בוב הבנאי

השבוע זה היה התואר המתאים לי ביותר. ככל זוג צעיר ממוצע, גם אנחנו מצאנו את עצמנו משוטטים במעברים באיקאה בניסיון לאתר את השידה שבחרנו אי שם כמה קומות למעלה, במעבר 13B, מעמיסים עגלה בקרטונים שבתוכם יש קרטונים דחוסים כתירוץ לרהיט "עץ".

האמת, מאוד קל ופופולארי לגחך על איקאה, אבל אם להיות לרגע כנה, הדירה שבה אני גרה היום מרוהטת כולה מאיקאה. הריהוט הזה שרד כבר שני זוגות שונים שגרו כאן ועמיד לגמרי כבר מעל ל6 שנים. מעבר לכך, את הספה אנחנו החלפנו בספת איקאה אחרת שאכן עשתה פעמיים בעיות, אבל השירות של איקאה היה כל כך יעיל וטוב שלא היתה שום סיבה לקטר עליו. ועוד נקודה, אני לא חושבת שלצעירים יש אלטרנטיבה אחרת. לרהט דירה זו הוצאה גדולה ואיקאה עוזרים לאזן את ההוצאה הזו. אנחנו מנסים למצוא פינת אוכל במחיר סביר ופשוט לא מוצאים. הבעיה עם איקאה מתחילה כשצריך להרכיב. ביומיים האחרונים הרכבנו כ5 רהיטי איקאה שונים ומגוונים בגודלם ולרגעים הרגשנו כמו המשך קו הייצור בסין. להרכיב 6 מגירות זהות נותן לך את התחושה הזו... באופן הזוי למדי, מכל ההרכבות נתפס לי שריר בירך האחורית בשתי הרגליים. כן, אני עד כדי כך מנוונת :)
התמונות כאן צולמו לפני כשבוע, כשעוד היה לי כח לחשוב על בגדים בצורה "יצירתית" ולא רק פונקציונלית. הן יצאו קצת מוזרות לטעמי, אבל האאוטפיט יפה בעיני, אז אני מעלה אותן בכל זאת. וגם כי הגיע הזמן שיהיה כאן איזה אאוטפיט פוסט, בושות!
מה לבשתי?
חצאית מגאפ, 140 ש"ח בעזריאלי.
חולצה של עירית נוי, 20 ש"ח ביריד מתלבשות על זה.
גרביון של אולד נייבי, כ15 ש"ח.
שרשרת של בטוקדה, זכיתי בהגרלת פייסבוק של מדאו לפני כמה שבועות(אותה שרשרת שאני מגרילה כאן!).
נעליים של אירוסולס, 290 ש"ח.
היום יום שישי, אז לא נתעסק ברכבות, רק ננוח קצת ונאכל ברוקולי(ירוק טעים ובריא!). אפשר כבר לעבור וזהו?!

מראה מראה שעל הקיר(בבית) או- למה הפסקתי להנות מביקור בחנויות

פעם, לפני שנה-שנתיים, נהנתי מאוד משיטוט בחנויות בקניון או ברחוב, שיטוט ממושך ולא מתפשר, סורק את רוב החנויות ומסתיים רק לאחר שעתיים. היום אני כבר לא מסוגלת לעשות את זה. תתפלאו, אבל הפעם לא מדובר בעוד אחת מתופעות הלוואי של הברכיים שלי, או הזדקנות מוקדמת. מדובר דווקא בבעיה בחנויות. אמרו את זה קודם לפני(כאן) וכנראה שזה באמת לא משנה, כי רובנו נמשיך לקנות, אבל החלטתי בכל זאת לכתוב, אולי מישהו יקרא ויפנים.

הסיבות לכך שהפסקתי להנות מקניות בחנויות הן:
1. תאי ההלבשה: לרוב לא ניתן באמת לסגור את הוילון וכל גבר תועה יכול לתהות לגבי גוון החזיה שלך. אם כבר הצלחת לקבל איזו רמה של פרטיות, התאורה בדרך כלל מאוד מטעה ומחמיאה ובשילוב עם מראה מרזה את מגלה שבתא ההלבשה את בכלל ג'יזל עם רגליים שלא נגמרות שהולכות בול עם השמלה שמבליטה את הבטן השטוחה שלך. מחוץ לתא ההלבשה, המקום שבו תעבירי את רוב חייך, הדברים נראים קצת אחרת...
המסקנה: לולאה קטנה לתפיסת הוילון משני צדדיו היתה גורמת לנו למדוד בנינוחות. מראה אמינה ותאורה ריאלית יגרמו לנו להאמין בכם ולחזור.

2. המוזיקה: אני לא בת 70 ותאמינו או לא, שומעת מוזיקה בווליום גבוה מדי פעם. ממש פרועה. יחד עם זאת, כשאני מגיעה לקנות בגדים אני לא מעוניינת במוזיקת רקע של מסיבת טבע ביער, או של מועדון הדקירות הפופולרי להרגע. המסקנה: מוזיקת רקע היא לא מילה גסה, אבל צריך לדעת לבחור בווליום המדוייק ובתמהיל הנכון.

