הפעם ניתן לתמונות לדבר במקומי

רק אציין שהיום נסענו מלוס אנג'לוס למונטריי על כביש 1. התמונות לא מצליחות להעביר כמה באמת יפה הדרך הזו. עצרנו כל כמה מאות מטרים כי מאחורי כל עיקול בכביש נפתח נוף חדש ומיוחד.

LA and more

אנחנו כבר כמעט 5 ימים בLA והשמש יצאה לכבודינו אחרי יומיים עם המון רוח. עשינו את כל הדברים שתיירים עושים. הלכנו לUniversal Studios והיה ממש יפה ומדהים. אני הייתי כאן לפני 12 שנה ומאז הכל שונה, כולל אני... נסענו לטייל בבוורלי הילס ובשדרה עם כל החנויות שאינן ברות השגה, כמו שאנל ובוטגה ונטה. בגלל שאנחנו מתארחים אצל משפחה יוצא לנו לראות גם את הצד הפחות תיירותי של העיר, את שכונות המגורים והמרקטים. מאוד פסטורלי ויפה כאן. השכונות שקטות מאוד ובהחלט מזכירות את המראות שרואים בסדרה WEEDS. גילינו שלכולם, בלי יוצא מן הכלל, יש כאן רכב כי פשוט אין ברירה. כל הפיתוח האזורי הוא מוכוון רכבים, אין מדרכות, כמעט ואין מעברי חציה והכניסות לקניונים הן דרך החניון. אבל באמת מאוד ירוק פה ונקי. סגנון הבניה מאוד שונה מהסגנון בארץ. רוב הבתים כאן הם מאוד אמריקאים מסורתיים.

אכלנו קאפקייקס red velvet של Sprinkles שאמורים להיות מוסד בLA, יש תור שמשתרך מחוץ לחנות. בכלליות, האמריקאים אוהבים תורים. אם בפארק שעשועים יוצא איש מחופש לדמות כלשהי, למשל האריה ממדגסקר, יחד איתו יצא עוד מישהו שידאג לכך שאנשים יעמדו בתור מסודר כדי להצטלם. אפשר ללעוג לבוקיות שלהם, אבל באמת שהכל מאוד מסודר ומתוקתק בפארקים האלה.

אתמול היינו ב Six Flags שזה פארק של רכבות הרים מטורפות. רק רכבות. זהו. אני לא חובבת מושבעת של רכבות הרים, פשוט כי אני לא חושבת שאני ג'וק בצנצנת שצריך לנער. יש שם רכבות פשוט מטורפות. רכבות בעמידה. רכבות שעושות סיבובים מטורפים ואז חוזרות את הכל חזרה. רכבות שבהן אתה תלוי באוויר וקשור מהמותניים, רכבות שבהן אתה תפוס מהרגליים ונוסע הפוך. בקיצור, הרבה רכבות. אחרי רכבת אחת אני הבנתי שכל העניין הזה הוא לא בשבילי, אז החבר האמיץ עלה לבד על כל שאר הרכבות המטורפות. אבל, שלא תקראו לי פחדנית! אמנם רכבות הרים זה Not my thing, אבל עשיתי סוג של באנג'י! משכו אותנו למעלה(זה ממש כיף שאפשר לעשות את זה בזוג) לגובה 250 מטרים ואז משחררים. כיף! התנדנדנו באוויר לעוד דקה-שתיים וזהו. זו היתה חוויה ממש מדהימה, הדבר הכי קרוב ללעוף. האמת שקניתי את הדיסק עם הקליפ של זה, אולי אעלה את זה אחר כך.

כמובן שבין כל האטרקציות האלה היו גם קניות, איך לא? יש בforever 21 המון דברים זולים ויפים וגם בold navy מצאנו מציאות. קניתי נעלי נוחות של Aerosoles (כמה סבתאי מצידי, אבל אין מה לעשות, כשהולכים הרבה צריך שיהיה נוח!) שבארץ עלו 400 ש"ח ב50$ בלבד. והכל כאן בהפרשים מטורפים כאלה.

