Much Ado About Nothing

מצטערת מיסייה שייקספיר שאני גונבת לך ככה כותרות, אבל פשוט לא יכולת לנסח את זה טוב יותר.

השורה הזו מסכמת היטב את דעתי המלומדת על הסרט אווטאר.

אתמול הלכנו לראות אותו ביס פלאנט בקניון איילון. אם כבר לראות סרט בקולנוע, אז שם. שילמנו 49 ש"ח לכרטיס(!!!!). כי הסרט עולה 45 ש"ח ולהזמין מהאינטרנט מראש עולה 4 ש"ח(לא קונה את התירוץ המגוכח שעלויות אחזקת האתר גבוהות). עוד 48 ש"ח לשתי קולות ופופקורן. עלות הבילוי המפוקפק הזה הגיעה ל150 ש"ח לזוג. המממ...

כמה דיברו על הסרט הזה! "איזה אפקטים, תלת מימד מדהים". אוקיי, אז לגבי הזה. המשקפיים האלה לא נוחים בשיט, עד עכשיו כואב לי באף בגללם. דבר שני, כנראה שהמוח שלי מתוחכם מדי(או פחות, תלוי כמה אתם מעריכים אותי...) בשביל כל קונספט התלת מימד הזה, כי בערך שני שליש מהסרט לא נראה לי בתלת מימד ובעיקר נראה לי out of focus. הקטעים שכן היו בתלת מימד בהחלט היו יפים, אבל לא משהו חדש ושונה ממה שיצא לי לראות בעבר. ובעבר אני מתכוונת גם 12 שנים אחורה. דווקא האפקטים היו יותר מלהיבים, השילוב של הדמויות הממוחשבות עם המציאות והצורה שהצליחו לממש את התנועות של הדמויות המדומות בהחלט יפה ומוערכת.

כל זה טוב ויפה, אבל למה למשך 2:40?? אני מאוד מתחרטת שלא לקחתי רטלין לפני הסרט. אחרי שעה ורבע כבר לא יכולתי לשבת. הם צריכים להזהיר על זה לפני הסרט: "לא לבעלי לב חלש, ילדי רטלין נדרשים להגיע עם אספקה מהבית, תודה."

לקראת תחילת הסרט פתאום נכנסו לאולם שתי נשים שכבר שכחו באיזו שנה הן יצאו לפנסיה. הן היו מבוגרות. מאוד. לפחות 75-80. כנראה שגם אותן הלהיבו על הסרט. אולי הנינים כשקפצו לבקר. אבל למה הן בחרו לשבת בשורה האחרונה? וכך נוצרה הסיטואציה המשעשעת של סדרן שעוזר לשתי זקנות לעלות את המדרגות אל השורה ה13. אני חושבת שכל הסרט הסדרן רק מלמל לעצמו "בבקשה שלא יתפגרו לי כאן, בבקשה!".

בקיצור, חוויה מעניינת היתה לי אתמול. כדי לשמור על אמינות אני חייבת לציין שהחבר דווקא מאוד נהנה וטען שכנראה שלא היינו באותו הסרט.
סיכום עם טיפ חשוב. כדאי ללכת? כן, אבל כשכל ההמולה סביבו תירגע, כלומר כשאפשר יהיה להגיע מבלי להזמין כרטיסים מראש. הטיפ? אם כבר הלכתם כדי להביא אתכם אמצעי לניקוי המשקפיים. הם לא בדיוק חד פעמיים. מישהו ישב והזיע בתוך זה במשך 3 שעות. אני העברתי על שלי ניגוב רציני.

מה לבשתי?
שמלה חומה מזארה מלפני שנתיים, 100 ש"ח. אוקספורדס מזארה, 200 ש"ח. גרבונים חומים, סופר פארם, 10 ש"ח. צמיד זהוב, דיווה, 20 ש"ח. ארתיק חרדל,גולף, 120 ש"ח. צעיף שרוב בני הבית חומדים לעצמם(אחי והחבר) מTNT מלפני שנים אבל משרת אותי נאמנה.

נ.ב.1
כשצילמנו את התמונות המצלמה מאוד כעסה על ג'ון טרבולטה. היא ציפתה ממנו לחייך והוא לא נתן לה אפילו חצי חיוך.
נ.ב.2
בדיוק חזרתי מבראנץ' עם ההורים בגיליז בנמל. בריוש! יאמי! לא תאמינו אבל אפילו אני עפתי ברוח. זהירות!
סופ"ש נעים ותלת מימדי לכולם!