נערה במשקפיים

על הנייר, זה אמור להיות נחמד. בסך הכל, מדובר בעוד אקססורי שאפשר להשתעשע איתו וליצור מראה קצת אחר לכל אאוטפיט. בתכלס, זה קצת מבאס להיות משקפופרית, לפחות במקרה שלי ויש לכך הסבר מאוד הגיוני, אז תתרווחו בנוח מול המסך בזמן שאספר לכם את סיפורי(תדמיינו עכשיו אפקט של חזרה אל העבר).

היה היתה קרן, נערה במשקפיים. הצורך במשקפיים הגיע יחד עם הצמיחה הפתאומית שלי לגובה. הסתרתי לכולם, מה שגרר הגליה לחלק האחורי של הכיתה. שם גיליתי שהלוח לא רק רחוק, אלא ריק מתוכן ומטושטש, גילוי שגרר ביקור אצל האופטמטריסט. השנים חלפו ואיתן גדל המספר שלי. בגיל ההתבגרות חוויתי התנסויות כמו כל נערה במשקפיים והחלטתי לנסות עדשות(נאלצתי להשתמש בחודשיות). בגיל 18 בערך המספר התייצב ויחד איתו התייצבתי גם אני באמריקן לייזר. ניתח אותי רופא מבוגר וחביב עם חיבה עזה לסוכריות הטופי בחדר ההמתנה. כבר בדרך חזרה הקראתי בהתלהבות את מספרי הרישוי של המכוניות בכביש. בהמשך התחלתי להתרגל לחיים ללא משקפיים. בפעם הראשונה ששחיתי בבריכה, נדהמתי מכך שניתן לראות את הקצה השני, לקח לי זמן להיפטר מהגישוש על השידה שמלווה להתעוררות בבוקר, ובעיקר, לקח לי המון זמן להיפטר ההרגל של יישור המשקף על האף(תנועת החלקת האצבע על האף נשארה איתי שנתיים לפחות).
וכך, חלפו השנים ואני כבר שכחתי שהייתי נערה במשקפיים.

לפני כחודשיים שמתי לב שהראיה שלי בערב מתחילה להתדרדר. הצטערתי לגלות שחזרתי אל הזכוכיות... היו לי שבע שנים טובות. נהנתי מהניתוח עד מאוד. אבל כנראה שאת הגורל לא ניתן להסוות.
וכעת, נחזור לרצינות והפרקטיות. מאחר והסיפור למעלה הינו אמיתי, יש לי ניסיון רע ומר עם חנויות משקפיים. מאוד מתסכל להוציא סכומים גבוהים על משקפי ראיה, במיוחד אם הצורך בהם מוגבל. ברוב הרשתות, למרות המבצעים השונים, זוג משקפיים הפשוט והזול ביותר מגיע ל600 ש"ח לפחות. כששמעתי על אופטיק סנטר אאוטלט מאוד הסתקרנתי מאחר ותמיד הרגשתי שאין כל כך ברירה או אלטרנטיבה למשקפופרים, ותמיד נאלץ להוציא סכומים לא פעוטים על מנת לחדש את המסגרת על האף. באאוטלט תוכלו להתחדש במסגרות חדשות בטווח מחירים של 49-299 ש"ח(המסגרת שאני בחרתי עלתה 49 ש"ח ורוב המסגרות הן בטווח ה99-199). לא מדובר במסגרות סוג ב' או פגומות, אלא במסגרות מעונות קודמות. עוד ניתן למצוא משקפי שמש של מותגים מובילים כמו ורה וונג, שאנל, טום פורד, מייקל קורס ועוד בהנחות משמעותיות ביותר. לגבי מחירי העדשות,לא ניתן לפרט את התמחור לכל המספרים אבל אתן כדוגמא את העדשות שלי שעלו 350 ש"ח(מינוס 3/4 בשתי העיניים) וכללו את כל הציפויים. קילאז'תי(מלשון קולאז') לכם כמה זוגות לדוגמא:
ומילה-שתיים על מקצועיות הצוות. לא רציתי לבזבז את זמני וזמנם בביצוע בדיקת ראיה מאחר וביצעתי אחת שלושה שבועות טרם הביקור. המוכרת מדדה את המספר מהמשקפיים הקיימים ומשהו לא הסתדר לה. מסתבר שהיתה סטייה משמעותית במרחק בין האישונים (סטייה שהמוכרת זיהתה בעין). לאחר מדידות הסתבר שהסטייה היתה בסנטימטר שלם!
המשקפיים היו מוכנים ביום למחרת מאחר והם לא נשלחים למעבדה חיצונית אלא העבודה מתבצעת במשרד הסמוך. המשקפיים נעשו בצורה מאוד מקצועית, קל לזהות עבודה טובה על חצי-מסגרת. החוט מתוח היטב ובלתי נראה. בהשוואה לתוצאה של שתי חברות מוכרות אחרות בשוק, המיומנות ניכרת.