3. המוכרות: זה מתחיל בלבישת הפריטים שנמכרים בחנות עם הטיקט עליהם, ממשיך בלעיסת מסטיק או דיבור בטלפון תוך כדי פניה ללקוחות ומגיע לפעמים להתעלמות טוטאלית. מנגד יש את הזן הלוחמני, שעושה פרצופים ורוטן על כל שיטוט שלא נגמר בגיהוץ כרטיס האשראי. עוד סוג של מוכרת הוא העמלניות, הן מונעות על ידי עמלות מכל מכירה ולכן מנסות לדחוף לך כל דבר אפשרי, בין אם הוא במידתך או לא. אני מבינה שלכל אחד יש ימים ומצב רוח, אבל באותה מידה שאני לא עושה פרצופים בעבודה אם ישנתי גרוע וכואב לי משהו, גם המוכרות יכולות לאסוף את עצמן וללבוש חיוך יחד עם הטייץ שלהן בבוקר.
המסקנה: מוכרות אדיבות גורמות לנו לשלוף את כרטיס האשראי בקלות, גם אם לא הפעם, אז בפעם הבאה. עדיף לוותר על תמריצים באמצעות עמלה על מכירה, זה לא נעים לנו ולא נעים להן...

4. המידות: העובדה שיש הבדל במידות בין רשתות או חנויות שונות מעט מוזרה, אבל אפשר לחיות איתה. העובדה שבאותה הרשת אני נאלצת למדוד מידות שונות בכל פעם היא מתישה ומטופשת. למה לא ניתן לשמור על אחידות? לפני כחודשיים חיפשתי מכנסיים שחורים. הגעתי לקסטרו ומדדתי 3 דגמים שונים של מכנסיים מחוייטים. בכל דגם מידתי היתה שונה. האחד 36(ליטוף לא אמין לאגו), השני 38(סביר, אבל גם לא ממש המידה שלי) והשלישי 40(זה כבר נשמע קצת יותר הגיוני). כמובן שהתוצאה של בלבול המידות הזה היתה תהליך מדידה מתיש וחסר תועלת.
המסקנה: שמרו על קו מידות אחיד לאורך כל הקולקציה, זה יקל עלינו בבחירה וישמור על החנות מסודרת הרבה יותר.

5. המחיר: רוב הרשתות השתמשו בטריק מאוד מעצבן בחילופי עונות הקודם - בין קיץ לחורף. קולקציית הקיץ נמכרה בהנחות כבר מיוני בערך ובתחילת אוגוסט הגיעה "קולקציה חדשה" שהיתה גם היא קייצית. הרוטינה בשנים האחרונות היא להכניס קולקציות במחירים מופקעים, להתחיל בהנחות קטנות של 10%-20% לאחר כחודש וחצי, וכעבור חודשיים וחצי מכניסת הקולקציה להתחיל במבצעים קצת יותר אמיתיים. מעבר לכך, רוב הפריטים מתומחרים בצורה לא הגיונית ביחס לרמת הגימורים ואיכות הבד. אני לא מצפה מרשת למכור בגדים ברמת תפירה עילית, אבל אני כן מצפה שהמחיר יהיה בהתאם.
המסקנה: מחירים סבירים מתחילת העונה והנחות הדרגתיות בסוף עונה אמיתי(ולא חורפנים באוגוסט). תמחורים הוגנים גורמים ללקוחה לסמן את החנות כמשתלמת ולחזור אליה שוב.

6. כל ישראל חברים: מאסתי במועדוני הלקוחות שהרשתות מנסות לכפות עלינו. מלבד מועדון הלקוחות של S-Wear ואולי זה של ללין, רוב מועדוני הלקוחות של הרשתות אינם משתלמים בעליל.
המסקנה: כדאי שתיצרו קשר עם S-Wear ותלמדו מהם דבר או שניים על מועדון לקוחות ושירות בכלליות.

ששת הבעיות שמופיעות כאן הן הסיבה לכך שאת רוב הקניות שלי אני עושה באינטרנט, על הספה. את הבגדים אני מודדת בבית, עם תאורה אמיתית ואמינה ומקבלת חוות דעת ניטרלית מבן הזוג. נכון, גם לקניות ברשת יש לא מעט חסרונות, אבל ברגע שאת מכירה את מבנה גופך, מהן הגזרות שמחמיאות לך והצבעים שהולמים אותך, החסרונות מתכווצים.

עוד אציין שבטיול שלי לארה"ב לפני שנה(לא יאמן שעברה שנה) נהנתי מאוד משיטוט בחנויות שם. אני יודעת שאין כאן באמת בסיס להשוואה, בכל זאת, זה חו"ל באווירת טיול רגועה. ועדיין, החנויות שם נעימות יותר. התאים רחבים ונוחים עם מקום מסודר לכל הבגדים ולתיק, העובדות נעימות ומשתפות פעולה, והמחירים? Don't get me started. ב"אמריקה" הנחה זו הנחה :)

אני חושבת שהעובדה שהצליחו לגרום לי, בחורה ששופינג תמיד היה סוג של תרפיה בשבילה, להפסיק לשוטט בהנאה בחנויות, מצביעה על כך שיש להם בעיה שתלך ותחמיר עם הזמן. יש לא מעט בחורות כמוני שאוהבות להתחדש בפריט על בסיס שבועי או דו-שבועי, ומקבלות את המנה שלהן ברשת.


