(בתקווה שכבר לדירה משלנו) בעתיד היווה חלק מהשיקולים. היו דברים שהשקענו בהם יותר, כמו ספה נוחה, פינת אוכל טובה, בסיס מיטה איכותי ומכשירי חשמל טובים. אבל היו גם פריטים שידענו שנחליף במעבר בגלל אי התאמות או סטטוס אחר בחיים, כמו השולחן בסלון או המעמד לטלויזיה. ואם כבר הגענו למעמד לטלויזיה, הגענו לעוד אילוץ. הרסיבר שלנו שמנמן וגבוה ולא מוכן לעשות דיאטה. הוא מתנשא לגובה של 19 ס"מ שלמים, מה שלא מאפשר לו להיכנס לרוב המזנונים שראינו. המגבלה הזו גרמה לנו לקנות את המעמד הפשוט הזה שבתוספת הרגליים הנכונות ממש קם לתחיה.

הפעם אין כאן פירוט לגבי מה אני לבשתי, אבל אפרט לכם מה הדירה "לבשה":

סלון:

שידת 6 מגירות שחורה מאיקאה. נוחה מאוד לאחסון.

מדף לבן מאיקאה כדי לשאת את אוסף הספרים שלי(וגם קצת שלו).

עציץ ירוק וחמוד מתנה מביני ואלעד(תודה!).

מתקן אדום ומרשים לבקבוקי יין מסוהו, מתנה מג'ואנה ואיתי(תודה!).

ציור של יאנה מאידניק שקניתי בשנה שעברה(כתבתי על הציירת בפוסט הזה).

הגיטרה האהובה של החבר על סטנד שנותן לה את הכבוד המגיע לה.

מנורת פלסטיק רטרואית מהום סנטר.

כורסא תכלת מפנקת מחנות רהיטים ביפו.

מדבקות לקיר מהחנות הזו באטסי.

עציץ בורדו מתנה מסבתא(גם לסבתא תודה אבל היא לא קוראת כאן...).

וילונות מאיקאה בהונג קונג שאמא שלי קנתה לפני 11 שנים(כשעוד לא היה איקאה בנתניה לשרוף).

כריות שתפרתי בעצמי(האופציה הכי טובה בעיני למי שיודע לתפור, ככה ההתאמה לסלון הכי מדוייקת).

ספת 2.20 גדולה ומפנקת עם הדום לפינוק מירבי לברכיים שלי, מרהיטי צמרת בהרצל(שהיו מאוד נחמדים וסיפקו מוצר מצויין).

שולחן לסלון ומעמד לטלויזיה מאיקאה.

קערה עשויה ממגזינים מגולף(שהיתה גם דיירת בדירה הקודמת).

מסגרת זכוכית עם תמונות שלנו בשחור לבן בפוזות שונות(אהוב עליי במיוחד).

חדר השינה:

בסיס למיטה מחנות בהרצל.

שידות מאיקאה.

שלוש מסגרות עץ פשוטות(שבדירה הקודמת נתלו דווקא בסלון).

מדבקות לקיר מהחנות שהוזכרה קודם.

מראה וינטג' אמיתי מההורים. אני קיבלתי אותה בתור מסגרת בלבד והוספתי לה מראה אצל מסגר תמורת 60 ש"ח. אצל המסגר גיליתי שהמסגרת יוצרה בברזיל והגיעה עד אליי.

סלסלאות שמכילות את התיקים והחגורות שלי, נקנו עוד בבית של ההורים ומאז עברו לא מעט דירות.

מטבח:

המדף היה בדירה ונראה זוועה. הוא היה מלא בצבע וחלודה. אבל לאחר טיפול מסור מאבא שלי, הוא חזר מבריק ומנצנץ. קנינו לו אביזרי תלייה שונים כמו ווי תליה ומדף לתבלינים ושדרגנו את המטבח משמעותית. זו בעיה רצינית בתל אביב, או בכלליות בדירות ישנות. המטבחים די קטנים ולא מכילים מספיק מקום אחסון. מדפים מהסוג הזה הם פתרון מצויין.

נותר עוד לחכות למדבקה קטנה לקיר של פינת האוכל ולמצוא מדף/שידה קטנה לכניסה(שתשב מתחת למראה) והבית מוכן רשמית. מבטיחה להשלים את התמונה כשאסיים. הספק לא רע יחסית לשלושה שבועות בדירה, לא?

מקווה שאהבתם/ן ושהטיזינג שעשיתי לא גרם לאובר ציפיה שבעיקבותיה תחושת אכזבה... אני מאוד אוהבת את התוצאה וכיף לי מאוד לחזור לבית שמרגיש לי חמים ומואר(ולא לבן ומנוכר כמו האופנה הנוכחית בעיצוב שמשום מה לא חולפת).

הסופ"ש שהיה

הסופ"ש האחרון היה עמוס בכל סוגי הפעילויות האפשריות. את שישי בבוקר פתחתי בטיפול אצל הקוסמטיקאית ברחובות, שעתיים שכוללות בעיקר פינוקים ומעט עינויים(השחורים האלה לא יוציאו את עצמם...). משם המשכתי לארוחת צהריים טעימה אצל ההורים. אחרי הנשנושים והקישקושים נסעתי חזרה הביתה לשנ"צ טוב של שישי. אחריי שקמתי עם כוחות מחודשים, התיישבתי לתפור כריות לסלון. מכונת התפירה מאוד שמחה להתאוורר קצת מהכיסוי שלה. שבת בבוקר כבר כללה פעילות תליית מנורות אינטנסיבות ובדירות התל אביביות זה לא פשוט בכלל. תמרנו בין קדחים קיימים(כי לקדוח בתקרה של דירה ישנה זה סיוט של יתואר) ואת אחר הצהריים ביליתי בסתימת חורים עם דבק שפכטל. וזהו, ככה הגענו לשבת בערב עם בית מסודר באופן רשמי, נגמרו המטלות וזמן פנוי מחכה ממש מעבר לפינה. מה עושים איתו? כבר שכחתי :) את התמונות כאן צילמנו בדירה אחרי הבילוי בשישי בערב. יצאנו לבקי באבן גבירול, פאב שדווקא היה זכור לי כשכונתי ונחמד אבל הפעם כלל מגוון רחב של תופעות, כולל בחור שהתהלך ברחבי הפאב בתנועות ריקוד ונראה כמו בוגר בית הספר לאומנויות הפיתוי... לא תאמינו, אבל בשישי בערב פנפנתי את עצמי לגמרי לבד! ואפילו יצא לי סביר יחסית, אבל זה רק הבהיר לי כמה אני כבר צריכה להסתפר... אז כנראה שזה מה שיקרה עם הזמן הפנוי, אגיע סופסוף להתעסק בכל הדברים שדחיתי. מה לבשתי?

שמלת סריג ממנגו, נדמה לי ש150 ש"ח אבל אני לא זוכרת במדוייק.

גרביון לבן מפוראבר21, כ16 ש"ח.

נעליים מסטיב מאדן, 240 ש"ח.

טרנץ' מארה"ב, כ250 ש"ח.

שבוע חדש התחיל, שיהיה נעים ושקט לכולנו.

Preview

תמונות נוספות בשבוע הבא...

עונת המעבר עושה חשק

כל החנויות כבר עברו לקולציית אביב סופית לפני כמה שבועות אבל עדיין לא יצא לי לבקר. המעבר והעומס גרם לכך שלא ממש היה לי זמן לבדוק את הקולקציות החדשות מעבר לדפי האינטרנט. דווקא מהקולקציה של קסטרו נראה שאפשר למצוא כמה פריטי בייסיק שווים, אבל התמחור כרגיל מוריד את החשק. כנראה שבכל זאת אמצא את עצמי מבקרת בחנות כי יש לי עדיין זיכוי של 159 ש"ח על שמלת הבונגלכים.

