המקורות שלי לוינטג'

ראשית אדגיש שאני לא מבקרת אף אחד על הבחירות הצרכניות שלו, אני רק מציינת את הבחירות הצרכניות שלי שמושפעות מהפרעות נפשיות שהן לגמרי שלי.

וכעת אסביר. מעולם לא נכנסתי לחנויות יד שניה. משהו בכל הקונספט הזה של לבישת פריט שמישהו אחר לבש די דוחה אותי ולא משנה איזו עבודה טובה עושה הניקוי היבש, על נעליים יד שניה אני לא אדבר בכלל, לדעתי האמונה התפלה שאומרת שאסור להוריש נעליים היא אמיתית לחלוטין. איזה טוב יצא מנעל שמכילה בקטריות משנות ה40'?

אגב, זה לא שלא ניסיתי. ניסיתי. בכנות. אבל כבר מהכניסה לחנות עולה ריח ישן וטחוב. זה לא וינטג', אני לא בטוחה לגמרי שיש הגדרה רשמית ל"מהו פריט וינטג'", אבל לפי ההבנה שלי, מדובר בפריט ישן שנשמר עם התווית המקורית שלו או שנשמר במצב טוב והוא לפחות בן 40. כלומר מכנסיים מזארה מהסניף הראשון בארץ הם אינם וינטג', הם פשוט יד שניה.

אחרי כל ההקדמה הזו אספר שאת הוינטג' שלי אני אוספת מסבתא. למזלי יש לי סבתא מהזן האוגר כך שניתן למצוא אצלה בדירה בב"ש ארונות גדושים בכל טוב. בביקור האחרון מצאתי, מלבד שלל הצעיפים, קומביניזון ורוד ומיוחד, חדש וממתין רק לי שאעדכן לו את הגזרה. אהבתי מאוד את הצווארון המלבני (שנוצר רק לאחר שפרמתי תחרה בדוגמה מאוד כעורה מאזור הצווארון).
וכך עשיתי. פרמתי תחרה מיותרת, הצרתי גזרה, קיצרתי אורך והנה, גופיה בסגנון לנז'רה, "וינטג'ית אמיתית" :)

אל הגופיה החדשה בארון צירפתי חצאית בכחול כהה שתפרתי לבד. גרביונים בצבע פחם של לייף, 8 ש"ח. נעלי עקב באפור-כחול של סטיב מאדן, 220 ש"ח. שרשרת צדפים צבועים מתאילנד, 10 ש"ח. צמיד כסוף משוק הכרמל, 10 ש"ח. טבעת ורודה ממגנוליה, 300 ש"ח.
יצא אאוטפיט בהרכבה עצמית טוטאלית, לא?

השבוע הזה עובר לי מהר מדי...