Zion National Park

את השבוע האחרון העברנו בחופשה מקומית. בשבת בבוקר המראנו ללאס ווגאס ומשם המשכנו בנסיעה לZion National Park. זהו אחד הפארקים האהובים בארה"ב והוא עמוס במבקרים ברוב ימות השנה. הפארק ממוקם במדינת Utah והעיירה הקרובה ביותר אל הפארק נקראת Springdale(שימו לב שאתם לא מתבלבלים עם ספרינגדייל, אריזונה!) ונמצא במרחק כשעתיים וחצי נסיעה מLas Vegas. קחו בחשבון שהדרך לא מוארת היטב ודי מפותלת, כך שעדיף לסיים את הנסיעה בשעות מוארות.

לרוב בחודשי החורף קר מדי בכדי לטייל בו, אבל ההתחממות הגלובלית משפיעה גם על אזור הפארק וכך יצא שבאמצע פברואר הטמפרטורות טיפסו עד 27 מעלות. עדיין קר יחסית בשעות הבוקר, 7-8 מעלות ומטפס מעלה רק לקראת 11 בבוקר, ובשעות אחר הצהריים, כשהשמש מתחילה לשקוע, הטמפרטורות צוללות שוב. המגבלה העיקרית במהלך החורף היא שיש מסלולים שמטפסים עד לפסגות המושלגות, שנשארות מושלגות וקרירות גם במזג אוויר חם. המפתח כאן הוא שכבות, כי יש אזורים מוצלים וקרירים בפארק ויש אזורים שחשופים לשמש וחם בהם מאוד. בנוסף, ישנו המסלול המפורסם שנקרא The Narrows שכולל מים שמגיעים עד לגובה החזה. ביולי אוגוסט המים האלה קרירים ונעימים כשהטמפרטורה מחוצה להם היא 40 מעלות בצל, אבל בפברואר הם קרים מדי מכדי להיכנס אליהם בלי חליפת צלילה שמגנה מהקור(כמו שניתן להבין, ויתרנו על המסלול הזה הפעם).

הפארק פתוח 24 שעות ביממה, מאחר וניתן לערוך בו קמפינג. עלות הכניסה לפארק היא 25$ לרכב או 12$ לאדם. במהלך חודשי האביב-קיץ-סתיו ישנו שאטל שנוסע לאורך הכביש הראשי של הפארק - Scenic Drive והכביש סגור לרכבים פרטיים. השאטל מאפשר מעבר בין המסלולים השונים בפארק. בחודשי החורף השאטל אינו פעיל וניתן להיכנס לפארק עם רכב פרטי ולחנות בשוליים. הבעיה העיקרית בתקופה הזו בשנה היא שבמידה ומזג האוויר נעים, הפארק מאוד עמוס ובשלב מסויים נאלצים לסגור את האופציה להיכנס עם הרכב(כי כבר לא נישאר היכן לחנות), למרות שאין אלטרנטיבה אחרת אם מתעקשים על להיכנס מהצד הזה של הפארק(המרחק מהכניסה עד לשביל הראשון הוא מעל ל6 מייל, זה קצת מתיש ללכת את כל זה ורק אז להתחיל מסלול), ישנה אופציה נוספת - להיכנס מכיוון Kolob Terrace Road, ארחיב על כך בהמשך. אנחנו ביקרנו בפארק בסופשבוע של הPresident Day ובשעה 11:00 כבר לא ניתן היה להיכנס לפארק עם רכבים. זו הסיבה שהייתי ממליצה להגיע לילה לפני לאזור הפארק, לישון בעיירה הסמוכה ולצאת לפארק בבוקר. אנחנו הגענו לפארק בשעה 09:00 ועדיין לא היה עמוס.