במקרה לגמרי, בעת חיפוש אחר החשבונית של פינת האוכל, מצאתי בארנק זיכוי של 100 ש"ח לH&M, שזה אפילו יותר נחמד מאשר למצוא שטר של 100 ש"ח בארנק. למה זה יותר נחמד? ובכן, הגיון של חובבת בגדים. אם כבר יש לי 100 ש"ח בארנק שמתאימים רק לH&M ולא לשום מקום אחר, זה אומר ש100 השקלים האלה ישמשו אך ורק לקניית בגדים. הגיוני, לא? :)

מאז שמצאתי את הזיכוי ממש מתחשק לי לקפוץ אבל זה פשוט לא מסתדר. לקפוץ לעזריאלי בשישי זה מהלך שגובל בניסיון התאבדות ובשאר ימי השבוע אני עובדת. לקפוץ לעזריאלי אחרי יום עבודה זה גם סוג של התאבדות. האמת, כשחושבים על זה, נראה שלקפוץ ל(ל ולא מ, שזו התאבדות ללא דרך חזרה...) עזריאלי בכלליות זה לא רעיון טוב. כבר כתבתי כמה אני לא מחבבת את הקניון הזה. עמוס באנשים שרק מסתובבים במעגלים.

אבל אין ברירה, אם רוצים H&M, צריך לחרף נפשנו בעזריאלי. מקווה שכשסופסוף אגיע לסניף לא אתאכזב ואמצא את כל הפריטים השמחים והצבעוניים שראיתי באתר. לבינתיים הרכבתי שני מראות שלדעתי יהיו מעולים לקיץ המתקרב ובא.

היום אבקר בהום סנטר בפעם החמישית(!!!!) לחודש האחרון. מקווה שזו הפעם האחרונה... אבל הכל כמעט גמור ומוכן לצילומים/ביקורים!

sunbathe

את הסופ"ש העברתי אצל ההורים בסבתא-סיטינג. ההורים טסו לברצלונה(וכבר חזרו עם שוקולדים ומתנות) ואני נשארתי לשמור על סבתא והבנות. היה מאוד כיף לבלות קצת עם סבתא ולהנות מהכלבות החמודות שלי. זה גרם לי להבין עד כמה אני מתגעגעת לנוכחות של כלב בבית. אף אדם לא יקבל אותך באותה מידת שמחה כמו כלב. לטעמי, גושי הפרווה הקטנים האלה פשוט מחממים את הבית. במהלך כל הסופ"ש הן גרמו לי לצחוק, כל אחת והשטיקים שלה.
גם סבתא היתה מאוד משעשעת וסיפרה על הביקור בכיכר רבין(אצל הנפרולוג...) ועל כל המוטוציקליסטים שעושים סקנדל בכביש(המשמעות של המשפט למקרה שאתם לא דוברים סבתאית שוטפת היא שבכביש היו אופנוענים שעשו בלאגן).
בשישי בצהריים התאווררנו קצת מהבית וקפצנו לאכול במסעדה. הביקור במסעדה היה די נוראי מאחר והמסעדה היתה מלאה בזאטוטים לבושי תחפושות מרשרשות. עם כל הכבוד לפורים, לתת לפעוטה בת שנה וחצי לזחול ברחבי המסעדה עם פעמון ענק ולצלצל בו כאוות נפשה זה לא מקובל, לא מנומס ולא מתחשב בסביבה. אין לך כח/חשק להתמודד עם הילדים שלך? תשאר בבית. זה אולי נשמע קצת מרושע, אבל כבר ראיתי לא מעט ילדים שמתנהגים בצורה מנומסת במסעדות(כולל בביקור המדובר). בסופו של דבר הכל תלוי בהורים. אם הם ידאגו לילד ל"בידור" הולם כמו חוברות ציור או אפילו נגן נייד עם אוזניות הכל היה נראה אחרת. לטעמי זה פשוט זלזול בסביבה. כשאני יוצאת למסעדה שאיננה מזללה, אלא כזו שעסקית הצהריים שלה עולה כ70 ש"ח לאדם, אני מצפה שאוכל להנות מהארוחה שלי בשקט יחסי. ושוב, אם היה מדובר ב"רעשים רגילים" של ילדים סביב השולחן שלהם אז מילא, אבל לשלח את הילדים שלך להתרוצץ סביב שולחנות אחרים? הדרך היחידה לקרוא לזה היא חוצפה.

מה לבשתי?

חצאית מארה"ב, כ50 ש"ח.

