2.8.2009

ללא כותרת

לקרוא על מה שקרה בת"א היום עשה לי צמרמורת, תחושת גועל מהמקום שהמדינה הזו הולכת אליו.
עדיין לא ידועים הפרטים המלאים של המקרה. אבל לפי מה שנראה כרגע, זה היה מאוד מכוון.
יש משהו מאוד אירוני בעובדה שרק השבוע צמו ודיברו על המחיר של שנאת חינם, השבוע שבו חל ט' באב.

חבל שאנחנו חוזרים אחורה. לימים חשוכים. במה אנחנו שונים מאירן?
אני חושבת על הנער/הנערה, מבולבלים, לא יודעים איך להתמודד. אני בטוחה שהגילוי הזה הוא קשה. לא בגלל שיש משהו נורא בנטיות הומוסקסואליות, חלילה. אלא כי יחד עם ההבנה שזו הנטיה שלך, מגיעה גם ההבנה שאתה שונה ושתמיד תהיה שונה. שהחיים שלך לא יתנהלו במסלול ה"נורמטיבי". שתמיד יהיה מישהו שיחשוב שאתה בחרת במסלול הזה ולא שהוא נבחר עבורך ועצם ה"בחירה" הזו שלך מצביעה על חולשה מבחינתו. מהיום ההבנה הזו מלווה גם בהבנה שאתה הופך למטרה, ויש מי שילחץ על ההדק.
חשבו שהגיעו למקום שבו הם סופסוף יוכלו להוריד את ההגנות ולפרוק את הכל, בסוף הגיע מישהו ופרק עליהם מחסנית. באוטומט.

מאוד עצוב לי לראות את מה שקורה כאן. את ההתדרדרות של האוכלוסיה. של המדינה. שלנו.
זה מתחיל מדיבור לא מנומס אל הקופאית בסופר. ממשיך בילד שמתעקש לשמוע מוזיקה ברמקול של הטלפון ועל הזין שלו כל העולם. ממשיך בלחתוך ולגנוב בכביש. ונגמר בלחתוך ולדקור במועדון. אף אחד לא מכבד רכוש של אחר, או רכוש ציבורי. אף אחד לא מכבד את המרחב האישי של אדם אחר. אף אחד לא מרגיש מחוייב לעשות את העבודה שלו בלי לקבל תמריץ (החל ממובילי הדירות, פקידים במשרדים ממשלתיים ועד למשטרה הנכבדת שלנו).

ההתדרדרות תעצור? יהיה כאן יותר טוב?

תגובה 1:

לובה אמר/ה...

ומה לגבי ההתפרעות וחוסר האנושיות שאנחנו עדים לה כל שבת במאה שערים ובחניון קרטא?
בשבת מותר להשליך אבנים ולירוק על שוטרים?
אה..זה כבר בצאת השבת- אז זה בסדר.
אנחנו מדרדרים מדחי לדחי וכפי שנהוג לומר "הכתובת היתה על הקיר".
מסכנים הנערים והנערות שבאו לתמוך אחד בשניה ומצאו את עצמם קורבן לטבח כי איזה פסיכי לקח את האיסור על משכב זכר רחוק מדי.