החנות ממוקמת מול חנות המשקפיים לילדים(המיוחדת ומקסימה בפני עצמה)באגף B קומה 3 ולרוב אין בה מוכר, לכן יש לפנות לחנות הילדים או למשרד ממול. טלפון לבירורים והכוונה: 03-6337010.
מה לבשתי?
חולצה מH&M מקולקציית החורף, 129 ש"ח.
חצאית מסבתא.
גרביון מארה"ב.
שרשרת מרביד, טבעת מאטסי וטבעת משוק הפלסטיק.
נעליים מזארה בחורף שעבר, 160 ש"ח.
פן ותספורת, אלי המוכשר מהמספרה של ארז ישראלי, 220 ש"ח.
ולסיום, מילות השיר מהכותרת כאן.

כיכר רבין המשופצת

ברביעי שעבר יצא לי לעבור יחד עם תמר בכיכר רבין המשופצת. אחרי התמונות של ספי, כבר ממש התחשק לי לבקר שם. השיפוץ יפה עוד יותר במציאות ונותן לכיכר אווירה של חו"ל. ממליצה לכולכם לעצור קצת אם אתם באזור.

על הדרך ביקרנו גם בסניף ויצ"ו בדוד המלך. הסניף הזה מוכר בתור "הסניף האיכותי" של הביגודית. בגדים לא ממש מצאתי כי ההיצע היה די קטן, כנראה בגלל המכירה שהתקיימה בנמל שבוע לפני. מה שכן מצאתי זו עוד מטפחת תוצרת איטליה לאוסף, תמורת 30 ש"ח בלבד. אפשר לומר שזו הפעם הראשונה שאני רוכשת פריט יד שניה וכנראה שלא יהיו עוד הרבה כאלה. אני קצת מתקשה להיכנס לחנויות יד שניה בארץ מאחר ורובן מכילות בעיני בעיקר סמרטוטים. זו אולי הכללה גורפת ואני בטוחה שיש גם חנויות שמכילות פה ושם פריטים שווים. אבל וינטג' אמיתי אמור להיות כזה שנשמר כמו חדש ונלבש פעמים ספורות, או אפילו עם התווית. לא יצא לי להיתקל בפריטים כאלה וזה מה שגורם לסלידה שלי מוינטג'. הארון שלי כן מכיל כמה פריטי וינטג' שכולם נאספו מארונה של סבתא, שתמיד אהבה ועדיין אוהבת להתלבש יפה ומושקע.הפוסט הפעם שופע בתמונות, תודות לתמר (ניר) שצילמה בסבלנות מרובה. אז תודה לתמר על התמונות!
מה לבשתי?
מעיל טרנץ' מארה"ב.
צעיף מסבתא.
חגורה מאסוס, כ15 ש"ח.
גרביון מגאפ, 30 ש"ח.
נעליים של אירוסולס מארה"ב.
שמלה של ביקלה, 30 ש"ח במתלבשות על זה.
תיק מתנה מסבתא.