חולצה של אמא מהוניגמן.

טייץ מהיינס, 35 ש"ח בסייל.

ג'קט מאיביי, כ80 ש"ח.

תיק מתנת כיסים.

נעליים של אירוסולס, 180 ש"ח.

שרשרת חרוזי זכוכית של אמא.

משקפי שמש של אירוקה.

הו מוניקה

בראשון בערב בילנו בערב חברה מטעם העבודה של החבר. האירוע התקיים בגן אירועים בגני התערוכה וכלל סרט חברה כהומאז' ליפה והחנון והופעה של להקת מוניקה סקס.

בעבודה של החבר מאוד דמוקרטים ובעד חופש בחירה, לכן נתנו לעובדים את האופציה לבחור את האמן המופיע מתוך רשימה. במקור זכה פורטיס ברוב הקולות, אבל לאחר חלוקת הדיסקים(רעיון יפה של החברה - לפני כל הופעה, מחלקים דיסק של האמן, ככה שכולם יגיעו מוכנים) היתה אכזבה קלה. באורח פלא, בחמישי הודיעו שפורטיס חולה ולכן מוניקה סקס יגיעו להופיע במקומו.
את ההופעה פתחו מוניקה סקס עם שיר מהאלבום החדש ועם האמירה "אנחנו יודעים שהעדפתם את פורטיס, אבל אמרו לנו שהרוב היה קטן". לאחר שיר הפתיחה, יהלי סובול איחל החלמה מהירה לפורטיס וכמחווה שרו את "אמריקה". זה היה רגע הזוי מעט ובעיקר משעשע.
אני דווקא מחבבת את מוניקה סקס. בתור נערה שמעתי בלופ את "גשם חזק" ואני לא חושבת שיש מישהו בטווח גילאים שלנו ששומע את מנגינת הפתיח של מכה אפורה ולא נזכר בסדרה פלורנטין ובימים האלה שעוד היו אזורים זולים למגורים בתל אביב...


משום מה, לא זכרתי שפיטר רוט הוא חלק מהלהקה והופתעתי לראות אותו על הבמה(מוכשר שכמותו). אני מאוד אוהבת אותו בתור אמן. יש לו קול מאוד נעים ומלטף, אבל מאוד לא מסחרי. מתאים לשירי יגאל בשן שכאלה. אבל מאחר והוא גם גיטריסט מוכשר, אין לו דאגה לפרנסה...
ההופעה שלהם לא כל כך מתאימה למופע עמידה מאחר ורוב השירים שלהם לא ממש "רקידים". אני חושבת שבתור מופע ישיבה אקוסטי זו יכולה להיות הופעה מהנה יותר. בסך הכל זה היה ערב מרענן ונחמד אחרי כל העומס של המעבר... וכעת אלך להרגיע את הגרון עם קצת תה עם דבש.
מה לבשתי?
ראשית אציין שאני בכלל לא מרוצה מהאאוטפיט הזה ובאופן פלאי לחלוטין, השמלה הזו יושבת עליי פחות יפה בצבע השחור מאשר בורוד עתיק. שחור לא אמור להחמיא יותר?! הנה, קיבלתם הפרחת מיתוס על חשבון הבית :)
לא היה לי זמן להתארגן. ליתר דיוק, היתה לי רבע שעה להתארגן. ברבע שעה קצת קשה להספיק לבחור בגדים ולהתאפר. בדרך כלל אני חושבת מראש על מה אלבש(אולי זה נשמע קצת טרחני, אבל אני אוהבת את זה...), אבל הפעם לא יצא. הראש שלי היה ריק.
ולתכלס...
שמלה שחורה מאסוס, האחות של השמלה בורוד עתיק מכמה פוסטים אחורה. 60 ש"ח.
גרביון כחול(שמשום מה נראה קצת סגול) של לייף, 13 ש"ח במבצע.
קרדיגן מקסטרו עודפים, כ50 ש"ח.
סנדלים של אירוסולס, 280 ש"ח.
צמיד פנדורה.
טבעת פפיון של קרן וולף.
שרשרת וטבעת מרביד.
שעון של סבתא.
סופ"ש נעים לכולם!