עדכון קסטרו:
אתמול בערב סופסוף מצאתי זמן לקפוץ לחנות עם השמלה. המוכרת בסניף רמת אביב היתה חביבה מאוד ואמרה שהיא תשלח את זה לבדיקה, שהתהליך אמור לקחת בין שבוע לשבועיים והתשובה תתקבל בסניף שאבחר. מצד אחד, נשמע סביר, התייחסו לפניה שלי והמוכרת היתה סבלנית מספיק בכדי לסמן עם מדבקה את האזורים הבעיתיים בשמלה. מצד שני, למה צריך להמתין שבוע-שבועיים למעבדה? השמלה אינה דהוייה וניכר עליה שהיא נראת חדשה למדי, מלבד הדפקטים שנוצרו בבד. אני חושבת שאפשר היה לפתור את זה על ידי מנהל/ת סניף ענייני/ת. אבל אי אפשר הכל בחיים, לפחות התייחסו אליי. אעדכן כשאקבל תשובה.

מתכון חורף

אתמול חזרתי הביתה מהעבודה כשהדבר היחידי שהיה לי בראש הוא כמה מתחשק לי לאכול מרק. אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שיש לנו ערבים גשומים בשנה ואחד מהם היה אתמול. אז לפני שעליתי הביתה עברתי אצל הירקן וקניתי עגבניות עסיסיות. המתכון הוא מרק עגבניות עם אורז בסמטי. כמו שבטח כבר הבנתם, אני מאוד אוהבת עגבניות. מבושלות, טריות, שרי, תמר או שוק. מלבד העובדה המשמחת שעגבניה היא בעצם האנטי אייג'ינג של הטבע, העגבניה היא מהירקות הבודדים שכמות הויטמינים בה עולה ככל שהיא מבושלת יותר. ככל שמבשלים יותר את העגבניה, כך היא משחררת יותר נוגדי חמצון(שגם עוזרים למנוע סרטן), מסתבר שהמרוקאיות ידעו דבר או שתיים כשהן הטריחו את עצמן בערבוב סיר מטבוחה במשך שעתיים, זה התחליף לקרם לחות :)

נחזור למתכון.
מצרכים
חצי כוס אורז בסמטי או מלא.
כ12 עגבניות בשלות וגדולות.
ראש שום.
מעט שמן זית.
מעט אורגנו,מלח, צ'ילי גרוס.
מעט עירית לקישוט.
כאן נמדדת העצלנות שלכם. יש גרסא לעצלנים וגרסא למשקיענים שזה ישתלם להם. הגרסא המשקיענית אומרת שצריך לקלף את העגבניות כדי לקבל מרקם אחיד למרק. הגרסא העצלנית אומרת שבבטן הכל מתערבב ועזבו אתכם מלקלף עכשיו. מה אני אומרת? זה תלוי. יש ימים שלא אטרח לקלף ויש ימים שנחה עליי מוזת הקילוף. מה שכן, אם אין לכם פוד פרוססור ואתם חותכים את העגבניות לקוביות בעצמכם, לא הייתי מדלגת על מלאכת הקילוף.
איך מקלפים עגבניות? יש כמה אג'נדות. אני דוגלת באג'נדת הX ומים חמים. חורצים X על העגבניות ומשאירים אותם במים רותחים במשך כ10 דקות. אתם כבר תראו את העגבניות מתחילות להתקלף ותבינו שהגיע תורכם לעזור להן קצת בפוש אחרון. על הדרך גם בישלתם וריככתם אותם קצת. מכאן קוצצים את העגבניות דק או אם יש לכם בלנדר, טוחנים אותן.
קוצצים את השום לקוביות קטנות. מטגנים במעט שמן זית. מוסיפים את העגבניות ומערבבים. שוב, אם יש לכם בלנדר, זו הנקודה לטחון את כל התערובת בסיר. מוסיפים כחצי כפית אורגנו, כפית מלח וחצי כפית צ'ילי גרוס(לפי הטעמים שלי...). נותנים למרק להתבשל כחצי שעה ומערבבים מדי פעם. מעבירים לגז הקטן על אש נמוכה ומוסיפים את האורז. מערבבים ומכסים את הסיר. נותנים לאורז להתבשל במרק למשך כ15 דקות. לפעמים לוקח לאורז מעט יותר זמן להיות מוכן, פשוט צריך לטעום ולראות שהתרכך.
לקישוט, עגבניות שרי מיובשות. אם מתחשק לכם לייבש עגבניות שרי, זה מאוד פשוט. זה הפתרון שלי לעגבניות ש"התעייפו" במקרר וקיבלו קמטים. חוצים את העגבניות לשניים ומניחים בתבנית כך שפנים העגבניה פונה מעלה. מפזרים מלח גס ושמן זית. מכניסים לתנור על 200 מעלות למשך כחצי שעה. יוצא משו משו!
ולסיום, אם מבטיחים צריך לקיים. אפילו שעייפים מיום עבודה ארוך וזה ניכר. תמונה שלי, מבשלת עם הסינר האופנתי שלי(בול בצבעי קיץ 2011).
בתאבון!

