17.1.2015

החמין של אבא - דוד

לפני שנה וחודש אבא שלי נעלם לנו מהחיים בפתאומיות. אני מרשה לעצמי להישמע מאוד קלישאתית ולומר שהשנה הזו עברה מאוד מהר. הרבה קרה בשנה הזו, ואולי זו הסיבה שהיא חלפה מבלי ששמנו לב. אבל הרגעים שהחוסר הורגש היו דווקא הרגעים השמחים, הטובים, כשכאב בשבילו על שלא יזכה יותר להנות מהם, איתנו. לפעמים החוסר מרגיש כל כך טרי, שקשה לעכל שאנחנו חיים איתו כבר תקופה. שנה. וחודש. בהתחלה זה מרגיש קצת לא הוגן, להמשיך בלעדיו. אבל דווקא הפתאומיות שבאובדן שחווינו, אדם בן 50 שרגע אחד היה ובשני כבר לא, גרמה לנו להבין שאף אחד לא יחייה את החיים האלה בשבילנו ושאולי אנחנו צריכים לחיות גם בשבילו ולהבין שזכינו, כי היתה לנו דמות אב כל כך ראויה להערצה, אבא מסור, חם ואוהב, שלימד אותנו הכל מהכל וסיפק לנו המון זיכרונות מתוקים וכלים להתמודד ולהינות מהחיים האלה גם אחרי לכתו.
אבא ואני

23.08.2013 היומולדת האחרון שחגגתי עם אבא, למרות שכאב לו הגב(אחרי יותר מדי כושר),
הוא שם את החגורה המצחיקה שלו ובא למסעדה 
בחודשיים שלפני יום השנה חשבתי המון על הרגע הזה. מה אכתוב לזכרו ואיך אציין את היום הזה. חשבתי להתחיל במסורת שבה בכל שנה אספר קצת עליו, כדי שגם אתם תכירו, כי אם מדברים על אדם ומספרים עליו, הוא ממשיך לחיות דרך הסיפור. אבל לא הצלחתי לצמצם את אבא שלי לכתב. לפחות לא השנה. בסופו של דבר החלטתי שהדרך הכי טובה להנציח את אבא שלי היא האוכל שלו, ובראש ובראשונה החמין שלו.

לאבא שלי היו המון טקסים קטנים וכללים ברורים לגבי חמין. חמין לא עושים בקיץ, למרות התחינות של אחי, כי חמין מחמם את הבית ולאבא גם ככה תמיד חם. את החומוס משרים, ואז מסננים, ואז מבשלים ובטח שלא קונים בשימורים.
חמין אוכלים לאורך כל השבת. בבוקר ביצה ותפוח אדמה אחד, כדי לפתוח את היום. בצהריים מניחים את הסיר כולו על השולחן, כדי שיקבל את הכבוד המגיע לו, ומגישים לכולם בנדיבות, ומהכל. ובערב אוכלים את שאריות החומוס שנשאר וזכה לשחות בהמון המון רוטב. היו שבתות שבהן הסיר הזה האכיל רק את ארבעתנו - אבא, אמא, אחי אור ואני(ובהמשך גם עומר שהצטרף למשפחה), והיו שבתות שהוא האכיל גדוד שלם של חברים שלי או של אור. בשבת הראשונה אחרי השבעה הכנו סיר חמין ענקי, הזמנו חברים - שלי, של אור, של ההורים, וכולנו אכלנו וניזכרנו. וגם קצת בכינו.

כמו שכתבתי בהספד שהקראתי בלוויה, יצא שאת המתכון לחמין של אבא קיבלתי ממנו כמה ימים לפני שהוא נפטר. הסופה הקרה מרוסיה היתה צפויה להגיע באותו סופ"ש ואני החלטתי להכין, לראשונה בחיי, את החמין של אבא, ולהזמין אותו לאכול. הוא נתן לי את המתכון, עם ההוראות המאוד ברורות שלו, עם הסבלנות המוכרת שלו ואני עקבתי ולא שיניתי כלום. יצא חמין מושלם, פשוט כי המתכון מעולה. זה לא מתכון מרוקאי קלאסי למרות מוצאו של אבא שלי, ואין בו המון מרכיבים או סוגים שונים של קטניות. ובכל זאת הוא טעים. תפוחי האדמה רכים כמו פירה מבפנים ופריכים מבחוץ, החומוס נימוח כחמאה והבשר לא האמין שהוא יכול להגיע למרקם כזה. בקיצור, טעים. כמה טעים? כל כך טעים שכשחברה טובה שלי, בת בית אצל ההורים שלי, נשאלה בקורס בתואר ראשון לביולוגיה "מה המאכל האהוב עליך?", כשכולם ענו "האוכל של אמא", היא ענתה "האוכל של דוד, ובמיוחד החמין!". יש לי תחושה שבשבת הבאה אותה חברה(שמאז כבר הספיקה להמשיך לדוקטורט) תכין חמין לראשונה, בתנור החדש, בבית החדש שלה :)

אז לאחר ההקדמה הזו, הגיע הזמן להגיע לתכלס, המתכון!

