שבת במרכז המסחרי

בשבת בערב קבענו עם חברים למפגש קז'ואלי במרכז המסחרי ליד הבית. האמת שיש לא מעט מרכזים מסחריים, לפחות ארבעה(כזו היא רמת אביב). הכיוון המקורי היה קפה רונה במרכז טאגור. בית קפה שכונתי וקטן שלא שייך לאיזו רשת ומדי פעם יש בו גם הופעות חיות. פעם הוא היה פתוח גם בשישי בערב ובשבתות, אבל לפני כמה חודשים עברו לפעול רק בימי חול ומוצאי שבת. בשבת האחרונה גילינו שגם על מוצאי שבת ויתרו והמקום היה סגור וחבל.

התופעה הזו, של סגירת מקומות קרתה גם בפסח. אנחנו גרים בשכונה כבר 4 שנים ובשנים הקודמות כל החנויות ובתי הקפה היו פתוחים בפסח ולא כשרים. לחם ארז מכרו לחמים בכיף ואם התחשק קרואסון גם אותו יכולת למצוא. השנה הכל היה סגור לכל ימי החג(שכלל 5 ימי חול). השמועה אומרת שהמקומות במרכז קיבלו איומים שלא לפתוח. התופעות האלה הן חלק מנגיסות קטנות שנוגסת החברה הדתית-חרדית בשכונה בעלת ציביון מאוד חילוני. ברחבי השכונה צצו בשנה-שנתיים האחרונות משפחות מחב"ד שמישהו מממן להן את השכירות בשכונה. רענן שקד כותב מדי פעם על התופעה הזו בשכונה(בתור תושב מודאג) והנושא עולה לכותרות עם כל עימות רועש. ניצן הורוביץ יצא נגד התופעה ומיד קראו לו נאצי שרוצה שיהודים מאמינים יגורו בגטאות. אבל יש כאן הבדל אחד מאוד גדול שקל להתעלם ממנו. אם אני כחילונית ארצה לעבור לשכונה חרדית או חב"דניקית יעשו לי את המוות וברוב המקרים גם לא ישכירו או ימכרו לי. השכנים החב"דניקים שלי לא היו מפריעים לי לו היו טורחים לשלם את ועד הבית, לא לזרוק חיתולים לביוב ולגרום לסתימה חדשות לבקרים ולדאוג שהילדים שלהם לא יצרחו נון סטופ בחדר המדרגות(כי הדלת הרי תמיד פתוחה). הם גם לא היו מפריעים לי אילו הסיבה לשהותם בשכונה לא היתה על מנת לשנות את דרכי החיים שלי. יש נטייה להתסכל בתמימות על הפעילות הכביכול התנדבותית של חב"ד, בארץ ובעולם. אבל הם מאוד לא תמימים ובכלל לא נטולי אינטרסים. זו גם הסיבה שכף רגלי לעולם לא דרכה(וכנראה גם לא תדרוך) במרכזי חב"ד בעולם. למה לחב"ד מותר לפתות ילדים קטנים שעוברים במרכז המסחרי כדי לקנות ארטיק אחרי בית הספר(יסודי שצמוד למרכז) ללא ידיעת או אישור ההורים ולנסות למשוך אותם לדת, אבל אם אני אחליט להציע ממתקי חזיר מחוץ לבית ספר דתי כנראה שזה יגמר בסקילה? נקודה למחשבה...


ובמעבר חד. אחרי שקפה רונה היה סגור החלטנו לבחור במרכז מסחרי אחר, ברודצקי. העברנו ערב נחמד בביתא קפה, שכונתי אך יקר, שמגיש סן מיגל קרה וצוננת בכוס קפואה שמתאימה במיוחד לקיץ המהביל שלנו.

מה לבשתי?
מכנסיים מפוראבר 21, 40 ש"ח.
חגורה מאסוס, כ20 ש"ח.
חולצה מאסוס, כ40 ש"ח.
תיק של מדוזה, 140 ש"ח דרך סטיילריבר לפני כמה שנים.
נעליים של אירוסולס, 210 ש"ח דרך האתר.
טבעת פרח מאטסי, 12 ש"ח.
טבעת חותם מיריד כלשהו, 20 ש"ח.

צבעים רבותי, צבעים

פתיח קצר: בחודשים האחרונים, אם שמתם/ן לב ואם לא, הפחתתי משמעותית את כמות שיתופי הפעולה עם משרדי יח"צ. הסיבות לכך מגוונות ונעות בין חוסר סבלנות לעולם הזה, חוסר זמן להגיע לאירועים(בכל זאת עובדת במשרה מלאה שלא גמישה בשעות ולא מעט מהם מתקיימים בשעות העבודה) או חוסר רצון להתמודד עם יחצניות לא חביבות. החלטתי לנסות למצוא את המינון המתאים לי ולקוראים/ות מתוך תקווה שאתם/ן לא תרגישו מוצפים/ות בתוכן שיווקי, ולא משנה אם אהיה ביקורתית יותר או פחות.
ספציפית לגבי המותג מדוזה, הייתי הבעלים הגאה ומעריצה סמויה של המותג עוד בטרם היחצנית(הנעימה) פנתה אליי. ומעבר לכך, גילי ועדי כל כך מוכשרות ונחמדות, שקשה שלא לפרגן. עד כאן פתיח.