שידור חוזר

כל אחד מהפריטים שאני לובשת כבר הופיעו כאן בבלוג, ואפילו לא מזמן. כבר אמרתי לכם, אני בעד מיחזור. החולצה והחצאית הם קניה מאוד מוצלחת מהסייל בH&M והתגלו כמאוד שימושיים, בעיקר החולצה שתהיה טרנדית ביותר לקיץ הקרוב.

הייתי שמחה לעדכן אתכם שעשיתי משהו עם השמלה מקסטרו, אבל לצערי השבוע האחרון היה עמוס מדי בשביל להתמודד עם בד סורר. חתמנו חוזה על דירה חדשה, עם מעלית שנבנת ממש עכשיו, משופצת ומרווחת יותר, אבל לא מרוהטת בכלל. נאלצנו לרכוש ריהוט מלא לדירה וגם מוצרי חשמל למטבח. את הריהוט כמעט וסיימנו, את מוצרי החשמל עדיין לא רכשנו, אבל כמו שאפשר להבין, זמן פנוי היה מצרך נדיר השבוע. בשבועיים הקרובים יש לנו המון ריפוי בעיסוק, להרכיב 6 רהיטים שונים מאיקאה :)
המעבר המיוחל מיועד לתחילת מרץ ואני דווקא נהנת מכל ההתעסקות בעיצוב הדירה החדשה, למרות העומס. אני מקווה שנסיים את כל הארגונים בשבועות הקרובים ואז אוכל לפרסם כאן תמונות.
מה לבשתי?
חולצה מH&M בסייל, 29 ש"ח.
חצאית מH&M בסייל, 59 ש"ח.
קרדיגן מקסטרו(שדווקא שורד כמה שנים במצב טוב), 40 ש"ח.
גרביון ירוק זית של לייף, כ18 ש"ח.
נעליים מזארה, 200 ש"ח.
תליון מתנה לחברות מועדון מרביד.

מעיל מזארה, 400 ש"ח.
סופ"ש נעים ונטול הברגות לכולם :)
נ.ב
מזכירה לכם להרשם כאן להגרלה אם עדיין לא עשיתן זאת!

הגרלת יומולדת!!!

קצת קשה להאמין, אבל ב15.3 הבלוג חוגג יומולדת שנתיים. מאחר והגרלות הן דרכן של בלוגים לחגוג יומולדת(סוג של שקית הפתעה), אני גאה להכריז על הגרלה בבלוג בשיתוף Madeo.
ההרשמה להגרלה תחל היום ותיסגר ב14.3 בשעה 16:00 בדיוק. ביום ההולדת לבלוג, ה15.3 אכריז על הזוכה בשרשרת היפה הזו של חברת Batucada המייצרת תכשיטים אקולוגיים (וגם בכמה פינוקים קטנים ממני,אבל כרגע הם סוד, שיהיה מפתיע):
מה עושים כדי לזכות?
חובה:
1. מצטרפים כעוקבים לבלוג במידה ועדיין לא הצטרפתם(ניתן לעקוב אחר הבלוג עם חשבון גוגל/יאהו/טוויטר בלחיצה על כפתור ה"עקוב" מצד ימין).
2. לוחצים Like על עמוד הפייסבוק של Madeo
3. לוחצים לייק על הפוסט הזה(ממש כאן בתחתית הפוסט).
4. משאירים כאן תגובה עם כתובת המייל שלכן.
לא חובה:
5. מחזיקים אצבעות בלילה שבין ה14 ל15 במרץ, עת קיום ההגרלה.

בהצלחה לכולן!

Bon Voyage

מחר בלילה אחי נוסע לחצי שנה לטיול הגדול אחרי צבא. הפסיכומטרי כבר עשוי, טפסי ההרשמה לאוניברסיטה נשלחו, הציוד לטיול נקנה ואפילו החורים בשיניים נסתמו. לכבוד המאורע, התאספנו המשפחה הקרובה לארוחת שבת אחרונה לפני הנסיעה. הרמנו כוסית, צחקנו, אכלנו טוב, כולל כמה עוגות שהבאתי מהקונדיטוריה של שמו, ונפרדנו לשלום. אז אח קטן, תהנה מהטיול הזה, לא יצא לך לעשות עוד הרבה כאלה בחיים!

שבת בבוקר נראה קצת עגמומי עם המון עננים, אבל אחרי הארוחה פתאום יצאה שמש חמימה והיה ממש כיף להשתובב עם המצלמה בחוץ, וכמו שניתן לראות, זה בדיוק מה שעשיתי :) ההפתעה בתחתית העמוד...
וכעת התייעצות.
קניתי את השמלה הזו בקסטרו לפני כחודש ולבשתי אותה בדיוק פעמיים ובכל פעם לכמה שעות. כיבסתי אותה פעם אחת, לפי הוראות הכביסה ולאחר הכביסה הראשונה נוצרו כדוריות קטנות(או בשמן היותר מוכר, בונגלכים) על הבד בכל מיני אזורים. לאחר הלבישה השניה שמתי לב שהמצב החמיר וכל אזור שבא במגע עם אזור אחר נהיה מלא בכדורים. זה ממש מעצבן, בעיקר כי בקושי לבשתי אותה. היא לא היתה מאוד יקרה, אבל ביחס למה שהיא זה גם לא ממש זול, 150 ש"ח. מצד אחד, ברור שמשהו בה לא תקין, כי זה לא אמור לקרות אחרי 2 לבישות. מצד שני, קניתי אותה יחסית מזמן ואני לא לגמרי בטוחה שהם יאמינו לי שלבשתי אותה רק פעמיים. לפנות אליהם? לוותר? לומר כפרות ולמצוא תחליף?
מה לבשתי?
שמלה מייצרת בונגלכים מקסטרו, 150 ש"ח.
גרביון סגול מאולד נייבי, כ15 ש"ח.
צעיף שהכנתי לבד, כ20 ש"ח.
נעליים שטוחות ונוחות של אירוסולס, כ180 ש"ח בארה"ב.
משקפי שמש של אירוקה.