מצרכים לסיר בגודל 6 ליטר - ל8 אנשים רעבים(הערה לגבי הסיר בסוף)
שתי כוסות גרגרי חומוס
8 תפוחי אדמה בינוניים
ראש שום
8 ביצים(או יותר אם יש לכם מקום)
אוסובוקו אחד גדול(כולל העצם) או שניים קטנים
4-6 חתיכות שפונדרה(תלוי בגודל של כל חתיכה, ותלוי כמה אכלני בשר יש לכם להאכיל)

לתיבול
כפית וחצי מלח
כפית וחצי פפריקה מתוקה
כפית צ'ילי גרוס
3 כפות שמן זית

אופן ההכנה
משרים את החומוס ל12 שעות לפני ההכנה. מסננים מהמים ושופכים לסיר. ממלאים מים עד לגובה כ3 ס"מ מעל גובה החומוס. מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש. מבשלים כשעה או עד שהחומוס התרכך.

מבשלים את הביצים למשך כ10-15 דקות במים רותחים(כמו שמכינים ביצה קשה). עכשיו תראו, אני לא לגמרי משוכנעת למה אבא שלי היה עושה את זה. יש לי חשד שזה קשור לענייני היגיינה וחיטוי של הקליפה, כי בכל זאת זה הולך לשחות בתוך האוכל. אולי גם כדי שאם הקליפה של הביצה נסדקת, שהביצה לא תהפוך לחביתה מעל החמין. בכל אופן, תבשלו את הביצים, זה לא הרבה עבודה.

מקלפים את תפוחי האדמה.

מקלפים ומנקים את שיני השום ומשאירים אותן שלמות.

מרכיבים את הסיר. יש כאן הגיון שעומד מאחורי הסדר, אז לא לשנות, אחרת הבשר יתייבש.
- בתחתית הסיר מניחים שכבה של חומוסים, בעובי כשני סנטימטר. כמו שאפשר לראות בתמונה - שכבה מספיק עבה כך שהתחתית מכוסה, אבל לא עבה מדי כך שעוד אפשר לראות מה צבע התחתית.


- מסדרים במרכז את האוסובוקו ומסביבו את השפונדרה כך שהחלק עם העצם פונה לדפנות הסיר.
- מוסיפים את תפוחי האדמה ומשתדלים לסדר אותם כך שהם מכסים את כל הבשר.
- מפזרים בין לבין את שיני השום.
- מוסיפים בחרכים את החומוס שנותר.
- אם נשאר מקום בחלק העליון, מוסיפים את הביצים. אם לא, עוברים לplan B ומכניסים את הביצים לתנור בכלי נפרד, הן לא יעלבו.

- מרתיחים כ2 ליטר מים. בכוס או כוס מדידה גדולה מזכוכית, מערבבים את כל התבלינים ושמן הזית. מוזגים את המים הרותחים לכוס ומערבבים.


- מניחים את הסיר על הגז ושופכים את תערובת התבלינים עם הנוזלים. מוסיפים מים רותחים עד שכל תכולת הסיר מכוסה בנוזלים.
- מחממים את התנור ל125 מעלות.
- מביאים לרתיחה ומנמיכים לאש קטנה. מבשלים למשך כ40 דקות(הבישול גורם לכך שהתיבול מתערבב ומגיע לכל חלקי הסיר).

- מכניסים לתנור. שעת הכניסה לתנור, שממנה גם נגזרת שעת ההכנה, תלויה מתי אתם מתכננים לאכול. אצלנו אוכלים ב12 וחישוב הזמנים הוא על פי זה. תמיד אפשר לסיים לבשל את החמין על הגז ולהשאיר אותו שם לשעתיים-שלוש(לא יקרה כלום) ולחמם מחדש לפני שמכניסים לתנור. בעיקרון החמין מבלה בתנור למשך כ13-14 שעות בנעימים, אבל לכל תנור וכל סיר התנהגות שונה, ולכן כדאי לבדוק את הסיר ב9 בבוקר. אם יש עדיין הרבה נוזלים, בהרבה אני מתכוונת מעל לחצי, מעלים את הטמפרטורה ל150 מעלות עד לארוחה. מצד שני, אם חסר נוזלים, כלומר פחות מרבע, מוסיפים שתי כוסות מים רותחים ומשאירים על 125 מעלות. הגעתם לשעת הארוחה ועדיין יש המון נוזלים? מעלים את החמין על הגז ונותנים להם להתרכז.

חשוב לזכור להוציא את הביצים בבוקר, אחרת הן קצת מתייבשות(אם הכנסתם ג'חנון יחד עם החמין, מומלץ להוציא גם אותו ולהכניס את שניהם שוב לפני הארוחה לחימום קל).