גם אני ביקרתי בחמישי האחרון בסטודיו של בנות מדוזה החביבות, גילי ועדי. כבר כתבתי בעבר על המותג והתיקים שלהן מככבים כאן לא מעט(מופיעים מספיק בכדי שאבא שלי יראה את התיק וידע שזה תיק של "מדוזה"). כבר המון זמן שרציתי לבקר בסטודיו ולרכוש שרשרת מדוזות צבעונית, אבל פשוט לא יצא. ההפרזנטציה הקז'ואלית של הקולקציה החדשה גרמה לי להחליט שהגיע הזמן לקפוץ. הסטודיו מרווח וצבעוני, ממוקם על דיזינגוף ממש כמה מטרים מפרישמן(לכיוון צפון) ונראה כמו חנות ממתקים ענקיים. הניגוד שבין הריצוף בשחור לבן לצבעוניות התיקים גורם לצבעים לקפוץ החוצה.

הקולקציה החדשה מראה שהבנות הן ממש לא One trick pony ולא משנה כמה הטריק הבודד מוצלח והחליטו הפעם לשלב את הפלסטיק הצבעוני והמוכר עם בדים בעלי אופי אוריינטלי משהו. התיאור אולי נשמע כמו עוד תיק ש' מבד מטונף עם איזה פלסטיק מודבק עליו בצורה לצורה, אבל המציאות מראה את רמות הביצוע שהמותג מגיע אליהן. ההכלאה מאוד מעניינת וגורמת אפילו לבד שחור ותמים למראה להראות עשיר ויוקרתי.

הבנות מזמינות את כולן להנות מהשקת הקולקציה לכלל הציבור ביום שישי הקרוב, ה6.7, בין השעות 10:30 ל17:00 בסטודיו בדיזינגוף 110. הפריטים ימכרו באירוע ובשבוע שלאחריו במחירי השקה של 10% הנחה.
טווח מחירים לפני הנחה: קלאצ'ים וארנקים גדולים - 320-450. תיקים - 470 - 690.
תוכלו למצוא גם שרשראות מקולקציות קודמות ב125 ש"ח(אני התחדשתי באחת בגווני כחול שתעבור טקס חניכה בחתונה בשבוע הבא).

בשדרה החדשה

בשבת האחרונה יצאנו לפגוש חברים וטיילנו קצת באזור בן גוריון והשדרה המשופצת. מזג האוויר עדיין לא העיק והדביק ואפילו מצאנו חניה בחניון העירייה(כמה חבל שאי אפשר לעלות על אוטובוס למרכז העיר גם בשבת). התהלכנו לכיוון דיזינגוף ומצאנו מנוחה ואייס לימונענע גרוס באתנחתא, בית קפה על דיזינגוף שעוד בקיץ שעבר הפך לחביב עלינו. השירות נחמד, במיוחד כשיושבים על הבר כזוג. הפוקאצ'ות פריכות וחמות מתנור הלבנים, השירות לא רע, ובתקופה הזו בשנה עוד אפשר לחוש מדי פעם בבריזה קלה מהים.

אתמול הזדמן לנו שוב לטייל באותו אזור, הפעם באוטובוס ולא עם הרכב הפרטי(בימים שבהם התחבורה הציבורית פועלת, אין לנו באמת סיבה לבחור ברכב). דיברנו בינינו על כמה נחמד לטייל בימים האלה שלפני הפלישה הצרפתית הגדולה, למרות שהטיפטופים כבר החלו, כשמזג האוויר עוד מאפשר להוציא את האף מהמזגן ובבתי קפה והפאבים יש עוד כיסא פנוי לישיבה. אתמול בחרנו דווקא באיזו פיצה על הדרך. טוני ווספה היו רחוקים וגם קצת התדרדרו מאז המחאה בקיץ שעבר וזותפיצה הפכו לאלטרנטיבה נחמדה. המוצרלה ועגבניות שרי טעימה מאוד וזיתי קלמטה עם עלי מנגולד היתה שונה ומעניינת. שוב, אם אתם באזור, תנו צ'אנס. חבל שכשר וסגור בשבת.