מעצבי העיר

אתמול בערב ביקרתי יחד עם תמר מLookin' fab בשוק מעצבי העיר. בשנה שעברה ביקרתי בשוק עם אמא שלי ותכננו את הביקור בקפידה מאחר וניסינו לקלוע לשעה שנחשבת פחות עמוסה, שישי אחה"צ. אז זו באמת היתה שעה מוצלחת יחסית, כי הדוכנים לא היו עמוסים. בשנה שעברה לא מצאתי את עצמי יותר מדי, מלבד שמלת מעטפת אחת בצבע ירוק זית. הכל היה אפור מדי, יקר מדי וזהה מדי בשבילי. לאמא שלי היה יותר מזל והיא יצאה משם עם שתי מציאות, שמלה וחולצה ב100 ש"ח האחת.

אחרי כל האפור של שנה שעברה, ולאחר שלא יצא לי לעשות תיקון חוויה צבעוני בשוק הקיץ(שלא התקיים השנה), הגעתי הפעם עם ציפיות מתונות. הדוכן של רוס אובטה שהוצב כרגיל בכניסה היה צבעוני ומפתה, אבל בגלל טווח המחירים הגבוה החלטתי שלא להיכנס, אבל עוד נחזור אליו... נראה שהשנה הצטרפו ליריד מעצבים חדשים, ועזבו כמה ותיקים. מבחינת היצע, גם השנה הרוב היה אפור וזה די מאכזב. היה ניתן למצוא פריטים בסגול וכחול כהה אצל רוב המעצבים, אבל אפור בהחלט שלט ביד רמה מלבד בביתן של קאלה שהיה צבעוני כרגיל(וסתם חידה קטנה, ממתי קאלה היא חנות מעצבים?).
השורה התחתונה היא שאם אתן אכן מרגישות בחוסר בפריט אפור בארון או שאתן חובבות מושבעות של אפרתה או כל מעצב אחר שמשתתף, שווה לכן לקפוץ לבקר בשוק. רוב המחירים הם אכן לאחר הנחה יפה מהמחיר המקורי. למשל, חולצה אוורירית של אפרתה ב150 ש"ח במקום 280. שמלה מחויטת בגזרה מעולה באורך הברך של אסף פלג ב120 ש"ח במקום 400. חולצת משי של רוס אובטה ב360 ש"ח במקום 520.

אני חושבת שפעילות הפייסבוק של המעצבי העיר אפשרה לכל המעוניינת למצוא דרך להיכנס לשוק בחינם, או לפחות להגיע עם שובר הנחה כלשהו. זה מעדן במקצת את המחיר הגבוה שנגבה בכניסה, 15 ש"ח.
וחזרה לרוס אובטה. אחרי שדילגנו עליהם באלגנטיות בתחילת הסיבוב, החלטנו לתת להם צ'אנס נוסף לאחר שלא גיהצנו את הכרטיס בשומקום. תמר, מהלך מעולה! התברר שגם קולקציית החורף הנוכחית וגם פריטים מעונות קודמות נמכרו בהנחות יפות מאוד. לדוגמא, חצאית רוכסנים מבד נוקשה ב170 ש"ח, טוניקות משי ב190 ש"ח, ג'ינסים ב260 ש"ח.
אני קניתי טוניקת משי בצבעי קורל(שתהיה מאוד באופנה בקיץ הקרוב) ב190 ש"ח וחזרתי מרוצה הביתה.

שווה לנסות לצוד פריטים כאלה, שיכולים להתאים לעונה הבאה. יש לא מעט כאלה ביריד.
מעצבי העיר, ביתן 11 גני התערוכה. היום עד 18:00, מחר עד 23:00.
בתמונות, המופע של נמרוד פלד, שעלה על עקבים בגובה תינוק בן חודשיים, דוכן התכשיטים של דוברמן - תכשיטים מיוחדים ממנגנוני שעון, כמה חבל שהדוכן היה ריק ממוכרן.