מחר אנחנו ממשיכים במסלול ועוזבים את המשפחה כאן (קצת מבאס, חשבנו ש5 ימים יספיקו לנו עם המשפחה, אבל היה נחמד עם יכולנו להישאר עוד כמה ימים). מחר נצא על כביש 1 לכיוון סן פרנסיסקו. כדי להנות מכל האטרקציות בדרך אנחנו עוצרים לישון לילה במונטריי(עיירה מאוד יפה בדרך) ונגיע לסן פרנסיסקו ב31 לחודש.

מצטערת על העדכונים המועטים. לא היתה לנו גישה נוחה לאינטרנט וגם צריך קצת להתנתק לפעמים! אפילו מהבלוג...

חג שמח לכולם!

עוד מעט, עוד קצת

במשרד דברים מתחילים להיסגר ואתמול אפילו החבר כבר ארז את עשרת הפריטים הנבחרים שלו(אחרי שאני סיננתי לו כמה דברים, בסטייל "בשביל מה מכנסיים קצרים? אתה הולך לקנות שם גם ככה").

אתמול יצא לנו לצלצל לשירות הלקוחות של DELL בארה"ב ויש להם מערכת ניתוב שיחות משעשעת ביותר. איזו בחורה מאוד עליזה מדברת איתך במענה אוטומטי בצירוף עם זיהוי קולי. אתה מדבר עם רובוט, אומר לו Yes ולפעמים גם No והיא עונה לך בצורה מאוד אמריקאית, מלאה בשמחה מאולצת, Sure, I'll help you right away. אבל מה? בסוף כל האמריקאיות הזו מחכה לך הודי קטן עם מבטא כבד שלא באמת מבין אותך. הניגודיות הזו מאוד אירונית בעיני. בסופו של דבר ה"שיחה" שהתנהלה מול אלגוריתם היתה נוחה ונעימה יותר מאשר מול בן אנוש.

התמונות כאן צולמו בשישי האחרון במא ברחובות. התפצלנו בסופ"ש האחרון. אני נסעתי לרחובות והחבר לנהריה. מזמן לא נסענו ככה בנפרד, אבל בגלל הנסיעה ובגלל שיום ההולדת של האבות שלנו נופל על אותו תאריך, הפיצול היה מחייב.
א' היתה צריכה ללמוד למבחן בפיזיולוגיה אז יצאנו רק פרי ואני. התכנון המקורי שלי היה ללבוש משהו שונה לחלוטין. הבאתי איתי איזו חצאית והחולצה, אבל היה כל כך קר בשישי בערב(כמו גם בלילות האחרונים) כך שלא ממש התחשק לי ללבוש חצאית. מזל שיש את הארון של אמא זמין וממתין. השאלתי ממנה את החולצה הזו שבמקור בכלל היתה עם שרוכים לא קשורים והיא המירה אותם לתיקתקים. צירפתי ג'ינס מתאילנד, ג'קט עור מזארה, עגילים מדוכנים בעיר ותיק אפור ונוח(גם הוא הושאל מאמא).

ואלו הרגליים של פרי. כמה ג'ק וג'יל מצידי. הנעליים מפול אנד בר תמורת 200 ש"ח בלבד, אבל הן לא מעור.

קצת תרבות

בשישי הלכתי לתערוכת ציורים עם אמא שלי וחברה/שכנה של ההורים שלי, טייבה(שם ליטאי). טייבה למדה בחוג ציור לפני 4 שנים עם הציירת, יאנה מאידניק ומאז נשארו בקשר. התערוכה הזו היתה התערוכה הראשונה שלה.

הגענו לחצר בכפר הנגיד ושם פגשנו את יאנה, צעירה מוכשרת וביישנית שהתנצלה על כך שעדיין לא הסתיימו ההכנות. הגענו ראשונות מאחר והיינו צריכות לחזור לארוחת צהריים בזמן, חיכה לי המבורגר שפעם היה סטייק אנטריקוט. טראנספורמציה שביצע אבא שלי במסירות, העיקר שאני אוכל סטייק. שימו בצד את הקטנוניות, זה סטייק!