מה לבשתי?
מכנסיים מגאפ בקיץ שעבר(שלא משנה כמה מגהצים אותם, בשניה שמתיישבים מגיעים קמטוטים), מתנה מהיח"צ.
חולצה מסטייל ריבר, 70 ש"ח.
סנדלים של פליי לונדון, 320 ש"ח מחנות ברמת החייל(נוחות להפליא ומאוד אלגנטיות על הרגל).
משקפי שמש של קנת' קול מפיילינ'ס בייסמנט בניו יורק, כ60 ש"ח.
תיק עור ממקס מורטי, 400 ש"ח.

צבעים בוהקים וחתונה אחת

בשבוע שעבר נסענו לרחובות לחתונה של חברים קרובים של המשפחה. ההורים שלי והורי הכלה חברים טובים כבר שנים, מאז שאני בת 3 אם נדייק ולכן יצא שכולנו גדלנו יחד. הקשר בין "הילדים" התרופף עם השנים, כשכל אחד עזב את הבית ופנה לכיוון שלו ולכן הייתי מאוד מופתעת מכמות ההתרגשות שהיתה לי כשראיתי את הכלה היפה צועדת לחופה עם ההורים. אז מסתבר שלפעמים גם אני רגשנית...

מקום האירוע, טופ דוראן, כלל גן צבעוני ומטופח לקבלת הפנים ולחופה ואולם סגור(וממוזג!) עם פרזול בלגי יפה ועיצוב נקי. החלק שהיה גאוני בעיני בסידור המקום הוא אזור החופה. בתרבות ההדחפות הישראלית מה שקורה בכל חופה בסופו של דבר הוא ששניה אחרי שהחתן והכלה מגיעים לנקודת פתיחת הטקס, כולם מתנפלים וסוגרים על החופה ומסתירים לכל מי שיושב או לא הצליח להידחף פנימה. כאן נכנס התכנון הערמומי. החופה כולה מוקפת מים וישנו שביל צר שמוביל אליה, שגם הוא מוקף מים משני צדדיו. מימין ומשמאל לשביל ולמים, במרחק כ2 מטרים מהחופה היו שני אזורי ישיבה עם ספסלים לבנים ארוכים. בצורה הזו כולם יכלו לשבת, להנות מהחופה ולראות את כולה. התכנון הזה גם מנע את ההתנפלות המוכרת על החתן והכלה בסוף הטקס. אני לא יודעת מי האדריכל/מעצב/אדריכל נוף שעיצב את המקום, אבל כל הכבוד על הרעיון.

וכעת, לנקודה שתמיד מפריעה לי בחתונות(וגם לאמא שלי מסתבר), הלבוש של האורחות!
מסריקה כללית, כמעט חצי מהנשים באירוע לבשו שחור. לגמרי שחור. בלי שום נגיעה של צבע אחר. אני יודעת שכבר כתבתי על זה בעבר, אבל למה? יש כל כך הרבה צבעים יפים, שמחים וחיים, למה לבחור בשחור? לטעמי, בדיוק כמו שלא נהוג להגיע ללוויה לבושה כולך בלבן, גם לחתונה צריך להיות וטו שכזה. ושוב, אם כבר בחרת בשמלה שחורה, תשברי אותה עם איזה תכשיט צבעוני ובוהק או נעליים שאינן שחורות.

מה לבשתי?
שמלה (מאוד לא שחורה) מגולף, 180 ש"ח(אבל זכיתי בתחרות בפייסבוק של גולף ולכן היא בעצם בחינם).
שרשרת מאיביי, 40 ש"ח.
סנדלים ממקס מורטי לפני כמה שנים, 400 ש"ח.
תיק של מדוזה דרך סטיילריבר לפני כשנתיים, 140 ש"ח.

חומות העיר העתיקה

בשבת האחרונה יצאנו עם ההורים של עומר לארוחת בוקר במיקום מפתיע, עכו העתיקה. לפני כמה שבועות נחנך שם סניף חדש של רשת קפה נטו. באזור המרכז אני לא חובבת מושבעת של הרשת, יש בה משהו קצת עייף וגריאטרי מבלי להתייחס ליושבי בית הקפה. דווקא הסניף בעכו הפתיע לטובה. המיקום מעולה, דק על המים ובצד שמוצל בשעות הבוקר, כך ניתן להנות מבריזת הים ולשבת בצל. גם ארוחת הבוקר לא אכזבה וכללה מטבלים קצת שונים מהממרח עגבניות/ ממרח פסטו שבכל מקום מגישים(ממרח לימונים כבושים טעים טעים). אם יוצא לכם לבקר באזור, זו אופציה מומלצת ביותר. הרבה יותר טובה מכל ארוחות הבוקר שמוגשות במושבים/קיבוצים הסמוכים לנהריה והסביבה שיצא לנו לדגום בשנים האחרונות.