בעוד חודש בדיוק הבלוג יחגוג שנתיים, אני מארגנת הפתעה...

לדאוג עושה קמטים...

לפני כשבועיים ביקרתי באירוע בלוגריות של קליניק להשקת שני מוצרים לעיניים. האירוע כלל איפור על ידי צוות מאפרי החברה, צילומים על ידי צלמת מקצועית והרצאה על המוצרים מפי סיסי נמיר.

האיפור היה נחמד מאוד. לא איפרו אותי כבד במיוחד, והסומק היה מאוד מוצלח, כל כך מוצלח שחיפשתי אותו אחר כך באינטרנט. אבל התמונה שקיבלתי היתה כל כך מפחידה, שאני מפחדת בעצמי להעלות אותה לבלוג, כי אולי הבחורה בתמונה תבוא ותרביץ לי. באמת, תמונה מזעזעת. כנראה שזו אני, לא ממש היתה לי כימיה עם הצלמת שהרגישה לי מעט מותשת, כי לשאר הבנות יצאו תמונות לא רעות בכלל. כנראה שגם סיסי לא היתה במיטבה, כי לעומת ההרצאה הקודמת שהיא העבירה, ההרצאה הזו היתה מעט מהוססת לגבי הסרום השני, במיוחד לאור הגילויים בפוסט של מיראל(מומלץ לקרוא!).

אז קדימה, למוצרים.
All About Eyes Serum הוא רולר סרום ג'ל המכיל מרכיבים שאמורים הלרגיע את העור. את המוצר הזה אני ניסיתי בשבוע האחרון. אני בת 25(וחצי!), טפו טפו טפו, עדיין אין לי קמט אחד, לא כל כך סובלת מנפיחות מתחת לעיניים, אבל בשבועיים האחרונים כן סבלתי מעיגולים שחורים קטנים, כי התחלתי לקום מוקדם למשרד. השתמשתי בו לאורך התקופה מעל האיפור, מתחת לאיפור, מעל קרם פנים וגם מתחת. כלומר בדקתי את כל האופציות. התחושה אכן מרעננת ומאוד נעימה על העור. בעבר יצא לי לנסות את המוצר המתחרה של גרנייר והוא השאיר את העור מעט שומני מסביב לעיניים, מה שלא ממש איפשר לשים אותו מעל איפור. את המוצר של קליניק אפשר בהחלט. האיפור לא נמרח והמראה נשאר זהה. לגבי התוצאות. בהחלט מרגישים בהבדל. הכתמים הכהים נעלמו כמעט לגמרי, אבל חשוב להדגיש שלא סבלתי מכתם כהה מדי מראש. אני מאוד נהנת להשתמש בו דווקא בשעות הערב. אם אני ממשיכה לאנשהו אחרי העבודה, למרוח את הרולר לפני היציאה גורם לי להראות כאילו הרגע התעוררתי משנת יופי ארוכה. המחיר: 170 ש"ח.
Repairwear Laser Focus הוא סרום אנטי אייג'ינג לצמצום קמטים ותיקון וסיוע במניעת נזקי קרינת UV. השם נגזר מכך שהתוצאה של הסרום אמורה להיות דומה לתוצאה של טיפול לייזר דרמטולוגי. אני לא יודעת אם יצא לכם לראות איך נראים אחרי טיפול לייזר, אבל האסוציאציה הראשונה שעולה לי לראש היא ראקון והבאה היא זורו. קצת אחרי העור באמת נראה יותר טוב, אבל מצד שני הוא גם חווה חוויה לא נעימה. כמובן שהסרום לא גורם לתוצאה הראשונית הזו, הוא שקוף לאחר מריחה. לפי הניסויים שנעשו על ידי החברה, התוצאה המתקבלת לאחר שימוש פעמיים ביום, למשך 12 שבועות היא של כ63% מהתוצאה המתקבלת על ידי לייזר.

את המוצר הזה כמובן שלא אני אנסה, הוא לא נועד לי ולא מתאים לגיל שלי. הוא נועד לטיפול בנשים שכבר הופיעו אצלן קמטים ומעוניינות לצמצמם. את המוצר העברתי לאמא שלי לניסיון. מאחר ואמא שלי לא כל כך ממושמעת(אמא, את עושה פה בושות!). את הסרום היא קיבלה לפני שבוע וחצי ובתקופה הזו היא הצליחה למרוח אותו שלוש פעמים שלמות(בושות, כבר אמרתי?). המגע של הסרום אכן נעים, אבל כמובן שממריחה "קפדנית" שכזו לא יתקבלו תוצאות.