ככה הזדמן לנו לשוטט בין הציורים בשקט, לפני שאנשים נוספים הגיעו וגם להספיק להתרשם מהם יותר. גילוי נאות, אני לא בדיוק חובבת אומנות מושבעת, אינני פוקדת פתיחות בגלריה או אירועים ארטיסטיים מכל סוג שהוא. אבל לזה קפצתי כי היה נשמע לי נחמד וכך היה. לאט לאט הגיעו לחצר הקטנה עוד ועוד בני משפחה וחברים שהביאו איתם עוגות ומאפים. המאפים נראו כל כך טוב שהכלב של השכנים קפץ לביקור וגנב פחזניה ישירות מהשולחן ולאחר מכן גורש בבושת פנים.
אני יצאתי משם עם התחדשות בכל המובנים. מדובר במכירה הראשונה של יאנה ובקניה הראשונה שלי של אומנות אמיתית.

הבחורה הרגועה הזו שבתמונה תפסה אותי מיד. בהמשך שמתי לב שהיא תופסת דווקא נשים. כל אישה שהתבוננה עד עכשיו בתמונה הזו התאהבה בה מיד. משהו ברוגע שלה שובה לב. יאנה הסבירה שמדובר בסוג של פורטרט עצמי אבל לא היא זו שמצויירת בתמונה. אז עכשיו יש לי חפץ עם סיפור בבית והוא עלה לי רק 250 ש"ח. אני לא מתיימרת להיות מבינה גדולה באומנות, אבל אני יודעת מה נעים לי בעין והרישום הזה הוא כזה.

אמא שלי גם כן עזבה את המקום עם הציור המופשט הזה של פרגים. תוספת מצויינת לכניסה לבית שלהם. לפני שהלכנו החברים של יאנה צילמו אותנו למזכרת, עם התמונות הראשונות שהיא מכרה.

והנה עוד כמה מהציורים היפים של יאנה. אם מישהו מעוניין לרכוש ציור, ניתן ליצור קשר עם יאנה בטלפון: 0528-947784 או במייל yanamaidanik1@gmail.com.

ואלו כבר אמא שלי וטייבה, מסתובבות בין הצילומים. אמא שלי לא אוהבת להצטלם ולכן שניה לפני שלוחצים על הכפתור היא משקיעה ועושה את הפרצוף היא מגוחך שהיא יכולה. פה היא יצאה יחסית נורמלי.

אמא שלי לובשת ג'ינס מתמנון, חולצה מהוניגמן וג'קט ג'ינס אלמוני. הצעיף של טייבה מאוד מעניין, אבל כנראה שהוא לא מהארץ.

היום היה לי קצת שקט אחרי שאני חזרתי מההורים אבל החבר עדיין לא. כנראה שצריך שקט כדי להחליט על 10 פריטים שנוסעים איתי במזוודה לטיול בארה"ב. זהו, ארזתי לבד!

שבוע טוב לכולם(שיגיע כבר יום רביעי)!

מגנוליה - הסאגה ממשיכה

לא תאמינו. אמא שלי טרחה לכתוב מכתב תלונה למגנוליה ואף נענתה בתוך יום. כמה חבל שהתגובה היתה אטומה ולקונית.

להלן מכתב התלונה של אמי(מי שקראה את הפוסט הקודם בנושא יכולה לדלג על החלק הזה):

שמי אילנה ואני נוהגת לקנות תכשיטים בסניף מגנוליה בקניון רחובות בתדירות גבוהה. ברשותי מספר לא מבוטל של עגילים, שרשראות ועוד אשר נרכשו במגנוליה בקניון רחובות.

לפני כשבועיים בחנתי זוג עגילים והחלטתי לקנותם מאוחר יותר, אך כשחזרתי לדוכן העגילים כבר נמכרו. היות ואני סומכת על הרשת הזמנתי זוג זהה, שילמתי עבורם ונאמר לי להמתין עד 3 שבועות.

בתור לקוחה מאמינה, בטחתי שהחברה תעשה כל מאמץ שהעגילים יגיעו אלי בהקדם האפשרי.

כעבור יומיים ביקרתי שוב בקניון עם בתי וקפצנו לדוכן לצפות בדברים חדשים, להפתעתי ראיתי את זוג העגילים שהזמנתי בתצוגה בדוכן מגנוליה.

