מחפשים

בשבוע האחרון חזרנו לשוק מחפשי הדירות והחזרה לא קלה. מדובר בסוג של הסבר/תירוץ להעלמות שלי. עבודה חדשה+חיפושי דירה אינטנסיביים=מעט עדכונים בבלוג. אבל היי, שלא תחשבו שאני לא מרגישה רע עם זה :)

אז ככה, אמנם הדירה שלנו יפה ואהובה עלינו עד מאוד, אבל נראה שהברכיים שלי ניצחו בקרב הנוכחי. הטיפוס במדרגות עד הקומה השלישית התחיל להכניע אותי בשבועות האחרונים ומקשה על שגרת חיי עד מאוד. ישנם עוד כמה חסרונות קטנים שתמיד הפריעו לנו, אבל המדרגות הפכו לחיסרון בלתי ניתן לגישור. כך מצאנו את עצמנו מחפשים דירה עם רשימת דרישות לא מבוטלת, מה שהוביל אותי למסקנה שכנראה יותר קל להיות צבר אשכנזי ולהתקבל לרפואה מאשר למצוא בתל אביב דירה משופצת בבניין עם מעלית במחיר שאינו עולה על 5 ספרות... אם יש לכם דרך כלשהי לסתור את הטענה/מסקנה שלי, אודה לכם מאוד אם תפנו אליי במייל. מבטיחה לכם, אנחנו דיירים מאוד טובים שמשביחים את הנכס.
אבל מספיק עם הקיטורים, אני בטוחה שבסופו של דבר נמצא דירה. אנחנו לא לחוצים בזמן מבחינת חוזה שעומד להשאיר אותנו הומלסים, רק זוג ברכיים שישמחו לקבל עזרה ממעלית.
השבוע עם כל הבלאגן, הספקנו גם לצאת לבלות במעוז(בקינג ג'ורג', ממשפחת השכן) ליומולדת של חברים מהעבודה של החבר. אני לא יודעת למה, אבל המקומות שלהם תמיד מלאים, לא משנה היום בשבוע(רביעי), מזג האוויר בחוץ(קררר) או לוח השנה הקלנדרי. באופן מאוד מוזר, כבר ביקרתי פעמיים במקום, אבל מעולם לא ישבתי בפנים. הפעם מאחר וקור כלבים שרר בחוץ ישבנו בפנים וגיליתי שהמקום מעוצב ממש כמו דירה. כולל הקרמים על השיש ליד הכיור והכל. החלק ההזוי ביותר בכל הסיפור הוא ריח הטיגון החזק שהשתלט בברוטליות על האוויר. השתלט כל כך חזק שעד עכשיו, 3 ימים לאחר הביקור, המעיל שלי עדיין מריח כמו צ'יפס. אציין שלא ישבנו קרוב למטבח, אלא בקצה הנגדי. מוזר. מאוד מוזר.
מה לבשתי?
שמלה מקסטרו, 100 ש"ח אחרי הנחה מלאומי קארד.
גרביון מארה"ב.
שרשרת של שלי דהרי.
נעלי עקב מזארה, 160 ש"ח.
מעיל מזארה מלפני שנתיים או שלוש, 400 ש"ח.
לק של OPI.
שעון של DKNY ושל סבתא.
טבעות של קרן וולף, אטסי והפלסטיק שוק.