מקור התמונות: 1, 2.

התחלות

כמו שכבר סיפרתי לכם לפני כמה פוסטים, התחלתי עבודה חדשה לפני שבועיים. דווקא זה די נחמד להתחיל במקום חדש. יש את כל עניין הביישנות הראשונית, אבל היא תמיד עוברת לי מאוד מהר ואני עוברת להנאה מלהכיר אנשים חדשים ולהתנסות בנושאים שלא עבדתי איתם בעבר. זה אחד היתרונות הגדולים בעיני בעבודה שלי. גם אם יש לך עשר שנים ניסיון, כשתחליף מקום עבודה, תוכל למצוא עשרות מקומות שמשתמשים בניסיון שלך, אבל עושים איתו משהו שונה לגמרי.

די נהנתי מהשבועיים הראשונים שלי ברמת החייל. הפעם הקודמת שעבדתי במתחם היתה לפני כ4 שנים, אז עוד הייתי סטודנטית טריה וקטנטנה. היום אני יותר מקפידה על התזונה שלי, כי קל מאוד להתדרדר במידות במסעדות של רמת החייל. לרוב אני יוצאת לאכול בליב, מסעדה עם אוכל בריא שמוכיחה שאוכל בריא לאו דווקא אומר צמחוני. הם פשוט משתמשים בירקות טריים, בבשר איכותי ולא שומני ולא מוסיפים יותר מדי שמן או זבל למנות. באורח פלא, כנראה בגלל שכל כך הקפדתי, אפילו השלתי קילו אחד שלם ממשקלי. אם אני אצליח לעמוד בזה, ועל הדרך גם לרדת איזה 2-3 ק"ג שנשארו איתי עוד מהלימודים, יהיה מדובר בשיא חדש. תבינו, כבר יצא לי לראות אנשים משמינים בקצב שיא ברמת החייל. מתחילים את העבודה רזים וחטובים ומסיימים דובוני היי-טק עבי כרס :)
חזרה למשרד. כבר קיטרתי לכם בעבר על כמה אפרורי הלבוש הרגיל במשרד היי טק ממוצע. ובכן, רמת החייל לא שונה, גם כאן לא תראו הברקות. החלטתי "לפתוח" את המשרד לעולם הלבוש שלי בצורה הדרגתית. את יום העבודה הראשון פתחתי בג'ינס וחולצה ארוכה חמודה עם כיס בצד. לאט לאט עברתי לחצאיות, עד שביום רביעי השבוע שחררתי כל רסן והגעתי למשרד באאוטפיט שמופיע כאן. ידעתי שאמשיך מהעבודה ישירות לפרזנטציה של "כיסים" ולכן התלבשתי בהתאם... את התמונות צילמה תמר המקסימה מהבלוג Lookin Fab.
מה לבשתי?
שמלה מהעין השלישית לפני הרבה מאוד שנים.
גרביון של קדס, 25 ש"ח בדוכנים באוניברסיטת ת"א.
ווסט מחנות ברחובות, 60 ש"ח.
נעליים מחנות בקינג ג'ורג', 75 ש"ח.
צעיף סאטן מדידי בטאגור, 120 ש"ח.
ונסיים בשלט משעשע ביותר ביציאה מחניה של דירה שהלכנו לראות השבוע:

עם הידיים בכיסים

חייבת להודות, כיסים עשה עליי רושם של מותג יקר ובלתי מושג מבחינתי. ברור שמדובר באשלייה, הרי התיקים שם לא יקרים מהמארק ג'קובס שקניתי, אבל הוא היה מן מעידה חד פעמית שכנראה שלא תחזור בקרוב. בכל אופן, חזרה לנושא. תמיד הערכתי ואף מעט הערצתי את העיצוב המינימלי והקו הנקי, את תשומת הלב לפרטים ועם זאת הרגיש לי "מושחת" מדי להיכנס פנימה.בביקור אתמול בערב בחנות ברחוב החשמל הבנתי שכנראה שנתתי ליוקרה לסנוור את עיניי. נכון, התמחור לתיקי העור לא זול בכלל(אבל הוגן ואפשר לומר שיש תמורה לאגרה), אבל ישנם לא מעט תיקי בד מיוחדים ויפים בתמחור שנוח אפילו לסטודנטית האופנתית דלת התקציב. איכות התפירה ורמת העיצוב נשמרת גם בעיצובים מבד. המחירים דומים למחירי המתחרים(שלא לומר העתקים) שניתן למצוא בסוהו ושוב, האיכות בכיסים גבוהה בהרבה. התיקים מיוצרים במתפרות בארץ, תוך שימת דגש על רמת התפירה והגימורים.במפגש אתמול יצא לי לשמוע מפי יעל רוזן בן שחר, המעצבת והמקימה של המותג, על תהליך היצירה ואיך הכל התחיל. משמח לראות בחורה צנועה כל כך שמצליחה מאוד בתחום העיסוק שלה ונהנת ממה שהיא עושה. ההצלחה של המותג לא השפיעה עליו או עליה והיא נותרה צנועה וביישנית, מחייכת במבוכה כשנאלצת להציג את פועלה והישגיה, ויש לא מעט שכאלה(התיקים הופיעו בסרט "סקס והעיר הגדולה" ובסדרה "גוסיפ גירל", המותג נמכר כמעט בכל מקום בעולם).

