ערב חג

היתה בי תקווה להתחיל את השנה החדשה עם אבחנה לבעיה הרפואית שמעיקה עליי כבר שנה, הכאבים המתגברים בברכיים. י
אז היתה לי. הרפואה העכשוית חשבה אחרת.י
ביום חמישי ביקרתי אצל המומחה, שדפדף בין התמונות היפות בMRI תוך כדי עיוות הפנים לפרצופים מאוד לא מרוצים. בסופו של דבר הגיע לאבחנה המאוד מתסכלת של "אני לא יודע, אבל אולי זה יעבור עם הזמן, קחי מגה גלופלקס". העניין עם המגה גלופלקס הזה שמבחינת רוב הרופאים מדובר בתרופת סבתא. זה עוזר לפעמים, אבל רק אלוהים יודע למה ואיך. וככה התקווה שלי להתחיל את השנה החדשה עם אבחנה התפוגגה לה. חזרתי לחכות לתור למומחה הבא.י

זה היה שולחן החג שלנו, צבעוני ושמח. הוא כלל את ההורים שלי, אחי ואני, סבתא ודוד שלי, שגם הביא את הורדים הלבנים היפים שמככבים פה בפוסט. בהמשך השולחן גם התמלא באוכל. לא לדאוג, לא אכלנו את הפרחים :)י
כמו תמיד, ההורים שלי הכינו יותר מדי אוכל, שנשאר לכל השבוע האחרון וסותם את המקרר. כרגע, אם רוצים להוציא ממנו משהו, צריך להיוולד עם 5 ידיים לפחות...י

נחזור לסיבה שלשמה התכנסנו, האאוטפיט לחג.י
אני בחרתי בלבוש נייטרלי ובהיר שתמיד נראה חגיגי.י
מכנסי פשתן בגוון ירקרק שקניתי בסוף עונה בתמנון תמורת 30 ש"ח בלבד.י

חולצה לבנה רקומה (כמה חגיגי מצידי...) שאמא שלי קנתה לפני הרבה שנים ואיכשהו נדדה לארון שלי לפני שנתיים.י

חגורת ניטים מוזרה מאוד מקסטרו עודפים (של אמא). למה מוזרה? כי אני לא כל כך מבינה את צורת התפקוד שלה. יש לה שני אבזמים, אבל את החלק שנותר לאחר שסוגרים אותם אין איפה לתפוס, אז עשיתי קומבינה עם המיקום שלהם.י

הוספתי את שרשרת הפנינים שלי למראה מהוגן ואת הטבעת הירקרקה ממגנוליה.י

היה לנו חג נעים, בסיום הארוחה אפילו היה סרט מצחיק בYES אז היה במה לבהות בזמן שמעכלים את האוכל.י
אז שוב, וכנראה בפעם האחרונה, שנה טובה לכולם/ן. ואיך אומרים הזקנים, העיקר הבריאות!י