P.S
סופסוף הגיעו המדבקות לקיר שהזמנתי באטסי, לא יכולה לחכות לשים אותן במקומן!

יומולדת שנתיים

היום הבלוג חוגג שנתיים להיווסדו. כשלחצתי על כפתור ה"צור בלוג" לא חשבתי שאצליח להתמיד בכתיבה לאורך תקופה כל כך ארוכה, אבל בסופו של דבר חלפו להן שנתיים ואני עדיין כאן, לא ממש רואה את הסוף וטוב שכך.

יש יתרונות וחסרונות לניהול יומן אינטרנטי שכזה. אני חושבת שבעוד 20 שנה אהנה מאוד להציץ אחורה לתמונות ול"הגיגים" שלי על השגרה, על הא ועל דא. החסרון הבולט הוא שכל הסביבה הקרובה אליי מתעדכנת על חיי מהבלוג וכשאני מנהלת שיחות עם החברות, לא מעט פעמים נאמר המשפט "כן, כבר קראתי בבלוג". אז נכון שאירועים גדולים וחדשות מרעישות יגיעו קודם כל אל המעגל הקרוב ורק לאחר מכן לבלוג, אבל לפעמים מתחשק לשפוך לחברה על יום מבאס, למרות שכבר הוצאת הכל בבלוג.

מצד שני, התחושה שלי היא שמאז שאני כותבת בבלוג הפכתי לאדם רגוע יותר. יש לי מקום לפרוק בו תסכולים, מחשבות, תחביבים והלצות. לא תמיד אני לוחצת על כפתור ה"פרסם רשומה"(בעיקר אם מדובר בפוסט שחרור קיטור), אבל עצם התקתוק על המקלדת משחרר מאוד.

חייבת להודות, כל פעם שמתקבל מייל מקורא/ת בבלוג חיוך עולה על פניי, כנ"ל לגבי התגובות שלכם/ן כאן. יש משהו מאוד גלוי וחשוף בבלוג הזה (למרות שלקוראים בטח מרגיש שאני מסתירה יותר מאשר חושפת) ודווקא בגלל הסיבה הזו מאוד כיף לקרוא פידבקים. בסופו של דבר מדובר בתחביב שלי ולא בdaytime job שלי שרחוק שנות אור מאופנה. מצד שני, אני לא בטוחה שאני מגדירה את הבלוג שלי כבלוג אופנה בלבד, אני חושבת שההגדרה שמתאימה לו ביותר היא "יומן מצולם", אבל הבלוג לא אוהב הגדרות, הוא זורם :)

מקווה שגם אתם/ן נהנים/ות לקרוא ולבקר כאן, או סתם לרפרף בין התמונות. נחגוג כאן יחד שוב, בעוד שנה?

מה לבשתי?

חצאית מאסוס, 50 ש"ח.

חולצה מH&M בסייל, 29 ש"ח.

גרביון של לייף, 26 ש"ח.

קרדיגן הושאל מאמא.

שעון של סבתא.
טבעת זהובה ושרשרת מרביד.
טבעת כתומה מבילי תכשיטים.

נעליים מזארה, 200 ש"ח.

ונעבור לחלק המשמח ביותר ביומולדת, מתנות!

הזוכה בהגרלה היא...

מירי

מייל עושה את דרכו לתיבת המייל שלך ברגעים אלו ממש, מזל טוב!

כמה מילים אפשר לכתוב על שמפו?

תזכורת: ניתן להרשם להגרלת היומולדת עד מחר ב16:00. כבר נרשמתן?

האמת, כנראה שלא מעט...

כבר כתבתי כאן בעבר שהשיער שלי הוא לא בדיוק ישראלי טיפוסי. רוב הבחורות בארץ סובלות משיער יבש/פגום בגלל האקלים ואיכות המים שלנו. אני סובלת דווקא מבעיה הפוכה, שיער שמן. כמה שמן? כל כך שמן שאני חייבת לחפוף כל יום ולפעמים גם בוקר וערב. העניין עם השיער הזה הוא שהקרקפת מתרגלת לשמפו ובשלב מסויים הוא מפסיק לעבוד, מה שגורם לי להחליף שמפו אחת לכמה חודשים. עד עכשיו השמפו של קרסטס עשה את העבודה והחזיק יחסית לא מעט זמן(4 חודשים זה שיא חדש), אבל לאחרונה גם הוא התחיל לזייף כי הראש התרגל והגיע הזמן להחליפו. אם תקפצו לפארם הקרוב לביתכם, כנראה שלא תמצאו בו שמפו לשיער שמן. החברות פשוט מתעלמות מהבעיה הזו ומעדיפות לפנות לרוב שסובל משיער יבש.