אאוטפיט-פוסט קצר

בקרוב אעשה את דרכי לשוק מעצבי העיר שמתקיים בגני התערוכה. מבטיחה רשמים מחר!

וכעת, לאאוטפיט הנוכחי. הוא צולם בשישי האחרון, בחצר האחורית של ההורים של החבר. היה זה יום סגריר(ויכול להיות שקבוצה כלשהי הפסידה, אותי זה לא הטריד...) ומעונן. יצאנו מוקדם מתל אביב כי לא רצינו שהגשם יתפוס אותנו בדרך. כשהגענו לאזור נהריה הגשם שחרר כל רסן וירד בכמויות. הצלחנו למצוא כמה דקות יבשות כדי לצלם.מה לבשתי?
ג'ינס שחור, חיקוי לויקטוריה בקהאם מתאילנד, 55 ש"ח.
חולצת משי בחום-בורדו מהוניגמן עודפים, 30 ש"ח.
עליונית סריג מגולף בשנה שעברה, 200 ש"ח.
נעלי אוקספורד על עקב של זארה, 200 ש"ח.
סיכה של סבתא.
טבעת משוק הפלסטיק, 25 ש"ח.
חגורת עור דקה מאסוס, כ30 ש"ח.
לתמונה המטופשת הזו יש הסבר הגיוני לחלוטין. החבר ואני התמכרנו למשחק באייפון שנקרא Cut the rope, אם יש לכם אייפון/אייפד אתם בטוח מכירים. בבסיס, מדובר בדינוזאור ירקרק וחמוד שרוצה שתאכילו אותו בסוכריות. האנימציה שלו כל כך חמודה ושובת לב, שהתחלנו לחקות אותו. אם לא מעבירים לו מהר את הסוכריה, הוא פותח את הפה ומצביע לתוכו, רומז באלגנטיות. וזה גם מה שאני עושה. אבל אם להודות באמת, אני מעדיפה בריוש וניל של מיקי שמו ולא סוכריה :)
מה לא אעשה כדי לפתוח את הסופ"ש החורפי הצפוי בחיוך...

פינת הגבר

אפשר להרגע, אני לא מתכוונת לכתוב על כדורגל, כדורסל או ספורט כלשהו. בימינו זו כבר לא בושה להיות גבר ששם לב למה שהוא שולף מהארון. גברים מקפידים יותר ויותר על טיפוח העור(במיוחד לפני ואחרי הגילוח), לבוש ובישום. כבר מזמן רציתי ליזום כאן פינה גברית קבועה ולנסות להתמיד עם פוסט גברי אחת לשבועיים-שלושה(מגיע להם לפחות את זה). גם אם לא למען קוראי הגברים(היי אבא!), אז למען הקוראות והעוקבות שיעבירו את המידע הלאה(כי כיף לנו לראות את הגברים בחיינו קצת יותר אסטתייים ונעימים לעין).

והפעם, טיפוח. החבר ואני קיבלנו לביקורת בושם מתוך סדרת הבשמים החדשה של ראלף לורן, Big Pony. הסדרה כוללת ארבעה בשמים לגברים(אבל לא רק ועל כך ארחיב בהמשך), כל אחד מהם בסגנון שונה שפונה לטווח גילאים אחר ותווי ריח שונים. האריזות של הבשמים ססגוניות ושמחות במיוחד, לראות את ארבעתם יחד זו פשוט חגיגה של צבעים(אבל עדיף לא לרסס את כולם יחד, כי זו בדיוק הנקודה שבה החגיגה נגמרת...).

קיבלנו את הבושם ביום שישי(את מספר 4 - הסטייליסט), בדיוק לפני שיצאנו למסע המופלא לנהריה(אל ההורים שלו). אני הייתי מאוד מסוקרנת לגבי הריח(כן כן, חוסר יכולת לדחות סיפוקים) אבל חששתי להתיז במרחב הסגור שאני עומדת לבלות בו שעתיים רצופות - האוטו. אם הבושם יהיה מסריח, זה קצת יעכיר את האווירה. החבר הציע לפתוח חלון ולהתיז החוצה פעם אחת, כך שנוכל לרחרח. הריח הריח לא רע, אז החלטנו להמשיך עם הדבר האמיתי ולהתיז על החבר. מאחר ואני מוכשרת, רוב הבושם הגיע אל ידית ההילוכים ומעט מאוד אל ידו של החבר. אבל בכל זאת הבושם הורגש עליו והריח היה מאוד נעים ומעניין.

מאחר ואנחנו לא נסיינים רשלנים, אתמול החבר נידרש לניסוי מלא וחוזר. כי צריך לתת כאן נתונים לגבי שרידות עד סוף היום(שלא תגידו שאנחנו לא מספקים לכם תחקיר מעמיק). התזה אחת על אזור הצוואר והחבר יצא לעבודה. הניחוח מוגדר כעצי פירותי, משלב מנדרינה ועץ קיארה. אני לא מתיימרת להבין בתווי ריח, אבל השורה התחתונה היא שהבושם מאוד לטעמי. יש לו ניחוח מתוק אבל לא מתוק מדי, עם מעט חמיצות וארומה גברית עדינה. הוא לא בושם אגרסיבי, מהסוג שעוטף את הלובש אותו בעננת ריח דומיננטית, אלא אלגנטי יותר. במבחן העמידות הוא עמד בהצלחה. החבר חזר הביתה אחרי יום עבודה והבושם עדיין הורגש עליו.

הבשמים בסדרה מאוד שונים אחד מהשני ואפשר לומר שהסדרה מצליחה לכסות את כל הטעמים האפשריים בבושם.
בושם מספר 1 - הספורטיבי, ניחוח לימוני, שילוב של ליים רענן עם אשכוליות. מאוד צעיר וקליל. זה הבושם השני בסדרה שהתחברתי אליו.
בושם מספר 2 - המפתה, שוקולד מריר ומושק. אני לא חובבת מושק, במיוחד לא על גברים, אבל לחובבות הז'אנר המושקי שווה לתת רחרוח.
בושם מספר 3 - ההרפתקן, ניחוח עצי, ג'ינג'ר בשילוב עלי מנטה. בשבילי הוא היה קצת יותר מדי חריף, אבל יכול להיות שעל העור הוא יריח אחרת.

וכעת לסוגיית הגברים-בשמים-נשים. אודטה, כוהנת הטיפים, כבר הכריזה בכל מדיה אפשרית שהיא משתמשת אך ורק בבשמים של גברים. העמידות טובה יותר והניחוח תמיד מרגיש לה טוב ודומיננטי יותר. גם לי היתה תקופה בה השתמשתי בבושם של גברים. זה היה אמפוריום של ארמני. הגרסה הגברית באמת הריחה כמו הגרסה הלא מתנדפת של הנשים. מעולם לא קיבלתי הערה על כך שהבושם גברי והעמידות שלו היתה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. אם תשאלו אותי, יש סיכוי לא קטן שאגנוב התזה או שתיים ממספר 4 של החבר. ולא כי הבושם לא גברי, הוא דווקא מאוד גברי. אבל על העור שלי, בהתזה קלה, מתקבל ניחוח עדין שנשאר לאורך זמן. צריך יותר מזה מבושם?

את הסדרה ניתן להשיג בסופר פארם, המשביר לצרכן, הניו פארם ואפריל בעלות של 480 ש"ח ל125 מ"ל(בקבוק גדול יחסית).

זה לא מספיק!