מלאים אך מרוצים, החלטנו להתהלך מעט לפני החזרה הביתה, אז יצאנו לסיור קל ליד החומות. זו הפעם הראשונה שבה אני מבקרת בעכו והדימיון של האזור הזה לאזור נמל יפו הפתיע אותי. ניכר שבמידה וישקיעו בשימור החומות והבתים בסמטאות הסמוכות יוכלו למשוך לכאן עוד המון תיירים וליצור אלטרנטיבה כיעד "בוטיק" ולמשוך קהל מאזור המרכז. אני ממליצה לראש עיריית עכו לצאת לסיור באזור יפו ששופץ לאחרונה ולגלות את הפוטנציאל הגלום בחומות בעירו.

בטיול הקצר נתקלנו בתופעה נוספת שהסתבר לי שהיא די רגילה(ככה עומר טוען). ילדים בגילאי 8-12 שקופצים מהחומות אל הים. הצצה קטנה אל מעבר לחומות הבהירה לי שמדובר בשיגעון אמיתי, כל האזור מלא בסלעים וצריך להיזהר ולקפוץ למרחק. ולמרות הסיכון, הם שם, כל יום, קופצים.

מה לבשתי?
שמלה מתמנון, 30(!) ש"ח בסייל הנוכחי.
חגורה מתנה מחברה מלונדון.
שרשרת שהכנתי בעצמי, כ20 ש"ח עבור החומרים.
סנדלים של אירוסולס, 210 ש"ח.
משקפי שמש של CK, כ75 ש"ח בסנצ'ורי 21.

מה שחשוב לזכור כשמטיילים באזור החומות היא העובדה שיש שם רוח מאוד חזקה. את התמונות בפוסט היה לא קל בכלל לצלם ועל הדרך קיבלנו כמה תמונות משעשעות במיוחד של Keren Vs Wind. אז למה שאני אצחק לבד, תצחקו גם אתם:

Bird is the word

לפני כמה שבועות התחשק לי להתחדש בפריט חדש ולנצל סופסוף את התווים שקיבלתי כמתנה לחג מהעבודה. נחושבה לבזבז אך ורק מהתווים ולא מכספי שלי נסעתי לסנטר עם חברה. משום מה זכרתי שמנגו מקבלים תווי קניה ולכן התחלנו את הסיבוב שם. לאחר לא מעט מדידות מצאתי חצאית שהיתה די חביבה ומעט יקרה, חצאית פליסה ב180 ש"ח שהיתה פוליאסטרית להפליא ואילולא התווים לא היתה שווה את ההשקעה. כשהגעתי לקופה נתבשרתי שהתווים כבר לא מתקבלים ברשת. הפגנתי איפוק וכח רצון והשארתי את החצאית בחנות. החברה התפלאה מאוד מהיכולות שהפגנתי ואני הייתי גאה בניצחון הקטן והמטופש על עצמי :)

משם המשכנו לגולף, שהעונה יצרו קולקציה לא רעה בכלל. שמתי לב שאחת לכמה שנים אני מוצאת שם המון דברים בעונה ואז הכל דועך חזרה לפריט בשנה. העונה המוצלחת הקודמת היתה לפני כ-3 שנים והשנה הם עשו זאת שוב לדעתי. ראיתי המון דברים שמשכו את העין, אבל הסניף בסנטר מאוד לא נוח לשיטוט ונבירה. אני אישית מעדיפה את הסניף בהדר יוסף, מרווח ועם צוות נעים, אדיב ולא דביק. למרות הדביקיות של המוכרת והצפיפות בחנות הצלחתי לשלוף את השמלה הזו. גם היא לא ממש זולה, 200 ש"ח, אבל בתמחורי שיא העונה זה עוד נחשב תמחור סביר. שוב התווים שיחקו על המצפון ואיפשרו לבצע רכישה שבמצב רגיל כנראה היתה ממתינה לאיזו הנחונת. היום אגב, כבר אפשר למצוא אותה לאחר הנחה בחנויות. אותה ועוד הרבה שמלות מחמיאות לגוף, אבל שוב, וותרו על סניף הסנטר.

בשארית התווים לא מצאתי מה לעשות. בסופו של דבר איחדנו כוחות עם התווים של עומר וכאחרוני הבורגנים נסענו להום סנטר וקנינו פח נירוסטה עם רגלית וכמה מנורות חסכוניות. לא בדיוק התפנקות עם שי לחג, אבל עד שלא יחלקו תווים לזארה או H&M, כנראה שזו האופציה הסבירה.

מה לבשתי?
שמלה מגולף, 200 ש"ח(עכשיו כבר פחות).
סנדלים מאירוסולס, 210 ש"ח.
צמיד עץ מקוסטה ריקה, 20 ש"ח.
טבעת מבילי תכשיטים ברמת החייל, 90 ש"ח
משקפי שמש של קלווין קליין מסנצ'ורי 21, כ75 ש"ח.
צעיף מסבתא.
שרשרת של שלי דהרי.