בתור בן אדם תמים הייתי בטוחה שעובדות מגנוליה החביבות כבר טורחות להודיעה לי לבוא מהר ולקחת את העגילים שהזמנתי, אך איזו אכזבה, לא רק שאף אחד לא צלצל אלי אלא נאמר לי שזוג העגילים הנ"ל הוא לא עבורי אלא של החנות.

לאחר ויכוח עם המוכרות והתעקשות שלי התקשרו לשרות הלקוחות וקיבלתי לרשותי את העגילים.

לכאורה סוף טוב, אבל מדובר בהתנהלות תמוהה ומקוממת.

יכול להיות שזו מדיניות שלכם אך היא מאוד לקויה בעיני. כלקוחה ותיקה אני מצפה שהיחס ללקוח קיים יהיה יותר מחוייב מאשר ללקוח פוטנציאלי.

אני מצפה בקוצר רוח לתגובה הולמת.

תגובת יעל לבני, מנהלת שירות הלקוחות של מגנוליה:

בוקר טוב אילנה,

תודה על פנייתך.

ובכן,הבנות אכן צדקו,נפתחה לך הזמנה, על גבי טופס ההזמנה מצוין תאריך יעד של ההזמנה והוא שלושה שבועות מיום ההזמנה.

רשת מגנוליה עושה מאמצים בכדי שהלקוח יקבל את המוצר הרבה קודם לתאריך היעד אך אנו מבחינתנו מכוסים לשלושה שבועות.

עם זאת,מאחר וזהו מוצר סטנדרטי ישנה אפשרות במידה והתכשיט נמצא בדוכן לאחר ההזמנה, לקבל מהדוכן ,אבל רק לאחר אישור משירות הלקוחות(בשביל זה נועדה המחלקה הנ"ל).

זהו אכן פריט השייך למלאי של הדוכן ולכן האישור מתבקש.

הבנות עבדו לפי הנוהל וברגע שביקשו מהמחלקה אישור הן קיבלו.

צריך להבין שישנם נהלים מסודרים וזה לא נעשה עקב חוסר שירותיות,אנו עושים ונמשיך לעשות כל שביכולתנו לתת את השירות הטוב ביותר.

לא בכדי אנו החברה המובילה בארץ לתכשיטי כסף.

מקווה שהבהרתי את הנקודה.

כל שנותר הוא לאחל לך ולבני משפחתך חג פסח שמח וכשר

יעל לבני

לאחר קבלת מייל זה אמי אף יצרה קשר עם יעל לבני וניסתה להסביר לה שהתשובה שלה אינה מספקת, אך לאחר מספר דקות שיחה, משראתה שתלונתיה נופלות על אוזניים ערלות, ויתרה וסיימה את השיחה.

אמי ואני כבר לא נקנה שם ושם החברה לא יוזכר כאן יותר. אין לי שום סיבה לקדם ולפרנס חברה שמזלזלת כך בלקוחות שלה. מקווה שהקוראות כאן יקחו זאת לתשומת לבן וישקלו בשנית רכישות ברשת הזו.

סופ"ש נעים!

במקור זו בכלל שמלה

את החולצה הזו קיבלתי בתור שמלת מקסי מדודה שלי. הבד הזה לא כל כך התאים לטעמי לשמלה ארוכה והחלטתי לקצר אותה לטוניקה. החלטה נבונה? לי נראה שכן. אני מאוד אוהבת את הגזרה שלה ומפתח הגב המיוחד. יצא שלא לבשתי אותה לפחות שנתיים, מסיבות שלא ברורות לי כל כך, אבל ביום שישי האחרון נזכרתי בה והנה היא כאן בצילומים בחצר של ההורים שלי. יצאנו עם הבנות להרצל בר למעלה, שהוא מקום שונה לחלוטין מההרצל בר למטה. החלק התחתון מתפקד כמו בית קפה שמגיש גם אלכוהול. וכך ניתן לראות שולחן אחד שבו יושבות 3 בחורות עם ספלי שוקו מהבילים, ושולחן ליד חבורת בנים מורידים צ'ייסרים במרץ. למעלה לעומת זאת, יש אווירת בר אפלולית עם מוזיקה קצת יותר משמחת והרבה אלכוהול. אז הפעם ישבנו למעלה. התאימה לנו האווירה המשמחת שם.

