Hand Made

לשבוע החופש שעבר לקחתי על עצמי כמה מטלות כגון ארגון הארון וסידור האיפור בצורה מוצלחת יותר. המטלה המהנה יותר היתה תפירת שתי חצאיות מקסי. את החופש פתחתי בביקור בנחלת בנימין בראשון שעבר. למזלי מזג האוויר היה מצויין בשעות הבוקר עד הצהריים ואפילו ירדו עליי כמה טיפות מצננות בהמתנה לאוטובוס.

כיף לטייל בנחלת בנימין. למשש את הבדים, לדמיין את התוצאה הסופית ולהתאהב בהדפס קטן ופשוט. קניתי שני בדים, הבד הזה ובד נוסף בגווני בז' וירוק. החלטתי להתחיל דווקא מהבד הזה כי עוד כשרכשתי אותו דמיינתי עם מה אלבש את התוצר הסופי, עד לרמת האקססוריז. תפירת חצאית, ובמיוחד מקסי נשפכת, היא לא מלאכה מסובכת מדי ולא דורשת יותר מדי ידע וטכניקה(שלצערי אין לי). כעבור שלוש שעות של גזירות ותפירות החצאית היתה מוכנה.

בכל פעם שאני תופרת בגד בעצמי, זה גורם לי לחשוב על עלויות ייצור לעומת המחיר שאנו משלמים על המוצר הסופי. הבד עלה 15 ש"ח למטר, אני רכשתי 2. גומי למותן עלה עוד 3 שקלים והחוט 3 שקלים נוספים. אלו לא המחירים שמשלמות הרשתות, אבל להן יש עלויות תפעול, שינוע, אחזקת חנות וצוות. תמורת 35 ש"ח ושלוש שעות עבודה שלי(לתופרת מיומנת זה היה לוקח פחות, משמעותית) יש לי חצאית לתפארת. הנקודה שחשוב מבחינתי להבהיר היא: נכון, יש אנשים שמשלמים את המחיר על אופנה זולה. האנשים האלה יושבים במזרח ועובדים תמורת סכומים זעומים ובתנאים נוראיים. אבל לא מאיתנו צריכה להגיע התוספת במשכורת, אבל מנתח החברות. אם בזארה יכולים למכור לי חצאית שעלתה 199 ש"ח בעונה, ב79 ש"ח בסופעונה, ועדיין להרוויח, אפשר להבין מכך את גודל הנתח שהרשתות לוקחות. וזו לא דוגמא קיצונית, אני תמיד נזכרת בנעליים מקסטרו שעלו בעונה 300 ש"ח, ירדו בסופעונה ל150, ובסוף קניתי אותם בחנות העודפים בעונה הבאה ב35 ש"ח בלבד. כמעט תשיעית מהמחיר המקורי.

המסקנה: תקנו חכם. חכו לסופעונה.

מה לבשתי?

חצאית שתפרתי בעצמי.

גופיה מאולד נייבי, 30 ש"ח.

חגורה שהגיעה עם מכנסיים מברשקה.

שרשרת גולדפילד מרביד.

טבעת כתום-חמרה מבילי תכשיטים, טבעת גולדפילד מרביד.

טבעת אירוסין ממילר וטבעת נישואין מג'קסון.

צמיד מתנה מארה"ב ושעון של סבתא.

סנדלים של איפנמה, 89 ש"ח.