מבחינת מסלולים בפארק, תוכלו להתרשם ממגוון המסלולים כאן. מדובר במסלולים לא פשוטים במיוחד וממש לא הייתי מגדירה אותו כפארק אמריקאי קלאסי. לשם ההשוואה, ביוסמיטי ניתן להגיע כמעט אל כל התצפיות ברגל וישנם לא מעט מסלולים שמונגשים לכיסא גלגלים - כלומר שטוחים לגמרי. המסלולים בZion Park כללו טיפוס על סלעים, מדרגות, שיפועים חדים ועוד. אני סובלת מבעיות ברכיים ולכן הגעתי לפארק עם ברכיות כדי להקל עליי, ועדיין היו מסלולים שפשוט לא יכולתי לעשות. המסלול המפורסם בפארק - Angels Landing כולל עליה במעלה ההר בשיפוע חד יחסית, ולקראת הפסגה השיפוע הופך לכל כך חד שצריך להיאחז בחבלים על מנת לטפס למעלה. ואז לרדת את הכל בחזרה - המסלול לא מעגלי. התחלנו את המסלול הזה, כי חשבתי לעצמי שאני תמיד יכולה לוותר על החלק האחרון - הפסגה. אבל אחרי חצי מייל של הליכה בשיפוע שרק הולך ומחמיר, הבנתי שזה לא יעבוד וחבל להרוג את עצמי. נכון, הנוף מהפסגה נראה מדהים בתמונות, אבל זה לא שווה את זה. לאחר שהתחרטנו לגבי המסלול הזה, החלטנו לבחור במסלולים ברמת קושי בינונית וטיילנו בUpper and Lower Emerald Pools Trails ו The Grotto Trail, המחוברים אחד לשני. לקח לנו בערך שעתיים וחצי לסיים את שלושתם, כולל מנוחה ליד הבריכות. אלו מסלולים יפים ומעט יותר פשוטים(אבל כוללים הרבה מדרגות ומעט טיפוס). יחד איתנו טיילו קבוצות עם ילדים שנראה שהסתדרו עם הדרך(למרות שאני לא הייתי מטיילת שם עם תינוק במנשא, נראה לי מסוכן מדי, אבל האמריקאים כן עשו את זה). היתרון במדריך שלינקקתי אליו קודם הוא שניתן להבין את רמת השיפוע של השביל ממנו, מאחר ומצויין גובה ההתחלה וגובה הסיום של השביל.

עומר תפס אותי מצלמת סלפי

לאחר שסיימנו את המסלולים האלה בפארק ונסענו עוד קצת לאורך הכביש הראשי שלו, החלטנו לסוע לנקודת תצפית מצידו השני של הפארק, על דרך שנקראת Kolob Terrace Road. הדרך מתחילה בערך 20 דקות נסיעה מהפארק. נוסעים על כביש 9 מערבה ופונים ימינה בעיירה Virgin. הכביש שמתחיל לאחר הפניה הוא Kolob Terrace Road. לאחר נסיעה של 20 דקות נוספות, יפתח מימינכם נוף מדהים על הZion Canyon. לא הרבה אנשים מכירים את הכביש הזה, אז הוא די שומם, מה שמאפשר לסוע לאט ולהנות מהנוף. בהמשך הדרך ישנם אזורי חניה מוגדרים שמהם מתחילים שבילים שנכנסים אל הפארק. מאחר וזה אזור פחות מוכר של הפארק, הוא אינו עמוס גם כשהפארק עצמו והדרך הראשית חסומה, כך שהשבילים בו יכולים להוות אלטרנטיבה טובה למקרה שהגעתם והפארק עמוס מכדי להיכנס אליו ברכב.

עד כאן על ציון פארק, לא בטוחה שהתמונות עושות עמו חסד. אלו ממדים שקצת קשה להעביר בתמונה דו מימדית, אז תאלצו לסמוך עליי כאן, זה ה-ר-ב-ה יותר מרשים במציאות. בהמשך השבוע אספר לכם על Hoover Dam ועל ביקור קצת אחר בVegas שהתברר כמוצלח במיוחד.