אתמול ראינו את הסרט ג'ולי וג'וליה. אני חושבת שזה סרט חובה לכל בלוגרית באשר היא. בפשטות ומבלי להרוס, הסיפור הוא על בחורה שמחליטה לכתוב בלוג על ספר בישול של ג'וליה צ'יילד. הסרט מבוסס על ספר שמבוסס על סיפור אמיתי. עשוי מצויין, משעשע ומאוד זורם.
זה לא בדיוק סרט ששם דגש על אופנה, אבל יש שם מוטיב אחד חוזר. שרשרת הפנינים.
על ג'וליה
ועל ג'ולי
מתוך סצינה משעשעת בסרט על בישול לובסטרים
אני מניחה שהסיבה שהסרט דיבר אליי כל כך היא ההקשר לבלוג. בסרט רואים איך לאט לאט כתיבת הבלוג הופכת לחלק עיקרי בחייה. איך כל שיחה עם החברות מסתיימת ב"את תכתבי על זה בבלוג?" וכל ריב עם הבעל נגמר באיום "שלא תעזי לכתוב על זה בבלוג שלך!". מאוד הזדהתי עם התחושה שלה בפתיחת הבלוג, הלחיצה הראשונה על "פרסם רשומה". התגובה הראשונה בבלוג, ואז לפתוח ולגלות שזה ממישהו קרוב אליך כמו אמא או חברה. בשלב מסויים בסרט הבלוג ממש השתלט על חייה. אני לא טוענת שזה מצבי, כלל וכלל לא. אני מקדישה זמן לבלוג, אבל לא המון. בעיקר כי אין לי יותר מדי זמן. כשאני לא מפרסמת פוסט אני מרגישה לא נעים מהקוראים הקבועים(גם אם אין באמת כאלה...). כשאני עושה כל מיני דברים או רואה סרטים (גם במקרה להלן) אני מתחילה לחשוב על איך אכתוב על זה בבלוג.גם במקרה שלי הבלוג הוא מפלט בשבילי. העבודה היומיומית שלי מאוד שונה מהבלוג. אני עובדת כמהנדסת תוכנה בחברת היי טק. מזיזה לי ביטים מימין לשמאל. תמיד היה לי צד מאוד יצירתי וכנראה שבמהלך שנות הלימודים המתישות קצת זנחתי אותו. אני חושבת שאני הבנאדם עם התלבטויות הלימודים הכי מגוונות. אני התלבטתי בין מדעי המחשב, הנדסת חשמל, ארכיטקטורה או עיצוב בשנקר. בסופו של דבר הלכתי על הצד שמפעיל את הצד האנליטי של המוח. אני מאוד נהנת מהעבודה שלי, אבל כנראה שמשהו היה חסר. ואז יום אחד פתחתי בלוג והיה לי מאוד כיף. נכנס משהו מרענן לחיים שלי.
אני אמשיך לכתוב פה. מקווה שאתם תמשיכו לקרוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה