רוחניות

אני חייבת להודות שלא הייתי מחשיבה את עצמי אדם רוחני. בכיפור האחרון, בדומה לכל יום כיפור בחיי, לא צמתי.י
מעולם לא הייתי קרובה לדת ורוב המנהגים זרים לי. גדלתי בבית מאוד חילוני. ולכן קשה לי להבין איך אפשר לחיות כאדם דתי. כל כך הרבה מנהגים ונוהלים שנראים לא מובנים. ובעיקר, אני לא מבינה את הצורך התמידי לכפות. נכון, לא כל הזרמים הם כאלה. אבל אלו שעושים רעש הם כאלה. אני לא מבינה את הרצון להשתלט על שכונות חילוניות בת"א (רמת אביב למשל), את הסיבה שחניון בירושלים מפריע להם, או העובדה שאני לובשת גופיה מעוררת בהם פלצות.י
יש המון דברים יפים והגיוניים ביהדות, אבל בשבילי כמתבוננת מהצד, הם תובעים בים של מצוות והלכות חסרות ערך.י

מצד שני אני חושבת שיש מצבים בחיים שיותר קל להיות אדם מאמין בהם. מצבים שבהם אמונה עיוורת מקלה על ההתמודדות. במידה מסויימת זו התנערות מאחריות. "אני לא אחראי על מה שקורה לי ואין לי שליטה על כך". כשאתה מצליח באמת ובתמים להאמין בכך נראה שהחיים שלך הרבה יותר קלים. אבל מהזווית שלי נראה שאתה גם מאבד עליהם שליטה.י

טוב, מספיק עם הפלספנות וחזרה לביגוד. כל ההקדמה הזו היתה כי החלטתי ללבוש גרסה יותר שיקית למראה הרוחני.י

את הטוניקה התכלכלה הזו השאלתי מאמא, אחד מהיתרונות בלהיות בבית. היא קנתה אותה בזארה בקיץ האחרון.י
השרשרת שחלק ממנה הפכתי לצמיד היא קנתה בטופ10 תמורת 12 ש"ח בלבד והיא מורכבת בעצם מ3 שרשראות. אחת על היד שלי ועוד 2 מתפקדות כשרשרת.י
המכנסיים נקנו בקסטרו עודפים לפני כמה חודשים כשעוד יכולתי ללכת קצת תמורת 60 ש"ח בלבד.י
יש לי סיבה קולקטיבית לכעוס על אלוהים. הוא לא יכל לסדר את החגים קצת יותר טוב? אולי כולנו היינו מקבלים איזה חופש אמיתי ולא כזה שגם ככה נופל על שבת... :)י