ניאון

אתמול סופסוף הגיע התאריך לבדיקת הMRI שלי.

קצת מלחיצה הבדיקה הזו. למזלי לא הייתי צריכה להכניס את הראש פנימה, כי אם כן, כנראה שהיה צריך לסמם אותי ואני לא אחת שסובלת מקלסטרופוביה.
אז שכבתי לי 20 דקות בלי לזוז (מאוד קשה לילדת רטלין שכמוני) עם אוזניות של מנחית מטוסים ושמעתי פיצוצים וצפצופים סביבי.
ועכשיו מחכים לתוצאה. יש לי CD עם סרטון מאוד יפה של הברך שלי מכל מיני זוויות, אבל לי לצערי זה לא אומר כלום.

וחזרה לבריחה מהמציאות, הבגדים.
האמת שטרנד הניאון די חלף על פני. נראה לי יותר מדי קורבן אופנה כל הסיפור הזה. זה לא שה80' היו שנים עם המון סגנון, אז למה לגנוב משם טרנדים?
אבל חבר שלי לקח 2 חולצות בקסטרו עודפים והיה צריך לקחת חולצה שלישית, אז קניתי את הגופיה הזו. 33 שקלים זה בסדר לשלם על פריט שאולי לא ישרוד לעתיד מבחינה אופנתית.
אחרי שמדדתי אותה בבית עם כמה דברים דווקא החלטתי שאני אוהבת אותה.
אל התמונות האלה הצטרפה פינצ'י. היא איתי מגיל 9 בערך והיא הכלבה הכי נאמנה וטובה שיש. בימים שאני מרגישה ממש רע ושוכבת במיטה, היא באה ומציצה אצלי בחדר כל כמה דקות ובודקת שאני בסדר. לפעמים גם באה ומנסה להגניב ליטוף מתחת ליד שלי.
צירפתי לחולצה חצאית מיני שחורה-כחולה, גם היא מקסטרו עודפים אבל מלפני שנתיים, 50 ש"ח.
שרשרת חוליות מTop10 שאמא שלי קנתה תמורת 10 ש"ח. הסנדלים מהפוסט הקודם.

חשבתי לשים תמונה של הברך. למקרה שיש פה איזה קורא/ת רדיולוג, אבל ויתרתי. זה מדכא.