אתמול בערב יצאנו להופעה מיוחדת של הדג נחש בהאנגר 11. זו היתה ההופעה השניה, לאחר שכל הכרטיסים למופע של יום חמישי אזלו במהירות.
אני מאוד מחבבת את הדג נחש. מלבד העובדה שהשירים שלהם בעלי קצב טוב, יש ברובם גם עומק. אני לא מצליחה לחשוב על עוד להקה ששרה שירי מחאה במדינה שלנו וחבל, כי כולנו יודעים שיש על מה למחות. אבל יותר קל לכתוב עוד איזה להיט מז'אנר ה"כפרה עליך! למה את הולכת? בואי, נשתה עוד כוסית וודקה רד בול. הכל זה מלמעלה" ולצעוק בהיכל התרבות "כמה חיכתי(הי' הנעלמת קריטית כאן) לרגע הזה!". כן, בימינו יש המון תרבות בהיכל התרבות, וגם דרך ארץ ועברית תקינה.
אבל סטיתי. מעבר לעובדה שהשירים שלהם טובים בהאזנה ביתית, להופעות של הדג נחש יש וייב שיש למעט מאוד אמנים בארץ. הן כיפיות, מהנות, משחררות, הקהל שר בקולי קולות יחד עם הלהקה ולרגע יש תחושה שיום אחד יהיה כאן טוב יותר. ההופעה הזו נועדה לחגוג את אלבום הפלטינה ל"6", האלבום האחרון של הלהקה. סיבה מספיק טובה להרים הפקה רצינית עם אורחים כמו רמי פורטיס, רד בנד ומרצדס בנד. אני חושבת שהחיבור עם הרד בנד ועם מרצדס בנד היה מצויין והם הצליחו להתאחד טוב על הבמה. הוידאו ארט במופע היה מושקע מאוד וכלל קליפים וצילומים שנערכו לפני ובזמן ההופעה. המרשימים מבינהם היו לשיר "חליפות", "כוסעמאמק" ו"קליפורניה". אלו היו כמעט 3 שעות מאוד מהנות שגרמו לי לשכוח מזה שהברכיים שלי לא באמת עומדות בכך(ולכן פוסט זה נכתב מהמיטה...), אבל צריך גם ערבים כאלה. שנהנים, רוקדים וקופצים בהם כל כך חזק ששוכחים מהכל.
יצא לי לראות לא מעט פעמים את הדג נחש בהופעה, אבל כולן היו בימי סטודנט או פסטיבלי בירה למיניהם. זו היתה הפעם הראשונה שממש קניתי כרטיס. ההופעה שנחרטה לי בזיכרון היתה ביום הסטודנט בשנת הלימודים השניה שלי. "הנה אני בא" היה אז להיט היסטרי והביצוע בהופעה היה פשוט מחשמל. 20 אלף איש קופצים, מוחאים כפיים וצועקים יחד "הנה אני בא". ביום למחרת כתבו בעיתון ששמעו את צעקות ה"הנה אני בא" במרחק של כמה ק"מ משם. וזו בדיוק העוצמה של הלהקה הזו.
בשורה התחתונה, גם אם אתם לא ממש מכירים את כל השירים של הלהקה, זו הופעה שתהנו ממנה. המסיבה הכי טובה בעיר כרגע...
מה לבשתי?
חולצה שהיתה של החבר והתאמתי למידותי.
ג'ינס של ליויס(חרוש וטוב).
שרשרת זהובה שנלקחה מאיזו חולצה שקיבלתי מתנה.
האוקספורדס מהפוסט הקודם.
את הערב, כמו שניתן לראות, סיימנו בטוני ווספה. כי ככה מסיימים ערב טוב. או כמו שאלון אומר: "בצק וחם, אחי!".
כיף לפתוח ככה שבוע :)

ביקור אצל סבתא

ברביעי ארזתי את עצמי ואת אמא ונסענו לבקר את סבתא שלי בבאר שבע. כבר כתבתי כאן רבות כמה קשה לי שסבתא שלי גרה רחוק ואני מאוכזבת מכך שלא יוצא לי לבקר אותה יותר. בחודשים האחרונים אני חושבת שהצלחנו להגדיל את תדירות המפגשים וזה מאוד משמח.

