Once upon a time

עוד בראש השנה, כשביליתי 4 ימים אצל ההורים, יצא לי לעבור על תמונות מהאלבום המשפחתי. גיליתי שאני מאוד דומה לעצמי(להבדיל מתמונות הילדות של החבר, שנראות כאילו נגנבו מאלבומו של ילד אחר, הוא פשוט לא נראה כמו עצמו), גיליתי שתמיד הייתי לבושה מושקע, בין אם בגלל אמא ובין אם בגללי.

סרקתי כמה מהתמונות ואספר את הסיפור מאחוריהן, עד כמה שאני זוכרת.
משתזפת בחצר הבית בשכונה ט' בבאר שבע, כשהייתי בת שנתיים וחצי עברנו למרכז.
יומולדת 3 אם אני לא טועה. אחחח, המוקסינים האלה, ורדרדים ומתוקים. הייתי קונה לעצמי כאלה גם היום. בתמונה מצולמות איתי סבתא שלי(מצד שמאל) ואחותה, מילה ז"ל. זו אותה דודה מילה שמוזכרת מדי פעם. היא האחראית לחגורות והצעיפים היותר מיוחדים שקיימים אצלי במלתחה והיו שלה.
אני באוברול/חליפה ירוקה. אמא שלי לא זוכרת אם זה אוברול או חליפה, אבל בעיני הוא יפה. התמונה צולמה בטיול לעין גדי. לדעתי אני כמעט בת 4 כאן, כי אחי לא היה קיים אז...
אחי ואני בבית של דוד שלי בגבעתיים. את החולצה והחצאית הזו קנתה לי סבתא שלי לכבוד הברית של אחי(נדמה לי). את קדמת החולצה של אחי לא רואים כאן, אבל מצויירים עליה 3 ברווזים. אני לא יודעת למה, אבל אני זוכרת אותה.
מסיבת הפתעה בגיל 8. אני זוכרת שבאותו היום הלכתי לבריכה עם חברים של ההורים ואמא שלי ארזה לי את הבגדים האלה בתיק ואמרה לי ללבוש אותם. אני זוכרת שזה היה נראה לי מוזר אז, אבל התעלמתי. הם מאוד אייטיז-תחילת ניינטיז, לא? ההורים שלי מספרים שבימים שלפני המסיבת ההפתעה בכיתי לסבתא בטלפון על כך שההורים לא חוגגים לי יומולדת וכמה הם רעים. בסוף הייתי מופתעת... אני זוכרת שאמא שלי הכינה עוגה בצורת ארנב. השפם שלו היה עשוי ליקרץ שחור.

אז מקווה שנהנתם מהנוסטלגיה הקצרה שנחתה עליי. ממליצה לכם לפתוח גם כן את האלבומים בביקור הבא אצל ההורים, זה משעשע ונחמד.
מקווה שאתפנה בקרוב להצטלם. שבועות קצת עמוסים...