בעוד שבוע אנחנו נוסעים ואני מתלבטת ביני לבין עצמי אם הזמן עבר מהר מדי או לאט מדי מהתאריך שבו הזמנו את כרטיסי הטיסה. כנראה שמהר מדי, באופן כללי הזמן עובר לי יותר מדי מהר וזה מאוד מאכזב. אני מקווה שכשנחזור מארה"ב קצב הזמן יחזור להיות סביר יותר.

בגלל הנסיעה החבר וגם אני נשארים קצת יותר בעבודה ומנצלים אותנו עד השניה האחרונה. ככה זה. גם אם נראה לך שאין כל כך עומס, לפני נסיעה הכל מצטבר. אולי ככה נגיע כל כך עייפים לטיסה ונישן טוב.

יש לי המון תהיות לגבי מה וכמה לארוז לטיול. הרי אני אקנה בגדים שאלבש גם שם, אבל כמה להביא מהארץ? להביא מעיל? או לקחת צ'אנס, לסוע בלי ולקנות שם במידת הצורך? המון התלבטויות. אם מישהו מהקוראים ביקר בחוף המזרחי בתקופה הזו בשנה ויש לו טיפים לגבי מזג אוויר(או טיפים בכלליות) אשמח לשמוע. תודה!

מה לבשתי?
חולצה, מתנה מדודה שלי.
ג'ינס מפול אנד בר, 80 ש"ח בסופעונה.
נעלי סירה במוקה מקסטרו עודפים, 35 ש"ח.
צמיד זהוב מדיווה, 20 ש"ח.

Happy Birthday

היום לפני שנה פתחתי את הבלוג. הזמן עבר מאוד מהר. כנראה שככה זה כשנהנים :)

לכבוד התאריך החגיגי החלטתי לכתוב קצת יותר על עצמי. בכל זאת, כבר שנה שאתם קוראים פה, "מגיע לכם" קצת יותר פרטים ורקע. בין לבין תראו גם תמונות מאוד אביביות שצילמנו ליד הבית של ההורים שלי ברחובות.

אז קוראים לי קרן, את זה אתם כבר יודעים. מה שאתם לא יודעים זה שקוראים לי קרן על שם סבתא של אמא שלי, קלרה. מה הקשר בין קלרה לקרן? כנראה שבעיקר הק', אבל תודה לאל להורים שלי שלא השאירו אותי עם שם של סבתא רוסיה לכל החיים. אגב, הם המשיכו עם הקו הרחום הזה במתן שמות ולאחי קוראים אור והשם האמצעי שלו הוא בר, על שם אח של סבא שלי, בוריס.

כמו שאפשר היה להבין מהפסקה הקודמת, אני חצי רוסיה מצד אמא וחצי מרוקאית מצד אבא. זה מאוד מפתיע אנשים כשהם שומעים את זה, אבל זה שילוב שהופך יותר ויותר נפוץ עם השנים. ההורים שלי היו חלוצים :)
אני בת 24 וחצי, נולדתי ב23 לאוגוסט, 1985, בדיוק בתום 9 חודשים. אני דייקנית ולא אוהבת לאחר. קשור?

למדתי לתואר ראשון במדעי המחשב, תואר שנמרח על גבי 4 שנים, התחיל בבאר שבע והסתיים בת"א. עם דגש על הסתיים וזה מה שחשוב. לא כל כך נהנתי מהלימודים, אבל אני מאוד אוהבת לתכנת ואת כל מה שקשור לזה, אז המשכתי לסבול בלימודים. אני תמיד אומרת שהדבר הכי טוב שיצא לי מהשנתיים בבאר שבע זה החבר שלי. הכרנו בלימודים. היינו ידידים ומתישהו אצלו זה התחלף ליותר מזה. כמו שאפשר להבין, הוא דאג שגם אצלי זה יתחלף ליותר מזה ולפני שבוע חגגנו 4 שנות זוגיות. בתמונה כאן אפשר לראות את הצל של שנינו, זה מה שהוא הסכים לחשוף. הוא מאוד גבוה, 1.87, ושומר על עצמו טוב. לי נחמד שהוא גבוה כי ככה אני יכולה לשים נעלי עקב ולא להרגיש ענקית.