החמין ממלא את הבית בריחות מטורפים, אז גם אם אתם לא רגילים לאכול ב12, סמכו עליי, אתם תאכלו ב12.

וכעת, לסיר. בעיקרון, מה שחשוב בסיר לחמין זה שהדפנות, כולל התחתית של הסיר יהיה בעובי זהה עד דומה. סיר עם תחתית עבה מאוד ודפנות דקות לא יתאים כאן, כי פיזור החום לא יהיה אחיד. הסיר המושלם למטרה הזו הוא סיר ברזל יצוק, אבל הסירים האלה מ-אוד יקרים בארץ(אני קניתי את המרת'ה סטיוארט שלי ב50$ כאן, בארץ הוא היה עולה 700 ש"ח), אז אפשר למצוא אלטרנטיבות מעולות בלי להשתגע. בארץ ההייתי מכינה בסיר "הירוק" של סולתם והיה יוצא מצויין, כי הם גם סירים יצוקים בעובי אחיד(פשוט פחות עבים). אופצייה נוספת היא בכלל רוסטר. להורים שלי יש רוסטר של ארקוסטיל והחמין יוצא בו ממש טוב, ואפילו לא צריך לעבוד קשה על קירצוף כי יש לו ציפוי טפלון. הדבר היחיד שצריך לשים לב אליו הוא לוודא שהמכסה של הסיר שלכם מתאים לחום גבוה(רובם מתאימים לחום של עד 150 מעלות, אבל יש יוצאי דופן) ואם הידיות לא עשויות מתכת אלא בקלית(השחור הזה שנראה כמו פלסטיק אבל לא באמת עשוי פלסטיק) צריך לדאוג לעטוף אותן בנייר כסף כדי שלא יתעוותו.

זהו, המון פרטים, אבל זה באמת לא מסובך ואין מתכון שנותן תחושה של בית יותר ממנו.
מקווה שתהנו מהחמין של אבא שלי, דוד. הוא אהב לראות אנשים נהנים מהאוכל שלו.

5 תגובות:

Yishay Ben-Shimol אמר/ה...

קרן,
העלת שוב דמעות בעיני.
כמי שמכיר את דוד ז"ל וכמי שזכה לטעום לא מעט ממעשי ידיו (אך לא כולל החמין) אני יכול ממש לטעום אותו בפי.
ושנינו יודעים שלכל שאלה שתהיה למישהו למה ככה ולא ככה, מה תהיה התשובה "כי ככה אמרתי ואני יותר גדול".

מתגעגע ודומע,
אוהב
ישי

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

קרן, את נהדרת. הפוסטים המשפחתיים שלך מאז ומעולם היו נפלאים, מתוקים-מרירים כאלו. את גורמת לי לחשוב על המשפחה שלי ולמצוא המון נקודות דמיון.

חוץ מזה, אני חייבת לנסות את החמין של אבא שלך! אולי ככה אשכנע את בנזוגי סרבן החמין.

אנונימי אמר/ה...

כתבת מאוד יפה ומרגש.
ובתור ניסיון של מישהי שיתומה מאב מחצית מחייה (אני בת 30). הרגעים השמחים הם באמת הכי עצובים. אני באמת מבינה למה פוליקר שר "ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי..."
מצד שני אני יודעת שהעצבות הזאת היא רק כי באמת זכיתי לאבא כזה ונשמע שגם את,אז אני משתדלת להתמקד במזל שנפל בחלקי.

קרן אמר/ה...

ישי, לא התכוונתי. תודה על המילים החמות.
בטוחה שהחמין של אמא שלך לא פחות טוב משל אבא שלי, מהשיחה הקצרה שיצא לי להעביר איתה :)

מרג'ורי, זו מחמאה ענקית ואני שמחה שהכתיבה שלי גורמת למישהו לחשוב על המשפחה שלו...
זה ממש חמין לסרבני חמין!
תעדכני אם זה עבד או לא.

אנונימית, לאבד אבא זה לא קל באף גיל, אבל בגיל 15? לא הוגנים בכלל החיים האלה. גם אני חושבת הרבה על השיר הזה של פוליקר(במיוחד כי אבא שלי אהב אותו כל כך) ואני מאחלת לשתינו שזו עצבות שנדע להכיל תמיד, ולהבין שאפשר גם להתנתק ולשכוח מדי פעם. תודה שבחרת לחלוק איתי. מעריכה את זה מאוד.

sefi אמר/ה...

אבא שלך חמוד וחתיך.
זה באמת ממש לא הוגן להיפרד מאנשים אהובים כל כך מוקדם. זה מעציב, אבל האופן בו את כותבת על זה, זה נעים ומרגש לקרוא על איך אהבת אותו. המתכון ניראה טעים. צריך להשיג סיר :)