כהלכה

אני בטוחה שכבר יצא לכן לקרוא בבלוגים אחרים על מפגש הבלוגריות שנערך בסניף הנמל של הרשת. המפגש היה מאוד נחמד וקליל. מאוד נהנתי ממנו, מעבר לרגיל, מאחר שעבדתי בכל השבוע האחרון המון שעות(ולכן גם מעט העדכונים בבלוג, סליחה...) ומאוד נעמה לי ההתאווררות הזו בחברת בחורות נחמדות שחולקות איתי תחביב משותף - אופנה ובלוגינג.

הפוקוס בפרזנטציה ניתן לאקססוריז שהרשת מייבאת. ניכר כי קנייני הרשת השקיעו המון מחשבה בבחירת המותגים ובהתאמתם לשאר הקולקציה ולקו העיצובי הכללי. הפריטים בקום איל פו עשויים כשמה של החנות, כהלכה. לא מדובר כאן בפריטי רשת סטנדרטים אלא ברמות גימור מאוד גבוהות, בכל פריט ואקססורי בחנות. המחירים, כמובן, בהתאם. מחירי הנעליים נעים בין 800 ל2000 ש"ח, אבל לרוב מדובר בנעליים עבודת יד. הצעיפים יקרים להחריד אבל חד פעמיים, תמורת 1200 ש"ח. נכון, לא מדובר בטווח המחירים הרגיל של הקונה הממוצעת. מצד שני, אני לא חושבת שקום איל פו מראש תכננו לפנות אל אותה ממוצעת. קהל היעד הוא נשים שחשוב להן האיכות, שרוצות לקנות פריט שהוא על זמני, אבל לא קלאסי ומשעמם. לטעמי, אם לבחור בין להוציא 600-800 ש"ח על מגפון מניין ווסט לבין להוסיף עוד 300 ש"ח ולקנות פריט מקום איל פו, הייתי בוחרת באופציה השניה.
אני חייבת להודות שקום איל פו מעולם לא נחשב בעיני כמקום ששווה לי לבקר בו. הפריטים תמיד נראו לי מבוגרים מדי וחד-גוניים. אני לא יודעת אם אני התבגרתי או שקום איל פו השתדרגו. אולי איפשהו נפגשנו באמצע הדרך, אבל כעת אני יכולה לומר שבהחלט שווה לי לקפוץ לשם(אבל כנראה שבסוף העונה, כי כרגע קצת יקר לי. זה לא שאני לא חושבת שזה שווה את זה, זה פשוט שכרגע אני לא מרשה לעצמי...).

וקצת תמונות שלקוחות מהבלוג המוצלח של קום איל פו:
צעיף שלא היתה בלוגרית אחת שלא נדלקה עליו.
נעליים שחן ואני מצאנו מכנה משותף בהן.
זוג מיוחד עוד יותר במציאות.
גרמו לי ולאמא לבהות ארוכות במסך.

ושוב, מצטערת על העדכונים הפחותים. מאוד עמוסה כרגע. גם לי זה חסר...