אני עובדת בחברת היי טק בתחום הביטחוני. בחרתי לעבוד 80% משרה. עבדתי במהלך רוב שנות התואר והחלטתי שאני רוצה קצת זמן לעצמי. אז ימי חמישי שלי פנויים לסידורים, כיופים, תפירות וביקורים. הבלוג הוא מפלט יצירתי שלי(אם אפשר לקרוא לזה ככה), רוב היום בעבודה אני מתעסקת בחשיבה ובדברים מאוד טכניים, היה חסר לי מקום לבטא את הצד הקצת יותר אומנותי שלי והבלוג עוזר לי בכך מאוד.

אני מאוד בררנית באוכל. אוכלת רק בשר בקר טחון. כן, אני יודעת, הפרעה נפשית קשה. אני דווקא מאוד אוהבת בשר, אבל יש לי קושי עם המרקם. חשבו בעבר לנשל אותי מהירושה על ההפרעה הזו, אבל היום המשפחה כבר מקבלת זאת בהבנה.

דגים או הניחוח שלהם עושים לי בחילה. פעם, בגיל 15 בערך, מאוד רציתי איזשהו סוודר מאוד יקר מקסטרו(במונחים של לפני 9 שנים). ההורים שלי עשו איתי עסקה. תאכלי דג - תקבלי סוודר. אני חושבת שהמונח קורבן אופנה מאוד מתאים לסיפור הזה. אכלתי את הדג. זה לקח יותר מ40 דקות, אבל אכלתי, וגם קיבלתי את הסוודר. A deal is a deal. הסוודר הזה כבר לא קיים בארון שלי אבל לפחות אני יודעת שאני באמת ובתמים לא אוהבת דגים.

אני מאוד אוהבת כלבים. אצל ההורים שלי חיות בכיף באדי ופינצ'י(Senior dog כמו שאבא שלי מכנה אותה). לא מעט מהסנדוויצ'ים שלי במהלך השנים הלכו לכלבים תועים. יש משהו בעיניים האלה שקשה לעמוד בו. לראות כלב נטוש מעלה לי דמעות בעיניים. אני משתוקקת לקחת כלב, אבל זה בלתי אפשרי בדירה בלי חצר ומשרה מלאה.

יש לי שתי חברות טובות "מהבית", פרי וא'(שומרת על הפרטיות). את א' הכרתי בשבוע הראשון לתיכון כי הצעתי לה טרמפ הביתה מביה"ס עם אמא שלי ומאז אנחנו חברות. גם עם פרי החברות התחילה בשבוע הראשון לתיכון, אבל כנראה שהסיפור לא מובהק במיוחד ואני לא זוכרת אותו. אנחנו חברות כבר הרבה שנים. כמו בכל חברות היו לנו עליות ומורדות, אבל אני יודעת שתמיד אני יכולה לסמוך על כל אחת מהן מתי שאצטרך.

יש לי חברה אחת טובה מהלימודים, ביני. הכרנו ביום הראשון לאוניברסיטה כי התיישבנו אחת ליד השניה בהרצאה של חדו"א(חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי אינפידצימלי, לאלו מכן שלא זכו להיתקל בתענוג המפוקפק). אין הרבה בנות במחלקה למדעי המחשב, או בנות שנראות ומתנהגות כמו בנות, אז אני ומעיין התחברנו מיד. נשארנו חברות גם אחרי שעזבתי את באר שבע. כל שינויי המגורים של שתינו לא השפיעו על החברות וזה נחמד.

נדמה לי שלא נשאר לי עוד מה לספר אבל בטוח שאחר כך אזכר בדברים ואתחרט שלא כתבתי. יחי כפתור ה"ערוך רשומה"! אז לסיכום, הבלוג עשה לי הרבה טוב לחיים, הכניס תחביב מאוד מרענן. תודה רבה לכל הקוראים (וגם לאלה שרק מתבוננים בתמונות). שולחת לכם נשיקות! (ראו תמונה).

