קורותיי בסופ"ש

בסופ"ש האחרון היה התור של נהריה. אילוצים של אירועים משפחתיים גררו אותנו לרחובות בחמישי ומשם בשישי בבוקר יצאנו במסע המופלא צפונה. דווקא גשם לא היה בכל הסופ"ש ונדמה שהוא הופיע בדיוק כשעזבנו.
בשישי בערב קפצנו לזוג חברים שעבר למגורים משותפים. כשאתה גר בת"א ומבקר אנשים מחוץ לעיר הדבר הראשון שאתה שם לב אליו הוא מקום אחסון. הדירה שלנו אמנם מאוד נחמדה ואנחנו מרוצים ממנה, אבל בתחום באחסון היא מאוד לוקה בחסר. כשמגיעים לבית עם בוידם (איזה של פעם זה??) ענק שחולש על גג רוב הדירה, לנו זה עושה עיקצוצים. לחבר זה גורם לומר משפטים כמו "תראי, יש להם איפה להחביא את השואב!".

אז מה לבשתי?
את השמלה הזו קניתי בH&M בניו יורק לפני שנתיים וחצי. זו שמלת סריג והתאהבתי בה ממבט ראשון(עד כמה שמתאהבים בבגד, כן?). היא עלתה מעט, כנהוג בקרב השוודים, 15$ בלבד ולא היה מדובר בשום סייל אלא בקולקציית חורף טרייה. התלבטתי קשות אם לקנות עוד אחת חלקה בגוון סגול או תורכיז כהה אבל ברוב טיפשותי אמרתי לעצמי "אה, שמלת סריג, למה שזה יתפוס בארץ? חם מדי בשביל זה". ואז חזרתי לארץ והתחילו להגיע קולקציות החורף לחנויות וכל מה שהיה שם זה שמלות סריג ב300 ש"ח. התנחמתי בעובדה שלפחות אחת יש לי.

החלטתי לאבזר אותה בסגול. צירפתי גרביונים סגולים של לייף (20 ש"ח שנה שעברה). צמיד סגול משוק הכרמל(10 ש"ח), טבעת ורדרדה ממגנוליה(300 ש"ח מתנה מהחבר ליומולדת), מגפיים שחורים מחנות ברחובות(350 ש"ח), וכמובן, סרט לשיער שהכנתי במו ידי(20 ש"ח). כמו שאפשר לראות, פרח אחד נשאר על רצפת חדר העריכה. אחרי ששמתי על הראש, היה יותר מתאים עם שני פרחים במקום 3.
קלואז אפ על הסרט היפה שלי.

והנה לקח לחיים, שלא תגידו שזה לא בלוג חינוכי עם מוסר השכל, לא כל הנוצץ זהב.
בשבת בבוקר נסענו לכרמיאל למקום מאוד מוכר בצפון בשם ארט דה קוקו. סוג של מקס ברנר בצפון. מסעדה שמתמחה בשוקולדים וגם מגישה אוכל שאינו שוקולד. כשנכנסים לחנות מקבלת אותך בברכה ויטרינה מלאה בעוגות אישיות שגורמות לקיבה להתכונן.

אז הזמנו אוכל. החבר הזמין ארוחת בוקר עם שקשוקה ואני קיש תרד וריקוטה. שתי המנות היו מעולות, אבל חיכינו לגולת הכותרת. הקינוחים. אני והעיניים הגדולות שלי חובבות הקצפת ננעלנו על הפבלובה

כגודל הציפיה גודל האכזבה. זו פשוט היתה מנה סתם. סתם מלא קצפת. פבלובה אמורה להגיע עם פירות יער חמצמצים שמאזנים את כל המתיקות של המרנג והקצפת. אני כבר אבקש מאבא שלי פיצוי הולם. הוא יודע איך עושים פבלובה טובה. גם החבר, שהזמין אחת מעוגות המוס שכבות מאוד התאכזב.

בסוף, מקום שידוע בשל העוגות והשוקולדים שלו, מאכזב בעוגות אבל האוכל טעים.

ואם כבר קיטרתי. אז במקרה ואתם חולים כמוני ומתחשק לכם מרק ואבא ואמא רחוקים מדי והחבר לא נוגע בירקות("איזה מין ירק זה כרובית? זה לא אוכל בכלל!") אל תלכו על האופציה של המרק מביג מאמא.
22 ש"ח על קופסאת חמוצים עם שתי קוביות גזר, שתי קוביות תפוח אדמה, 15 חומוסים(שאני גם ככה לא אוכלת) והרבה מים של מרק. אה, זה אגב נקרא מרק עשיר. כשצלצלתי לביג מאמא להתלונן אמרתי להם שאולי כדאי שהם ישנו את השם. אולי עדיף לקרוא לזה "מרק ירקות מעשיר", את בעל הבית כמובן. חבל, כי בדרך כלל המנות שלהן מתומחרות בצורה הגיונית.

פוסט מאוד ארוך יצא כאן הבוקר, אני כנראה קצת נרגנית בגלל שאני חלושס וחולה. תנו לעצמכם מדבקת סמיילי צהובה אם הגעתם עד הלום :)

ומזל טוב לתומתום שמתגייס היום לצה"ל. בהצלחה!