בפעמים האחרונות שביקרנו בבאר שבע, הלכנו עם סבתא למסעדת קאם-דאי, מסעדה אסייתית מוצלחת מאוד עם אוכל נעים ואווירה טובה. סבתא שלי התאהבה באגרול של המקום. כל כך התאהבה שהיא בטוחה שהוא מוגש בכל מסעדה. הפעם החלטנו שלא לצאת למסעדה לצהריים אלא להנות מהאוכל של סבתא. בכל זאת רצינו לאוורר אותה קצת אז יצאנו לקפה ונשנוש בוקר בסניף קפה הלל המקומי. כששאלנו את סבתא מה היא רוצה עם הקפה, תשובתה היתה "נו, כמו שאכלנו במקום ההוא בפעם שעברה". הכוונה כמובן היתה למסעדה האסייתית. אנחנו בתמימותנו חשבנו שמדובר באחד הקינוחים ואז סבתא הסבירה "אני רוצה בצק עם ירקות בפנים ורוטב חמוץ!", או אז הבנו שסבתא מעוניינת באגרול לצד הקפה :) הסברנו בנימוס שזה לא ממש אפשרי וסבתא התפשרה על טוסט עם סלט קצוץ. אולי זה דווקא רעיון, אגרול לצד הקפה לארוחת בוקר.
אחרי עוד כמה סיבובים וסידורים חזרנו לבית סבתא, אל הוורניקי(כיסוני בצק ממולאים בתפוחי אדמה עם חמאה ובצל) ולביבות הגבינה שלה. היה טעים ביותר ומאוד התגעגעתי לטעם הוורניקי שלה. לא יצא לי לאכול אותם שנתיים... עכשיו יש כמה שמחכים לי אצלי במקרר.
בתמונות: תמונה של סבתא שלי עם אחותה הקטנה(ז"ל) שמסגרנו לסבתא לכבוד יום ההולדת האחרון, כסא ומכתבה שעלו לארץ מאוקראינה יחד עם המשפחה, עץ הקריסמס הקטן של סבתא.
מה לבשתי?
ג'ינס של ליוויס בגזרת 524 המוצלחת, 28$ בארה"ב.
סריג מTNT שהחבר קנה לי מתנה בשנה שעברה.
עליונית סריג מחנות פרחות ברחובות, 60 ש"ח.
צעיף אהוב ומוצלח בH&M בארה"ב.
אוקספורד שטוחות מאוד נוחות ואהובות מאסוס, עלו 30$ בלבד בתקופת האין משלוח.
ולסיום, הבנות החמודות, כל אחת בפינה האהובה עליה בבית:

ארוחת בוקר אחרונה ל2010 ואתר ממכר

בשישי האחרון, היום האחרון של 2010, החלטנו לצאת לארוחת בוקר מפנקת. כבר כמה שבועות שאנחנו מתכננים ללכת לבופה המפורסם של שישי בבוקר בעדנה ברמת השרון. הבעיה היא שהפופולריות של המקום מגבילה את הספונטניות. צריך להזמין מקום לפחות 4 ימים מראש, גם לזוג. מאחר וההחלטה להתפנק באותו הבוקר לא הגיעה ביום שני, מקום לא ממש היה. עוד מתוך המיטה חיפשנו בגוגל(ותודה לאייפון שהביאוני עד הלום) "ארוחות בוקר מומלצות" והגענו למשק ברזילי, בדקנו תפריט, צלצלנו לשאול אם יקבלו אותנו ויצאנו.