מה לבשתי?
שמלה מטופשוט, 130 ש"ח בסופעונה.
גרביונים שחורים של לייף, 18 ש"ח.
נעלי לכה אדומות של סטיב מאדן, 240 ש"ח.
משקפי שמש של אירוקה.
טבעת מתנה מהחבר לכבוד 4 שנות קוממיות.
עגילים אדומים של מיכל נגרין, 130 ש"ח.

שבוע טוב לכולם!

מעשה שהיה כך היה

ביום ראשון הלכה לה אמי לקניון וראתה עגילים בדוכן של מגנוליה. חשבה והתלבטה אך החליטה שלא לקנות.

ביום שני הלכה שוב למגנוליה על מנת לרכוש את העגילים אבל הופ, הם כבר לא היו שם. הזמינה לה אמי את העגילים ואף שילמה עליהם. הודיעו לה שהעגילים מיוצרים במיוחד בשבילה ויגיעו בעוד בשלושה וחצי שבועות. חזרה אמי לביתה וחיכתה.

ביום חמישי הלכה אמי לקניון בגללי, הציצה בדוכן של מגנוליה ומה היא רואה? את אותם העגילים שהיו בראשון ונעלמו בשני. אצה רצה עם השובר ההזמנה אל המוכרת התורנית וביקשה לקבל את העגילים. אותה מוכרת ענתה "אבל אלו העגילים של החנות, העגילים שלך, ממי, יגיעו בעוד כמה שבועות". מוכת תדהמה חשבה אמי על התשובה התמוהה. מדובר באותם זוג עגילים בדיוק. ניסתה שוב להסביר למוכרת המעט בלומה וזו ענתה "ממי, אני לא יכולה לקבל החלטות כאלה, שירות לקוחות צריך לאשר את זה". התעקשה אמי ששיחה תתבצע לאותו שירות לקוחות כל יכול. הפלא ופלא, שירות הלקוחות הורה למוכרת להעביר אל אמי את העגילים המיוחלים וכאשר יגיעו העגילים שהוכנו במיוחד בשבילה, הם ימצאו את מקומם בתצוגת הראווה של החנות.

מה המסקנה מהסיפור המלבב הזה? במגנוליה עדיין לא סיימו להתסכל על הלקוחה הנוכחית וכבר הם חושבים על הלקוחה הבאה. כמה חבל שזוהי לא הדרך להתייחס ללקוח. אין כזה דבר מלאי נפרד לחנויות ומלאי נפרד להזמנה של לקוחות. ועד שבמגנוליה לא יבינו את זה, אל תזמינו מראש. המלאי בחנות מתחדש תכופות גם ככה. ואגב, טיפ קטן לנותנות שירות, לאישה מבוגרת ממך לא קוראים ממי, אלא אם היא אמא שלך ואת אמריקאית.

ולנושא אחר. חם לי! הייתי היום אצל הקוסמטיקאית וכל הפנים שלי בוערות ובוהקות. מחר יעבור.

זהו, הנושא האחר מוצא. :)

מה לבשתי?

שמלה מסופעונה של זארה בקיץ שעבר, 70 ש"ח. הניאון שלה התאים לי היום. הוספתי לה חגורת מותן שחורה עם ניטים מאיביי, 20 ש"ח. ואפשר לראות את הלק האפור של אורלי מבצבץ לו.

וזו כבר באדי, מדגימה את התחביב החדש שלה: התחפרות בציפיות.

הופ, הזנב מציץ.

מדובר בתהליך שמתחיל בחפירות ארכיאולוגיות בכרית ונגמר בתחפרות פנימה תוך השמעת קולות רטינה.

וזהו, החוצה. הכרית חזרה לתפקד כמיטה.

סופ"ש נעים ונטול חוסר שירות לקוחות לכולם!

מתכון ירקרק

בשבת האחרונה הכנו מנה בריאה וירוקה. אני מאוד אוהבת אותה ובסך הכל היא לא קשה להכנה, אז החלטתי לעזור גם לקוראים לאכול בריא :)

מצרכים:
נבטים - חצי חבילה.
בצל ירוק - חבילה
נבטי חמניה(לא חובה אבל מאוד בריא וטעים) - חצי חבילה
ברוקולי - חבילה
בצל
6 שיני שום
נודלס - שליש חבילה במקרה שלנו
רוטב סויה
מלח
צ'ילי

אופן הכנה:
חותכים את כל הבצל הירוק לגודל של 2-3 ס"מ.