החנות מסודרת בצורה מאוד נעימה, באותו טאצ' אישי וחתימה עיצובית ייחודית. התיקים תלויים בתצוגה נוחה ומאוד מזמינה, לחוש ולגעת במרקם של העור והבד. כעת מתקיימת מכירה בחנות וניתן למצוא חלק מהתיקים בהנחות של 20%-30%. מחיר ממוצע לתיק בד עומד על 390-650 ש"ח. מחיר ממוצע לתיק עור 749-1450 ש"ח.
החשמל 8, תל אביב. אוסישקין 38, רמת השרון.
עוד שבוע עבר...

משהו מתבשל

בשבוע שעבר נחה עליי מוזת הבישולים והפוסט הזה הוא תוצר לוואי של המוזה הזו.
אני לא חובבת מתכונים גדולה, מעדיפה דווקא לאלתר במטבח ולשלב לפי מה שטעים לי ומשתלב טוב יחד בעיני. הרבה פעמים אני מקבלת השראה(קצת פלצני לומר את זה, אבל זה המצב...) לבישולים בבית ממנות שאכלתי במסעדות ואהבתי. יש לי יכולת שירשתי מאבא שלי, שנינו יכולים לטעום מנה ולציין בקלות את מרכיביה ואת התבלינים שהיא מכילה, גם אם מדובר בקמצוץ. התכונה הזו מאפשרת לי לשחזר מנות טעימות ממסעדות... בבית, כיף!
והפעם בפינת המתכונים שצצה כאן אחת לתקופה, מתכון קלאסי ומתכון מאולתר לחלוטין.
שנתחיל בקלאסי?
בשישי בצהרים, כשבחוץ גשום וקר, החלטנו להכין מרק. אני אוהבת מאוד מרק כתום טחון, עם דלעת גזר ובטטה, אבל החבר לא ממש מתחבר לדלעת או למרקים טחונים ובדרך כלל אנחנו פשוט מכינים מרק ירקות. הפעם החלטנו להכין קלאסיקה איטלקית - מיניסטרונה.
מצרכים(5 מנות)
3 גזרים חתוכים לקוביות.
2 תפוחי אדמה בינוניים חתוכים לקוביות.
בצל בינוני חתוך לקוביות.
6 עגבניות גדולות טחונות(עם פוד פרוססור או מגורד בפומפיה).
2 צרורות פטרוזיליה.
6 שיני שום קצוצות גס.
מטגנים את הבצל והשום עד להשחמה. מוסיפים את תפוחי האדמה, הגזרים והעגבניות. מוסיפים מים כשני סנטימטר מעל גובה הירקות(או יותר, תלוי כמה סמיך אתם אוהבים את המרק שלכם). מוסיפים את צרור הפטרוזיליה(שלם!) אל הסיר. מטבלים במלח וצ'ילי גרוס לפי הטעם. ברגע שהכל מגיע לרתיחה, מנמיכים את האש ונותנים לנוזלים להתרכז ולירקות להתרכך. כאן גם המקום להוסיף פסטה לתוך המרק, במידה ואתם אוהבים. בעיני החבר זה היה מוזר מדי אז ויתרנו הפעם, אני דווקא אוהבת. כשמסיימים את הבישול מוציאים את הפטרוזיליה מהסיר. לפני ההגשה, קוצצים את צרור הפטרוזיליה השני ומפזרים מעל כל קערה. אני לא אוהבת את המרקם של פטרוזיליה מבושלת ופטרוזיליה טריה בריאה יותר(המון ברזל).
אנחנו הוספנו בשביל הכיף גם את "לחם שום קומבינה" שלי. מה זה בעצם? לוקחים לחמניה(במקרה הזה לחמניית גרעיני חמניות מתושיה) או באגט, חורצים חריצים כמעט עד הסוף. מכינים תערובת של חופן עירית קצוצה, כפית גדושה של שום כתוש, רבע כפית מלח וכ4 כפות שמן זית. ממלאים את החריצים בתערובת, מכניסים ל5 דקות לתנור חם ונהנים משדרוג רציני ללחם.

ולמתכון השני, שקשוקה אלטרנטיבית. האמת שהדבר היחיד שמחבר בין השקשוקה שהכנתי לבין שקשוקה סטנדרטית זה הביצים. מעבר לכך, לא ממש. את ההשראה למנה הזו קיבלתי ממנה דומה שאכלנו בארוחת משפחה מורחבת(אצל ההורים של אשתו של אח של החבר, פתאום ההגדרה משפחה מורחבת נשמעת יותר טובה...).
מצרכים
4 ביצים.
500 גרם עלי תרד טריים(כדאי לקנות את אלה שמגיעים שטופים, מאוד מקל על החיים) קצוצים גס.
2 בצלים סגולים בינוניים קצוץ לטבעות.
3 פטריות פורטבלו גדולות קצוצות גס.
5 שיני שום קצוץ לפרוסות.

לפולנטה
כוס קמח תירס.
3 וחצי כוסות מים.
3 קוביות חמאה.