משק ברזילי הוא מסעדה אורגנית צמחונית במושב ירקונה(צמוד להוד השרון). המקום עצמו מאוד יפה ופסטורלי, עם גינת ירק גדולה שממנה נקטפים המצרכים. ארוחת בוקר זוגית עולה 110 ש"ח וכוללת לחמים שנאפים במקום ועוגת דבש מוצלחת במיוחד. הארוחה לא מאוד מיוחדת, אבל מכילה חומרים טריים וטעימים. המיקום הנעים מוסיף לאווירה. אני מניחה שעוד נחזור לשם בימים שטופי שמש. ניתן לרכוש מאפים וירקות תוצרת המקום במחירים סבירים ביותר.
באותו הבוקר מזג האוויר עוד לא החליט מה הוא בדיוק רוצה מאיתנו, כך שגרביון, אוברול קצר וקרדיגן קליל עשו את העבודה.
מה לבשתי?
אוברול מאסוס, כ60 ש"ח אם אני לא טועה.
קרדיגן מקסטרו עודפים, 40 ש"ח.
גרביון מארה"ב.
נעליים של Aerosoles מארה"ב, כ180 ש"ח.
צעיף של סבתא.
וכעת לאתר. לפני מספר שבועות עלה לאוויר האתר מאיפה. האתר, כשמו, מגלה לנו מאיפה הפריטים שלבשו פוקדי האירועים השונים. האתר שייך לבחור נחמד מאוד בשם שי שלגמרי במקרה למד איתי באקדמית. אני מאוד שמחה בשבילו ומאחלת המון בהצלחה עם האתר בפרט והרעיונות שצצים בכלל. אני אישית כבר התמכרתי. הרי כולנו מתעניינות במציאות של אחרות.
צילום מסך: מאיפה.

ערב השנה החדשה

את שישי בערב, כמובטח העברנו בכיף אצל חברים שגרים קרוב, כל כך קרוב שלאחר כ3 דקות הליכה ברגל הגענו אל מקום הבילוי, ג'ואנה ואיתי. ג'ואנה הכינה עוגה מרהיבה עם עץ אשוח ומקלות סוכריה שלא רק נראתה טוב, אלא גם היתה מאוד טעימה(כל כך טעימה שחטאתי בשתי פרוסות...). כל זה אחרי שאכלנו ארוחה שווה בבית שכללה לחם שאפיתי בעצמי, כך שאת 2011 בהחלט התחלתי בגרעון קלורי.

את השחיתות הגרגרנית המשכנו בשבת, בביקור לבראנץ' אצל ההורים של אשתו של אח של החבר(הצלחתם לעקוב אחרי הקשר?). אב המשפחה הוא שף במקצועו וזה ניכר בכל ארוחה. פתחנו במרק עגבניות טעים ועשיר עם קרם שום לקישוט וטיבול והמשכנו אל שקשוקה אלטרנטיבית מפטריות ופולנטה עם המון פרמז'ן טעים מעל. האוכל היה כל כך טוב שזה היה פשוט חטא לא לקחת תוספת. לצערי השארתי את המצלמה בבית ולכן אין לי תמונות של הפלא. הלקח נלמד, בפעם הבאה גם המצלמה תצטרף לארוחה!
וכדי להמשיך את המינוס הקלורי שלנו, עוד לפני שיצאנו לבראנץ' השארתי בצק שמרים מתוק להתפחה. את יום האתמול סיימנו עם חליטת תה טעימה עם עוגת שמרים שושנים במילוי שוקולד וקרם אגוזים. מחר דיאטה?
מה לבשתי?
התכנון היה אחר לחלוטין והתחלף ברגע האחרון. החצאית הזו היתה פעם שמלה של סבתא שלי ועברה קיצור הצרה והתאמה למידותי. לפני 3-4 שנים לבשתי אותה המון ואז היא נדחקה לפינת הארון. משום מה בשישי נמשכתי אליה באופן טבעי לגמרי והיא עבדה טוב עם החולצה הזו.
חולצה מאסוס, כ70 ש"ח.
חצאית מסבתא.
גרביון של לייף, 30 ש"ח.
סנדלים של Aerosoles, מהסניף בקריון ב290 ש"ח.
שעונים מסבתא וDKNY.
טבעות קרן וולף, רביד ופלסטיק שוק.
שרשרת מרביד.
והנה הצצה לאיך אני נראת עם המשקפיים החדשים שלי.
שבוע חדש, שנה חדשה, שילך טוב לכולנו!