7.9.2011

על חתונות, מימדים ומה שבינהם

עונת החתונות מגיעה לפיק שלה יחד עם ספטמבר (מסתבר שיוני וספטמבר הם החודשים הכי מבוקשים לחתונות) והפרופורציות נותרו לבדן בחודש מאי. אני מודעת לכך שהגישה שלי(ושל בן הזוג) כלפי חתונות היא לא בדיוק הסטנדרטית והממוצעת. שנינו לא אוהבים אירועים גדולים ולא מחבבים את כל הטראראם הגדול שקורה בארץ.

מישהו צריך להגיד את זה, אנשים עורכים חתונות בארץ כמו בני אצולה. לקחנו את פנטזיית ה"נסיך ונסיכה ליום אחד" אל האקסטרים. זוגות צעירים מתחילים את החיים שלהם עם חובות לא הגיוניים בגלל ערב אחד וברוב המקרים גם נעזרים בהורים בכדי לממן את ההפרזה הזו(שלרוב גם ההורים עצמם מעוניינים בה, כי "מה יגידו הפלדמנים אם לנו לא יהיה פילה בחתונה"). חשבתי שאולי המחאה תנער קצת אנשים מהלופ האינסופי של "החתונה שלנו צריכה להיות עוד יותר וואו משלהם" ותגרום להם להבין שלא הגיוני למחות על כך שהם לא יכולים לקנות דירה כשהם מורידים את המקדמה על דירה בערב אחד של "אירוע". אני רוצה רק להדגיש שאני לא חושבת שצריך לוותר על אירוע אם רוצים אחד. אפשר לערוך אירוע נחמד גם מבלי להביא להקה, מייצגים, ביתן בידור, זמר מזרחי שבא ליילל במיקרופון לשני שירים וגובה על כך 50 אלף ש"ח, לוליין, להקת מתופפים וסקסופוניסט שרודף אחרי החתן הכלה כל הערב.

התחום הזה הפך לתעשייה, כולם מתאמים מחירים בינהם וכרגיל, הזוגות הצעירים משלמים את המחיר. אם כולם ירגעו קצת, ינשמו עמוק ויבינו שהם לא נצר לשושלת האצולה ממונקו, אפשר יהיה להחזיר את האירועים למימדים הגיוניים.

עד כאן על חתונות. הרגשתי שאני חייבת להוציא את זה החוצה. אני מתנצלת אם מישהו נפגע מהדברים, זו לא הכוונה. הכוונה היא לנסות לתת זווית קצת אחרת על עולם החתונות בארץ.

וכעת, חזרה לנושא המרכזי של הבלוג - אופנה.

מה לבשתי?
שמלה מאסוס, כ 70 ש"ח.
שרשרת מדודה שלי.
סנדלים של פליי לונדון, 319 ש"ח.

5 תגובות:

תמר אמר/ה...

צודקת
צודקת
צודקת

מישהו היה צריך להגיד את זה

marjorie morningstar אמר/ה...

הנושא נמצא לי בראש כבר די הרבה זמן, בגלל חתונה קרבה של חברים טובים.
הם לא מביאים רקדניות, זמרים וכו' (בתכל'ס, כל הדברים האלה מגוחכים כלכך!) ועדיין מתקשים לעמוד בהוצאות, מה שמחייב אותנו - החברים - לסכומים לא קטנים בצ'קים. אני תוהה איך אפשר לצאת ממעגל המחירים הזה, נראה שגם חתונה צנועה היא עושק אמיתי.

sefi אמר/ה...

לגבי חתונות אני מאמינה שזה משהו שקורה בין שני אנשים ולא חייבים לשתף 300 אורחים כדי לחגוג. בישראל באמת מקובל לחגוג בפראות, אז מי שיש לו סף שישלם.
אני גם קצת לא מבינה למה האורחים חייבים לשלם כל כך הרבה כ"מתנה", הרי מדובר בסופו של דבר בגחמות של הזוג.
בלי קשר, שיהיה לכולם מה שהם רוצים ובעיקר אושר :)
ואם כבר זה בלוג אופנה, השמלה מקסימה והסנדלים בכלל מהממים.

ביני אמר/ה...

של מי החתונה?

קרן אמר/ה...

תמר, תודה על ההסכמה.

מרג'ורי, אני חושבת שכל אחד צריך לתת כמה שהוא יכול ורוצה, בלי שום קשר לאופי האירוע. בין אם "השקיעו" בהופעה של זמר מזרחי והוציאו על החתונה 400,000 ש"ח ובין אם החתונה היתה פשוטה. אני לא חושבת שאתם צריכים להרגיש מחוייבים למשהו שלא בטוח שאתם יכולים להרשות לעצמכם. הרי בסופו של דבר, אם המצב כל כך קשה, אפשר גם לוותר על אירוע... העניין הוא שאצל רוב האנשים זו בכלל לא אופציה.

ספי, 300 אורחים עוד נחשב מצומצם. יצא לי להיות בכמה חתונות של 800 איש. נוראי. אושר זה חשוב :)
תודה, הסנדלים הם אובססיה חדשה, כל כך נוחים.

ביני, התמונות הן מחתונה של חבר של עומר מהצבא. הטקסט הוא בעקבות חתונות שהיינו בהן בעבר ומשיחות עם אנשים בעבודה על כל עולם החתונות :)