חותכים את הברוקולי כך שמתקבלים רק הפרחים שלו, בלי רגליים.

קוצצים את הבצל לרצועות ואת השום לפלחים.

מבשלים את הנודלס בנפרד.

בסיר בינוני מטגנים עם מעט שמן את הבצל והשום עד שמזהיב מעט.

מוסיפים את הברוקולי ומערבבים.

כאשר הברוקולי נראה "ירוק יותר" (כמו בתמונה מעל) מוסיפים את שאר הירקות.

מתבלים עם 3 כפות רוטב סויה וצ'ילי לפי הטעם. במידה והשתמשתם ברוטב סויה רגיל בדרך כלל אין צורך להוסיף מלח.
מערבבים את הנודלס עם הירקות וזהו. מוכן.
קליל, לא?

המנגו הבשיל

היום בבוקר נכחתי בפרזנטציה של קולקציית הקיץ של מנגו בסניף דיזינגוף סנטר של החברה.

תמיד אהבתי את מנגו, עוד בתור טינאג'רית(לא כל כך מחוצ'קנת, תודות לסופי הקומטיקאית) חיבבתי את הרשת הספרדית, אבל איך לומר זאת בעדינות, את המחירים חיבבתי פחות. מהניסיון האישי שלי, הפריטים במנגו תפורים יותר טוב מהפריטים בזארה, לרוב הם גם פחות המוניים(מבחינת תפוצה). בראשי, מנגו היא אחותה הספרדיה והקצת יותר סקסית של טופשופ. כל ההקדמה הזו נועדה להסביר שהפעם אדבר פחות על הבגדים במנגו ויותר על השינוי החיובי שחל בתמחור הרשת, מאחר והקולקציות שלהם תמיד היו עדכניות ומדוייקות בעיני.

השנה מנגו החליטו להתאים את עצמם למצב הכלכלי או אולי למצב שוק האופנה בארץ ולהוריד מחירים.
נכון, עדיין קיימים הפריטים היקרים יותר בקולקציה, אך רוב הקולקציה ירדה במחיר. אם פעם הייתי נכנסת למנגו ולא מצליחה למצוא שמלה מתחת ל250 ש"ח היום אפשר למצוא הרבה יותר.
עוד בחורף מצאתי שם שמלת סריג מעולה ב150 ש"ח בלבד(מחיר של תחילת העונה). גם כעת ניתן למצוא לא מעט פריטים שכאלה. שמלות וטוניקות יומיומיות ב129-149 ש"ח. חולצות טי עם טוויסט ב59-79 ש"ח.
הקולקציה שדיברה אליי במיוחד וחיבבתי את המיתוג שלה היא קולקציית הthink up. קולקציה שמראש מכילה פריטים טרנדיים אך זולים יחסית. מה שמקל על המציאה של פריטים אלה בחנות היא התווית בוורוד פוקסיה שקל לזהות מרחוק.

מה שהבליט במיוחד מבחינתי את הבדלי המחירים היא שמלה פרחונית מתוקה וסקסית שנמכרת במנגו תמורת 189 ש"ח. שמלה דומה בקסטרו(בעיצוב פחות מדוייק משל מנגו) עולה 259 ש"ח, הפרש לא קטן שמדגיש את הגישה התחרותית יותר במחיר שנקטו ברשת. זוהי אינה דוגמא יחידה, נתקלתי בלא מעט פריטים שכאלה תוך הסתובבות אגבית בחנות. עד היום הייתי נכנסת למנגו בעיקר בסיילים בגלל המחיר, אני חושבת שעכשיו המחירים שלהם יותר משתלמים מרוב הרשתות הישראליות כמו קסטרו שמפריזים במחיר (אבל לפחות מציעים סחורה לא רעה) ורנואר עם תמחור לא הגיוני(ואיכות הגיונית עוד פחות).

ואלה המוצלחים שלי מתוך הקולקציה(שזמינה בתמונות), כדאי מאוד ללחוץ להגדלה:

תמונות - יח"צ.