לפני כשבועיים קיבלתי להתנסות את הסדרה החדשה של פנטן, אקווה לייט. קיבלתי להתנסות את השמפו, המרכך וספריי ההזנה.

בהתחלה קצת חששתי לנסות את הפנטן. בעבר ניסיתי את השמפו שלהם(לפני כ5 שנים) והוא גרם לשיער שלי להיות מאוד כבד ולאבד את מעט הנפח שהיה לו. אבל הפעם הסדרה הזו כביכול מותאמת בדיוק לשיער שלי, שמן/עדין. ביום הראשון ניסיתי את השמפו והמרכך לפי ההוראות. המרכך היה מאוד כבד על השיער שלי והשאיר אותו מאוד שומני(למרות שהקפדתי שלא יגע חומר בקרקפת אלא רק על השיער עצמו). ביום למחרת החלטתי לנסות את השמפו בלבד ולזנוח את המרכך וטוב עשיתי. השיער התייבש עם נפח יפה, הרגיש נעים מאוד גם בשעות הערב(מה שלא תמיד קורה אצלי) והבריק כמו בפרסומות :)

המרקם והריח שלו מזכיר מאוד את הרבל אסנס, אבל להבדיל מהרבל אסנס, אווקה לייט לא מייבש את השיער ולא משאיר אותו עם קשרים(זו החוויה שלי מהרבל אסנס...).

ניסיתי ערב אחד את ספריי ההזנה, אחרי שעל השיער שלי(ועליי, הייתי מחוברת אליו כל היום) עבר יום קשה. דווקא השפיע יפה, נתן לו ברק מסויים ולא הרגיש כבד או דביק. הבעיה היחידה שלו היא הריח החזק. למי שחובבת ריחות מתוקים מדובר בגן עדן, הריח נשאר לאורך שעות על השיער. אבל למי שלא כל כך אוהבת להריח כמו סוכריה, יש כאן בעיה. אני מקווה שפנטן ישווקו את הספריי בעוד ניחוחות, כי הוא דווקא עובד לא רע, כרגע לא אשתמש בו בגלל הריח המתוק והוא יועבר הלאה לחובבת מתוקים(פרי, בדרך אליך...).

נחזור רגע לשמפו. כמו שפתחתי את הפוסט, המדד שלי לשמפו טוב הוא שאני יכולה להשתמש בו למשך יותר מחודש מבלי שהשיער שלי יתרגל אליו. בינתיים חלף שבוע וחצי והתוצאות יפות. אעדכן בהמשך.

לפנטן יש לא מעט סדרות המתאימות לסוגי שיער שונים. עמוד הפייסבוק של החברה מאפשר התאמת הסדרה הנכונה לכל אחת.

וכעת לסיפור קצר ומצחיק. בשבת ביקרנו את ההורים שלי לארוחת יומולדת של בת דודה שלי. אחרי הארוחה, כולם מעולפים מסביב לשולחן ומנשנשים קינוחים, ישבנו ופטפטנו. החבר קיטר שהוא עייף ואני הסברתי לאמא שלי שהסיבה לכך היא שהרחוב שלנו הוא מקום המפגש של חתולי הרחוב לסצנות סקס לוהטות. סבתא שלי קפצה ואמרה "נו בטח, עכשיו מרץ. מרץ זה חודש של חתונות של חתולים!". כולנו לא הצלחנו להפסיק לצחוק, במיוחד כשיללות החתולים עוד מהדהדות בראש.

אז למקרה שתהיתם, זו עונת החתונות של החתולים, תשאירו להם איזה צ'ק, רבע עוף עולה הרבה כסף בימינו :)