מה זה בכלל פולנטה? במקור זו בכלל דייסה של רומנים. אני לא יודעת איך אפשר לאכול את זה בתור דייסה כי זה נראה לי ממש מזעזע. אבל אפוי ואז צלוי קלות במחבת, זה כבר יותר ברור וטעים לי. ממליצה לכם לאפות את הפולנטה כך שתהיה מוכנה כחצי שעה לפני שאתם מתחילים להכין את ה"שקשוקה". הפולנטה האפויה מתקררת ואז מתקשה, מה שהופך את הבישול שלה בסיר לפשוט יותר.
הכנת הפולנטה
יש לא מעט מתכונים באינטרנט, במקור יש גם חלב המתכון. החבר רגיש ללקטוז ולכן החלב הוחלף במים. יצא טעים גם ככה.
מרתיחים את המים בסיר ומוסיפים כחצי כפית מלח. כשהם רותחים מוסיפים פנימה את החמאה. באיטיות ותוך כדי ערבוב תמידי, מוסיפים את הקמח פנימה. מערבבים עד שהתערובת מוכנה(נראה כמו דייסה). מעבירים את התערובת לתבנית ואופים ב180 מעלות למשך כ15 דקות. משאירים להתקרר.
הכנת הרוטב
מטגנים את הבצל והשום עד להשחמה.מוסיפים את הפטריות. מוסיפים את התרד ומערבבים עד שמתרכך. מתבלים במלח, צ'ילי גרוס ומעט אגוז מוסקט. "מסיטים" את התערובת הצידה ומוסיפים על התחתית פרוסות בגודל 2X4 ס"מ(או כל גודל שמתחשק לכם) של הפולנטה. מכסים את הפולנטה בתערובת. מוסיפים את הביצים וסוגרים את הסיר. כשהביצים מוכנות המנה מוכנה.
המנה הזו בטח נשמעת מאוד מוזרה אבל היא טעימה ומאוד משביעה.

בתאבון!

מחפשים

בשבוע האחרון חזרנו לשוק מחפשי הדירות והחזרה לא קלה. מדובר בסוג של הסבר/תירוץ להעלמות שלי. עבודה חדשה+חיפושי דירה אינטנסיביים=מעט עדכונים בבלוג. אבל היי, שלא תחשבו שאני לא מרגישה רע עם זה :)

אז ככה, אמנם הדירה שלנו יפה ואהובה עלינו עד מאוד, אבל נראה שהברכיים שלי ניצחו בקרב הנוכחי. הטיפוס במדרגות עד הקומה השלישית התחיל להכניע אותי בשבועות האחרונים ומקשה על שגרת חיי עד מאוד. ישנם עוד כמה חסרונות קטנים שתמיד הפריעו לנו, אבל המדרגות הפכו לחיסרון בלתי ניתן לגישור. כך מצאנו את עצמנו מחפשים דירה עם רשימת דרישות לא מבוטלת, מה שהוביל אותי למסקנה שכנראה יותר קל להיות צבר אשכנזי ולהתקבל לרפואה מאשר למצוא בתל אביב דירה משופצת בבניין עם מעלית במחיר שאינו עולה על 5 ספרות... אם יש לכם דרך כלשהי לסתור את הטענה/מסקנה שלי, אודה לכם מאוד אם תפנו אליי במייל. מבטיחה לכם, אנחנו דיירים מאוד טובים שמשביחים את הנכס.
אבל מספיק עם הקיטורים, אני בטוחה שבסופו של דבר נמצא דירה. אנחנו לא לחוצים בזמן מבחינת חוזה שעומד להשאיר אותנו הומלסים, רק זוג ברכיים שישמחו לקבל עזרה ממעלית.
השבוע עם כל הבלאגן, הספקנו גם לצאת לבלות במעוז(בקינג ג'ורג', ממשפחת השכן) ליומולדת של חברים מהעבודה של החבר. אני לא יודעת למה, אבל המקומות שלהם תמיד מלאים, לא משנה היום בשבוע(רביעי), מזג האוויר בחוץ(קררר) או לוח השנה הקלנדרי. באופן מאוד מוזר, כבר ביקרתי פעמיים במקום, אבל מעולם לא ישבתי בפנים. הפעם מאחר וקור כלבים שרר בחוץ ישבנו בפנים וגיליתי שהמקום מעוצב ממש כמו דירה. כולל הקרמים על השיש ליד הכיור והכל. החלק ההזוי ביותר בכל הסיפור הוא ריח הטיגון החזק שהשתלט בברוטליות על האוויר. השתלט כל כך חזק שעד עכשיו, 3 ימים לאחר הביקור, המעיל שלי עדיין מריח כמו צ'יפס. אציין שלא ישבנו קרוב למטבח, אלא בקצה הנגדי. מוזר. מאוד מוזר.
מה לבשתי?
שמלה מקסטרו, 100 ש"ח אחרי הנחה מלאומי קארד.
גרביון מארה"ב.
שרשרת של שלי דהרי.
נעלי עקב מזארה, 160 ש"ח.
מעיל מזארה מלפני שנתיים או שלוש, 400 ש"ח.
לק של OPI.
שעון של DKNY ושל סבתא.
טבעות של קרן וולף, אטסי והפלסטיק שוק.